קאמינו דה סנטיאגו – החלק של סנטיאגו

2015-09-25

קמנו בבוקר ואכלנו ארוחת בוקר קלה. שי מהר יצא לדרך בזמן שאנחנו לקחנו קצת יותר זמן ויצאנו כמעט שעה אחריו. ציפיתי שנשיג אותו עד הצהריים.

בינתיים עברנו דרך עיירות וכפרים, פגשנו הרבה אנשים מעניינים וכבשים ואפילו מצאנו חברים שלא ידעתי שנמצאים פה.

עמית, חבר שאני מכיר מהטכניון ובעיקר דרך ירון ורומן, עושה את הקאמינו עם אחותו הקטנה. אז דיברנו, קבענו להיפגש במדריד בסוף החודש ואחר כך גם עצרנו לנשנוש צהריים ביחד. אז גילינו שהיא רוצה להיכנס לתחום התכנות אז מעין הסבירה לה על She Codes ואני מאוד מקווה שהיא תלך, אם לשפוט לפי כמה שמחה זה עושה את מעין.

היה קצת טיפוס אחרי, עד שהגענו לפסגה הגבוהה אבל אז זה היה בעיקר בירידות אז היה מאוד כיף, וכמובן, גם הרבה דברים לצלם.

לבסוף הגענו גם לסנטיאגו דה קומפוסטלה. קצת הסתבכנו עם הנתיב בתוך העיר אבל הצלחנו להגיע לאן שסימן לנו שי שכבר הגיע שעתיים לפנינו. אבל GPS הוא מה שהוא והחטאנו בכמה מטרים ולא ראינו את המלון עד שההורים הגיעו והצביעו עליו.

היה קצת סיפור עם להביא את האוטו ולפרוק אותו כי המלון, טכנית, בתוך העיר העתיקה אבל בסוף הסתדרנו למרות שעשיתי טיול קצר עם יפה כדי למצוא חנייה.

המלון היה מאוד מגניב, אכלנו ערב במסעדה לא משהו אבל אחרי זה מצאנו “מפעל” שוקולד קטן וחמוד וקינחנו בשוקו מדהים.


Posted in Life, Maayan, Me by with comments disabled.

קאמינו דה סנטיאגו – האופניים קדימה

2015-09-25

התחלנו את היום מוקדם בבוקר. יצאנו כל המשפחה ביחד בקצב צעידה. הלכנו דרך כמה העיירות הראשונות כולם ביחד. שי בעיקר התקדם בקצב שלו כשאני ומעין לפעמים עוקפים ולפעמים מחכים.

הלכנו כולם כשעה ומשהו עד שעצרנו לארוחת בוהריים בבית קפה גליציאני על הדרך שם הפצצנו את הגליציאני המסכן עם דרישות לשמונה כריכים, קפה ותה. לקח קצת זמן לקבל הכל אבל היה טעים.

משם התפצלנו. אני ומעין המשכנו בקצב שלנו, לפעמים משיגים את שי ולפעמים הוא משיג אותנו.

ראינו הרבה מקומות יפים ומגניבים שלצערי לא הצלחתי לצלם כי אחרי התמונה הזאת, הטלפון שלי מת. לא ניסיתי להפעיל מעקב אחרי הנתיב שלנו אחרי זה.

אבל עברנו אזור מאוד מיוער, ראינו הרבה כבשים, באיזה שהוא שלב, כשכבר נהיה מאוחר אז עצרנו לנוח ואני עצרתי לנמנם ואז שי השיג אותנו שוב.

ככה עושים טיול רגוע בספרד.

בסוף מצאנו את עצמנו בתחתית ההר, במה שהיה אמור להיות חצי המסע של אותו יום אבל כנראה שלא כללנו בחישוב את ההתחלה האיטית יותר וכשהגענו כבר היה דיי מאוחר ואנחנו היינו גמורים. בהחלט גמורים מספיק בשביל לא להתחיל לטפס לארזואה.

