מדע זה יפה

כפי שבטח כבר ידוע, אני ישראלי, ליברטריאני, אתאיסט אוונגליסט. אני קורא באתר חופש כל יום ומשתדל לתרום בו את חלקי ככל האפשר. אני לא מתעניין בפוליטיקה יותר מדי אבל אם אני צריך להכין לעצמי רשימת מטרות פוליטיות אז החילוניות, ההיפרדות מהדת, ביחד עם החתירה לידע ולהעלאת רמת החינוך; כל זה יהיה בראש הרשימה. המדע נותן לנו הרבה דברים, אם רוצים לרדת לרמה הבסיסית ביותר אז בלי המדע עוד היינו קופאים במערות, אוכלים בלתי מבושל ומתים מזקנה טובה בגיל 25. אז כל מי שאומר שהמדע זה רע, נראה אותו מסתדר בלי המיקרוגל שלו, המקרר, המכונית, הסכין שאיתו הוא מכין אוכל, הבגדים שהוא לובש ומגוון דברים אחרים. המדע, החיפוש אחר ידע, הוא גם תוצר של אחד מהתכונות שמגדירות אותנו כאנושיים, הסקרנות. ואני מתגאה בהרבה ממנה. יש סיפור ב-Escape Pod שנקרא Lust for Learning על דרך “לעודד” אנשים ללמוד. אז אני לא אתרחק עד כדי שאגיד שלמידה גורמת לי לאורגזמה אבל ללמוד זה מגניב. לא סתם אומרים שידע הוא כוח. אם אתה באמת יודע יותר אז יש לך יותר כוח. אבל מבחינתי, אחד הדברים שבאמת ‘עושים לי את זה’ זה שהמדע הוא מגניב, המדע הוא יפה. והנה כמה דוגמאות.


Posted in No Category, Thinking Out Loud by with 18 comments.

ביקורות בשורות

Dead Space Non-Interactive: (אימה, טרור, חייזרי משהו) עוד לא שיחקתי את המשחק אבל ראיתי את הקומיקס והסרט. הקומיקס ראשון אז נתחיל ממנו. איכות ההפקה שלו ממש על הפנים. הציורים ממש חובבניים והאפקטים שמוסיפים להם בהמרה לסרטון זה מאוד נחמד אבל עדיין קשה להתנתק מהעובדה שזה פשוט נראה רע. הסיפור גם צפוי מההתחלה אבל אהבתי את העיצוב של ה-artifact. חבל רק שהדבר הכי טוב שאני יכול להגיד על זה הוא שזה הזכיר לי את Threshold. הסרט עצמו הוא סרט אנימציה דל תקציב STV כמו שיוצאים כל הזמן. הציורים סבירים, רפרטואר השחקנים לא מביא מישהו מוכר יותר מקלי הו וגם פה, הדמויות עושות כמה דברים שאם לא היו הורגים אותן במילא היו גורמים לי לרצות לתקוע להם כדור בראש מרוב טמטום. הקצב שלו לא כזה אחיד וגם הוא דיי צפוי. לעומת הקומיקס, איכות ההפקה מספיק גבוהה כדי שהאווירה של האימה תעבור כמו שצריך ועיצוב הדמויות מספיק חזק שקצת אכפת לי מהן. טוב, לפחות מהדמות הראשית. והיצורים הם עיצוב מעניין. בתקווה המשחק יותר טוב למרות שלפי הביקורות, גם הדעות עליו חלוקות. Tom Godwin – The Cold Equations and Other Stories: (מד”ב קשה, השרדות) אמרו על ‘המשוואות הקרות’ שהוא “הסיפור הכי טוב שגודווין אי פעם כתב והוא לא כתב אותו’. יש עדיין ויכוחים על האם זה נכון או לא אבל הסיפור בכל מקרה נושא את שמו ומכל מה שקראתי על האיטרציות האחרות של הרעיון, אני חושב שזה עדיף. וחוץ מ’המשוואות הקרות’, הוא כתב עוד כמה סיפורים שמאוגדים בספר הזה. זה הספר היחידי שלו שקראתי וכנראה גם היחידי שאקרא ולמרות שהספר מריח מעט מיושן, (עם Continue Reading →


Posted in Reviews by with 4 comments.

Parents: The Future Cop

“What did you do this week? Are you eating well? How is that friend of yours, Jack, right? Have you met anyone nice? What about that British girl you talked about? Are you feeling OK? Please tell me you weren’t involved in that big mess in Baltimore last week!” Dexter looked up from the pudgy bowl of cereal he had in front of him. Across the kitchen table sat his mother, carefully drinking her morning tea, and his father, eating scrambled eggs with one hand because his other was holding the paper. Being a Protector is hard enough. It wasn’t extra easy when you were fresh out of college and when things, under your supervision, tended to spiral madly out of control. The Protectors at least, gave him some slack. They were sort of a rough attachment to the International Police Group and so gave their operatives quite a free hand. They usually backed you up completely if you got the job done, no one was killed and not a lot of damage was done.


