אתמול היה שיעור הריקוד השני. למדנו עוד כמה צעדים. איך שזה עובד זה שהמדריכה מלמדת אותנו את הצעדים של הריקוד שהיא יצרה בשביל שיר מסוים, לאט לאט ובזהירות. אתמול למדנו, במשך שעה, קצת פחות מה-20 שניות הראשונות. אבל זה בסדר. לומדים כמו שלומדים קאטה. מסבירים, עושים אותה ואז משתפרים. עכשיו רק נותרה השאלה: איך ללמוד לרקוד משתלב עם ללמוד אומנות לחימה?
Posted in No Category by Eran with .
התחלנו משחק קטן ופשוט לפני חודש בערך רק כדי לבדוק את השיטה של אח שלי. משהו פשוט ולא מורכב מדי כי גם יש לנו שתיים שלא שיחקו מעולם. מדובר בהרפתקת פנטזיה בסיסית שאני צופה שתגמר בזריזות. דעתי עד עכשיו? השיטה דיי פשוטה וקלה ועדיין עובדים על לשפר אותה. בניית דמויות עוד בהחלט Work in Progress. אפרת הולכת עם הזרם (אולי אפילו יותר מדי), ניצן נראית נהנית מאוד אבל בעיקר מלזרוק קוביות (אבל תמיד טוב שיש Loonie בקבוצה), שחר עוד לא ממש סגורה על מה עושים ואיך (בתקווה לא תפרוש), ים תמיד נכנס עם הראש קודם ומוביל את החבורה (ואין לי בעיה כי אני בדרך כלל עייף בשעות שאנחנו משחקים), דותן אני לא בטוח מה מנסה חוץ מלשחק את המשחק כמה שיותר, אני מנסה להוסיף כמה שיותר סגנון, Flare ו-Fluff וזה לא קל ועמיחי עוד צריך לשפר את כישרון ה-Mob Control שלו מכל בחינה אפשרית. אבל אני דיי בטוח שכולם נהנים.
Posted in No Category, Role-Playing by Eran with .
I know how to get from point A to point B And I know how to get there faster I can do it on one wheel, two wheels or more I can do it when B is underwater I can get to point B unseen, silently And when A is many thousand feet higher I can go back and forth, side to side and return All the way and then back to the starter I can reach point B if it’s struggling against me I know what I need to subdue it I can stun it, shock it, disable or kill it I can also leave it there and be done with I can get to point B if it’s moving itself I can grab it, put it down and remind it That space-time is my own, mine to control And you, point, are just living inside it I can travel where light is strained to its limit That, and a Planck magnitude slower I can hop through dimensions, infinity and beyond I can do that and be back home for supper I can explore in many directions at once I don’t let laws of physics constrain me I can take you with me, this is your chance But that’s not why I tell you my story Why don’t you teach me… A new way to move?
Posted in From the Writing Desk, No Category by Eran with .
בסוף השבוע שעבר הייתי ב”מסיבת הילד החדש” של בן-דוד שלי. בסוף השבוע האחרון נסעתי, אחרי מסיבת יום הולדת לדודה של אבא, לבקר את ההורים של ארוסתו של אחי. הרגשתי על הפנים כל היום, כנראה בגלל שהיה לי קר בלילה, וניסיתי גם לפתור שאלות בחדוו”א, מה שסביר להניח שלא תרם לכאב הראש. אז לא הייתי מסמר המסיבה בבוקר יום ההולדת אבל המצב קצת התבהר לכיוון הצהריים. ההורים של קרן מאוד נחמדים ומאוד פולניים ואני לא אומר זה כדבר רע כי גם אני מאה אחוז פולני כמה אחורה שאני יודע. חזרנו הביתה כמעט שלוש שעות מאוחר יותר מהתכנון המקורי אז כנראה שהיה כיף. אבל למה אני משווה את זה לסוף השבוע שעבר ולמה הכותרת? כאן נכנסת גם הסיבה למה ההודעה הזאת מקוטלגת תחת Stories of My Life. גם ביום שישי שלפני האחרון וגם ביום שבת הזה, אכלתי קצת ארוחת בוקר והגעתי לארוחת צהריים ענקית, ארוחת צהריים שגרמה לי לרצות לוותר לחלוטין על ארוחת הערב. גם בגלל השעה, בעיקר בגלל הכמות. ניסיתי לאכול קצת מכל דבר, גם הפעם וגם בפעם הקודמת, אבל בסוף הייתי בעיקר מפוצץ, תשוש ועם התחלה של בחילה. למזלי הצלחתי לשרוד את הנסיעה הביתה. אבל מה הקשר לכותרת? אז הנה סיפור מהחיים. זה היה בצבא, פחות או יותר בסוף השנה הראשונה שלי בשירות. הייתה לי רגילה שחיכתה לי כבר הרבה זמן ובנוסף, לא הרבה אחרי שהצטרפתי לגדוד, הביאו לנו מתנה יפה. הגיע תורם חביב והציע לקחת 30-40 חיילים מהגדוד לנופש של שבוע באילת. כמובן שקפצתי על ההזדמנות. אז סידרתי לעצמי את הרגילה בדיוק לפני הנופש. את הרגילה ניצלתי לעשות את Continue Reading →
Posted in No Category, Stories of My Life by Eran with .
