גאלוויי, ג’יימס וג’יני
לי, לפני, לא היה ממש מושג מי הם. אבל מתברר, גם ממעין וגם מעלוני הפרסום שחילקו, שהוא ואשתו הם מראשי ענף החלילנות בעולם. אז אמא של מעין קנתה לה כרטיסים להופעה והיא החליטה לקחת אותי בתור ה-(1+) שלה. אני אוהב מוזיקה סימפונית, היא מאוד דומה למטאל בהרבה מוטיבים, אבל מעין ממש מעריצה את היצירות האלו. לכן, יותר מכל, היה חשוב לי שהיא תהנה ושאני לא אפריע. אז בפעם הראשונה בחיי, הלכתי לקונצרט כמו שאנשים מבוגרים חושבים על קונצרט. ואני אומר אנשים מבוגרים. חוץ מאולי חמישה או שישה ילדים קטנים ואנחנו, הייתי שם את ממוצע הגילים איפה שהוא באזור ה-60, מגרד את ה-70. החציון בטוח היה שישים ועוד קצת. למרות שלא הייתי מוכן מראש להשתעממות, מאוד שמחתי לראות שהאנשים שעוסקים במלאכה, במיוחד גאלוויי עצמו, באים לעשות מופע, באים לבדר ולשעשע. אז חוץ מהמוזרה שמאחורי שאמרה לי להרגע רק כי חיבקתי את מעין, כל הערב היה מאוד קליל וכיפי. חוץ מסמטוכת המושבים, כמובן. וכשג’יימס ניגן את Danny Boy (שלי רק נשמע מוכר אבל לא ממש ידעתי) אז כל העולם שר ואחרי זה הוא ביקש מכולם לשיר שוב באמת ויותר חזק. ומתברר שבהרצליה שרים יותר טוב מאשר בירושלים. אחרי המופע הלכנו אל מאחורי הקלעים כדי לפגוש את סר ג’יימס וליידי ג’יני. היה כיף, צילמנו אלבום קטן, ג’יני אישרה למעין שהיא באמת יפה ואני לא משקר וגם ניסתה לשכנע אותה לחזור לנגן שוב. אז אני זוכר את זה, אם אני מתחיל ללמוד גיטרה, את חוזרת לחליל!
Posted in No Category by Eran with 1 comment.
להלן קושיה
מה מפריע יותר? האם זה כשאני מקנח את האף במרחק של ארבעה מטרים בכיור שבשירותים עם דלת פתוחה? או האם זה כשאני מקנח את האף לתוך נייר טואלט חצי מטר מול הפרצוף?
Posted in Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.
גם לי בתי הדין הרבניים עולים על העצבים
אני עייף ואין לי כוח להסביר. הוא יסביר. ולא לשכוח את העצומה.
Posted in Less Interesting News, Religion by Eran with comments disabled.
מסיבת מטאל
ביום שני הייתה מסיבת מטאל. כבר אמרתי להם שזה לא טוב לעשות את זה ביום שני כי זה מתנגש עם הערב משחקים אבל אמרו לי שאין ברירה, יש סיבוכי תזמון יותר גדולים מאלו. אז אני ומעין חילקנו את זמננו. התחלתי בלאסוף אותה מהתחנה ולהאכיל אותה קצת. למסיבה הגענו באיחור של כמעט שעה. אבל היה בסדר כי הם רצו ברוטציה של 20 דקות אז תמיד היה משהו מעניין לשמוע. נכנסנו לרקוד קצת ומיד הבנתי שזאת המסיבה הכי טובה שהייתה עד עכשיו. למה? כי מעין שם. היא יכולה להגיד שאני חמוד או שקרן או אידיוט אבל זה מה שאני חושב. לראות אותה על הרחבה, רוקדת, נהנית, לא יכולתי שלא לחשוב: “כן, היא באמת מושלמת. אין יותר טוב מזה.” אחרי שעה בערך פרשנו לכיוון הערב משחקים לראות מה קורה שם והתיישבנו לדבר, לאכול וקצת לשחק. אני אמרתי, “Galaxy Trucker זה משחק ממש מגניב וכיף, כדאי לך.” מעין אמרה, “טוב, ננסה.” שעתיים אחרי זה היא אמרה, “גם אני רוצה אחד כזה.” ועכשיו כואב לי הראש אז אני הולך לנוח.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
משחקים טובים הם NP קשים?
