The Less Interesting TimesOn the Bleeding Edge

2008/10/19 אייקון 2008, יום רביעי – Un and Expected Surprises

מכיוון שפאב-קון נגמר מאוחר אז ישנו עד מאוחר וכשלילי שאלה אותי אם אני מתכוון להגיע ל-The Fall, בערך רבע שעה לפני תחילת הסרט, זה היה עוד לפני שהספקתי לצאת מהמיטה. אבל זה בסדר, יש לנו את הסרטים וכמו שעשינו השלמות אייקון לפני שיצאנו, גם מחר נשלים סרטים.
הגענו ונכנסנו להראצה ב-12:00 על מיתולוגיה לאומית יפנית שלקחה לא הרבה זמן והספקתי לפגוש את לילי אחרי The Fall. דיברנו על הסרט, על המסרים החבויים המכוונים והלא מכוונים, וגם על כמה דברים אחרים. העסקתי אותה עד המשמרת ואז חזרנו לאשכול.
רציתי להיכנס להרצאה על המהפכות שלא היו אבל מסתבר שהיו 40 מקומות פנויים אבל לא מקומות פנויים למתנדבים ולכן לא יכולתי להיכנס. הבנתי שזאת הייתה בעיית מערכת אבל זה טיפשי שהאירוע כבר רבע שעה in session ואני לא יכול לקבל כרטיס. ובכלל, כל מערכת ניהול כרטיסים נראתה כמו מישהו שמנסה לנהל כרטיסים עם יד אחד קשורה מאחורי הגב, בצורה כואבת, והיד השנייה מעבר לאוזן הראשונה.
אז העברתי קצת זמן עד 16:00 שאז היה דיון על אייקון עבר ועתיד, מה קורה איתו ומה צריך לקרות. הסתובבתי מסביב, שיחקנו קצת King’s Blood, דיברנו על Spore וכמה דברים אחרים וב-16:00 נכנסתי לדיון במקום על הרצאה על היהודים במד”ב העולמי שכנראה גם הייתה נחמדה.
בשש בערב לילי סיימה את המשמרת אז הלכנו איתה ועם ענבל לחפש משהו לאכול ולסיים עם גלידה. ניסינו להעביר את הזמן עד אירוע הנעילה. לפניו אכלנו גלידה, דיברנו על מבטאים בריטים, סיכמנו שקארי אלווס הוא כן בריטי וטירטרנו קצת את לילי במעלה ומורד המדרגות כי היא לא מצאה את את הכרטיס שלה לאירוע המומחים. אבל בסוף נתתי לה את כרטיסיה שלי והכל הסתדר.

אירוע הנעילה, הו אירוע הנעילה.
כבר ידענו שנעמי זכתה בפרס המרשים על הסרט שלה ובהחלט כל הכבוד.
משום מה, The Mist זכה בפרס אייקון לסרט הארוך ו-Afterville לסרט הקצר. זה לא שהערפל לא סרט טוב. בהחלט נהנתי ממנו הרבה יותר ממה שציפיתי אבל ציפיתי מהשופטים שילכו יותר off mainstream.
אני האגדה לקח את פרס ספר המד”ב ובני החורין הקטנים על ספר פנטזיה כנראה מעודף קוראים
הגר ינאי זכתה על המים שבין העולמות כספר מקורי, הצבעה שכנראה הוטתה על ידי עודף קוראים ופאקאצות.
גילי בר-הלל לקחה פרס על הארי פוטר פעמיים, כספר ילדים מתורגם ואת פרס התרגום, כנראה מאותה הסיבה.
עידו לקח את פרס עינת על סיפור שלא קראתי אבל היה הטוב ביותר במוסכם על ידי כל אחד אחר.
וכמובן שלא הייתי בטוח במאה אחוז אבל זה פחות הפתיע אותי כשלילי זכתה בפרס על הסיפור הקצר, ‘במקום בו מאבדים ספרים’. לא “ידעתי” אבל הייתי הכי קרוב שאפשר לזה בלי לגעת. כי זה היה סיפור נהדר, הכי טוב, ומגיע לה ולכן היא צריכה לכתוב יותר. אחרי שתסיים את התואר, כמובן.
אז כל הכבוד לכולם.

מה שמציק הוא שדווקא כשלילי עלתה לקבל את הפרס, הטלפון שלי – זה שצילם – קרס ואין לי תמונות. אבל אני אשיג, לא לדאוג.

ולפני שהתפרקתי לחלוטין לשינה קיבלתי טלפון ממספר מוזר וארוך. לקח לי שנייה להבין מי מתקשר ועוד שנייה להבין מה סיבת השיחה. כשאחי התחיל לדבר אושרו מחשבותיי. למרות שאת הבשורה צפיתי בערך מהזמן ששמעתי על הטיול לאירלנד היא הייתה משמחת בכל מקרה.
אז עודד וקרן הכריזו על כוונתם למסד רשמית את מערכת היחסים הארוכה והמוצלחת שלהם וכל הכבוד גם להם. כי לפי איך שהם מתנהגים אחת ליד השני, זה היה ברור שזה רק עניין של זמן.

Posted in No Category by Eran with 7 comments.