מדע זה יפה
כפי שבטח כבר ידוע, אני ישראלי, ליברטריאני, אתאיסט אוונגליסט. אני קורא באתר חופש כל יום ומשתדל לתרום בו את חלקי ככל האפשר. אני לא מתעניין בפוליטיקה יותר מדי אבל אם אני צריך להכין לעצמי רשימת מטרות פוליטיות אז החילוניות, ההיפרדות מהדת, ביחד עם החתירה לידע ולהעלאת רמת החינוך; כל זה יהיה בראש הרשימה. המדע נותן לנו הרבה דברים, אם רוצים לרדת לרמה הבסיסית ביותר אז בלי המדע עוד היינו קופאים במערות, אוכלים בלתי מבושל ומתים מזקנה טובה בגיל 25. אז כל מי שאומר שהמדע זה רע, נראה אותו מסתדר בלי המיקרוגל שלו, המקרר, המכונית, הסכין שאיתו הוא מכין אוכל, הבגדים שהוא לובש ומגוון דברים אחרים. המדע, החיפוש אחר ידע, הוא גם תוצר של אחד מהתכונות שמגדירות אותנו כאנושיים, הסקרנות. ואני מתגאה בהרבה ממנה. יש סיפור ב-Escape Pod שנקרא Lust for Learning על דרך “לעודד” אנשים ללמוד. אז אני לא אתרחק עד כדי שאגיד שלמידה גורמת לי לאורגזמה אבל ללמוד זה מגניב. לא סתם אומרים שידע הוא כוח. אם אתה באמת יודע יותר אז יש לך יותר כוח. אבל מבחינתי, אחד הדברים שבאמת ‘עושים לי את זה’ זה שהמדע הוא מגניב, המדע הוא יפה. והנה כמה דוגמאות.
Posted in No Category, Thinking Out Loud by Eran with 18 comments.
ביקורות בשורות
Dead Space Non-Interactive: (אימה, טרור, חייזרי משהו) עוד לא שיחקתי את המשחק אבל ראיתי את הקומיקס והסרט. הקומיקס ראשון אז נתחיל ממנו. איכות ההפקה שלו ממש על הפנים. הציורים ממש חובבניים והאפקטים שמוסיפים להם בהמרה לסרטון זה מאוד נחמד אבל עדיין קשה להתנתק מהעובדה שזה פשוט נראה רע. הסיפור גם צפוי מההתחלה אבל אהבתי את העיצוב של ה-artifact. חבל רק שהדבר הכי טוב שאני יכול להגיד על זה הוא שזה הזכיר לי את Threshold. הסרט עצמו הוא סרט אנימציה דל תקציב STV כמו שיוצאים כל הזמן. הציורים סבירים, רפרטואר השחקנים לא מביא מישהו מוכר יותר מקלי הו וגם פה, הדמויות עושות כמה דברים שאם לא היו הורגים אותן במילא היו גורמים לי לרצות לתקוע להם כדור בראש מרוב טמטום. הקצב שלו לא כזה אחיד וגם הוא דיי צפוי. לעומת הקומיקס, איכות ההפקה מספיק גבוהה כדי שהאווירה של האימה תעבור כמו שצריך ועיצוב הדמויות מספיק חזק שקצת אכפת לי מהן. טוב, לפחות מהדמות הראשית. והיצורים הם עיצוב מעניין. בתקווה המשחק יותר טוב למרות שלפי הביקורות, גם הדעות עליו חלוקות. Tom Godwin – The Cold Equations and Other Stories: (מד”ב קשה, השרדות) אמרו על ‘המשוואות הקרות’ שהוא “הסיפור הכי טוב שגודווין אי פעם כתב והוא לא כתב אותו’. יש עדיין ויכוחים על האם זה נכון או לא אבל הסיפור בכל מקרה נושא את שמו ומכל מה שקראתי על האיטרציות האחרות של הרעיון, אני חושב שזה עדיף. וחוץ מ’המשוואות הקרות’, הוא כתב עוד כמה סיפורים שמאוגדים בספר הזה. זה הספר היחידי שלו שקראתי וכנראה גם היחידי שאקרא ולמרות שהספר מריח מעט מיושן, (עם Continue Reading →
Posted in Reviews by Eran with 4 comments.
