לא הלכתי. טוב, אולי כן

סיכומי שנה? ממש אין לי כוח. יש אם המם המעצבן הזה שמסתובב עכשיו ואני רואה בבלוגים של חברים אבל באמת שאין לי כוח לעשות אותו. יותר מדי שאלות שמרגישות כמו חקירה באזהרה ומי באמת מצפה שאני אזכור את כל הפרטים הקטנים האלו ליותר מחודשיים אחורה ושכחו מזה שאני מוצא שיר שמסמל בשבילי את 2008. אז אין לי כוח. ב-2008 התחלתי ללמוד בטכניון. זה הוביל לכמה מצבים טובים, לכמה פחות טובים. עשיתי יותר מילואים מכמה שמישהו צריך לעשות, שלא לדבר על תלמיד טכניון. התחלתי לקחת את ההשתתפות שלי בקהילת המד”ב בארץ יותר ברצינות. וכמובן, מישהי מדהימה הסכימה להיות חברה שלי. את סיכום Astronomy Picture of the Day אני אעשה יותר מאוחר כי אין לי ממש מצברוח לזה. בנוסף: כן, קרה לי משהו טרגי, קרה להרבה אנשים בטכניון. וגיליתי שאחד מהדברים שיותר מעצבנים אותי הוא שאנשים שואלים אותי מה קורה והאם הכל בסדר. אז דבר ראשון, שאף אחד שלא באמת הכיר את הבן-אדם יגיד לי שהוא משתתף בצערי. אתם לא יכולים. אתם רוצים לנחם ולהגיד שהכל יהיה בסדר ושדברים כאלו קורים והחיים מסריחים והיקום מנייאק וכל זה בסדר גמור אבל אתם לא יכולים להשתתף בצערי. מי מביניכם שנפל בחלקו המזל לאבד חבר טוב, מסוגל להבין איך זה מרגיש אבל לא יותר מזה. וביחד עם זה, עוד יותר מעצבן אותי כשאנשים שואלים אם אני רוצה לדבר על זה. Fuck! אני מדבר על זה! בשביל זה יש לי בלוג. בשביל שאני אוכל להוציא את כל העצבים, לצרוח על העולם, לספר לכולם מה אני מרגיש ולהעמיד פנים שמישהו באמת מקשיב. אז זה אולי קצת מוזר, Continue Reading →


Posted in No Category by with 1 comment.

ביקורות בשורות

Righteous Kill: (מותחן פשע, פאצ’ינו ודה-נירו) הרושם הכללי שקיבלתי על הסרט הזה הוא שהוא לא מדהים, לא מרשים, לא מה שציפו ממפגש ענקים שכזה. דעתי האישית? I happen to kinda like it. אין לי מושג מה אנשים ציפו. אני אפילו לא זוכר אם ראיתי את הסנדק במלואו. הסיפור מעניין, בנוי טוב ומהוקצע, השחקנים נהדרים ואם יש לי תלונה זה על הקצב שהיה יכול להיות מהיר יותר ועל הבחורה שהייתה צריכה להיות בולטת יותר או להסתלק אבל התפקיד שנתנו לה נראה נדחף. אז כרגע, זאת דרמת משטרה טובה פלוס ומתאימה לערב סרט עם החבר’ה. Bangkok Dangerous: (פעולה, דרמה, ניקולאס קייג’) שימו לב שכשאני אומר שם של מישהו בהגדרות הסרט זה לא בהכרח אומר שהוא סיבה מספיק טובה בשביל לראות אותו. כשאני אומר “ניקולאס קייג’” זה אומר שקייג’ מופיע בסרט בתפקיד גדול והסרט מאוד מושפע מזה ומאוד דומה לסרטי קייג’ אחרים שיצאו לפניו. הוא מגניב אבל מוגזם, מנסה להיות חביב ויוצא מטופש. אבל הביקורת לא מופנית רק כלפי הקייג’ אלא בעיקר כלפי האחים פאנג. האחים פאנג הם במאים נהדרים… כל עוד הם עובדים בתאילנד. היה להם רק סרט אמריקני אחד טוב, The Messengers, ואפילו The Eye האמריקני (עשו לפי סרט שלהם אבל לא הם ביימו) יצא טוב יותר משציפיתי. אבל Bangkok Dangerous מעוות את הסיפור המקורי, מסובב אותו ומחליף תפקידים ומצליח בעיקר לעצבן אותי. את הסרט המקורי קשה להשיג וגם אני ראיתי אותו באיכות גרועה. אבל הוא עדיין הרבה יותר טוב. יש שיסתכלו עליו ויגידו שהוא נראה בדיוק כמו האמריקני וכן, יש הרבה קטעים דומים, אבל הדרמה בו הרבה יותר טובה, הדמויות Continue Reading →


Posted in Reviews by with comments disabled.