אז ביקשנו איסוף, דיברנו עם זקן אירי מעניין באותו הזמן, הוא הזמין אותנו לבוא להגיד שלום בפעם הבאה שאנחנו באזור ואחרי זה דילגנו קדימה לפדרוזו.

המלון היה נחמד. אכלנו ערב בפיצריה ליד שם אכלתי את אחת הפיצות הכי טובות שאני זוכר ושתיתי את אחד הלמברוסקואים הכי גרועים.


Posted in Life, Maayan, Me by with comments disabled.

קאמינו דה סנטיאגו – פיצוי על התחלה קשה

2015-09-25

היום השני שלי בספרד הגיע אחרי יום מנוחה במסלול. הוחלט לדלג על המקטע הבא ולכן ארזנו הכל ונסענו לפאלאס דה ריי.

אז נסענו לפאלאס דה ריי, מצאנו את האכסנייה, הכנסנו את עצמנו פנימה והלכנו למצוא משהו לאכול. נחנו קצת, ראינו את הפרק שפספסנו של גב האומה ואז ארבעת ההולכים הנוספים הגיעו, מה שלא ציפינו שיקרה, והמשפוחה התאחדה שוב.

לא עשינו הרבה באותו היום אבל, מבחינתי, זה הכי כיף כשכולם ביחד.


Posted in Life, Maayan, Me by with comments disabled.

קאמינו דה סנטיאגו – מתחילים ללכת

2015-09-23

התחלנו ללכת מפאלאס דה ריי כולנו ביחד. זה היה בערך בשמונה בבוקר. שמונה בבוקר בספרד שווה ערך לכשש בבוקר בארץ רק באמת קר. אני לא יודע מתי אתם ראיתם לאחרונה את רצועת ונוס בשמונה וחצי בבוקר אבל התשובה שלי לזה היא לא.

הלכנו כל המשפחה, זאת אומרת שרוכבי האופניים בעיקר חיכו והאיטו. אבל המדיניות שלי היא שכמעט כל דבר שטוב לעשות אז טוב יותר לעשות ביחד.

וככה עשינו כמה שעות עד שעצרנו לארוחת צהריים מוקדמת בבית קפה קטן. התנפלנו על הגליציאני המסכן שמונה איש, שלושה סוגי משקאות חמים וארבעה סוגי כריכים. נגיד רק שלקח קצת זמן עד שכולם אכלו והיו יכולים לצאת.

כדור תמונה (הערפל הוא לא רק שגיאות לכידה)!

לא הרבה אחרי, החלטנו להתפצל. ההולכים הלכו ורוכבי האופניים המשיכו קדימה. ולא הרבה אחרי זה, כנראה בגלל שניסיתי להפעיל מעקב פעילות ולצלם תוך כדי, מת לי הטלפון. אני ומעין המשכנו הכי מהר קדימה. אבל לא באמת מיהרנו. רק התקדמנו בקצב האופניים. אז בירידות זה ממש קל וכיף ובעליות… מסתדרים. באיזה שהיא נקודה גם החלטנו לעצור לרגע כדי לאכול וכדי שאני אוכל לנוח צהריים.

וכשקמתי, מעין רצתה מיץ תפוזים. ועד שהספקתי לארגן את הספרדית שלי לכיוון משהו שדומה לשתי כוסות מיץ תפוזים אז אבא שלה השיג אותנו. אז המשכנו לרכב ביחד כשכל אחד עוקף את השני כל כמה זמן. פגשנו אנשים מעניינים, ראינו מקומות מגניבים (הטלפון שלי מת אז אין תמונות) וחצינו כמה ערים וכמה גבעות. אבל כשהגענו לריבאדיסו וכבר נהיה מאוחר הבנו שאולי לא נספיק לסיים את שני המקטעים שתכננו באותו יום. אז חיכינו לשי שיגיע במחיאות כפיים ותרועות “מאמה מיה!”. משום מה, הוא נהיה סוג של קמע למזל טוב בשביל הרבה מההולכים. וביחד החלטנו שאכן מאוחר ואולי כדאי לדלג על החלק הבא ישר לפדרוזו.