Posted in From the Writing Desk by with 5 comments.

לא רוקדים יותר

בעיקר בגלל שאין קבוצת מתחילים. לשיעור האחרון הגיעו שלושה אנשים כולל אותי. דבר ראשון זה היה משעשע שבשיעור הראשון הייתי אחד משני בנים מול שמונה בנות ולאחרון הגיעו רק בנים. אבל מכיוון שיש כל כך מעט במתחילים, החליטו לבטל את הקבוצה הזאת ומי שרוצה שיבוא למתקדמים. בגלל זה, בשיעור האחרון עבדו על ריקוד מורכב יותר שהגיע מקבוצת המתקדמים של לפני שבוע שאליה לא הלכתי. לא צריך להרחיב יותר מזה שפשוט לא הצלחתי לעשות את זה. לא עמדתי בקצב. אז אני לא מסוגל לעמוד בדרישות. המדריכה רוצה יותר זמן מכמה שאני מוכן להשקיע ברגע זה אז אני פורש. חבל. לא נורא. אולי נלמד לנגן על גיטרה…


Posted in No Category by with 2 comments.

סיבוב שני

אתמול היה שיעור הריקוד השני. למדנו עוד כמה צעדים. איך שזה עובד זה שהמדריכה מלמדת אותנו את הצעדים של הריקוד שהיא יצרה בשביל שיר מסוים, לאט לאט ובזהירות. אתמול למדנו, במשך שעה, קצת פחות מה-20 שניות הראשונות. אבל זה בסדר. לומדים כמו שלומדים קאטה. מסבירים, עושים אותה ואז משתפרים. עכשיו רק נותרה השאלה: איך ללמוד לרקוד משתלב עם ללמוד אומנות לחימה?


Posted in No Category by with 8 comments.

חזרה למשחקי תפקידים

התחלנו משחק קטן ופשוט לפני חודש בערך רק כדי לבדוק את השיטה של אח שלי. משהו פשוט ולא מורכב מדי כי גם יש לנו שתיים שלא שיחקו מעולם. מדובר בהרפתקת פנטזיה בסיסית שאני צופה שתגמר בזריזות. דעתי עד עכשיו? השיטה דיי פשוטה וקלה ועדיין עובדים על לשפר אותה. בניית דמויות עוד בהחלט Work in Progress. אפרת הולכת עם הזרם (אולי אפילו יותר מדי), ניצן נראית נהנית מאוד אבל בעיקר מלזרוק קוביות (אבל תמיד טוב שיש Loonie בקבוצה), שחר עוד לא ממש סגורה על מה עושים ואיך (בתקווה לא תפרוש), ים תמיד נכנס עם הראש קודם ומוביל את החבורה (ואין לי בעיה כי אני בדרך כלל עייף בשעות שאנחנו משחקים), דותן אני לא בטוח מה מנסה חוץ מלשחק את המשחק כמה שיותר, אני מנסה להוסיף כמה שיותר סגנון, Flare ו-Fluff וזה לא קל ועמיחי עוד צריך לשפר את כישרון ה-Mob Control שלו מכל בחינה אפשרית. אבל אני דיי בטוח שכולם נהנים.


Posted in No Category, Role-Playing by with comments disabled.

*Dancing*

I know how to get from point A to point B And I know how to get there faster I can do it on one wheel, two wheels or more I can do it when B is underwater I can get to point B unseen, silently And when A is many thousand feet higher I can go back and forth, side to side and return All the way and then back to the starter I can reach point B if it’s struggling against me I know what I need to subdue it I can stun it, shock it, disable or kill it I can also leave it there and be done with I can get to point B if it’s moving itself I can grab it, put it down and remind it That space-time is my own, mine to control And you, point, are just living inside it I can travel where light is strained to its limit That, and a Planck magnitude slower I can hop through dimensions, infinity and beyond I can do that and be back home for supper I can explore in many directions at once I don’t let laws of physics constrain me I can take you with me, this is your chance But that’s not why I tell you my story Why don’t you teach me… A new way to move?


Posted in From the Writing Desk, No Category by with 2 comments.

