Geffen Storycasts – דברים שחשבתי עליהם תוך כדי
– כל אחד ואחד מהסיפורים בהחלט ראוי למקומו כמועמד לפרס גפן. – כל המקריאים נהדרים. – עדי בהחלט שחקנית יוצאת דופן. – ניר מצוין בתור הגאון המטורף. – יואב גונב את ההצגה בתור דרביח וליטל בתור סילסה. – ענבר כנראה הייתה היחידה שמסוגלת להתמודד עם הקראה ארוכה ורצופה והיא באמת נשמעת מקריאת סיפורים מקצועית. – כשקרן מקריאה את גונזזו, זה נשמע כאילו כל רגע היא עוד שנייה מתפקעת מצחוק. – אני עדיין לחוץ, לא ממש יודע לשחק ומדבר נורא מהר (היאפיםימותועלזהנהיהמיליונרים. מה?) – גונזזו כנראה הכיל הכי הרבה טווח כי הוא קומי ונתן לאנשים להתפרץ. כל שאר הסיפורים מאוד אפלים. – אני עדיין חושב שאת מעגל היו צריכים להקריא אחרת אבל אני מודה שזה ניסוי מעניין לעשות אותו רק עם מקריאות. נראה מה שאר הקהל יחשוב. – האיכות של ההקלטה לא מדהימה ולא משתווה לספרים המקצועיים שאני שומע אבל זה בהחלט יותר טוב ממה שציפיתי. יצא טוב מאוד בשביל ניסיון ראשון. למרות שעדיין אפשר לשמוע מדי פעם את העריכות ולפעמים לא שומעים אותן מספיק. – ואני עדיין חושב שהיה יותר נחמד אם הייתה שם קצת מוזיקה (אולי אפקטים זה קצת מוגזם) אבל זה כנראה יעשה כשיהיה יותר זמן להתעסק. וכמו שנאמר: “עוד הפ-עם! עוד הפ-עם!” ולמען האמת, עכשיו, כשאני סוף סוף משקיע קצת זמן מדי פעם בלכתוב את הסיפור של להב אז אני חושב יותר על להקליט אותו. אבל אולי כדאי להתחיל מסיפורים קצרים יותר (כי הוא מתקרב ל-6,000 מילים ויש לי עוד שתיים-שלושה סצנות).
Posted in Reviews, Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.
ביקורות בשורות
The Man Who Was Thursday: (פילוסופי, פוליטי?) שמעתי את הספר הזה כי הוא מוזכר עשרות פעמים ב-Deus Ex והרעיון הבסיסי נשמע מעניין (משורר, שבעזרת כמה צירופי מקרים והכוונות מלמעלה, מגיע למועצת האנרכיסטים של אירופה ומנסה לפרק אותה מבפנים). הבעיה היא שלמרות שהוא מעניין, משעשע, ובנוי דיי טוב, הוא עדיין מתחיל לכשול בסביבות האמצע כשהדברים מתחילים לחזור על עצמם ובמיוחד בסוף המאוד מוזר ולא מוגדר שלא באמת אומר משהו. נשמע כמו משהו שזקוק להרחבה ואולי אפילו לעיבוד לסרט מודרני. בינתיים, לא ממש חובה אם כי יכול להיות כדאי למי שיודע למה הוא נכנס. צד שמאל של החושך Extended Edition: (מדע בדיוני, מגדרי) סוף סוף סיימתי את הספר הזה. אני מסכים עם ניהאו, הוא בהחלט איטי יותר. זה לא שהוא לא מעניין. הסיפור המרכזי הוא סיפור הרפתקה ומגע ראשון חביב ביותר. הבעיה היא שרק הסיפור הקצר האחרון שמגיע עם הספר באמת נוגע בנושא שמעניין אותך כשאתה לוקח ספר שמדבר על עולם של בני אדם אנדרוגינים. אני לא אשים אותו ביד שנייה אבל כנראה שלא אחזור אליו בזמן הקרוב. אני לא אגיד לא לקרוא כי הוא דיי נכנס לקטגוריה של לחם. אבל לא הייתי שם אותו גבוה ברשימת החייבים לקרוא. 21: (אין לי שמץ של מושג) כי הסרט הזה הוא לא ממש סרט פעולה או סרט מתח או קומדיה או כל ז’אנר קולנועי שאני מסוגל להעלות על דעתי. הוא פשוט מבוסס על סיפור אמיתי של סופר קלפים והרפתקאותיו בלאס וגאס. הוא צפוי, הוא בנוי קצת טיפשי ולא אמין והדמויות גם דיי בהתאם. הסיפור כל כך הוא בערך באמצע בין קלאסי לקלישאה ואני מניח Continue Reading →
Posted in Reviews by Eran with 1 comment.