עדכון “אחרון” שוב

דבר ראשון שאני רוצה להבהיר הוא שאני לא אבדני. אני אוהב לחשוב שאני מתחשב מספיק ואינטליגנטי מספיק בשביל לא להרוג את עצמי ואם כן אז לפחות לא לעשות את זה בלי להגיד כלום. אם נהרגתי בלי שום הודעה, בלי שום התראה, וזה נראה כמו התאבדות אז אני מבטיח לכם שזאת לא התאבדות. אם אני הולך להתאבד יהיו מספיק התראות מראש. יש יותר מדי אנשים שאכפת לי מהם מכדי לעשות להם דבר כזה. אני פשוט אחד מאלו שלא מפסיקים לחשוב לעולם וכשקורים מקרים כמו של אסף אני לא יכול שלא להרהר בתמותה האישית שלי. אני רק בן-אנוש ולכן מודע לזמניות הקיום שלי. אני לא מתעסק בזה באובססיביות אבל אני חוזר למסמך הזה לפעמים ומגלה שאין בו הרבה שאני רוצה לשנות. עדכנתי את המסמך לאחרונה בפברואר 2008, בסביבות יום השנה למותו של אסף נומקין. עכשיו, עם השינויים האחרונים בחיים שלי, עדכנתי אותו והוספתי לו כמה דברים. אז לא לדאוג. מהרגע שאלחץ Publish אני חוזר לעבודה ולחיים כרגיל אבל הייתי רוצה קצת עדים. אם משהו קורה לי לפני הפעם הבאה שתראו עדכון כזה, תפנו לפה את האנשים שצריכים לדעת. הקובץ נמצא על המחשב שלי בבית תחת “My Documents\Personal\Important Documents\Will.odt”.


Posted in No Category, Thinking Out Loud by with comments disabled.

איזו שנה

שנה שעברה נגמרה כל כך טוב: חברה שלי הגיע אליי לחגוג את ראש השנה. יצאנו לבילוי וביקרנו חברים. אני עדיין לא יודע מה המילים שיתארו את זה כמו שצריך. אני שם את זה פה כי אני לפחות בטוח שאני רוצה שהעולם ידע. אבל לא עברו יומיים, פחות מארבעים ושמונה שעות עברו מאז שנפרדתי ממנה לשלום בתחנת האוטובוס ועד שקיבלתי את ההודעה, ההודעה שהשנה התחילה יותר גרוע מכפי שאי פעם הייתי יכול לתאר. קברתי חבר אתמול. לא הנחתי אותו בעצמי באדמה אבל עזרתי לכסות אותו. אני לא רוצה לעשות דבר כזה שוב לעולם. אף פעם. כואב לי שהוא הלך. כאב פיזי ממש שמתחיל איפה שהוא מתחת לבטן, תוקע לי את הגרון וצורב לי את עיניים. כמו שאמרתי אתמול: היקום לא הוגן. אחרת אין דרך להסביר למה דברים נוראיים קורים לאנשים טובים. אני מרגיש רע על מה שקרה. אני לא יודע מה ההורים שלו מרגישים. אני רק יודע שזה הרבה יותר גרוע ממני. והדבר היחידי שעולה לי לראש כרגע הוא: “Over Macho Grande? I’ll never get over Macho Grande. Those wounds run… pretty deep.” אני לא חושב שאי-פעם נדע מה הוא חשב, למה הוא עלה לגג ביום שישי בלילה, אבל אני לא מאמין שהוא התאבד. הוא היה חכם יותר מזה. גם אם הוא הסתיר את זה טוב מספיק כך שהאנשים שיצאו איתו לבלות יום קודם לא חשדו בכלום, הוא בטח ידע מה זה יעשה למשפחה שלו. הוא בטח חשב על זה. אם באמת היה לו כל כך קשה שהוא רצה להתאבד, הוא היה מתחשב בהם מספיק בשביל להשאיר הודעה, להגיד להם משהו, Continue Reading →


Posted in Memes and Stuff, No Category, Thinking Out Loud by with 4 comments.

Bad Things Happen to Good People

I got the call on saturday night. The deed was done on friday night. Some say it’s not but it caught me completely unprepared. ‘Assaf? Assaf Glass? You’re not, by any chance talking about some other Assaf who isn’t one of the goofiest, helpful, smiling people I’ve ever met? It must be. The Assaf I know would never kill himself.’ That was the response I should have had. The one I really had was one that could be shortened to a simple ‘OMG WTF You’re kidding me’. I lost an Assaf already. Losing a friend a second time isn’t easier. It’s harder. I knew this one better. He was a smart guy. Smart guys don’t kill themselves. They know better, right? They know it’s the chicken’s way out. They know the grief they would cause their loved ones. He must have known, were something like this to happen, that his father would cry through the funeral with out stopping and that his mother would refuse to let him go and blame herself. An intelligent, caring guy like that would never do that to his family and friends, right? It doesn’t make sense. I don’t believe he killed himself. It just pisses me off. I buried a friend today. I was thinking about how things would look when he and all the other kids from ‘Psagot’ would go to the IAI or Rafael or Elbit and I would go look for a job. And now I have to delete him from Continue Reading →


Posted in No Category by with 5 comments.

