London: A Town of Artistes
אחרי שנפרדנו לשלום מאדה לאבלייס המשכנו דרך כנסייה לחצר אמנים קטנה. היו שם הרבה שמונצים קטנים וחביבים שאפשר למצוא בכל מקום כזה אבל למעין ברור מאוד מה היא רוצה ובמהרה התמקדנו על דוכן חותמות, דוכן שכבר ביקרה בו בעבר, מתברר. יצאנו שם עם כמה חותמות חמודות ואף קפוא. ברחוב אליו יצאנו היו כמה חנויות בהן רצינו לבקר. הראשונה הייתה Furtnam & Mason. סוג של חנות כלבו ענקית אבל עדיין בריטית. זה לא מייסי. אז מצאנו שם כל מיני דברים מגבינות משונות, פרוסת נקניק בוויסקי, ארנבים משוקולד, מזוודות, ערכות שח מעניינות יותר ופחות וכל מה שבאמצע. לא חיפשנו משהו ספציפי (שלא יגידו שאנחנו לא חושבים חכם כלכלית…) אבל מצאנו חבילת פסטה (!Spooky Pasta) שהבאנו לדותן כי זה מגניב. הצלחנו להימנע מלקנות עץ אשוח ענקי משוקולד. P: משם עברנו אל בית השוקולד. אני לא מתכוון לכתוב את השם הצרפתי האמיתי שלו כי גם אם הייתי זוכר אותו אני בספק אם הייתי מסוגל לכתוב אותו בצורה תקינה. אבל היו להם שם המוני שוקולדים. טונות על גבי טונות של שוקולד. אז אני בחרתי שניים שנראים לי ממש מגניבים ומעין בחרה אחד. שזה בסדר כי אחרי זה היא קיבלה עכבר וגבינה ממרציפן. Waterstones היא חנות ספרים. היא חנות ספרים כמו ש-Forbidden Planet היא הדוכן של האגודה. קרו שם כמה וכמה פעמים שפשוט עצרנו לבהות בספרים שהיו שם. אזורי ז’אנרים ספציפיים (זאת אומרת “מותני פנטזיה רומנטית”) בסדר גודל שבארץ סטימצקי היו מקדישים לכל המדע בדיוני והפנטזיה שלהם. חמש קומות של ספרים וגם משחקים ודברי יצירה. ואם כבר היינו בשוונג של דברי יצירה, הלכנו לעוד כמה חנויות Continue Reading →
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
Global Day Code Retreat 2012
Just to recap what I posted on Google+. 9:28 AMÂ Â – Â Starting this year’s Google-based Global Day Code Retreat. Hopefully, will be fruitful. 10:52 AMÂ Â – Â First session over. Lessons: We program stupidly when under pressure. Session two about to start. 11:40 AMÂ Â – Second session over. Found some interesting tricks I thought of in the spur of the moment. I hate pressure… :P 12:41 PM (edited)Â Â – Third session over. Python was a while back. But test to code to test to code back and forth between programmers is an interesting mechanic (See picture). At least we get a break for lunch now. 2:39 PMÂ Â – Fourth session over. Evil coder and test builder. I built tests. Good exercise. … not enough time… Now it’s time for some brutal refactoring. 3:53 PM (edited)Â Â – Last session about to start. I was more teaching than learning in the past session but that is also a good thing. Wonder what they will give us next. Answer: Take what you learned and implements however you like. 4:55 PMÂ Â – Wrap up. For me, I’ll some it up as: “How I stopped being afraid and started to love TDD.” I wonder if this is the idea of the Code Retreat or just this instance’s interpretation of it. Probably the latter. But I overall liked it and thought it good.
Posted in No Category, Programming by Eran with comments disabled.