Parents: The Future Cop
“What did you do this week? Are you eating well? How is that friend of yours, Jack, right? Have you met anyone nice? What about that British girl you talked about? Are you feeling OK? Please tell me you weren’t involved in that big mess in Baltimore last week!” Dexter looked up from the pudgy bowl of cereal he had in front of him. Across the kitchen table sat his mother, carefully drinking her morning tea, and his father, eating scrambled eggs with one hand because his other was holding the paper. Being a Protector is hard enough. It wasn’t extra easy when you were fresh out of college and when things, under your supervision, tended to spiral madly out of control. The Protectors at least, gave him some slack. They were sort of a rough attachment to the International Police Group and so gave their operatives quite a free hand. They usually backed you up completely if you got the job done, no one was killed and not a lot of damage was done.
Posted in From the Writing Desk by Eran with 5 comments.
לא רוקדים יותר
בעיקר בגלל שאין קבוצת מתחילים. לשיעור האחרון הגיעו שלושה אנשים כולל אותי. דבר ראשון זה היה משעשע שבשיעור הראשון הייתי אחד משני בנים מול שמונה בנות ולאחרון הגיעו רק בנים. אבל מכיוון שיש כל כך מעט במתחילים, החליטו לבטל את הקבוצה הזאת ומי שרוצה שיבוא למתקדמים. בגלל זה, בשיעור האחרון עבדו על ריקוד מורכב יותר שהגיע מקבוצת המתקדמים של לפני שבוע שאליה לא הלכתי. לא צריך להרחיב יותר מזה שפשוט לא הצלחתי לעשות את זה. לא עמדתי בקצב. אז אני לא מסוגל לעמוד בדרישות. המדריכה רוצה יותר זמן מכמה שאני מוכן להשקיע ברגע זה אז אני פורש. חבל. לא נורא. אולי נלמד לנגן על גיטרה…
Posted in No Category by Eran with 2 comments.
סיבוב שני
אתמול היה שיעור הריקוד השני. למדנו עוד כמה צעדים. איך שזה עובד זה שהמדריכה מלמדת אותנו את הצעדים של הריקוד שהיא יצרה בשביל שיר מסוים, לאט לאט ובזהירות. אתמול למדנו, במשך שעה, קצת פחות מה-20 שניות הראשונות. אבל זה בסדר. לומדים כמו שלומדים קאטה. מסבירים, עושים אותה ואז משתפרים. עכשיו רק נותרה השאלה: איך ללמוד לרקוד משתלב עם ללמוד אומנות לחימה?
Posted in No Category by Eran with 8 comments.
*Dancing*
I know how to get from point A to point B And I know how to get there faster I can do it on one wheel, two wheels or more I can do it when B is underwater I can get to point B unseen, silently And when A is many thousand feet higher I can go back and forth, side to side and return All the way and then back to the starter I can reach point B if it’s struggling against me I know what I need to subdue it I can stun it, shock it, disable or kill it I can also leave it there and be done with I can get to point B if it’s moving itself I can grab it, put it down and remind it That space-time is my own, mine to control And you, point, are just living inside it I can travel where light is strained to its limit That, and a Planck magnitude slower I can hop through dimensions, infinity and beyond I can do that and be back home for supper I can explore in many directions at once I don’t let laws of physics constrain me I can take you with me, this is your chance But that’s not why I tell you my story Why don’t you teach me… A new way to move?
Posted in From the Writing Desk, No Category by Eran with 2 comments.
Lahav 1.0b1
הסיפור הראשון של להב, Finite Innocence, הגיע לטיוטה ראשונה. האם יש מתנדבים בקהל? ג.נ. הסיפור הוא באנגלית גבוהה/פאנקית/נוארית ואורכו מזנב את ה-11,000 מילים.
Posted in From the Writing Desk by Eran with 6 comments.