מכיוון שהתחלתי לשחק משחקי תפקידים שוב ואני מאוד אוהב סופר גיבורים וגם מכיוון שאני לא רוצה שהרעיונות יברחו או יגנבו לי אז אני כותב את זה פה. לאח שלי יש גם רעיון מגניב שנקרא Tuner שהוא לא מרשה לי לגעת בו אבל אני מקווה לראות מתישהו. בינתיים אני אדבר על הרעיונות שלי. The Portal Spawner: אני לא אשקר, את הרעיון הזה קיבלתי מ-Portal. וגם מפרק של מרלין ואחד של Heroes אבל בעיקר מהמשחק. הרעיון הוא לדמות שמסוגלת לפתוח קרעים במרחב ולחבר אותם ביחד. לא כמו הדמות שהצגתי בקטע של נתנאל, זאת שמתעטפת במרחב ונעה דרך הריק (למרות שככה גם תכננתי את מערכת ההסוואה של החללית של החייזרים) אלא יותר כמו ה-Jumpers רק שמשאיר את החורים פתוחים. בשביל הדמות הזאת, בכל מקום (יש יותר קלים ויש יותר קשים) הוא מסוגל, כמו עם ברז, לפתוח חור בחלל ולחבר אותו עם חור אחר. עדיין לא החלטתי אם הוא יכול לעשות את זה כמה פעמים או שהוא חייב לסגור את הקודמים לפני שהוא יוצר חדשים (כנראה האחרון בהתחלה והראשון יותר מאוחר) אבל הרעיון הוא שהוא יכול לעשות את זה ממרחק וככה לחסוך למישהו ריצה בשטח פתוח תחת אש או משהו. אני חושב שזה יהיה מגניב. The Booster: הרעיון של ה-Booster עלה לי עוד ב-Big City, משחק הסופר גיבורים הישן של WebRPG. הרעיון עם ה-Booster הוא שהדמות מסוגלת לעשות כל דבר (בהתאם לרמת הכוח הרצויה) אבל רק by proxy. ה-Booster צריך לבקש ממישהו לעשות משהו ואז אותו מישהו, אם הוא מסכים ומנסה, יצליח לעשות אותו. גם אם הפעולה היא מעבר ליכולות הרגילות שלו. ילדה בת Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Role-Playing by Eran with .
הסיפור הראשון של להב, Finite Innocence, הגיע לטיוטה ראשונה. האם יש מתנדבים בקהל? ג.נ. הסיפור הוא באנגלית גבוהה/פאנקית/נוארית ואורכו מזנב את ה-11,000 מילים.
Posted in From the Writing Desk by Eran with .
כמו להתקין חלונות XP. זה בערך מה שהספקתי לקרוא: “I am now checking your discs. This might take several moments depending on the size of your–Done!”
Posted in No Category by Eran with .
Every human being comes, at one time or another, to a point where he says: “That there is it. That is the most disgusting thing I’ve ever seen. If I live until forever runs out, I’ll never catch a glimpse of something more gut-wrenching than this.” Most of those people will turn back and be right in their assumption but some push on and find that point again, and again and again. They’ll find that there is no end to human perversity. I mean, if you go to all the wrong places you can find anything from people fucking horses or the other way around to little girls forced to give it to their daddies in the rear. If you can think about it, someone probably already digitized and uploaded it. If you’re unlucky, you might also find a RealSense recording some really sick bastard made. When I saw her, in the back of that warehouse, riding that chained up man like he was her sweet 16 birthday pony and she was a jack hammer on full auto, I knew I’ve reached one of my points. I probably had to be front row and center in a necro-pedophiliac convention to top that scar on the visual cortex. It wasn’t that out of the ordinary to see a man and a woman enjoying some rough sex. But the added info behind the job really turned that nausea dial all the way up to 12. She wasn’t really a woman but a Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk by Eran with .
אתמול, בבחירות לנשיאות של ארצות הברית, ברק אובאמה נבחר להיות הנשיא השחור הראשון של המדינה החזקה בעולם. בנאום שלו הוא דיבר יפה מאוד (אני דווקא אוהב את העצירות שלו. זה מראה שהוא חושב על מה שהוא אומר) ובהחלט גרם לי להרגיש (ביחד עם עוד כמה דברים טובים שקרו לי לא מזמן) שהעתיד טיפה יותר בהיר. עכשיו נשאר רק להמתין ולראות מה הוא באמת יעשה עם הנשיאות שלו. ובצידנו הקטן של האוקיינוס, היום החמישי לנובמבר. Remember, remember the fifth of november The gunpowder treason and plot I can think of no reason Why the gunpowder treason Should ever be forgot וזה גם אומר שאתר חופש, פרויקט שאני עדיין מאוד מאמין בו, חוגג יום הולדת נוספת.
Posted in Less Interesting News, No Category, Stories of My Life by Eran with .
פעם אחת, לפני שנים רבות, חזרתי מהצבא באוטובוסים. הייתי הרוג מעייפות, כנראה מאחת הפעמים בהם קמנו לפני הזריחה כדי לסיים מסדר מפקד מוקדם ולצאת באיזה שהוא זמן נורמלי מהנגב. ישנתי בדרך אבל בעפולה ניסיתי להישאר ער. לא ממש הצלחתי ונרדמתי באזור עין חרוד. כשהתעוררתי כבר הייתי בבית שאן. כעסתי על עצמי על בזבוז הזמן ודרשתי את 20 הדקות שהפסדתי. היקום לא הרגיש נדיב באותו הרגע והייתי צריך לגרור את עצמי לאוטובוס חזרה ולקלל את עצמי על הטיפשות. אתמול, דווקא, לא ממש הרגשתי ככה. לא הרגשתי שהזמן היה מבוזבז. כן, הפקקים במעלה פרויד היו מעצבנים אבל קצת פחות מהרגיל. ולא ממש הצלחתי להגיע הביתה לאימון אבל זה עדיין נראה לי היה שווה את זה.
Posted in No Category, Stories of My Life by Eran with .