The Less Interesting TimesBecause When Else Would You Rather Be?

2008/09/08 ביקורות בשורות

Starship Troopers – Marauder: (פעולה, המשכון, STV) קצת קשה למצוא B-Movies היום אבל אם מתעקשים אז אפשר. הרשו לי לא להמליץ לכם על Bloodspit, ולפי חברים, גם על Toxic Avenger. הקטע הוא שאהבתי את הסרט הראשון. הוא לא היה מדהים אבל הוא היה סרט פעולה לא רע. הוא לא היה הספר אבל לא באמת ציפינו שהוא יהיה, נכון?
הסרט השני היה עוול לראשון וכן, זה אפשרי. הוא היה ממש ממש רע. הסרט הזה, טיפה יותר גרוע. הוא משוחק גרוע, התסריט הוא טוב בבסיסו אבל כל המסביב זוועה, ההתייחסות שלהם לדת מגוכחת אפילו לנהל מלחמה הם לא יודעים. אני לא יודע מי אמר שהסרט דוחף רעיונות פוליטיים כי לא זיהיתי אף אחד כזה. לפחות לא אחד קוהרנטי.
ומה הכי מעצבן? חליפות הקרב. חליפות הקרב המגניבות שהיוו את הנשק העיקרי של ה-Mobile Infantry בספר ונשכחו בשני הסרטים הקודמים פתאום מופיעות בתור ה-Marauder. כאילו הם אומרים, תראו איזה נשק חדש וטוב יש לנו. הוא כל כך חדש וטוב שהוא סודי בהחלט ורק עכשיו יוצא לפעילות ראשונה. You fucking dolt. היינליין וחבריו כבר חשבו על זה לפני חצי מאה.
Scorpion King – Rise of a Warrior: (פעולה, טרמשכון) זה אמור היה להיות סיפור המקור של מלך העקרבים והוא לא היה גרוע כמו שציפיתי. כן, הוא היה טיפשי, איטי, לא מספיק קטעי פעולה, רע מגוחך ובדיחות שלא עובדות אבל ציפיתי להרבה יותר גרוע. מישהו ב-Rotten Tomatoes השווה אותו למומיה, במיוחד לקבר קיסר הדרקון אבל אפילו אם הסרט הזה היה טרילוגיה, כל אחד מהמומיות היה יותר טוב ממנה. זה היה פשוט סרט סתם. למרות שהעקרב הענקי הבלתי נראה היה חמוד. אבל שמישהו יזכיר לי לא לעשות את זה יותר לעולם.
Capricorn One: (מד”ב ישן) קצת קשה להגדיר את זה כקלאסי אז הלכתי על ישן. הוא מאוד דומה לשאר סרטי המד”ב שנעשו בשנות ה-70. רעיון מעניין אבל הם משקיעים יותר מדי זמן בלטחון לנו את איך הם עושים את זה ולמה ולא במה ההשלכות של זה ואיך זה משפיע מסביב. הרעיון של הסרט מעניין, למען האמת קצת צפוי, אבל אני בהחלט חושב שהגיע זמנו של ה-Remake.
Firestarter Rekindled: (מד”ב פעולה) לא, לא ציפיתי להרבה מסרט סוג ב’ שנעשה רק בשביל לחלוב קצת את הרעיון. הם קצת מאוד מגזימים, לא נורא הגיוניים והסרט עצמו לא ממש מלהיב. אבל ראיתי אותו כי מאוד אהבתי את הראשון. הוא, דרך אגב, בכלל לא דומה.
Alien Hunter: (מד”ב אימה) סרט כזה מפוזר לא ראיתי כבר הרבה זמן. זה מתחיל ברוזוול, עובר לאנטרטיקה, מרעיון דמוי Contact על השפה הוא עוברים לאימה בסגנון Alien ומהר לאיום ביולוגי ולטיהור גרעיני. לא מלהיב, לא מרשים, דיי טיפשי, דמויות פלקטיות ביותר והסיום הוא חתיכת דאוס אקס. ורק כדי להפיג קצת מהמתח, ה-Alien Hunter הוא לא החייזר, הוא המרצה שבעבר עבד ב-SETI.
Singularity: (מותחן טכנולוגי) העלילה עצמה היא עלילת מתח סטנדרטית כמו שטום קלנסי ומייקל קרייטון אוהבים לעשות אבל היא מסתובבת סביב האירוע בטונגוסקה והסבר אחר ומעניין בשבילו מגובה בטונות על גבי טונות של מידע אמין. לקראת הסוף הוא קצת מתחיל להתבלגן אבל אני באמת חייב לציין שכל קו עלילה שנפתח נסגר בסוף וכמעט כל שאלה שעולה במהלך הספר מקבלת תשובה. ואלו שלא, מקבלות תשובה ב-Q&A ובסמינרים הנוספים. העובדה שהספר עבר אצל שני פיזיקאים נודעים ב-MIT והם עברו, תיקנו ואישרו את כל ההנחות המדעיות, ביחד עם כך שכמעט כל דמות מבוססת כמעט לחלוטין על מישהו אמיתי, מוסיפות מאוד לאמינות של הספר. חוץ מקטע קטן בסוף שהציק לי, מאוד מאוד אהבתי.
