בן אדם קשה
זה אני. חשבתי על זה עוד קצת לאחרונה ואני חושב שאני צריך להודות: כן, לפעמים קשה להבין אותי ולדבר איתי. אני כנראה נשמע לכם קצר רוח, לא כל כך מגיב, לא אומר את הדברים שאתם מצפים שאני אגיד, קצת לא מובן ואולי גם לא נראה כל כך מתעניין במה שיש לכם להגיד. Sorry about that. האחרון כנראה נגרם בגלל שיש לי פיצול קשב לא רע ואני מסוגל לשים לב לשניים שלושה דברים בו זמנית. אז כן, אני יכול לדבר אתכם בזמן שאני שומע משהו אחד וקורא משהו אחר, אל תקחו את זה אישי. הרביעי נגרם בגלל שאני תמיד מדבר מקצועית בהתחלה. כשאני מתחיל להסביר משהו אני קודם משתמש במונחים הכי מקצועיים וגבוהים שיש לי. אני תמיד מניח שהבן אדם שמולי חכם ומבין כמוני אם לא יותר. ואז אם מתברר לי שאני לא מובן אז אני לאט מרחיב ומפרט. זה לא שיפוט אישי. השלישי נגרם בגלל הדחף המוזר שלי תמיד להיות מקורי ולא לעשות את הדברים הרגילים, במיוחד לא את מה שמצפים ממני. זה חלק בלתי נפרד ממני ואין ברירה אלא להתמודד איתו. השני נגרם על ידי עיקרון בסיסי שלי וזה לא להגיד משהו אם אין לי משהו טוב להגיד. אני משתדל לא להגיד דברים רק כדי לדבר ולתמצת את מה שאני כן אומר לפרטים היותר חשובים. וכמובן, אני מעדיף פעולה על דיבורים. הראשון נגרם על ידי תכונה פיזיולוגית שלי שאני לא יכול לשנות. אני פשוט עובד מהר יותר. העולם נראה לי איטי. ב-GURPS זה מוגדר כ-Enhanced Time Sense. אז יש לי לפחות דרגה אחת בזה. זה גם לא משהו אישי Continue Reading →
Posted in Humanity, No Category, Thinking Out Loud by Eran with 6 comments.
לפעמים אני בודק את עצמי
שואל את עצמי האם הכל בסדר? איך אתה מרגיש ומה מבאס אותך עכשיו? אז כרגע זה בעיקר פיזיקה, העובדה שקצת רבתי עם הבוסית שלי על משהו שהוא דיי טעות שלי אבל לא היה בכוונה ואני גם קצת לחוץ מכל מיני ענייני חתונה שצריך לסדר. אבל אתמול היה ערב משחקי כיפי, הבעיה שלי עם GURPS כנראה נפתרה אז אני מתחיל להתקדם קצת עם המשחקים שאני רוצה להריץ ויום הסטודנט מגיע בסוף השבוע אז אוכל להתעלם ממנו בחינניות ולעשות כמה דברים כיפים ואולי גם לפגוש את מעין מוקדם יותר. וזה תמיד טוב. וגם… ה-Milestone הגיע לסלקום! ועוד לפני ה-G1. כנראה שלא אהבו אותו.
Posted in No Category by Eran with 1 comment.
שבעה חודשים
And that’s all I have to say about that למען האמת, לא. יש לי יותר מה להגיד. מעין הזכירה שבקרוב זאת תהיה מערכת היחסים הארוכה ביותר שהייתה לה. זאת כבר מערכת היחסים הארוכה ביותר שהייתה לי. ובקרוב אנחנו הולכים לעשות את המעשה, לסגור את הלולאה ולחתום את העסק. וזה לא מפחיד אותי. זה רק קצת מלחיץ אותי כי אני רוצה שהכל יעבור בסדר בלי תקלות. אני עושה את זה בלי שום בעיה. ואני חושב שעיקר הבעיה, לא שלי אלא של אנשים אחרים, היא הנורמה שהתרגלו אליה. אני חושב שאנשים התרגלו לחוסר בטחון, התרגלו לנישואים שמתפרקים ולכך שצריך לקחת הרבה זמן כדי להיות בטוח שהבן אדם הזה הוא מי שאתה חושב שהוא. אבל אצלנו זה לא ככה. אנחנו לא מסתירים ולא מפחדים להראות. אנחנו כל הזמן מדברים, אנחנו מדברים על דברים שאולי נעשה בעוד עשר-עשרים שנה ועל דברים שאנחנו נעשה כל מה שאפשר שלא יקרו. אצלנו, הכל על השולחן וזה למה אני בטוח. כי מעין משתפת באופן טבעי ואני אמרתי שאני לעולם לא אשקר לה. כבר חלקתי איתה דברים שמעולם לא סיפרתי למישהו אחר ואני לא מתכוון לספר. כי אני סומך עליה ובוטח בה ואני יודע שפה מולי נמצאת אהובתי, שומרת הסודות שלי וחברתי הטובה ביותר. כי אני יודע. כי כשפרדה של יותר מיום כואבת וכשלשים את הראש בחיקה שתלטף אותי הוא הדבר שאני הכי רוצה לעשות וכשאנחנו יכולים לשבת ולא לעשות כלום ואני לא אשתעמם או אדאג לזמן שבורח אז אני יודע.
