This Year’s Anniversary…

I had no time to plan anything grandiose. We spent the day at home, watching movies and playing games. It was awesome.


Posted in Maayan, No Category by with comments disabled.

Maayan just put it perfectly…

It’s been a long two months. I… need a vacation. Sleep will do for now.


Posted in Maayan, No Category, Practice, School, Thinking Out Loud by with comments disabled.

“Mr. Lane… We’ve Been Expecting You.”

“Welcome…” We got the new one a few days ago. He’s in good company. He he he… :)


Posted in Art, Maayan, No Category by with comments disabled.

Deimos is Three

I just figured that since I bought Deimos at the Duty Free before we boarded for Cyprus, it is now 3 years old. My trusty machine is a bit dark-ish grey as opposed to bright silver. Its battery isn’t what it used to be, holding a charge for about 20 minutes as opposed to two hours. And it hasn’t gotten any stronger so it won’t be able to run The Witcher 2 or Crysis 3. But other than that, I’m still rather pleased with it. It does the work it was meant to do. It plays HD video at native resolution (almost) without fault. And I can play most games I want on it. Even some of the newer things although I have to run it at less than stellar details. Overall, its doing much better than Luna did, completely dead after two years, god rest her processor. In fact, Maayan and me talk once in a while about the future of our home computing network and there is the subject of what will be and will be the usage of our next computer. My stance on it is that our current setup is good enough for grunt work (internet, reading and writing, even programming) but we would like a better machine for home entertainment (gaming and HD viewing). I am also thinking about maybe a transformer for future work on the Android platform but that is ethereal. So, in a few months, or maybe more, we will buy something Continue Reading →


Posted in Gaming, Geekdom, High-Tech, Maayan, No Category, Thinking Out Loud by with comments disabled.

מה שמתכנתים עושים

מעין משחקת כל מיני משחקי פזלים שונים ומשונים, מחיפוש חפצים רגיל ועד פזלים קלאסיים של מתגים שמשפיעים אחד על השני. לפעמים היא גם מבקשת עזרה ממני אם הפאזל לוקח יותר מכמה דקות. לפני כמה ימים היא נתקלה בפאזל וביקשה ממני לעזור. אחרי שהסבירה לי את הבעיה, אמרתי “ובכן, זאת בדיוק בעיה של מציאת מסלול המילטוני בגרף מכוון” (מסלול המילטוני הוא מסלול שעובר דרך כל צומת בדיוק פעם אחת). אפשר לפתור את זה בניסוי וטעייה, עם קצת רישום והרבה השקעה אבל אנחנו מתכנתים. אחרי שבנינו את הגרף וניסינו לראות אם יש בו איזה שהוא נתיב ברור ללא הצלחה, הצעתי לכתוב תוכנה שתפתור את זה. כן, למצוא מסלול המילטוני זאת לא בעיה פשוטה. היא NP-Complete. הפתרון הכללי הטוב לוקח (O(n^2*2^n ולא ציפיתי שאפילו נגיע לזה כי כל מה שרציתי זה חיפוש פשוט עם BackTracking. אבל לא נורא, המחשב שלי סבבה ואלו רק 25 צמתים. אז עבדנו על זה ביחד כשעה וחצי-שעתיים והוצאנו תוכנה קטנה שמוצאת את הפתרון. היא עדיין בעייתית אבל הצלחנו לפתור איתה את הפאזל. אני חושב שזה היה שווה את הזמן. :)


Posted in IT, Maayan, No Category, Programming by with 1 comment.

As Close As I Came to Violence

נכון לזמן כתיבת שורות אלו בדיוק סיימתי לשמוע את הסיפור Red Card. זה הוא סיפור, שנשמע לי כל כך מוכר שאני בטוח שכבר שמעתי אותו איפה שהוא קודם, על עולם בו הממשלה שולחת מספר מוגבל של ‘כרטיסים אדומים’ לאזרחים פשוטים, כרטיסים שמאפשרים לכל אחד לבצע רצח אחד בלי שום השלכות. הסיפור מעניין ודיי מומלץ אבל הסיבה שאני כותב היא מה שאליסטר סטוארט אומר אחרי הסיפור, על מערכת היחסים שלו עם אלימות וכמה הוא התקרב אליה. כמו לכל אחד, גם לי היו התקלויות עם ילדים גדולים ומעצבנים ממני כשהייתי קטן. מקרה אחד, שאני חושב שכבר סיפרתי עליו, היה עם ילד גדול ממני בשנה שבגלל צירוף מקרים, וכנראה שמוח מעט חולה, התחיל רצף נקמות נגדי שכלל, בשלב מסוים, להרביץ לי עם מטאטא. הייתי בכיתה ד’ אז ההיכרות שלי עם הגנה עצמית כללה בעיקר סרטי פעולה של ג’קי צ’אן וז’אן קלוד ואן דם ולכן לא ממש התנגדתי. ובעוד למדתי קצת (ממש קצת) קראטה עוד לפני, זאת כנראה הייתה הנקודה בה החלטתי שאני אקח אומנויות לחימה מעט יותר ברצינות. כשהייתי בכיתה ז’ וח’ היו לי גם התקלויות עם ילדים גדולים ממני. תמיד ניסיתי וגם לרוב הצלחתי לנטרל את הבעיות האלו עם מילים אבל חלק מהפעמים הגיעו לדחיפות אם כי אף פעם באמת הוכיתי. אני חושב שסבלתי מיותר בעיות בריונות מהממוצע אבל אני גם חושב ששרדתי את בית הספר בצורה לא רעה. פעם אחת, לקראת סוף גילאי העשרה תחילת העשרים – לא זוכר במדויק, נסעתי עם ידיד שלי לראות סרט. בדרך חזרה עקבה אחרינו מכונית. הם עקפו אותנו ואז האיטו אז עקפנו אותם וחוזר חלילה. Continue Reading →


Posted in Art, Maayan, No Category, School, Stories of My Life by with 3 comments.