Sick
Not feeling good. No strength to write posts. To be continued…
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
London: The Brave and the Cold
מוקדם בבוקר למחרת קמנו לקור כלבים. למרות שקשה לקרוא לזה קור כלבים כשלכלבים היה קר מדי לצאת החוצה. התחלנו את הבוקר בללכת ל-Marks & Spencer, הגרסה הבריטית לשופרסל P: . ניגשנו לשם כדי לחפש לעצמנו משהו לאכול, איזה שהוא משהו בריא לארוחת בוקר. אם הייתי עושה את זה בשופרסל אז הייתי מחפש גזר או משהו טרי ופשוט, לא מסובך מדי. שם, היו לי חמישה-שישה מקררים מלאים בכריכים. וגם כל מיני סוגים שבחיים שלי לא חשבתי עליהם. בחרתי אחד שהיה עם פלפל וקצת חריף אבל היה שם גם עוף, בייקון, עוף עם בייקון וגם מבחר מלא לצמחונים. אחרי שני סיבובים בחנות מצאנו לעצמנו שלל, שלי כולל גם שקית של גזרים שלקחתי בהזדמנות האחרונה ובסוף אכלתי רק אחרי שחזרנו לארץ. אבל לא משנה. משם לקחנו את הרכבת למרכז העיר, לכיכר טרפלגר, ולצפות באנשים שמטפסים על אריות. התיישבנו לאכול ארוחת בוקר קצרה והתפוקקנו מרוב קור. לשבת מכווץ בתוך שלוש שכבות של עצמך לא היה מספיק, היה כל כך קר. אז אחרי שסיימנו את ארוחת הבוקר, מיהרנו להמשיך ללכת כדי להזרים קצת דם בגפיים. לי היה חשוב לראות מקום אחד חשוב. והוא נמצא ליד הספרייה של לונדון. הספרייה עצמה לא עניינה אותנו יותר מדי יחסית לזמן שהיה לנו אבל בחוץ מצאנו את הבית של הדוכסית אדה. הידועה גם בתור המתכנתת הראשונה. אי פעם. כבוד.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
London: Definitely Doesn’t Wait
נחתי במה שבשבילי היה כבר חצות וחצי. לא ראיתי יותר מדי מהית’רו אבל מה שכן חויתי היה נחמד. קצת הסתבכתי ביציאה וניסיתי להתחמק ממישהו שכל הזמן ארב לי בניסיון לצאת אל הרכבת התחתית. בסוף הצלחתי למצוא את היציאה (It was at the bottom of a locked filing cabinet…) ולהגיע אל הרכבת. שם קצת הסתבכתי כי מה שאמר לי הבן אדם מאחורי הזכוכית המחוסמת התנגש עם מה שאמרה לי מעין ולא הייתי בטוח מה לעשות. אז קניתי כרטיס חד כיווני ל-Hammersmith כי שם קבענו להיפגש. הגעתי לשם בערך שעה אחרי שהייתי אמור והיה נורא נורא קר. ואחרי שמעין סיפרה לי על קורותיה בחדר הפלקסיגלס שלא מחומם אבל לפחות לא נושבת בו רוח, התחלנו לחפש דרך לצאת משם. לקחנו רכבת נוספת אל תחנה ששמה פרח מזכרוני ושם אמרו לנו שאנחנו חייבים לצאת כי הרכבות מספיקות. לקראת 12 בלילה, שעון לונדון, גם הרכבות מפסיקות. לא הייתה לנו ברירה אלא לרדת, לצאת מהתחנה ולחפש תחבורה חלופית. איכון מהיר על מפת התחתית בהשוואה למפה העילית גילתה לנו שאנחנו חייבים לסוע עוד קצת כי אין סיכוי לכסות את המרחק הזה ברגל. למזלנו, או בתודה לבריטניה, הייתה תחנת אוטובוס 20 מטר מהיציאה מהרכבת. ושם גילינו כי יש שני אוטובוסים שייקחו אותנו לאן שאנחנו רוצים וייקח להם רק עוד כ-20 דקות להגיע. בינתיים, היו לנו כמה לונדונרים שיכורים אחרי הופעת מטאל לבדר אותנו. האוטובוס, לצערנו, הביא אותנו לתחנה שהייתה בערך קילומטר מהמלון ובקור הלונדוני (הקפטן במטוס אמר 6 מעלות צלזיוס אבל אני חושב שהוא היה נדיב כלפי מעלה) לא היה לנו כוח להיגרר ברגל, במיוחד כשהיו לי תיקים Continue Reading →
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
London: Getting There in Style