2/1/2K8 והרי החדשות

1) איכות הסביבה השבוע: למה צריך המבורגר-קנגרו? או, ‘איך פרות, כבשים ואיילים מחממים לנו את כדור הארץ?’ מבט רציני. מנתח פלסטי משתמש בשומן אנושי להפעיל את המכוניות שלו ולא בשביל להכין ניטרוגליצרין. בכל מקרה, פקידי התברואה לא מתרגשים. 2) מדע רציני: איזור הראייה במוח שלנו מגיב חזק יותר לדברים רבי ערך. המוח שלנו “מתרגש” יותר כשאנחנו מסתכלים על טבעת יהלום מאשר על סתם זבל, יותר מפרארי מאשר ממכונית הנאנו. כנראה שאנחנו מתייחסים יותר טוב לדברים שידועים כמשתלמים. קסמולוגיה כנראה יהיה ענף חדש במדע כשמדעני המוח, קוסמים ואשליינים ישתפו פעולה בהבנת המוח. 3) סיכומי סוף שנה: החדשות הגדולות בנאנוטכנולוגיה – כולל בד שהודף מים, קרינה לאנרגיה, פוטוסינתזה מלאכותית, שבב מחשב מגרפין ועוד. מכניקת הקוואנטים של השנה –  כולל ארבע דרכים לתאוריה מאוחדת, שאלת האנטי-חומר, קיום או אי-קיום הזמן, אין שום דבר חוץ מחלקיקים וירטואליים, איך ה-LHC יפתח את הדרך למסע בזמן ועוד. 10 מאמרים על אבולוציה. אין עצים שינו את העולם, הקרב על העש, אבולוציית הפלג’לון, מיתוסים וטעויות, וירוסים גיבורי האבולוציה ועוד. הגילויים הקיצוניים של השנה. העצמים העגולים ביותר, הלייזר המהיר ביותר, המשפחה העתיקה ביותר, החור הכבד ביותר ועוד. השנה בטיסות חלל. צרות לנאסא, כל השאר דיי בסדר. השנה בכלי נשק. לייזר על מטוסים, על לוויינים, על כל דבר שהוא, אור מהמם, רובוטים שרודפים אחרי אנשים וגם פצצות שעושות את זה. השנה ברובוטיקה. רובוט עם מוח של עכבר, רובוט שמרכיב את עצמו מחדש, רובוט שמחכה פני אנוש, חרקים קיברנטיים ורובוטים שרים.


Posted in No Category by with comments disabled.

גשם

אם הייתי אומר שיורדים עכשיו חתולים וכלבים זאת הייתה האמא של האמא של לשון ההמעטה. יותר נכון שיורדים עכשיו טיגריסים ואנשי-זאב.


Posted in No Category by with 4 comments.

ביקורות בשורות

Mirrors: (אימה) כבר מהטריילר זה נראה סרט טוב. אני חושב שהכי קל להשוות אותו לסרטי פרדי קרוגר. דברים מוזרים ובלתי אפשריים קורים ויש תעלומה ורוע עתיק. השחקנים טובים, ה-Gore עשוי היטב והאפקטים לא מעמיסים. הסרט עדין לפרקים ומאוד מאוד בפרצוף בזמנים אחרים. סך הכל, סרט אימה מאוד יעיל רק שלא ממש אהבתי את איך שהוא נגמר. Death Race: (פעולה, ג’ייסון סטאת’ם) מדובר בחידוש של סרט ישן וטיפשי משנות השבעים. למי שציפה לגדולות ונצורות צפויה אכזבה. לצערי, גם למי שמצפה להילולת סטאת’ם כמו בסרטי המשלח גם צפויה אכזבה. זה יותר סרט על מכוניות. מכוניות עם כלי נשק. ולי אין שום בעיה עם זה. Death Track, Death Rally, Rollcage… מהמשחקים הטובים ביותר שיוצרו. מכוניות עם כלי נשק זה רעיון נהדר שלא עושים מספיק. ובסרט הזה מקבלים דיי הרבה. הסיפור המרכזי הוא מאוד Rollerball-י למי שמכיר וגם לא מבוצע בעודף של רגש וכישרון אבל כן בעודף. אבל מכוניות חמושות זה מגניב ואין מספיק מהן. The Machine Girl: (פעולה, טיפשי) אח שלי קורא לזה “Planet Terror” היפני. אני לא ממש אוהב את התיאור הזה אבל אכן מדובר בסרט מאותו הסוג. הסיפור מטופש להפליא, הפעלולים המיוחדים מרגשים כמו פלסטיק והדם זורם כמו קטשופ במסיבת יום-הולדת במק’דונאלדס. ל-Planet Terror יש סיפור יותר קוהרנטי והוא יותר משעשע אבל פה יש יותר קטעי פעולה יפניים וזה כמעט, אבל רק כמעט, מציל את הסרט. הוא עדיין סרט מטופש ואפילו מספיק מטופש בשביל להמליץ עליו רק תחת ההסתייגות: “לצפות כשממש משעמם ורק עם חברה טובה”.