אם אשכחך מס”ב… אני מניח שזה לא יהיה כזה נורא
צפיתי בכמה פרקים של Voyager כי היה שם משהו שעניין אותי ואני מניח שאחרי זה, ואחרי שצפיתי בכמה מפרקי ה-Remastered של הסדרה הישנה, אני חושב שאאלץ לסווג את מס”ב ביחד עם Transformers וחבריה בתור סדרות שהיו נחמדות פעם אבל עכשיו כבר ממש לא מדהימות ואפילו קצת מביכות (אותי כי פעם צפיתי בהן). בנוסף לזה הייתי רוצה להתייחס ליקום של מס”ב באופן פרטי ולנחמדות/בעסה באופן כללי. יש אנשים שמתלוננים על סיפורים “גרומיטיים”, סיפורי סנסאבעסה, סיפורים שמראים לנו עולם לא נחמד, עולם לא סטרילי, עולם שבו אנשים נופלים, מתלכלכים, כואב להם והם בדרך כלל מתים ואפילו סובלים קצת תוך כדי. העולם של מס”ב, לפחות העולם הקלאסי יותר שלו ופחות מה שעשו ב-DS9, הוא עולם מאוד סטרילי כי ככה ג’ין רודנברי הגדיר אותו. הוא מאוד פלסטיקי ואפילו קצת סכריני. התלונה העיקרית של אנשים נגד הסנסאבעסה היא שזה לא כיף, זה מציאותי מדי ולא מספיק אסקפיסטי ואנחנו קוראים ספרות משארת (זה תרגום טוב לספקולטיבית?) כי אנחנו רוצים לחשוב על עתיד יותר טוב. אז לא. או לפחות, לא כולם. אני אוהב לחשוב על העתיד בכלל. ואיך שאני רואה אותו, אם הוא לא מלוכלך, אם הוא לא אפל, אם הוא לא… “מציאותי” אז הוא פשוט לא אמין. ומס”ב היא אחת הדוגמאות היותר טובות לחוסר אמינות וזה אפילו בלי לדבר על הפסודו-מדע שלהם. למרות שזה מצחיק לפעמים: “The Borg are dispersing our beam!” “Compensate.” “Not working.” “Enhance our defenses…” “She’s accessing our navigation controls!” “Stop her.” “I can’t” [Because you waited for your captain to tell you what to do, imbecile. – SR] אני אוהב את הסיפורים Continue Reading →
Posted in Reviews, Thinking Out Loud by Eran with 11 comments.
ביקורות בשורות
Starship Troopers – Marauder: (פעולה, המשכון, STV) קצת קשה למצוא B-Movies היום אבל אם מתעקשים אז אפשר. הרשו לי לא להמליץ לכם על Bloodspit, ולפי חברים, גם על Toxic Avenger. הקטע הוא שאהבתי את הסרט הראשון. הוא לא היה מדהים אבל הוא היה סרט פעולה לא רע. הוא לא היה הספר אבל לא באמת ציפינו שהוא יהיה, נכון?הסרט השני היה עוול לראשון וכן, זה אפשרי. הוא היה ממש ממש רע. הסרט הזה, טיפה יותר גרוע. הוא משוחק גרוע, התסריט הוא טוב בבסיסו אבל כל המסביב זוועה, ההתייחסות שלהם לדת מגוכחת אפילו לנהל מלחמה הם לא יודעים. אני לא יודע מי אמר שהסרט דוחף רעיונות פוליטיים כי לא זיהיתי אף אחד כזה. לפחות לא אחד קוהרנטי.ומה הכי מעצבן? חליפות הקרב. חליפות הקרב המגניבות שהיוו את הנשק העיקרי של ה-Mobile Infantry בספר ונשכחו בשני הסרטים הקודמים פתאום מופיעות בתור ה-Marauder. כאילו הם אומרים, תראו איזה נשק חדש וטוב יש לנו. הוא כל כך חדש וטוב שהוא סודי בהחלט ורק עכשיו יוצא לפעילות ראשונה. You fucking dolt. היינליין וחבריו כבר חשבו על זה לפני חצי מאה.Scorpion King – Rise of a Warrior: (פעולה, טרמשכון) זה אמור היה להיות סיפור המקור של מלך העקרבים והוא לא היה גרוע כמו שציפיתי. כן, הוא היה טיפשי, איטי, לא מספיק קטעי פעולה, רע מגוחך ובדיחות שלא עובדות אבל ציפיתי להרבה יותר גרוע. מישהו ב-Rotten Tomatoes השווה אותו למומיה, במיוחד לקבר קיסר הדרקון אבל אפילו אם הסרט הזה היה טרילוגיה, כל אחד מהמומיות היה יותר טוב ממנה. זה היה פשוט סרט סתם. למרות שהעקרב הענקי הבלתי נראה היה Continue Reading →
Posted in Reviews by Eran with 2 comments.