אז קיפלנו את עצמנו, עלינו על האוטו ונסענו אל המלון הבא. אכלנו ארוחת ערב בבית קפה/מסעדה שליד שם מצאתי פיצה בין הטובות שאכלתי ולמברוסקו בין הגרועים ששתיתי. אחרי זה כבר עייפנו והלכנו לישון.


Posted in Life, Maayan, Me by with comments disabled.

קאמינו דה סנטיאגו – התחלה קשה

2015-09-20

ביום שישי בבוקר ארגנתי את הדברים האחרונים שאני צריך, ארזתי את התיק, סידרתי קצת, הכנתי את הבית בשביל חן שבאה לשמור על מוצארט. הסברתי לה כל מה שיכלתי לחשוב שצריך לגבי הדירה ומוצארט ואיך שהוא שכחתי את הדבר הכי חשוב: הסיסמה לרשת. וכשיצאנו להוציא את מוצארט אז שכחתי שאת המפתח כבר שמתי בתיק ולא לקחנו את המפתח השני. אז הקפצתי את בעל הבית שלנו לעזרה והוא, כמו סופר גיבור, זינק לחלץ אותנו מהצרה. אחרי הכל הצלחתי להגיע לרכבת עם כמה דקות הפרש.

המעבר בשדה התעופה היה קל ממה שחשבתי אבל כשהגעתי לטרמינל, סיפרו לי שכבר לא מגיע לי להיכנס לטרקלין דן. :-(
בסוף אכלתי בבורגר ראנץ’. נו, טוב. הטלפון שלי כבר לא ממש תפקד אז הייתי צריך לכבות אותו לטיסה. נאלצתי להסתפק בלנמנם ולקרוא ישראל היום משומש (פתרתי את הסודוקו הבינוני אבל הצלחתי לדפוק את הקשה). והאוכל בטיסה היה בסדר. לא מי יודע מה.

הנופים היו סבבה.

יצאתי משדה התעופה במדריד בזמן שיא, הטענתי קצת את הטלפון והלכתי לחפש את הרכבת לתחנת רכבת. עם שעתיים לפניי, הנחתי שיש לי מספיק זמן. מה שלא הנחתי הוא שיש שביתת רכבות.

אז לקח לי קצת זמן למצוא את תחנת הרכבת, לקח קצת זמן להגיע לשם, רק אז אמרו לי שיש שביתה והרכבות אולי מאחרות, לקח קצת זמן להשיג כרטיס למטרו (שהייתי יכול לקחת שתי תחנות קודם) וכשהגעתי לתחנת קישור, לקח לי זמן למצוא את הרכבת הנכונה, כנראה פספסתי אותה בדקה או שתיים, ועד שהשנייה הגיעה לתחנה הסופית, ועד שהספקתי לרוץ לרציף, הגעתי בדיוק בזמן בשביל לראות את הרכבת עוזבת את התחנה.

לאחר בירור בשירות הלקוחות, ושיחה עם מעין דרך ממשק HTML בסיסי של Gmail שרץ על Explorer ישן על חלונות XP במחשב של החברה, הבנתי שאין ברירה אלא להישאר ללילה ולקחת רכבת על הבוקר.

אז התיישבתי בתחנה והתכוננתי ללילה ארוך. אבל באחת סילקו אותי מתחנת הרכבת. אז הלכתי למטרו. ובשתיים סילקו אותי מהמטרו. והמלון שליד התחנה לא היה מוכן לתת לי פשוט לשבת שם שעתיים. אז חזרתי חזרה למטרו – סך הכל, זה לא ממש נעול. ובשלוש וחצי מצאו אותי המנקות ולפחות סידרו לי מקום לשבת שבו לא יראו אותי. מדריד, כך אמרו, לא בטוחה כמו שגרמו לי להבין. בסביבות ארבע וחצי, אמרתי להם תודה וחזרתי לתחנת הרכבת שנפתחה מחדש. שם נמנמתי עוד עד בערך שבע, הוצאתי כרטיס חדש לרכבת ובעיקר ישבתי וחיכיתי עד תשע.

