London: A Town of Artistes
אחרי שנפרדנו לשלום מאדה לאבלייס המשכנו דרך כנסייה לחצר אמנים קטנה. היו שם הרבה שמונצים קטנים וחביבים שאפשר למצוא בכל מקום כזה אבל למעין ברור מאוד מה היא רוצה ובמהרה התמקדנו על דוכן חותמות, דוכן שכבר ביקרה בו בעבר, מתברר. יצאנו שם עם כמה חותמות חמודות ואף קפוא.
ברחוב אליו יצאנו היו כמה חנויות בהן רצינו לבקר. הראשונה הייתה Furtnam & Mason. סוג של חנות כלבו ענקית אבל עדיין בריטית. זה לא מייסי. אז מצאנו שם כל מיני דברים מגבינות משונות, פרוסת נקניק בוויסקי, ארנבים משוקולד, מזוודות, ערכות שח מעניינות יותר ופחות וכל מה שבאמצע. לא חיפשנו משהו ספציפי (שלא יגידו שאנחנו לא חושבים חכם כלכלית…) אבל מצאנו חבילת פסטה (!Spooky Pasta) שהבאנו לדותן כי זה מגניב. הצלחנו להימנע מלקנות עץ אשוח ענקי משוקולד. P:
משם עברנו אל בית השוקולד. אני לא מתכוון לכתוב את השם הצרפתי האמיתי שלו כי גם אם הייתי זוכר אותו אני בספק אם הייתי מסוגל לכתוב אותו בצורה תקינה. אבל היו להם שם המוני שוקולדים. טונות על גבי טונות של שוקולד. אז אני בחרתי שניים שנראים לי ממש מגניבים ומעין בחרה אחד. שזה בסדר כי אחרי זה היא קיבלה עכבר וגבינה ממרציפן.
Waterstones היא חנות ספרים. היא חנות ספרים כמו ש-Forbidden Planet היא הדוכן של האגודה. קרו שם כמה וכמה פעמים שפשוט עצרנו לבהות בספרים שהיו שם. אזורי ז’אנרים ספציפיים (זאת אומרת “מותני פנטזיה רומנטית”) בסדר גודל שבארץ סטימצקי היו מקדישים לכל המדע בדיוני והפנטזיה שלהם. חמש קומות של ספרים וגם משחקים ודברי יצירה.
ואם כבר היינו בשוונג של דברי יצירה, הלכנו לעוד כמה חנויות כאלו בהן מעין מאוד שמחה ואני ישבתי בצד ושמחתי בשמחתה.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.