ביקורות בשורות
Kung Fu Panda: (אנימציה, All Star Cast, חמוד). כן, זה היה סרט נחמד. לא מלהיב סיפורית, לא מרהיב איכותית אבל הוא מצחיק, סוחב את עצמו בלי שום בעיות ואפילו השקיעו מספיק בדמויות כדי שיהיה להן איזה שהוא שמץ של יחודיות. דרך כיפית להעביר שעה וחצי, אפילו בקולנוע. The Dark Knight: (מתח, פשע). אח שלי קרא לזה סטנדרט חדש בעשיית סרטים. אני נוטה להסכים. הסרט פשוט מפוצץ. מכל בחינה שהיא. שחקנים נהדרים, סיפור מצוין. מספק בתור סרט מתח, בתור סרט פעולה וגם בתור סרט סופר גיבורים. תמיד אמרתי שהדמות הכי טובה (או אולי היחידה) שיש ל-DC ששווה משהו סיפורית היא באטמן. והם בחרו את צוות התסריטאים/במאי המתאים בדיוק בשביל להעביר את זה. חובה. חובה בקולנוע. מומלץ ב-IMAX. The Abandoned: (אימה, על טבעי, טרור). אז לא ראינו את כל ה-Horrorfest. לא נורא. לא היו שם הרבה סרטים טובים. וזה אחד מהם. מתחיל בתור סיפור מעניין שמתרחש דווקא בבית כפר נידח ברוסיה אבל זה לאט לאט מדרדר לסרט איטי ומשעמם, לעיתים קרובות גם צפוי מאוד, שרק קיוויתי שיסתיים כבר. זה אחד מאלה שאפשר לוותר עליהם. The Gravedancers: (אימה, על טבעי, טרור ובעתה). זה נראה כמו אחד הסרטים היותר שווים של 2007. דבר ראשון, איכות ההפקה שלו טובה מרוב הסרטים שהיו איתו בסדרה. דומיניק פרסל גם עוזר. הסיפור הוא סיפור רוחות דיי מוכר, השחקנים לא יוצאים מהכלל אבל הפעולה רציפה, הקצב טוב והקטע של הרוחות עובר טוב. סך הכל, סרט אימה חביב. The Deaths of Ian Stone: (אימה, על טבעי, בעתה). הלכתי על הסרט הזה כי הוא נשמע מעניין: בן אדם שהורגים אותו שוב Continue Reading →
Posted in Reviews by Eran with 2 comments.
ביקורות בשורות
כשאני כותב ביקורת על ספר, אני, במקרה הטוב, יכול להגיד ללכת לקנות אותו או להשאיל מחבר או ללכת לספריה. עם שני אלה, אני יכול להפנות אתכם למקום שבו נמצא הספר כדי שתלכו לשמוע אותו. בדרך כלל, אני לא אומר על מה הסרט/ספר/מה שזה לא יהיה שאני כותב עליו כי קפיצה קטנה ל-Wikipedia או IMDb או מקום כלשהו יניב לכם תשובה יותר טובה משלי ויחסוך לי כתיבה. בקשר לשני הסיפורים האלו, אתם יכולים פשוט לגשת לכתובת המצורפת ולשמוע את הפרומו. ל-Podiobooks הגעתי דרך המלצה של “מופע השוליים“. לא לקחתי את מה שהם אמרו אבל מצאתי כמה דברים מעניינים אחרים.Crescent: הוא סיפור אימה מד”בי. ובאמת צריך להיות יותר כאלו יותר טובים. הוא סוג של Space-Age Adventure שאני מאוד אוהב ביחד עם סיפור נחמד ודמויות נהדרות. הסיפור מוקרא על ידי הסופר ובהתחשב בעובדה שיש שם, בין הדמויות הראשיות, שלוש נשים שונות, לפחות חמישה-שישה מבטאים שונים ומחשב אחד, העבודה הקולית של ההקראה עצמה מרשימה ביותר. להוסיף לזה את האפקטים והמוזיקה שפיל רוסי מוסיף לספר שלו נותן לנו הפקה שמשתווה ולרוב מתעלה על הפקות מקצועיות אחרות.סיפורי אימה לא מפחידים אותי כל כך ו-Crescent גם לא ממש נוגע בזה. אבל היו אנשים, בפרק התגובות, שאמרו שהוא שקשק אותם עד לעצמות. הסיפור אולי לא נורא מפחיד אבל הוא בהחלט מאוד מגניב, משעשע ולעתים מפוצץ ומשעשע. אם יהפכו את זה לסרט זה בהחלט יהיה מאוד אפקטיבי (ואולי גם לא יצריך תקציב גדול).הדמויות שולטות, ההפקה נהדרת, הכתיבה חזקה והדיאלוגים שנונים. אולי לא סיפור אימה מדהים אבל הרפתקת מד”ב מצוינת.וכשסיימתי לשמוע את Crescent, שמעתי את הפרומו של The Failed Cities Continue Reading →
Posted in Reviews by Eran with 4 comments.