Posted in No Category by Eran with 2 comments.
מה קורה עם הישראלים האלו?
אנחנו חיים במדינה שבה יש גשם בערך עשרה ימים בשנה. מדינה שבה הטמפרטורה הממוצעת מחוץ לאדם הממוצע היא הטמפרטורה הממוצעת בתוך האדם הממוצע. מדינה שמורכבת בחציה ממדבר ושהמקום הכי גבוה וקר שם מכיל שני סנטימטר שלג אם יש לנו מזל. מדינה שבה זמן ההשרדות הממוצע של ארטיק מחוץ למקרר הוא שש שניות. אז איך לכל הרוחות הישראלים לא מפתחים עמידות גבוהה יותר לחום? איך זה שעם 25 מעלות בחוץ, הם מעדיפים לסגור את החלון ולפתוח מזגן במקום להנות מהאוויר הטרי. כן, אני יודע שבחיפה הוא לא כל כך טרי, אבל הנקודה עדיין תקפה.
Posted in Humanity, No Category, Thinking Out Loud by Eran with 4 comments.
Games, Art and Mass Effect
מעניין שהנושא הזה מגיע שוב, האם משחקים הם אמנות?, בדיוק כשאני מסיים את Mass Effect הראשון. כשרק התחלתי לשחק כבר חשבתי כמה המשחק הזה מדהים. כן, אני יכול להצביע על כמה קלישאות פה ושם ויש משימות צדדיות מסוימות שהן סתם משהו כדי למלא לאנשים המשועממים את הזמן או את הבנק או את מאגר ה-OmniGel. אבל הסיפור הראשי, הביצוע, המשחק, הסינמטיקה… וואו! זה כן כמו להיות בסרט. זה פשוט מדהים. אני כנראה אכתוב משהו גדול יותר בהמשך אבל הסיכום שלי הוא שהמשחק הזה הוא אחד מהחובות של כל מי שרוצה להתעטר בכינוי ‘משחקן’. Knights of the Old Republic היה טוב. The Site Lords, כמה שקשה להאמין, היה טוב באותה מידה אם לא יותר. אבל Mass Effect הוא סדר גודל או שניים מעל. ומה הקטע עם משחקים ואמנות? הבלגן האחרון מתחיל בערך ככה. רוג’ר איברט, מבקר הקולנוע הידוע בסקרוג’יותו, תמיד טען שמשחקי מחשב הם לא אמנות. מבחינתי זה כמו שאמרו שסרטים הם לא אמנות או שמוזיקת מטאל גורמת לאלימות. אלו שטויות שאומרים אנשים מבוגרים מדי שלא מבינים את הנושא, לא באמת טורחים לבדוק אותו, וקובעים עובדות בסלע שאחר כך יתפורר והכתוב עליו יעלם וכנראה ישכח, חוץ מאשר ביומנם של אנשים שנהנים להזכיר לאחרים שטויות שנאמרו קודם. במרץ 2009, קלי סנטיאגו מחברת thatgamecompany, העבירה הרצאה של TED על הנושא של משחקים כאמנות. אני לא חושב שהיא הייתה משכנעת במיוחד והדוגמאות שלה היו בעיקר משחקי אינדי קטנים ויותר מוזרים מאשר הדגמות של משחק כיצירת אמנות. אבל זה עורר את הענק ממשכבו ולפני פחות מחודש רוג’ר איברט החליט לכתוב שוב על למה הוא חושב שמשחקי Continue Reading →
Posted in Art, Gaming, Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with 8 comments.
אני אוהב את הסדרה Bones
בפרק האחרון שראיתי, אחרי שבות’ מנסה להתחיל שוב עם ברנן הוא אומר לה: When you talk to couples who have been together for forty or fifty years, it’s always the guy who says ‘I just knew. I knew from the very beginning’ ואני חשבתי על זה עוד קצת לאחרונה, על הנושא של החתונה והכל. כנראה כי סיפרנו לרוני לפני כמה ימים. שבשאלה הסטנדרטית, “אתם לא צעירים? זה לא מהר מדי?”, אני חושב על הזוגות שאני מכיר שנפגשו מוקדם ועדיין מחזיקים ואני חושב שהתשובה שלי תהיה פשוט, “מצאתי את האחת. איזו סיבה יש לי להמשיך לחפש?”