חצי פנסיון

בסוף השבוע שעבר הייתי ב”מסיבת הילד החדש” של בן-דוד שלי. בסוף השבוע האחרון נסעתי, אחרי מסיבת יום הולדת לדודה של אבא, לבקר את ההורים של ארוסתו של אחי. הרגשתי על הפנים כל היום, כנראה בגלל שהיה לי קר בלילה, וניסיתי גם לפתור שאלות בחדוו”א, מה שסביר להניח שלא תרם לכאב הראש. אז לא הייתי מסמר המסיבה בבוקר יום ההולדת אבל המצב קצת התבהר לכיוון הצהריים. ההורים של קרן מאוד נחמדים ומאוד פולניים ואני לא אומר זה כדבר רע כי גם אני מאה אחוז פולני כמה אחורה שאני יודע. חזרנו הביתה כמעט שלוש שעות מאוחר יותר מהתכנון המקורי אז כנראה שהיה כיף. אבל למה אני משווה את זה לסוף השבוע שעבר ולמה הכותרת? כאן נכנסת גם הסיבה למה ההודעה הזאת מקוטלגת תחת Stories of My Life. גם ביום שישי שלפני האחרון וגם ביום שבת הזה, אכלתי קצת ארוחת בוקר והגעתי לארוחת צהריים ענקית, ארוחת צהריים שגרמה לי לרצות לוותר לחלוטין על ארוחת הערב. גם בגלל השעה, בעיקר בגלל הכמות. ניסיתי לאכול קצת מכל דבר, גם הפעם וגם בפעם הקודמת, אבל בסוף הייתי בעיקר מפוצץ, תשוש ועם התחלה של בחילה. למזלי הצלחתי לשרוד את הנסיעה הביתה. אבל מה הקשר לכותרת? אז הנה סיפור מהחיים. זה היה בצבא, פחות או יותר בסוף השנה הראשונה שלי בשירות. הייתה לי רגילה שחיכתה לי כבר הרבה זמן ובנוסף, לא הרבה אחרי שהצטרפתי לגדוד, הביאו לנו מתנה יפה. הגיע תורם חביב והציע לקחת 30-40 חיילים מהגדוד לנופש של שבוע באילת. כמובן שקפצתי על ההזדמנות. אז סידרתי לעצמי את הרגילה בדיוק לפני הנופש. את הרגילה ניצלתי לעשות את Continue Reading →


Posted in No Category, Stories of My Life by with 2 comments.

פריקת רעיונות: סופר-גיבורים

מכיוון שהתחלתי לשחק משחקי תפקידים שוב ואני מאוד אוהב סופר גיבורים וגם מכיוון שאני לא רוצה שהרעיונות יברחו או יגנבו לי אז אני כותב את זה פה. לאח שלי יש גם רעיון מגניב שנקרא Tuner שהוא לא מרשה לי לגעת בו אבל אני מקווה לראות מתישהו. בינתיים אני אדבר על הרעיונות שלי. The Portal Spawner: אני לא אשקר, את הרעיון הזה קיבלתי מ-Portal. וגם מפרק של מרלין ואחד של Heroes אבל בעיקר מהמשחק. הרעיון הוא לדמות שמסוגלת לפתוח קרעים במרחב ולחבר אותם ביחד. לא כמו הדמות שהצגתי בקטע של נתנאל, זאת שמתעטפת במרחב ונעה דרך הריק (למרות שככה גם תכננתי את מערכת ההסוואה של החללית של החייזרים) אלא יותר כמו ה-Jumpers רק שמשאיר את החורים פתוחים. בשביל הדמות הזאת, בכל מקום (יש יותר קלים ויש יותר קשים) הוא מסוגל, כמו עם ברז, לפתוח חור בחלל ולחבר אותו עם חור אחר. עדיין לא החלטתי אם הוא יכול לעשות את זה כמה פעמים או שהוא חייב לסגור את הקודמים לפני שהוא יוצר חדשים (כנראה האחרון בהתחלה והראשון יותר מאוחר) אבל הרעיון הוא שהוא יכול לעשות את זה ממרחק וככה לחסוך למישהו ריצה בשטח פתוח תחת אש או משהו. אני חושב שזה יהיה מגניב. The Booster: הרעיון של ה-Booster עלה לי עוד ב-Big City, משחק הסופר גיבורים הישן של WebRPG. הרעיון עם ה-Booster הוא שהדמות מסוגלת לעשות כל דבר (בהתאם לרמת הכוח הרצויה) אבל רק by proxy. ה-Booster צריך לבקש ממישהו לעשות משהו ואז אותו מישהו, אם הוא מסכים ומנסה, יצליח לעשות אותו. גם אם הפעולה היא מעבר ליכולות הרגילות שלו. ילדה בת Continue Reading →


Posted in From the Writing Desk, Role-Playing by with 4 comments.

Lahav 1.0b1

הסיפור הראשון של להב, Finite Innocence, הגיע לטיוטה ראשונה. האם יש מתנדבים בקהל? ג.נ. הסיפור הוא באנגלית גבוהה/פאנקית/נוארית ואורכו מזנב את ה-11,000 מילים.


Posted in From the Writing Desk by with 6 comments.