ביקורות בשורות
כתר מלכות: אם כל הכבוד לאורי מאיר וכמה כבוד שיש לי לספרות הישראלית המקורית, הספר הזה פשוט לא מדהים. אני באמת שוקל לשים אותו בסל יד השנייה בכנס הבא. הסיפורים לא בנויים בצורה מספיק מעניינת, הגוף הראשון מתחיל להציק מאוד מהר והכל נראה חולה בהרבה מחלות של כותבים מתחילים, לחץ לסיים אחת מהן. חלק מהרעיונות בכלל לא להצליחו לחדור את חוסר האמון שלי, רוב הסיפורים נגמרים באנחה שקטה וחסרת שום פואנטה והספר בכלליותו לא נשמר בזיכרון. אפילו הסיפור של עידו גנדל לא בין הטובים שלו.Final Fantasy XI – Premium Box OST Collection: האוסף האחרון ברשימת פסקולי Final Fantasy הוא, לצערי, הרבה פחות טוב מקודמיו. כל המנגינות המוכרות, בין אם זה הצ’וקובו או מוזיקות הפעולה נמצאות גם פה רק הם נשמעות כאילו כלי הנגינה נשברו ונרקבו והקרפחיות אכלו את הכבלים של המיקסר בזמן שעבר מאז הפסקול הקודם. אחרי יותר מ-4 שעות של מוזיקה, כמעט ולא נחרטה בראשי אפילו רצועה אחת. לא נעים לזרוק מוזיקה אבל מה-Premium Box(!!) ציפיתי לטיפה יותר.Macross Plus – OST Collection: מאקרוס היא הפקה ענקית. אפילו בלי להתייחס לכמות האדירה של היצירות (הקאנוניות) ואורך החיים של היצירה (התחילו איפה שהוא בשנות ה-80 כשהסדרה האחרונה – לא כולל ה-20th Anniversary Edition – היא מהשנים האחרונות) אפשר לדבר על גודל העולם, עומק הרקע וכמובן הדמויות והיחסים ביניהם. הפסקולים נראים אותו הדבר: הם גדולים מהחיים, מרשימים וסוחפים. המוזיקה נהדרת, בביצועים שונים ובגרסאות שונות כשיש אלבום נפרד, Voices Yet Set, שמוקדש כמעט בכללותו לשיר הנושא של הסדרה. לחובבי הסדרה, חובה. לשאר, גם כדאי.Disturbed – Indestructible: גילוי נאות – הסגנון של Disturbed מוגדר Continue Reading →
Posted in Reviews by Eran with 3 comments.