ועוד משהו

יש לי יום הולדת בקרוב. וכל עוד מספיק נוח לי לשכוח מהנושא ולא להתרגש יותר מדי, אני כן שמח כשמפתיעים אותי. אז מעין, בצורה לא חשודה לחלוטין עבדה על המתנה שלה כבר כמה חודשים. והיא גילתה לי אותה אתמול. זה נראה בערך ככה. כן, יש שם מקום לכל יום באפריל עד וכולל יום ההולדת שלי. אני מסוקרן אבל יש לי שליטה עצמית. אני אחכה למחר ואפתח רק תא אחד בכל יום. כמו שכתוב. זה צריך להיות מעניין. כמו כן, אם מישהו רוצה להיות מאוד נחמד ונדיב, זאת הרשימה שלי. רק ש-3 ו-4 כבר מתוכננים בעתיד הקרוב בכל מקרה.


Posted in Maayan, No Category by with comments disabled.

סוף שבוע

ביום שישי יצאנו, מעין ואני לעשות קניות בחנות מאוד מיוחדת ברמת השרון. מעין קנתה לעצמה מתנת יום הולדת מאוחרת, חומרי יצירה מוכוונים יצירת חותמות במיוחד, ואני ניסיתי לא להיות מציק יותר מדי. הסכין היה יקר אבל מאוד שווה את זה וכל השאר דווקא לא היה יקר מדי. וכמו שאמרתי למעין, אם היא מכוונת לטווח הארוך, אז שווה להשקיע יותר במכשירים וחומרים איכותיים. לאחר מכן, הלכנו ל-Office Depot לקנות קצת מחקים כי לא ממש מצאנו בסיסים לחותמות. אני לא יודע למה מעין חשבה שזה מוזר אבל מבחינתי, לבוא לקופה עמוסים במחקים ושום דבר אחר זה נורמלי לחלוטין ואין בעיה עם זה. לארוחת צהריים פינקנו את עצמנו. מעין בדלי פסטה איכותית ואני במנה פלאפל שרציתי כבר שבוע בערך. והפלאפליה שמעין כיוונה אותי אליה הייתה בהחלט איכותית ועובדת בצורת ‘האכל את עצמך’ שאני מאוד אוהב. היה טוב. לאחר מכן חזרנו וניסינו קצת לסדר את הבית ולקדם עניינים חשובים. אני הלכתי לראות עם עמיחי את Cabin in the Woods ומעין נשארה בבית עם חומרי היצירה שלה. וכנראה טוב שכך. דעתי על Cabin in the Woods: יש לי בעיה אחת, אין לי בעיה עם דברים שהציקו לאחרים. אי אפשר להגיד יותר מדי על הסרט בלי להרוס אותו. הוא מגניב, שנון ונהדר. חובה לכל חובב אימה, ג’וס ווידון וסרטים עם מודעות עצמית. ולמה טוב שמעין לא באה? זה לא סתם סרט אימה. זה כל סרט אימה. לכו. חוץ מזה, אני מנסה עכשיו לסיים כמה תרגילים דחופים, שבינתיים לפחות מעניינים. אני משחק את Legend of Grimrock, נהדר לכל מי שהתגעגע למשחקי התפקידים הישנים והטובים כמו Eye of Continue Reading →


Posted in From the Writing Desk, Gaming, Geekdom, Maayan, No Category, Reviews by with comments disabled.

היום יום הולדת

אני זוכר שכבר אמרתי בעבר שכל מה שבאמת צריך בשביל יום הולדת כיף זה שאנשים יזכרו שזה יום ההולדת שלך. כן, אני תמיד אשמח למתנות ענקיות, בילוי מדהים ושכל משאלותיי יתגשמו. אבל אני גם יודע שזה לא ריאליסטי. אני רגיל להסתפק במועט. אבל המינימום שאני צריך בשביל באמת להיות שמח ביום ההולדת הוא לשמוע שלאנשים אכפת. ובאמת, זה אפילו לא צריך להיות אכפתיות עמוקה. מספיק שהיה להם אכפת מספיק כדי להוסיף לעצמם תזכורת בלוח שנה. ומהבחינה הזאת, אני חושב שכבר, ויום ההולדת הזה עוד לא הסתיים, היה לי יום הולדת מוצלח. אמא שלי, אמא של מעין, אדי, רומן, בת דודתי שירי, ניקו, שונית, ירון, אפילו שתיים מהתלמידות שלי בנחשון (טוב, אמרתי להם אתמול. P-:). לכל אלו היה אכפת מספיק בשביל לזכור איך שהוא, לא משנה איך, שיש לי יום הולדת. וכל פעם שקיבלתי איחול, חייכתי עוד קצת. וכמובן, לא שכחתי, אישתי המדהימה שתחיה עצרה את כל מה שהיא עושה בשתי דקות לחצות בלילה והתחילה לשיר לי יום הולדת שמח. תודה לכולם. ומעיני, אני אוהב אותך. תודה רבה רבה.


Posted in Maayan, No Category by with 3 comments.

עדכונים מהירים

יש לי עוד כמה דברים שאני צריך לסגור החודש ולכן אני אהיה עסוק מדי בשביל לעדכן פה. חוץ מזה שאני עדיין מחלים ואין לי יותר מדי כוח. בחודש הבא יש את עולמות וביגור. כמה זמן אני אשקיע בכל אחד, אני עוד לא יודע. אבל ביום שני יש יום הולדת למעין. אז יום הולדת שמח!  


Posted in Maayan, No Category by with comments disabled.