לצערי, ביום שבת, חנות הסלולרים לא נפתחת עד עשר אז לא יכולתי לקנות כרטיס. עליתי על הרכבת. לא רכבת שינה אבל הצלחתי לנמנם בכל מקרה. אבל הרכבת הזאת לא מגיעה עד איפה שהייתה צריכה. היינו צריכים לעצור בדרך כדי לקחת אוטובוס למקום שבו היינו צריכים לקחת עוד רכבת לתחנה שהיינו צריכים להגיע אליה בהתחלה. שם היו לי בערך עשר דקות לפני… שצפיתי ברכבת ממדריד מאחרת בחצי שעה אז ברכבת שאני הייתי צריך.

ורק לאחר כל התלאות האלו, הצלחתי להגיע לפונפראדה בארבע אחר הצהריים, בערך 11 שעות מאוחר יותר מהתכנון המקורי. שם התאחדתי עם מעין שוב והצטרפתי אל המשפחה המטיילת. קנינו לי אמפנדה לנשנש כי, אם כן או לא שמתם לב למה שכתבתי, לא אכלתי מאז הטיסה. נסענו חזרה לעיירה שבה היתה העצירה של המסלול, התארגנו, נחנו, נשנשנו והלכנו לישון.

אבל הנופים היו סבבה.


Posted in Life, Maayan, Me by with comments disabled.

14 years

This blog has been around 14 years.

I celebrate that birthday 3 days after John Scalzi’s Whatever and 3 days before Talk Like a Pirate Day.

I haven’t felt much creativity or ability to write here for a while but this is my home on the web and no one can take it away from me (except my brother. Which I hope will never mind hosting it).

I think I should write here more. I’ve got a few ideas. I’ve been trying to write about my work, about cool solutions I find, and about other stuff that cross my mind. I try to be on Twitter more because communities but 280 characters is a nasty limitation. And I hate Twitter threads.

More people should have their own website. I would rather just subscribe to an RSS than rely on Twitter or Facebook to let me know what my friends are up to.

I promise there will be more soon.


Posted in Life, Me by with comments disabled.

קצת גאה בעצמי

היה לי יום טוב היום.

זאת אומרת, הוא התחיל בזה שחשבתי שיש לי שעון ואז גיליתי שיש לי אבל, משום מה, הוא לא העיר אותי. אז היפלתי על מעין לטפל במוצארט בבוקר ומיהרתי החוצה.

סיימתי עוד פרויקט בעבודה והראיתי אותו לבוס. קיבלתי כמה תיקונים עליהם אני עדיין עובד. בסדר. אבל אני כן גאה בזה שבשביל להשיג כל מיני אפקטים הייתי צריך להשתמש בחבילת תוכנה שכולם משתמשים בה אבל לא הצלחתי לגרום לה לעשות בדיוק מה שאני רוצה. כששאלתי, התשובה שקיבלתי היא ‘יש דרך אבל היא לא כל כך טובה אבל ככה כולם עושים’. אז לא רציתי לעשות את זה ככה. כתבתי גרסה משל עצמי.

לא שכתבתי ספריה פופלארית מאפס אבל, אם היא מסוגלת לעשות א’ ועד ת’, אני צריך ח’ וחצי, אולי שני ח’. והיא לא הייתה יכולה לתת לי את זה. אז לקחתי שעה וחצי וכתבתי משהו שעושה שלושה וחצי ח’, כדי שיהיה וזה כבר היה על הדרך.

וחזרתי הביתה ועשיתי התעמלות. יום בטן. לא הצלחתי להגיע לגבול הנוכחי אבל הצלחתי לסיים את הקודם בהצלחה. לפחות זה. אני כבר מרגיש יותר טוב. בהחלט יותר ערני ואנרגטי.