ביקורות בשורות
הפעם זה רק סרטים. ספרים קיבלו את המושב האחורי עד שאני אסיים עם המבחנים, עדיין לא סיימתי לקרוא את Watchmen ומוזיקה ייקח קצת זמן כי אני שומע את כל הפסקולים של Final Fantasy XI. The Bank Job – מבוסס על אירועים אמיתיים ולכן מלהיב בדיוק כמו החיים. זאת אומרת, חביב אבל לא מדהים. ציפיתי לג’ייסון סטאת’ם בסרט שוד בנקים וזה מה שקיבלתי אבל ציפיתי לטיפה יותר. זה לא שזה לא מעניין אבל בהתחשב בעובדה שגם כל הפרטים על המקרה לא גלויים ויש גבול לכמה אפשר לסטות מהמציאות, הסרט הזה הוא לא, מה שנקרא, Rollercoaster Ride. Iron Man – מאוד נוצץ, מאוד יפה. רוברט דאוני גאוני כמו תמיד אבל הקפיצה בין ה-Origin של הדמות לקרב האחרון קצת קופצנית מדי. שוב פעם מציק לי שהם ישר הולכים ל-Mirror Match והוא אפילו לא היה כזה טוב. כן, War Machine זורק את Iron Man על אוטובוס והכל אבל הוא ניצח אותו פעמיים והפעם השנייה הייתה הרבה פחות מגניבה מאשר הראשונה. כדאי לראות אם רק בשביל הקטע בסוף עם סמואל ג’קסון. אני מקווה שהשני יהיה יותר טוב ואני מקווה שהם יעשו את ה-Avengers כמו שצריך. אבל זה עדיין מציק לי שהם לוקחים את כל העיצובים של ה-Ultimates אבל את הסיפורים מהקומיקס הישן. שכבר יעשו את ה-Ultimates עד הסוף!
Posted in Reviews by Eran with 7 comments.
ביקורות בשורות
In the Name of the King: אני חייב לציין שיפור מסוים בסרטיו של איך-קוראים-לו בול. אם BloodRayne היה זוועתי, House of the Dead היה נוראי, Alone in the Dark, היה משעמם ודבילי אז In the Name of the King הוא רק טיפשי וחסר תועלת. זה באמת לא היה נורא כמו שציפיתי. אולי בול לומד? בכל מקרה, יש דבר אחד שהוא עוד לא למד וזה לבחור תסריטים טובים.Alien vs. Predator – Requiem: ראינו את הסרט הזה שני כי ציפינו שהוא יהיה טיפשי פחות. לא היה לנו הרבה מזל. הוא מפוזר, מבולגן, בנוי גרוע, משתמש בכל הקלישאות של השנים האחרונות ומנסה לבנות סימפטיה לדמויות על ידי סיפורי רק מונפצים. והסוף בכלל נוראי. מזל שהיה לי פסק זמן מריר. פסק זמן מריר זה טוב.
Posted in Reviews by Eran with 8 comments.
ביקורות בשורות
Awake: אי אפשר לצפות הרבה מסרט של היידן כריסטנסן במיוחד אם מופיעה בו גם ג’סיקה אלבה (לא שיש לי משהו נגדה אבל היא בוחרת גרוע בזמן האחרון). הרעיון של הסרט הוא טוב ומעניין אבל כל הסרט מרגיש כמו הכנה להנחתה והנחתה מפוספסת. ממש לא חובה.The Mist: רוב הסרטים שנעשו לפי סטיבן קינג יצאו גרועים. זה למה חששתי מהסרט הזה, במיוחד בתור הסרט המרכזי של הערב. אבל דיי התבדיתי. הערפל והיצורים עשויים יפה מאוד והכתיבה המצויינת בנוסף למשחק המתאים מוציאים את הסיפור האנושי המרתק הזה כמו שצריך. ואחרי הכל, למרות שזה היה דיי צפוי, כזה סנסאבעסה לא הייתה לי כבר הרבה זמן.30 Days of Night: הרעיון עצמו חביב אבל הביצוע ממש גרוע. הסיפורים האנושיים כמעט לא יוצאים החוצה. הסרט ממהר. קטעי הפעולה לא מצדיקים את עצמם. והערפדים הם פשוט חיות ולא מעניינים בכלל. הסיום היה לא רע אם רק היה אכפת לי מהדמויות.Frostbiten: כאן, לפי מה שאמרו לי, לוקחים את הרעיון של ערפדים בחוג הארקטי ועושים אותו כמו שצריך. כן, הם מתייחסים לעובדה שיש להם לילה באורך חודש אבל זה לא החלק החשוב של הסרט. יש שם סיפור, לא סיפור חדש ומקורי אבל סיפור קיים ומבוצע בצורה סבירה ביותר. הציק לי שחלק גדול מהדמויות פשוט מטומטמות אבל אני מניח שאפשר לתרץ את זה בכך שרובם ילדים. סך הכל סרט חביב ואם הרעיון הזה מעניין אז הוא בהחלט עדיף על 30 Days of Night.ודרך אגב, שם הסרט לא מתרגם ל”נכווה מקור”. הוא בגרמנית או שוודית או משהו כזה ומתרגם פשוט ל”כוויית קור”.
Posted in Reviews by Eran with 4 comments.