מידע חסר גם בהיסטוריה
אחד הטענות החביבות על הסקפטים התוקפניים היא שאי אפשר ממש לסמוך על חלק גדול ממה שכתוב בתנ”ך כי הוא המקור היחידי לאותם עובדות. יש כמה ממצאים ארכיאולוגים שמגבים כמה עובדות אבל הרוב בנוי רק על כך שזה כתוב בספר ישן ו”קדוש”. ואז מה שבדרך כלל יגיד המחב”ת/דתי מתלהב אחר בדיון הוא משהו בסגנון של “ומעלליו של אלקסנדר מוקדון רק כתובים בספר, איך אתה יכול להאמין לזה?”. התשובה הרגילה לזה היא שיש הרבה ספרים על אלקסנדר והרבה ממצאים אחרים שמעידים על התקופה והכיבושים וכן הלאה.
אבל הנה מחשבה אחרת. יש הרבה דברים שהם חלק מהסיפורים שאנחנו מספרים על מדע והיסטוריה שהם, לפי הידוע לנו (שזה לא הרבה), אגדות אורבניות.
– ג’ון סנואו, מייסד מדע האפידמיולוגיה, הלך למשאבת מים שחשב שגורמת למחלות ושבר את הידית שלה כדי שלא יוכלו להשתמש בה. זה הסיפור הרומנטי. הוא כנראה הלך למועצה, הסביר להם את מה שמצא והם כיבו את המים. אנחנו לא בטוחים.
– אייזיק ניוטון, כותב תאוריית הכבידה, ישב מתחת לעץ כשנפל עליו תפוח ונתן לו את הרמז שהיה צריך כדי להסביר את התופעות שראה. מאוד רומנטי. הוא כנראה חקר את הנושא, ערך כמה ניסויים וכתב את התיאוריה שלו.
– אלקסנדר פלמינג, מגלה הפנצילין, השאיר תרביות לא מוגנות ויצא לחופשה. כשחזר גילה שבתרבית גדל עובש והרג את כל הבקטריות. סיפור נחמד שגם כנראה לא נכון.
אותו דבר כנראה תקף לרדיום, קרני X והניסוי המפורסם של גלילאו עם כדורי ברזל על מגדל פיזה. יש סיפורים נחמדים שאולי נכונים ואולי לא. לא ברור כי העדויות והעובדות הקשורות לנושא לא החלטיות מספיק. כך אנחנו מדענים. אגנוסטים וספקנים עד שהעובדות מצטברות בכמות המספקת.
Posted in Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.