כלבלב עצמאות
בעקבות שנה שעברה, פחדנו ממה שיקרה עם מוצארט. כשהזיקוקים התחילו ביום העצמאות, מוצארט… “לא אהב את זה”. אז הפעם היינו מוכנים עם ממתקים וצעצועים כדי להסיח את דעתו של הכלבלב מהפיצוצים שבשמיים. מוצארט חיבב את הרעיון. זאת אומרת, הוא חיבב את הרעיון שכל מה שהוא צריך לעשות זה לקפוץ, לשבת ולשכב ואז הוא מקבל חטיף. אבל כשעזבנו אותו לרגע הוא חזר למיטה שלו. וכשהזיקוקים חזרו בכוח וכל הכלבים בשכונה, ובשתי השכונות השכנות, החלו לנבוח, מוצארט ניסה לחזור לישון. כאילו כל הרעש זה סתם מזימה כדי להפריע למנוחתו. כלבלב משעשע. :)
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
אני חושב שאני יודע
או לפחות, אני חושב שיש לי השערה: למה יום הזיכרון, יום העצמאות ואפילו יום השואה כל כך חשובים לי. Legacy. מורפיקס מציע לי לתרגם את זה כמורשת, אבל זה לא נשמע נכון. גם נחלה וירושה לא נשמע כל כך מתאים אבל בגלל שזה נשמע מאוד פיזי. אני מדבר על משהו פחות ממשי. מההתחלה: אני קורא הרבה יותר מדי פעמים על אנשים שלא יודעים את העבר שלהם. הרבה ברשת ה-NotAlways אבל גם במקומות אחרים כמו בקטעים ששולחים לי דרך הרשתות החברתיות. ואני מניח שאני נחשף לכמות גדולה מאוד יחסית לכמות האמיתית הקיימת באוכלוסיה אבל זה עדיין מטריד. אנשים צריכים לדעת מאיפה הם באו, איך הם קיבלו את החיים שלהם כמו שהם ומה נעשה לפניהם כדי שיוכלו לקבל את זה. אני קורא, למשל, על אנשים ללא כבוד לאנשים במדים, למשרתים של המדינה, לניצולי זוועות, אנשים שסבלו ושנלחמו ונלחמים ועובדים בשביל שיהיה לנו את מה שיש לנו. אנשים לוקחים כל כך בקלות ובצורה מובנת מאליה את העובדה שיש להם ארץ משלהם וגג מעל הראש ומדינה שתומכת ומגינה עליהם. פשוט לא מבינים את כל מה שנעשה בשביל להגיע עד הלום. וכתוצאה, אנשים כאלו הם לרוב אנוכיים, מרוכזים בעצמם וחסרי יכולת לתרום לטובת כולם. אני זוכר שיצא לי לדבר עם כמה אנשים לאחר הבחירות והגענו לנושא של למי הצבענו. אני הצבעתי מרצ. לא מתבייש בזה או מרגיש צורך להגן או להסתיר את זה. מרצ הייתה ועדיין המפלגה שהכי מתאימה לעקרונות שלי. הם הצביעו ליכוד והבית היהודי. והתחלנו, כמובן, להתווכח על זה. אנשים אינטליגנטיים, מחונכים, נעימים ובעלי השכלה ואני חושב לעצמי, למה לכל הרוחות הם מצביעים Continue Reading →
Posted in Humanity, No Category, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
קצת חיים אמיתיים
שמתי לב שהרבה זמן עבר מאז שכתבתי פה משהו שהוא באמת על החיים שלי. שזה משעשע כי המטרה העיקרית של הבלוג הזה היא להיות מטמון לזכרונות שאני בטוח לא אזכור אחר כך. יום ההולדת שלי הוא ביום חמישי הזה. חמודה כמו שהיא תמיד, מעין הכינה לי מתנת יום הולדת בשלבים, אחד לכל יום מתחילת החודש ועד יום ההולדת שלי. זה מאוד מגניב. לא מדובר בדברים גרנדיוזים ומפוצצים אבל כן דברים שגורמים לי לחייך כל יום. אני לא אטרח לפרט כי חלקם אישיים ו/או לא יהיו מובנים למי שאינו אנחנו. אבל כן אגיד שהתא של יום שישי הכיל שובר מתנה לארוחת ערב גדולה שאותו ניצלתי באותו היום. לא הייתי עצלן ועזרתי אז הכנו