Posted in Reviews by with comments disabled.

קרמיקון – יום מחיי

העבודה באלגברה הייתה להגשה רק היום אבל לא רציתי לחכות. נשארתי בטכניון עד שסיימתי אותה. ואז גם הייתי צריך לאכול משהו… זה למה הגעתי לכרמיאל רק בדיוק בזמן למשחק הראשון שנרשמתי אליו. קשה ומוזר להגיע לכרמיאל, גם אחרי שכבר עשיתי את זה, כי הדרכים שם מאוד מסובבות ואין במפה שלי את האפשרות “רק לא דרך כפרים ערביים”. ב-16:00, פחות או יותר, התחיל האקר. היה מדובר במשחק סייברפאנק בהשפעת מרוצללים כבדה. דיי חופשי, שימוש מועט בקוביות, יחסית שונה. זאת אומרת, ציפיתי שיהיה קצת Leg Work לפני היציאה למשימה אבל באמצע ה-Leg Work גיליתי שזאת המשימה ואחד מאנשי הקשר שלי מחזיק את המטרה. שברנו באר, גרמנו למלחמת כנופיות, איבדנו שני אנשי צוות, אחד הלך לכלא, אני הייתי היחידי שבאמת יצא משם ובסוף גם לא ממש השלמנו את המשימה. אבל היה משעשע. ב-20:00 יצאנו להפסקת “אירוע קהילתי”. זאת אומרת, הדליקו חנוכיה (הדרקון ירק אש, בערך) ושרו שירים… כלומר, פילקים. חלקם קשורים לנושא, חלקם פחות. חילקו גם סופגניות ואני פיציתי על מיעוט הסופגניות שלי משנה שעברה. תוך כדי גם ניג’סו לי לבוא לעוד משחק למרות שלא הייתי בטוח איזה אני רוצה. בסוף הלכתי על פרויקט Insight כי השני נראה לי לא מספיק מובן. מההתחלה אמרתי שקרמיקון זה המקום לעשות פאב-קון. אני לא מדבר על להכניס אנשים לפאב ולחלק להם אלכוהול, יש קטינים בקהל אחרי הכל, אלא ללכת על הרעיון הכללי של עולם אחד ומשהו שקורה בו וכמה משחקים שרצים בו במקביל. יש לי אפילו כמה רעיונות לזה אם רוצים. מה שהם עשו בפרויקט Insight הוא גרסה מוקטנת, רק שתי קבוצות, ומאוד חביב. הפעם זה Continue Reading →


Posted in No Category by with 3 comments.

חג חנוכה

אני לא יודע אם אני צריך להתבייש או להתגאות. אמרו שהיום ב-16:30 יהיו סופגניות בכניסה לפקולטה. מי לא יקפוץ על ההזדמנות? אז הלכתי למתרגלת לחדוו”א וכשהיא סיימה אז הלכתי לחפש סופגניות. לא היו שם רק סופגניות. הם הקימו חנוכיה גדולה שעליה היה כתוב משהו של צעירי חב”ד ואז הגיעו שני חב”דניקים והציגו לנו את החברים שלהם שהם איבדו בפיגוע במומבאיי, התחילו לברך ולשיר ואמרו לנו איך אפשר למצוא אותם ב-Facebook (למרות שמי שאמר את הדבר האחרון דיבר במבטא כל כך לא מובן שאני בספק אם מישהו יצליח למצוא אותם שם). בסוף גם קיבלנו סופגניות. אבל זה כבר לא היה ב-16:30. אז מצד אחד, הקשבתי לחב”דניקים, אחת מקבוצות ההסטה היותר גרועות, מנסים לשבש לי את השכל ולא עשיתי הרבה יותר מלהריץ בדיחות עם חברים שהיו לידי. מצד שני, כן הצלחתי לשרוד את הדבר הזה בלי שום מם חדש שחדר את ההגנות שלי והצלחתי להסתלק משדה הקרב המנטאלי עם שתי סופגניות. שכנראה שזה לא הרבה להתגאות בו. אתם יודעים מה אומרים: סופגניה מעופרת יצוקה.


Posted in No Category by with 5 comments.