קאמינו דה סנטיאגו – אחרי הקתדרלה
2015-09-27
יצאנו רק שלושתנו מוקדם בבוקר מסנטיאגו דה קומפוסטלה בעקבות המשך הנתיב. לקח לנו קצת זמן למצוא את הדרך החוצה מהעיר (זה תמיד קשה יותר בערים) אבל בסוף עלינו על הנתיב הקטן שאמר פיסטרה. טיפסנו על הגבעה השכנה וצפינו על העיר מבחוץ. בדרך גם ראיתי במו עיניי מה קורה כששי נתקל במכשול “שאי אפשר לעבור” עם אופניי ידיים.
המנדט ליום הזה היה בשבילי להתקדם בקצב שאני רוצה כי מעין רצתה בעיקר לעשות את זה עם אבא שלה ואני רציתי לראות למה אני מסוגל. התקדמתי וחיכיתי והתקדמתי וחיכיתי. עד שהגיעה דרך עם המון אבנים גדולות. דבר כזה בבירור מאט את שי אבל אני מתקדם הכי בקלות כשאני יכול לעשות את זה מהר. אז התקדמתי מהר ועצרתי בסוף העלייה הגדולה עם האבנים. ידעתי שייקח למעין ושי עוד זמן אז תהיתי אם לחכות או לא. אחרי הבן אדם השלישי שאמר לי שראה אותם מתקדמים אז המשכתי. מצאתי אכסניה באמצע שום מקום והצלחתי להתחבר לרשת שלהם כדי לשאול מצב. המשכתי עוד עד המסעדה בסוף השביל ושם התחברתי שוב וחיכיתי.
הם הגיעו אחרי כמה דקות ומשם המשכנו חצי כביש חצי שטח דיי ביחד עד הסוף. עברנו ערים וכפרים ומפל כל כך מגניב שכשסיפרנו עליו לשאר אז הם קפצו לאוטו לחזור לראות אותו.
טיפסנו וירדנו עד שכבר ממש התקרבנו לעיר היעד. שם הייתה עלייה אחרונה שאני טיפסתי מהר והגעתי לעיר. לפני שהספקתי להתחבר לרשת מקומית כבר ראיתי את יפה וקיבלתי הוראות להגיע למלון. מעין ושי הגיעו כמה דקות אחריי ואז נכנסנו והתמקמנו.
נשנשנו משהו בקפיטריה שהגישה רק כריכים קרים ואז קפצנו לסופר ממול לקנות מילקי לקינוח.
ארוחת הערב הייתה במלון – שכולו נראה כמו פליט משנות השמונים (הצלחתי להימנע מלהזכיר את סטיבן קינג) – והיא הייתה ממלאת, מלאה שמן, נדיבה ועם פלאן ממש גרוע.
Posted in Maayan, Me, No Category by Eran with comments disabled.