החלטתי להישאר בבית ביום חמישי ולא ללכת לעבוד וטוב שעשיתי זאת. היה לי כמה וכמה דברים לסדר לפני שאני הולך ובהתאם לכך גם הייתי צריך לתאם עם עצמי הגעה לתחנת הרכבת. כיוונתי להקדים ולכן הגעתי לתחנת הרכבת כחצי שעה לפני הרכבת שתכננתי אליה. מצאתי מקום חניה יחסית מהר (הפתעה!) והגעתי לתחנה בדיוק כשהגיעה רכבת למודיעין (רכבת אחת לפני זאת שתכננתי אליה). למרות שאמרו לי שאין סיכוי, מיהרתי והצלחתי לעלות עליה. הרכבת נראתה כאילו היא בתפוסה אין סופית אבל שרדתי עד תל אביב אוניברסיטה שם הצלחתי למצוא מקום לשבת. כשהגעתי גיליתי שטוב שהגעתי מוקדם כי היו תורים מטורפים. למזלי, פתחו לנו תור נוסף והצלחתי לעבור דיי מהר, מגיע לשלב הכרטיס והמזוודה כרבע שעה לפני הזמן. אז התיישבתי לי על התיק (שהכנתי מראש כדי שיהיה אפשר לשבת עליו) והמשכתי להקשיב לספר. סיימתי את מה שנשאר לי מ-Neverwhere תוך זמן קצר, דקות ספורות לפני הכניסה לשדה התעופה עצמו. הסתובבתי לי באזור הנטול מכס כשעה. בחנתי מחשבים ותיקים (אין דבר כזה תיק מחשב עם יותר משני תאים. WTF?), שאלתי על HTPC (בבאג לא שמעו על דבר כזה), בחנתי בתי קפה (הידעתם שבנתב”ג יש פרינגלס שאין בשאר הארץ?) והתלוננתי על חב”דניקים (באישור, הסכמה, הבנה והמלצה של אישה נחמדה בדוכן המודיעין). לאחר מכן, ניגשתי אל הטרקלין של מלונות דן (מקום מאוד נחמד כשאפשר להיכנס אליו בחינם עם כרטיס אשראי HTzone). אז גיליתי את כל הנושא של עמוד ענן (כן, אני לא מעודכן) וכתבתי את התוספת לרשומה הקודמת. בכל מקרה, הטענתי את הטלפון ואכלתי מרק מאוד טעים. ואז הגיע הזמן ללכת לשער. בעלייה למטוס גיליתי שבריטיש מעלים Continue Reading →
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
לונדון לא מחכה לי
אבל היא גם לא מחכה לאף אחד אז אני לא מרגיש ממש מקופח בנושא. בכל מקרה, בזמן שהרשומה הזאת תעלה, אני אהיה בדרך להשיג אותה ואת אשתי שהלכה בעקבותיה יומיים קודם. הצפי הוא להרבה כיף. מה באמת יהיה, אני אספר אחר כך. אם יהיה לי כוח. תוספת: אני עכשיו יושב בטרקלין, מחכה לטיסה. כשכתבתי את הרשומה הזאת, לא היה עדיין מבצע “עמוד ענן”. הם קוראים לזה מבצע אבל זה תכל’ס עוד מלחמה. זה לא ממש מבצע כשיש קורבנות אזרחיים, אני חושב. בכל מקרה, קריאה מהירה של ההשתלשלויות הביאה אותי למחשבה על הדמיון שבין סכסוכים מסוג זה ובין המאבק החילוני-דתי. כמו החילוניות מול הכפייה הדתית, כך ישראל מול ירי הרקטות. לישראל יש שלוש אפשרויות ברורות: ישראל יכולה פשוט לשתוק ולהתמודד, כמו שהחילוני יכול פשוט לקבל את הכשרות ומעליות השבת והחתונות האורתודוקסיות וחוסר התחבורה הציבורית. ישראל יכולה לנסות ליצור דו-שיח ומשא ומתן, כמו שהחילונים יכולים לדבר עם הדתיים ולנסות להגיע לעמק השווה בו כולם מאוכזבים במידה שווה. וישראל יכולה לתקוף את מקור הבעיה (אפילו להשתמש באותם כלים כמו יריבה), כמו שהחילוני יכול להתחיל לתקוף את הדת עצמה, לחשוף אותה, להטיף, לרדת עליה ולקצץ בתקציבים. אם כך, למרות שאני לא מבין איזו סיבה מספיק טובה קיימת כרגע בשביל פשוט ללכת ולחסל את הרמטכ”ל של החמאס, אני, בתור חילוני פעיל, מסוגל להבין את הצורך ב”מבצע” עמוד ענן. כי כמו החילוניות, ישראל יודעת שלשתוק ולספוג אינה טקטיקה עמידה לטווח ארוך ורק מטפלת בתסמינים. ישראל יודעת, מנסיון עבר, כי דו-שיח לא עובד. לפחות, לא בצורה יעילה ויצרנית כמו שהיינו רוצים. ולכן, לישראל, כמו לחילוני, לא נותרה Continue Reading →
Posted in Humanity, Less Interesting News, No Category, Practice, Religion, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
On Detach