The Happening: (מתח, שאימאלאן) הסיכום שלי אחרי שצפיתי בסרט האחרון של הבמאי ההוא שנשמע כמו שחקן כדורגל, הרעיונות שלו מעניינים אבל הוא צריך לפחות שמישהו אחר יכתוב אותם אם לא שמישהו אחר יביים אותם. כי הרעיון הבסיסי של הסרט מעניין. אבל הסצנות איטיות במקרה הטוב ומעצבנות במקרה הרע. הקצב לא אחיד בגלל זה וזה גורם לי להתעצבן עוד על איך שהסרט בנוי. רוב הדמויות לא ממש אמינות וכשהגענו לסצינה שלפני האחרונה כמעט פלטתי את איך צריכה להיראות הסצינה האחרונה (מה ההפתעה שהיא באמת נראתה ככה). סרט מעניין אבל לא לקולנוע ולא ממש חובה. אפשר אפילו שמישהו יספיילר לכם אותו.
Street Kings: (פעולה, מתח) יש אנשים שאוהבים לרדת על כל סרט שבו מופיע קיאנו ריבס. אני לא חושב ככה. הוא היה דווקא טוב מאוד ב-Bill & Ted. אבל אני כן מסכים שיש לו טווח מאוד קצר. אבל הוא כן מנצל אותו בסרט הזה. הסרט הזה הוא מותחן פשע/משטרה ודווקא אחד לא רע. הוא בנוי בסגנון ההפוך על הפוך על הפוך על הפוך כשאתה אף פעם לא בטוח אם החברים שלו בסיבוב הזה עדיין ישארו חברים בסיבוב הבא. כמו משחק אסטרטגיה מעניין. וזה מוביל לעובדה המעניינת שלמרות שיש פה כמה שחקנים מוכרים וכמה מפורסמים, אין באמת שחקן ראשי (חוץ מקיאנו שהכל מסופר מנקודת המבט שלו). ואני חושב שזה סרט טוב וכדאי. אולי אפילו היה עובד טוב בקולנוע.
War Inc.: (קומדיה, פעולה) זה לא המשך ישיר של Gross Pointe Blank אבל אפשר לקרוא לו Spiritual Successor. זה ג’ון קיוזאק וג’ואן קיוזאק בפחות או יותר אותם תפקידים. זה גם דן אקרויד ובן קינגסלי בתפקידים שוליים והילארי דאף בתפקיד הילדה המפונקת ומריסה טומיי בתפקיד מיני דרייבר. כמות הפעולה פה דיי נמוכה אבל הצד הקומי, ביחד עם הרהוריו התמידיים של האוזר (ג’ון קיוזאק) על החיים שלו ומה לא בסדר איתם מחזיקים את הסרט כמעט לגמרי. והוא גם מוכיח שאם הוא באמת רוצה הוא יכול להיות כוכב פעולה. הקרבות שלו לא מרשימים כמו טוני ג’ה אבל הם עדיין נראים טוב. למי שאהב את Gross Pointe Blank, מומלץ מאוד. ולמי שלא ראה, שילך ויראה. או שיבוא וישאיל.
My Own Kind of Freedom: (פאנפיק Firefly) המילה הזאת, Fanfic, מעוררת לרוב קונוטציות שליליות. הספר הזה, או נובלה או מה שזה לא יהיה, נכתב באהבה לסדרה ולעולם. ג’וס ווידון אמר שהוא לא מאשר את זה, זה לא קאנוני ואי אפשר למכור את זה. אז הכותב (שזה סטיבן בראסט, דרך אגב. למי שזה משנה לו) שחרר את זה חינם לאינטרנט. ולכן זה נכנס להגדרה של פאנפיק – טכנית גרידא.
הסיפור עצמו טוב. הכותב אמר שאמרו לו שהוא צריך לכתוב את הספר הזה ואני מסוגל להבין למה. הכתוב דיי דל, לא ממש רחב, מאוד מינימליסטי אבל כל האווירה של Firefly נמצאת שם וכמובן הדיאלוגים הנהדרים. זה נראה כמו הפקה חובבנית של העולם אבל כזאת שממש השקיעו בה. הסוף מבלבל או מבולבל (I can never tell the difference) אבל כל הדרך לשם נהדרת. אפילו ריבר יוצאת מצוין ואני בטוח שקשה לעשות את ריבר. מומלץ לכל חובב Firefly.
ודרך אגב, יצא קומיקס חדש, Better Days, וגם הוא, דיי דומה לקודמו Those Left Behind, קצר וחמוד ביותר.

למה לא מחיים את Firefly? למה? שמישהו יגיד לווידון שיצא מה-Dollhouse שלו ויחזור אל Firefly. צופים כבר יש לו.

Posted in Reviews by Eran with 2 comments.