😉


Posted in IT, Life, Me, Programming by with comments disabled.

?אתר פרטי לכל אדם

אני, איפה שהוא באזור התיכון (97′, אני מאמין) בניתי לעצמי אתר משלי. השתמשתי בתוכנה בשם Homesite ולפעמים גם ב-Notepad ואני כבר לא זוכר איפה אחסנתי אותו. עדכנתי אותו במחשבות אקראיות שהיו לי ומה קורה איתי ולא הייתה לי באמת אשלייה שמישהו קורא אותו קבוע. בעיקר רציתי מקום לפרוק מחשבות ומה אני עושה כדי שזה יהיה שמור איפה שהוא.

איפה שהוא הפסקתי. גם הלכתי לצבא. אבל כשיצאתי החלטתי שאני רוצה לחזור לזה. עוד לא ידעתי מה זה Facebook. דיברתי עם אח שלי שכבר הפעיל אתר משלו (אתר הבית של זה) ויצרנו את האתר הזה. לא טרחתי לייבא את החומר אבל הפורמט החדש בהחלט עזר. התחלתי לכתוב הרבה דברים.

ב-2008-9 גיליתי את Facebook וכמו כולם, גם אני הצטרפתי. החלטתי מהר מאוד שזה לא מעניין אותי ונפטרתי מזה. מעין ביקשה שאני אחזור. ואני לא יכול להגיד שאני לא מוצא את זה מועיל. זה עוזר לי להכיר ולדבר עם הרבה אנשים חשובים. אבל גם זה וגם החיים העמוסים יותר אומרים שאני לרוב מזניח את האתר הזה כי לרוב אין לי את המוטיבציה לכתוב משהו מספיק ארוך שיהיה שווה פרסום פה. ובשנים האחרונות, עם היותי איש קריירה, האתר הזה הוא כנראה משהו שמעסיקים פוטנציאלים פותחים להסתכל אולי אפילו יותר מאשר פרופיל Facebook ואני רוצה להיראות כמו אדם מקצועי.

אבל אני לא רואה איך זה סותר אחד את השני. אולי יש משהו במה שהאיש אומר, אולי עדיף לחזור לניהול אתרים פרטיים. אני עדיין משתמש בקורא RSS. זה ממש לא מסובך והכל מגיע אליך למקום מרוכז. מה הבעיה להירשם לעדכונים מכל האנשים שמעניינים אותך? אני יכול לכתוב פה גם עדכונים אישיים וגם לדבר על נוסעים מקצועיים שמעניינים אותי. למה אי אפשר לנהל קבוצות עניין ב-Meetup או עם איזה פורום טוב? יש למישהו שאין לו לוח שנה של גוגל או כל לוח שנה שמתקשר עם קבצי cal? רוצים לדבר עם מישהו ישירות — טלגרם. אני באמת לא צריך בוטים הודים שנדחפים לי לרצף כל פעם שאני כותב באנגלית.

והיום, עם פלטפורמות כמו WordPress, Wix ו-Squarespace, זה כל כך קל להרים אתר פרטי. נסו גם אתם.


Posted in Life, Me, Practice, Thinking Out Loud by with comments disabled.

שלושה מאפיינים

Trying vlogging. This time about my three main features.


Posted in Life, Me, Practice, Thinking Out Loud by with comments disabled.

Professional Tabletop Role Playing Guide

ההודעה בעברית תגיע אחרי האנגלית.
 
Hi. My name is Eran. I’ve been playing tabletop roleplaying games for over 20 years now and I’ve been guiding for more than 7. I am part of the local Adventurers’ League organisation, I created supplemental content for Dungeons & Dragons 5th Edition. I am the creator of The Human Element RPG system. And I want to help you.
 
This message is for anyone looking for a group to play in or want one more game, for any new guides or ones who need help in this new digital age. I am a professional guide and I do this because I love it and because I think I’m good at it.
 