Posted in Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.
ריבוי משימות, רק כמו מעבד
מאמר חדש טוען שהמוח שלנו מוגבל לריבוי משימות של שתיים בלבד ולא יותר. וזה בגלל שאזור במוח שלנו שנקרא Medial PreFrontal Cortex מתחלק בינו לבין עצמו בביצוע המשימות. כאילו למוח יש רק שני חצאים ולכן לא יכול להתמודד עם יותר משתי משימות בו זמנית. אבל אני חושב שיש לזה פתרון. מה שאני עושה הוא מחלק זמן עיבוד כמו מערכת הפעלה. אני מריץ משימה או שתיים בחזית וכל השאר מחכות ב-runqueue לזמן שלהן. ומדי פעם אני מחליף הקצאות זמנים כדי להביא משימות אחרות לחזית.
Posted in IT, Less Interesting News, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 5 comments.
עכשיו, זה כבר לא אשמתי
אז כבר דיברנו קצת על OCD. עכשיו, הנה סיפור מעניין. אני נוסע עם מעין ברכב ואנחנו משחקים יאצי כדי להעביר את הזמן. המשחק הראשון הלך קצת מוזר אבל סביר עד כמה שאפשר לקרוא ליאצי כפול סביר. המשחק השני היה יותר משעשע. הרי מעין אומרת לי כל הזמן לא להיות כל כך OCD ושקצת בלגן זה טוב. אני מנסה להקשיב אבל הפעם זאת לא היתה אשמתי. מגיע תורי ויוצאים לי אחדים. אז אני הולך על אחדים. יוצאים לי כמות יפה של אחדים אז אני שומר אותם באחדים. ואז מגיע תורי שוב ויוצאים לי זוגות. אז אני הולך על זוגות. יוצאים כמות יפה של זוגות אז לשמור בזוגות. ואז יוצאות השלשות וזה מתחיל להראות מוזר ומעין מאשימה אותי שוב שאני OCD ואני אומר שאני רק זורם עם מה שיש. ואז יוצא לי Full House. ואז יוצאות רביעיות. עכשיו, זה כבר לא אשמתי!
Posted in No Category by Eran with 2 comments.
גאלוויי, ג’יימס וג’יני
לי, לפני, לא היה ממש מושג מי הם. אבל מתברר, גם ממעין וגם מעלוני הפרסום שחילקו, שהוא ואשתו הם מראשי ענף החלילנות בעולם. אז אמא של מעין קנתה לה כרטיסים להופעה והיא החליטה לקחת אותי בתור ה-(1+) שלה. אני אוהב מוזיקה סימפונית, היא מאוד דומה למטאל בהרבה מוטיבים, אבל מעין ממש מעריצה את היצירות האלו. לכן, יותר מכל, היה חשוב לי שהיא תהנה ושאני לא אפריע. אז בפעם הראשונה בחיי, הלכתי לקונצרט כמו שאנשים מבוגרים חושבים על קונצרט. ואני אומר אנשים מבוגרים. חוץ מאולי חמישה או שישה ילדים קטנים ואנחנו, הייתי שם את ממוצע הגילים איפה שהוא באזור ה-60, מגרד את ה-70. החציון בטוח היה שישים ועוד קצת. למרות שלא הייתי מוכן מראש להשתעממות, מאוד שמחתי לראות שהאנשים שעוסקים במלאכה, במיוחד גאלוויי עצמו, באים לעשות מופע, באים לבדר ולשעשע. אז חוץ מהמוזרה שמאחורי שאמרה לי להרגע רק כי חיבקתי את מעין, כל הערב היה מאוד קליל וכיפי. חוץ מסמטוכת המושבים, כמובן. וכשג’יימס ניגן את Danny Boy (שלי רק נשמע מוכר אבל לא ממש ידעתי) אז כל העולם שר ואחרי זה הוא ביקש מכולם לשיר שוב באמת ויותר חזק. ומתברר שבהרצליה שרים יותר טוב מאשר בירושלים. אחרי המופע הלכנו אל מאחורי הקלעים כדי לפגוש את סר ג’יימס וליידי ג’יני. היה כיף, צילמנו אלבום קטן, ג’יני אישרה למעין שהיא באמת יפה ואני לא משקר וגם ניסתה לשכנע אותה לחזור לנגן שוב. אז אני זוכר את זה, אם אני מתחיל ללמוד גיטרה, את חוזרת לחליל!
Posted in No Category by Eran with 1 comment.
להלן קושיה
מה מפריע יותר? האם זה כשאני מקנח את האף במרחק של ארבעה מטרים בכיור שבשירותים עם דלת פתוחה? או האם זה כשאני מקנח את האף לתוך נייר טואלט חצי מטר מול הפרצוף?
Posted in Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.