ארוחת ערב של חמש מנות שהייתה מאוד כיפית. בשבת התכנסה כל המשפחה לאזכרה השנתית לסבא וסבתא. למרות שאבא שלי אמר שלא חובה להגיע לאירוע משפחתי (פעם ראשונה שאני זוכר דבר כזה נאמר), אני הרגשתי צורך לבוא. אני כבר לא ממש מרגיש את הצורך הזה אז בשנה הבאה תהיה באמת החלטה אם לבוא או לא, לא סתם ‘כמובן’. והיום בערב זה ערב יום הזיכרון. אני מותש מדי פיזית, מנטלית ונפשית כדי להציע איזה שהן תובנות מיוחדות אלא אני פשוט אלך ואספוג את מה שצריך לספוג. וכרגע התכנון הוא לעשות יום עצמאות קטן ופרטי בבית. נשארו לנו המבורגרים מיום שישי ואפשר להכין עוד פירה או צ’יפס.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
למה אני נגד כל מסגרת נוקשה כוללנית ולא רק מסגרות דתיות
“As distances vanish and the people can flow freely from place to place, society will cross a psychological specific heat boundary and enter a new state. No longer a solid or liquid, we have become as a vapor and will expand to fill all available space. And like a gas, we shall not be easily contained.” — Sister Miriam Godwinson, “But for the Grace of God” אני חושב שהציטוט הזה מאלפא סנטאורי צודק. ככל שהכוונה היא לאוכלוסיות. כשמדובר באנשים פרטיים וכל אחד בפני עצמו, התיאור היותר מתאים הוא של גוש פלסטלינה בצורה משונה שרק חלק מהקצוות שלו לא קשים כמו בטון. זאת אומרת, רוב האנשים הם בצורה מסוימת והם ישארו באותה צורה, אותה אישיות, אותם בני אדם, כל חייהם. פלוס מינוס כמה הרגלים שאפשר לסגל או לשבור. אבל כל המסגרות, בין אם מדובר בחברה חרדית סגורה, הצבא, עבודה תאגידית או אפילו משפחה מאוד מסורתית, מגדירות צורה מאוד מסוימת בשביל מי שנכנס אל אותה מסגרת. והצורה הזאת יכולה להיות מרווחת מאוד, עם מספיק גמישות, בשביל צורות מסוימות של אנשים. אבל צורות אחרות אי אפשר לדחוס אל אותה מסגרת בלי להשאיר משהו בולט או לחוץ מעבר למה שנוח, במקרה הטוב, או שבור לגמרי במקרה הרע. אז בסדר, אני משנה את ההגדרה הראשונית שלי: מסגרות נוקשות יכולות להתקיים בסבבה עם שאר העולם אבל הן לא צריכות לנסות לדחוף ולהתאים לצורתן כל בן אדם באותה דרך או אנשים מסוימים בכלל. יש אנשים שמתגייסים לצבא ומוצאים בדיוק את מה שהם חיפשו כל החיים. ויש אנשים שמגיעים לשם וחושבים שאפילו שהייה במעגלים האחרונים של הגיהנום עדיפים Continue Reading →
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
Course Wiki
ברגע שחשבתי על זה הבנתי כמה זה מתבקש שאני מניח שכבר עשו את זה לפניי. אבל לא עשו את זה, או לפחות לא ראיתי שעשו את זה בטכניון. אז הנה רעיון אחד בחינם כי כנראה כבר מאוחר מדי מכדי שזה יהיה שימושי בשבילי: אתר וויקי בשביל קורס. עזבו את אתרי הקורס הרשמיים, עזבו את ההרצאות המוקלטות וקבוצות הדיון ב-Facebook, תרימו אתר וויקי בשביל הקורס. ככה אפשר לעשות רשימה של המושגים הנחוצים עם קישורים למי שלא זוכר באותו הרגע מה כל דבר אומר. וככה גם יהיה הרבה יותר נוח לבנות דף הכנה למבחן משותף ומובן. זה הרעיון, למי שמתחשק להקים אותו.