Since this is my semi-personal, semi-professional, semi-autobiographical, semi-graphomanical blog, I tend to write about anything relating to my life, my occupations, memories I might lose or just any random thought that comes across. Now, with a new job I’ve taken, I have found my occupations expanding a little bit. And during my work, I tend to look up solutions on line if the problem is more than I can handle. Sometimes I find them and sometimes I don’t. Sometimes it’s somewhere in between. So, if I come across a problem and I don’t see the solution clearly and can find help on line but end up eventually solving it, I will now try to explain it so, maybe, someone looking for the same solution later will have less of a problem. This is why this post is in English, because I hope it will appeal to a wide audience. I will also attempt to use as many relevant keywords and will appreciate link backs to raise awareness or tips on how to write this better. Thanks. Also, since my work is proprietary and I am under NDA, I can’t really discuss what I’m working on. Thus, I will address problems in general terms only. And now, to business. This problem occurred to me while I was working off files from a removable drive. We have a dialog box that refers to those files and the problem I had was that if the drive was removed while the dialog was open, the software crashed. Continue Reading →
Posted in Programming by Eran with comments disabled.
Almost 20 Years and Very Little Progress
I’m sorry, friend, leader, but the country you helped build is circling down the drain. And it feels like it can no longer be helped.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
Lecture Notes Taking – A Recipe
כבר הרבה זמן שלא יצא לי להיות בקורס שבו שאין שקופיות מוכנות מראש. עכשיו, אחרי לפחות שנה הפסקה, חזרתי להקליד את כל ההרצאות בעצמי. אז יש לי Word ו-MathType בשביל טקסט וסימנים מתמטיים אבל בהרבה קורסים יש כל מיני ציורים שצריך לצייר. במקרה כזה ישנן שתי אפשרויות: להתחיל לצייר עם הכלים (הלא מדהימים) העומדים לרשותך או לצלם. אז בחרתי לצלם. כשעשיתי את הקורס הקדם-אקדמי, לפני שקניתי לעצמי מחשב נייד, כתבתי הכל על דפים וצירפתי תמונות שצילמתי עם הטלפון או המצלמה. אבל אז זה היה סיבוך לחבר אותם ולהוריד את התמונות וכן הלאה וכן הלאה. היום, זה הרבה יותר פשוט. והנה המתכון. רכיבים דרושים: מחשב נייד לכתוב עליו. טלפון חכם. Dropbox. תהליך: 1) וודא כי המצלמה על הטלפון שומרת את התמונות לספריית התמונות הסטנדרטית של הטלפון (לעזאזל עם Dropbox, זה מה שהוא דורש). 2) וודא עם Dropbox שהוא שולף את התמונות משם ומעלה כל תמונה חדשה לספרייה ידועה. 3) הקלד במהלך השיעור. 4) בהינתן ציור, שלוף טלפון וצלם ככל יכולתך. 5) המשך להקליד במהלך החצי דקה (במקרה הרע) שייקח לתמונה לעלות. 6) עם הצגת ההודעה על תמונה חדשה, פתח אותה עם כל תוכנה שמאפשרת לחתוך אותה. 7) חתוך את התמונה לגודל הרצוי שיציג רק את מה שחשוב. 8) שמור אותה בספרייה נוחה (כמו אותה ספרייה בה שומרים את ההרצאה). 9) אמור למעבד התמלילים שלך לשלב את התמונה במקום הרצוי. 10) להתפעל מעצמך איך, גם עם ציורים, עדיין אפשר להקליד באותה מהירות, אם לא יותר מהר, מהתקדמות השיעור. זה היה קצת מרומם רוח.
Posted in No Category, School by Eran with 4 comments.