אייקון 2008, יום שני – What day is it again?
אני לא חושב שישנתי כל כך גרוע מאז הטירונות. כנראה שילוב של תאורה לא נחוצה וכרית גדולה מדי. אבל הצלחנו לקום בתשע בבוקר ואז לנהל דיון אורך בנוגע ל-debate של אובאמה ומק’קיין עד בערך רבע לעשר שאז זזנו.
בעשר הלכתי להרצאה על חומרי העבר וחומרי העתיד. זה נשמע מעניין אבל היא דיברה יותר מדי על חומרי העבר, יותר מדי על חומרי ההווה וכמעט בכלל לא על חומרי העתיד. אין הרבה תובנות משם.
אחרי ההרצאה התיישבתי לחכות ללילי בזמן שניסיתי לשפץ קצת את ההרצאה שלי ולנסות להעביר אותה יותר טוב מאשר אתמול. לילי הגיעה לבסוף, הציגה לי את תמר, והאיחוד הגדול הושלם בסביבות אחת אחר הצהריים כשהתיישבתי מול הזירה שלירן וליעם מנהלים את הקרב על השיער.
כשהקרב נגמר מיהרתי חזרה לאשכול להתכונן להרצאה. לא נתנו לי להיכנס עד עשרה לשתיים, בערך. משהו עם הרצאה של אורח כבוד. שוב פעם היו בעיות קול חמורות אבל זה לא היה נורא חשוב כי האפקטים של נחיתות, בעיטות ומכות עפות לא מדהימים במיוחד.
אז אני עדיין לחוץ, למרות שהצלחתי להיות קצת רגוע יותר, החדר לא היה מלא וזה היה אשכול 3, קיבלתי הערות יפות מהקהל, נראה לי שהצלחתי לשמור על עניין יותר טוב אבל הלקח לפעם הבאה הוא להיפטר מהדפים לגמרי כי הם מוציאים אותי מהריכוז ולא מזכירים לי דברים. אני בדרך כלל מאבד את עצמי. אז לשים את זה במצגת או בכלל לא. זה גם יאפשר לי יותר חופש תנועה ויראה יותר טוב.
סיימתי מוקדם יותר ממה שחשבתי אז רק שרצתי מסביב עד שהגיע הזמן לסרט [REC]. לצערי, בדיוק לפני שכבר רציתי להיכנס לסרט, אחרי שביליתי עוד קצת זמן ליד הזירה, דווקא אז אלישבע החליטה להופיע ולהגיד שלום. ואחרי זה התלוננו עליי שפספסתי אותה. יופי.
הסרט עצמו היה חביב. מטרטר, קופצני, צפוי אבל עשוי טוב ומשוחק נהדר. במיוחד בגלל שהשחקנים כנראה נאלצו להתמודד עם טייקים מאוד ארוכים.
משם שרצתי הלכתי לאסוף חוברת של פרס גפן ולהתחיל להחתים את האנשים החשובים. אני בדרך כלל לא אוסף חתימות. זאת אומרת, לא באדיקות כמו אנשים מסוימים. אני לפעמים עושה את זה כי זה משעשע ורק אז אפשר לדבר עם הבן-אדם. אני בדרך כלל מעדיף תמונה. אבל פה מדובר באנשים שאני מכיר ושאני פוגש לעתים קרובות וגם שבטח כבר צילמתי בעבר. לילי סיפרה לי שעצרו אותה כדי לבקש חתימה אז החלטתי שזה גם יהיה פרויקט מעניין. בינתיים הספקתי להחתים את כל הכותבות, את ענבר, עדי ויואב. חסר לי רק את ליטל, ניר ואיתי שבחו”ל. אז יהיה לי ספרון פרס גפן שחתום על ידי כל העוסקים במלאכה.
בשש הלכתי להרצאה על מדע על קצה המזלג, אחרי שהבטחתי לרועי פעמיים שאהיה, וגם יצא לי סוף סוף לדבר עם רן ואיתמר. את רוב הדברים שנאמרו כבר הכרתי אבל החכמתי במקרים אחרים וזה עדיין היה שווה את זה. היה משעשע ואני בעד לדחוף פודקאסטים ובעיקר Audiobooks.
אחרי שהתחנפנו בזריזות לרוני, נכנסנו לילי ואני לראות את הסרטים של קרן רותם מוריה.
זיקה – סרט על עולם שבו אהבה הוצאה מהתו”ל ומכריחים אנשים לבוא ולהתרבות. קצר, מוכר, באנאלי ולא מבוצע ביותר מדי רושם.
בכוונה טובה – על מישהו שרואה גורל של אנשים ומחליט לעזור להם. חביב, קצת קלישאי, קצת חסר אחידות אבל מבוצע טוב. זה היה המועדף עליי אם לא הייתי בעד נעמי.
סרט קצרצר אחר (לא זוכר את השם) – על אנשים שנעלמים והחייזר שלוקח אותם. מאוד קצר, סיפור מוכר ונדוש אבל ביצוע טוב ואפקטיבי. סך הכל מגניב.
עוד שנה – הסרט של נעמי על אדם בדכאון מאז שאשתו ובנו מתו ועל איך הם אלו שמנסים לעזור לו להתקדם בחיים. סיפור מרגש, גם קצת צפוי אבל ביצוע טוב מאוד והמועדף עליי גם בלי המשוחדות הראשונית.
העוף האחרון – Gorefest מצונזר על עוף שחוזר להתנקם במי שהכין אותו לארוחת ערב. מטופש, מצחיק יותר מאשר מפחיד. לפחות היה משעשע.
הצלצול – פארודיה על המקורי רק עם קרחת במקום מוות ופרסומת של פלאפון במקום קלטת מוזרה. מטופש, ומועתק, מאוד, לגמרי. אפילו אם פס הקול כן היה עובד, זה לא היה ממש עוזר לו.
ונעמי זכתה. מגיע לה. בואו לראות את הסרט בטקס הנעילה.
משם ליווינו את לילי לאכול והמשכנו להעביר קצת זמן באשכול עד שהחלטנו שמחר הולכים לפאב-קון. צריך להיות מעניין.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.