Posted in IT, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.
Polyphasing – Day 14 Gone
Apparently, the wedding weekend did a lot more damage to my schedule than I thought. I ended up over-sleeping twice, missing and postponing naps several times and narcolepting also, that is, falling asleep while just sitting at my desk. So I had to do a bit of rethinking and what I did was shift my whole schedule a few hours forward. I figured that my main problem was waking up after a long sleep in the middle of the night. So I switched up to be able to wake up in daylight. And I also figured out that it made my schedule slightly more compatible with regular human socialisation. And now I seem to be back to normal. I found it rough waking up today but I used some waking up tricks I read (move about, run around, take the dog for a walk, jump in the shower) and managed to keep awake until my nap. I also found that my classes fare better when I nap right before I go. And I visited my doctor today who illustrated that current medical wisdom says I have to get a continuous span of 6-8 hours every night. And she also said that there should be nothing physical to monitor during this but if I must, then I should see a neurologist and do an EEG scan. I’m gonna save that until I feel something wrong.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
ביטוי הגיבור
אייל נכנס לחדר בדיקה שנראה כמו כל חדר בדיקה אחר שאי פעם נכנס אליו. בעיקר כי רובם המוחלט היו במתקן הבית של יחידת צמר”ת כולל זה שנכנס אליו עכשיו. הוא התיישב על הכיסא מול שולחן הקבלה ושם את ידיו בין רגליו, מנסה להתרווח ולא להשתעמם. מהר מאוד הוא עבר לשחק עם מתקן הנועד לתמוך ברגליים מורמות. למזלו, פחות משתי דקות עברו עד שנכנסה החובשת והתיישבה מאחורי שולחן הקבלה. “אייל אטרן?” היא שאלה כשהרימה את התיק שלו. “לא, הגלגול הנוכחי של משיח בן דוד.” “כן…” אמרה וניסתה להסתיר את החיוך. “שמעתי עליך. בוא ושב על המיטה,” היא קמה וטפחה על המיטה הפשוטה המכוסה בנייר שעמדה צמודה לקיר. בזמן שאייל פשט את חולצת המדים שלו והתיישב על המיטה, החובשת פשפשה בארון האביזרים שלה והוציאה שקית פלסטיק עם מחט כלשהי בתוכה. כמו כן, שלפה מבחנה קטנה מתבנית מלאה במבחנות זהות. בלי להגיד דבר נוסף ובמבט מקצועי וחודר, החובשת משכה את ידו של אייל לכיוונה, מקרבת את פי המרפק שלו. היא דחפה את המחט אל הוריד בתנועה אחת חלקה וחיברה אליה את המבחנה שמיד החלה להתמלא בדם. “לא שאני מפקפק, הרי לוקחים ממני דגימה דם כל כמה חודשים אבל למה הפעם?” ואז חיוכו של אייל הפך נבזי מעט וגבותיו ירדו. “אתם מנסים ליצור חיילי על?” החובשת הסתכלה עליו בגבה מורמת. “אפשר להגיד שכן.” “מה?!” אמר אייל. זאת כנראה הייתה הפעם הראשונה שאחת ההשערות המגוכחות שלו קיבלה תשובה חיובית. נתנאל לא יאמין לו. “כן. זה חלק מניסוי חדש שחוקר את הקשר בין התבטאות המחוננים לבין היכולת להתמודד עם טראומה.” “באמת?” “קוראים לזה עכשיו ביטוי הגיבור,” Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk by Eran with 2 comments.
