זמנים פחות מעניינים: מחשבי לוח בכיתות

דנה עולה לכיתה א’. היא מגיעה לכיתה ביומה הראשון. לפניה, במקום שולחנות העץ החבוטים שהכירה אחותה הגדולה, מיכל, נמצאים שולחנות פלסטיק וקרמיקה מודרניים ועליהם מחשבי לוח חדישים. היא לא משתמש בעט ודף בשביל להעתיק ולתרגל את האותיות אותן כותב המורה על הלוח אלא מגיבה למצגת האינטראקטיבית שמציג המורה, המוזרמת למחשב הלוח שלפניה כמו שהיא מופיעה על המסך בקצה הכיתה. בשביל תרגול, היא לא מציירת את האותיות במחברת וגם לא מקלידה אותן אלא נעזרת בתוכנה יעודית הרצה על מחשב הלוח שלפניה שמנחה אותה בכיוון הנכון ועוזרת לה לתקן את שגיאותיה. וכשנגמר השיעור, כל החומר שאספה והתרגולים שעשתה נשמרים בשרת של בית הספר הנגיש לה גם מהבית.
מיכל הולכת להרצאה הראשונה שלה באוניברסיטה. היא מתיישבת באולם ההרצאות ומניחה את תיקה לפניה. היא מוציאה ממנו לא דפדפת ועט וגם לא מחשב נייד גדול אלא מחשב לוח עדין ואלגנטי השוכב בנוחות על ברכיה. המצגת של השיעור נגישה לה ממחשב הלוח מהרגע שנכנסה לכיתה והיא מקלידה עליה הערות שהיא, לאחר מכן, שומרת בכונן הוירטואלי הפרטי שלה. היא יכולה, במקביל, גם “להרים יד” בתור הדיגיטלי של שאלות שמחכות בצד המצגת שלפניה.

חזון זה לא חייב להיות רחוק כל כך. הטכנולוגיה הזאת כבר קיימת. בעבר חשבו שהמחשבים הניידים, ומחשבי הרשת בעיקר, יחליפו את העט והנייר בכיתות וישאירו את המשרד הדיגיטלי באבק של הכיתה הדיגיטלית. אבל רעיון זה גם מקרטע ואת מקומו תופס הרעיון של מחשבי הלוח. מגן הילדים ועד האוניברסיטה, מחשבי הלוח חודרים לכל מקום. פרויקט חדש בשם The Millstone Experience מנסה את כוחו עם מכשירי iPad ללימוד יסודי.
ועוד כשאפשר להתווכח על היעילות של מחשבי הלוח בשיפור איכות הלימוד, אי אפשר להתווכח עם המחיר והקלות. בעוד ספרי לימוד לסמסטר סטנדרטי באוניברסיטה יכולים לעלות בין 200 ל-300 שקל (במידה וקונים אותם, על השכרה אפשר, במקרים מסוימים, לשלם בין 50 ל-100) ולשקול כמו תינוק קטן, אותם ספרים, כאשר הם נקנים בפורמט דיגיטלי, יעלו כרגע לא יותר מ-100 שקל ויכולים לעלות הרבה פחות. ואת זה אני כבר רואה בכיתות היום. יש לפחות סטודנט אחד שאני מכיר שמגיע לכיתה רק עם מחשב הלוח שלו ומשתמש בו לכל הדבר.
ובנוסף על היכולת והקלות של השימוש, ניתן עם מחשבי הלוח גם לצלם דברים חשובים כמו משוואות או ציורי הדגמה ולשמור אותם כמו שהם כך שלא ילכו לאיבוד לעולם. ועל מחשבי הלוח ניתן להתקין תוכנות עזר לשימושם של אנשים בעלי מוגבלויות מסוימות.

אני משתמש במחשב נייד מהיום הראשון בטכניון וכך גם רבים אחרים אך יתכן שזה פחות מדי (או יותר מדי) בשביל הדור הבא של תלמידים ואולי ה-Xoom, iPad וחבריהם יתפסו את המקום החמים של הספר על שולחנות בתי הספר.


Posted in IT, Less Interesting News by with 4 comments.

Comments

  • Nihau says:

    אני מצאתי את מחשבי הלוח לא נוחים למטרה הזו.
    לא נוח לכתוב עליהם כשצריך לכתוב מהר, לא נוח להחזיק אותם בחיק לאורך זמן, הם צורכים חשמל ובטריות מתות מהר מהמובטח והם מכשירים יקרים ועדינים שאם יפלו וישברו זה יהיה נזק הרבה יותר גדול מכשמחברת נופלת. מה גם שהפיתוי האינטרנטי מפריע לריכוז בכיתת לימוד.
    התרשמתי הרבה יותר מהדיו הדיגיטלי של קינדל, מכשיר אלקטרוני שישמש מחברת של דיו אלקטרוני עם מסך מגע שאפשר לכתוב עליו בעט – אולי זה יהיה יותר נוח ממחברות, אבל לא בטוח.
    כשאתה כותב משהו בעצמך זה נכנס לראש הרבה יותר מהקשבה פאסיבית וצילום לוח.
    לא נראה לי שהפתרון הדיגיטלי שאתה מציע כאן הוא אופטימלי לרוב האנשים.

    דיסקליימר- דרגורן אומר שיש לי נאופוביה לפעמים. הטענה שלי היא שטכנולוגיה חדשה צריכה להיות נוחה יותר מהישנה כדי שאני יעבור אליה, לא שאני אצטרך לעבור מסכת עינויים וקורס ברמה של 4 יחידות כדי להצליח להשתמש בה למידת נוחות שמחברת נותנת במיידי.

  • Eran says:

    אני מסכים שלא ממש נוח לכתוב עליהם אבל יש מכשירים שמחזיקים ימים (בשימוש לא אינטנסיבי) לפני שהם צריכים הטענה שוב. הם כן יקרים, וזאת אכן בעיה שצריך לטפל בה אבל הטכנולוגיה לעשות אותם קשיחים ועמידים כבר קיימת. ואפשר גם לחסום אצלם את האינטרנט.

    אני מסכים שטכנולוגיה צריכה להיות אינטואיטיבית וקלה להבנה. אבל אצלי, למשל, ההבנה הכי טובה מגיעה מתרגולים חוזרים. העתקה לא עושה בשבילי כלום.

  • Nihau says:

    לא העתקה- כתיבה, סיכום, העתקה מהלוח במהלך השיעור תוך כדי הוספת הערות ליד אלמנטים נבחרים.

  • Eran says:

    לזה אני מתכוון.