I am very familiar with D&D 5th Edition but I know other systems as well. If you are complete beginners, I’ll teach you the game. If you don’t have books or dice, I provide everything. I have interactive maps (Some of which I make by myself). I bring music. I take pre-published adventures and expand them, I fit them to your wants and your desires. If you want, I can homebrew everything from scratch (though that takes more effort). In any case, the game will be yours and what you want it to be.
I run sessions through FoundryVTT and Discord (at least, until the pandemic is officially over) which I will also happily explain and help you with.
 
My price is 10$ per person per hour, your choice of player amount and time span. I also only expect payment *after* the first session and only if you wish to continue. In any case, if you need help with the system, the rules, the tools, building your character, or anything like that, that will always be free.
 
For you Guides, I will help you understand and get comfortable with the new digital tools (D&D Beyond, FoundryVTT, Roll20, Discord, Avrae), and even help you build your game or run it if you want. My price for this is 20$ an hour.
 
PM me here or through sabrerunner at gmail and we can discuss.
 
P.S. I also stream my games (on Twitch&YouTube/sabrerunner) so you can see how my personal games look and I can also help you set up your games for streaming.
 
שלום. אני ערן. אני משחק משחקי תפקידים כבר יותר מ-20 שנה ומנחה כבר יותר מ-7. אני מנחה בליגת ההרפתקנים, ויוצר תוכן תוספת למבוכים ודרקונים 5. אני היוצר של שיטת ‘הגורם האנושי’. ואני רוצה לעזור לכם.
 
ההודעה הזאת פונה לכל האנשים שמחפשים קבוצה, או רוצים רק עוד משחק אחד, לכל מנחה חדש או כאלו שצריכים עזרה בעידן הדיגיטלי. אני מנחה מקצועי ואני עושה את זה כי אני אוהב את זה וגם כי אני חושב שאני טוב בזה.
 
אני מומחה במבוכים ודרקונים מהדורה 5 אבל מכיר גם שיטות אחרות.
אם אתם מתחילים לחלוטין, אני אלמד אתכם את המשחק. אם אין לכם את הספרים, זה בסדר כי לי יש. אני מביא מפות. לפעמים אני אכין מפות. אני מביא מוזיקת מצב-רוח. אני לוקח הרפתקאות מוכנות ומרחיב אותן ומתאים אותן לשחקנים ולדמויות. אם רוצים, אני יכול גם להמציא הכל מאפס (למרות שזה ייקח יותר עבודה). בכל מקרה, מה שתגידו שאתם רוצים שיהיה במשחק והסגנון המועדף עליכם זה מה שקובע.
המפגשים יהיו דרך FoundryVTT ו-Discord (עד שיוכרז שהמגפה נגמרה לחלוטין). אם אתם לא מכירים את התוכנות, זה בסדר כי גם את זה אני אסביר.
 
העלות שאני מבקש היא 25 שקל לאדם לשעה. לבחירתכם, כמות השחקנים והזמן. התשלום רק *אחרי* המפגש הראשון ואם אתם רוצים להמשיך. ובכל מקרה, על עזרה עם השיטה, תיאום ציפיות, בניית דמויות, ודברים כאלו אין תשלום.
 
לגבי עזרה למנחים, אני יכול לעזור לכם להתרגל לתוכנות החדשות (D&D Beyond, FoundryVTT, Roll20, Discord, Avrae), כולל לעזור לכם לבנות את המשחק שלכם או אפילו לעזור לכם להנחות אם צריך. המחיר שלי לזה הוא 50 שקל לשעה.
 
פנו אלי פה או כתובת הדואל שלי ב-sabrerunner at gmail.com ונדבר על מה אתם רוצים.
 
נ.ב. אני גם משדר משחקים (Twitch&YouTube/sabrerunner) אז אתם יכולים לראות את הסגנון שלי ואיך המשחק הפרטי שלי נראה. ואם אתם צריכים עזרה עם הגדרות, הכנות וטיפים לשידור משחקים, אני גם זמין.

Posted in Gaming, Me, Role-Playing, Work by with 1 comment.