Polyphasing – Special Update
Yesterday was a big test of my schedule. We had a wedding to go to, one of Maayan’s best friends. So, I was notified well in advance that we will be leaving early and returning late. So I had to move all my naps around to accommodate this, sometimes even taking naps with only three hours between them. But I also added another nap in the middle of the party just so I could stave off the tiredness. At first glance, it appeared to work. We had fun, I didn’t feel really tired. But on the way home, I got tired. We ended up parking around 3:00 and towards the end I was driving really slowly to be able to handle the vision phasing and the fact that I might just simply lose focus for a second. I walked Mozart and crashed right to bed slightly after the witching hour’s start. And then my phone, who appeared completely healthy, died during the night so my planned 6:30 wake up call turned into an 8:50 natural rise. Meaning I overslept into my first nap. So today I have to make due with only two naps and, hopefully, gather enough exhaustion to go back to my “regular” sleep schedule. I guess I’ll see how all of this effects me in a few days.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
Polyphasing – Day 9 Gone
So far seems to be going well. I’m starting to feel the sleep-dilation effect. That is, I sleep for 20 minutes and it feels like I’ve slept for an hour. Sometimes I think I can’t get to sleep but I’ve actually slept and woke up already. Yesterday, I woke up on my own after 15 minutes. But that might have been because of frightening dream I had. And today, I simply woke up. It took me a while to actually focus my mind but it was still faster than before. And I managed to finish my homework and took out the pup around 6:00. So, right now, I’m just concerned that I can survive this day properly since there is a wedding to go to this evening.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
מידע חסר גם בהיסטוריה
אחד הטענות החביבות על הסקפטים התוקפניים היא שאי אפשר ממש לסמוך על חלק גדול ממה שכתוב בתנ”ך כי הוא המקור היחידי לאותם עובדות. יש כמה ממצאים ארכיאולוגים שמגבים כמה עובדות אבל הרוב בנוי רק על כך שזה כתוב בספר ישן ו”קדוש”. ואז מה שבדרך כלל יגיד המחב”ת/דתי מתלהב אחר בדיון הוא משהו בסגנון של “ומעלליו של אלקסנדר מוקדון רק כתובים בספר, איך אתה יכול להאמין לזה?”. התשובה הרגילה לזה היא שיש הרבה ספרים על אלקסנדר והרבה ממצאים אחרים שמעידים על התקופה והכיבושים וכן הלאה. אבל הנה מחשבה אחרת. יש הרבה דברים שהם חלק מהסיפורים שאנחנו מספרים על מדע והיסטוריה שהם, לפי הידוע לנו (שזה לא הרבה), אגדות אורבניות. – ג’ון סנואו, מייסד מדע האפידמיולוגיה, הלך למשאבת מים שחשב שגורמת למחלות ושבר את הידית שלה כדי שלא יוכלו להשתמש בה. זה הסיפור הרומנטי. הוא כנראה הלך למועצה, הסביר להם את מה שמצא והם כיבו את המים. אנחנו לא בטוחים. – אייזיק ניוטון, כותב תאוריית הכבידה, ישב מתחת לעץ כשנפל עליו תפוח ונתן לו את הרמז שהיה צריך כדי להסביר את התופעות שראה. מאוד רומנטי. הוא כנראה חקר את הנושא, ערך כמה ניסויים וכתב את התיאוריה שלו. – אלקסנדר פלמינג, מגלה הפנצילין, השאיר תרביות לא מוגנות ויצא לחופשה. כשחזר גילה שבתרבית גדל עובש והרג את כל הבקטריות. סיפור נחמד שגם כנראה לא נכון. אותו דבר כנראה תקף לרדיום, קרני X והניסוי המפורסם של גלילאו עם כדורי ברזל על מגדל פיזה. יש סיפורים נחמדים שאולי נכונים ואולי לא. לא ברור כי העדויות והעובדות הקשורות לנושא לא החלטיות מספיק. כך אנחנו מדענים. אגנוסטים וספקנים Continue Reading →
Posted in Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.