טטריס ושולה המוקשים ועכשיו גם משחק אחר בשם Flood-It הוכחו כ-NP Hard. זאת אומרת שאין אלגוריתם יעיל שפותר את המשחק בזמן פולינומיאלי. אז נשאלת השאלה, האם המשחקים היותר אהובים הם אהובים כי הם קשים למחשבים, כי הם דורשים קצת תבונה אנושית? אני נוטה לחשוב שכן. אבל אם כן, אז בואו נתבונן רגע ב-Farmville ו-Guitar Hero, שני משחקים מאוד מאוד פופולאריים ושני משחקים שכבר בנו רובוטים כדי לשחק אותם. אבל Farmville משעמם אותי ומ-Guitar Hero אני נהנה. הסיבה שאני נוטה לשחק פחות את המשחקים היום-יומיים ויותר את הכבדים והגדולים יותר היא כי אני מחפש סיפור לפני הכל. אני באמת מחפש משחקים שהן יצירות אומנות ומעניינים אותי גם מעבר למכניקה. אבל מה הקטע עם Guitar Hero? זה פשוט כיף. זה כיף להרגיש כאילו אני מנגן וזה כיף לבצע משהו שדורש זריזות וקואורדינציה שקשה לבצע ברמה גבוהה. מה אתם חושבים?
Posted in Humanity, Thinking Out Loud by Eran with 1 comment.
Targeted Advertising
אז אני רוצה לרדת למטה לסופר לערוך קניות ואין לי כוח לעשות הלוך וחזור עם מטען בחום הזה אז אני לוקח את האוטו. בחנייה אני שם לב שעל האוטו שמו לי עלון פרסומי לרונדו הקרוב בבית הסטודנט. הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא שזה כנראה ההסבר הכי טוב שאני יכול לחשוב עליו למונח Targeted Advertising: הרונדו הוא אירוע של הטכניון שרוצים למשוך אליו בעלי מכוניות, אז הם שמים את העלונים על כל מכונית בכל חניון בחיפה. הדבר השני שחשבתי עליו, אחרי שירדתי למטה, חניתי ליד הסופר, העברתי את העלון למכונית אחרת, ערכתי קניות וחזרתי לחניון לראות ששמו את העלון על כל מכונית בחניון שליד הסופר חוץ מהמכונית עליה אני שמתי את העלון הוא… אתם בטח צוחקים עליי. כשחזרתי לחניון שליד המעונות כבר העברתי את העלון למישהו אחר. :)
Posted in Humanity, No Category, Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.
מה ההבדל בין כותב לכותב?
אחד הדברים הראשונים שאומרים לכותבים כשהם מפגינים נחישות משמעותית להיכנס לעסק הוא, שלמרות כל מה שאמרו להם בבית הספר, הם כנראה לא יכולים להתפרנס מכתיבה. כותבים לא מתפרנסים מכתיבה. אם אתה רוצה לכתוב בשביל הכסף, אם אתה רוצה לכתוב את ההארי פוטר הבא, אז כדאי לך לחזור ולהסתובב עם הזנב בין הרגליים כי לא כל אחד יכול להיות ג’יי. קיי. רולינג או סטיבן קינג או הרלן קובן. הנישה של פרנסה מכתיבת ספרות היא מאוד קטנה. רוב הסופרים שאנחנו אוהבים מתפרנסים מדברים אחרים מהוראת כתיבה או ספרות ועד אסטרופיזיקה. בניגוד לפשע, הכתיבה לא משתלמת. אבל מה עם העיתונאים? או הכותבים המקצועיים של המגזינים? הם מתפרנסים מכתיבה, לא? עיתונאי היא משרה מלאה, נכון? אז מה ההבדל? גם סופר וגם עיתונאי פחות או יותר באופן כללי חוקרים וקוראים וכותבים בזמן העבודה וזה מה שממלא להם את היום. אז למה עיתונאים יכולים להתפרנס מזה וסופרים לא? מה הפרש התמחור פה?
Posted in Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with 1 comment.
?Obsessive? Really
המוח הוא מכשיר מעניין. עדיין מנסים להבין איך הוא עובד. ב-New Scientist יש כתבה על האנשים שעובדים על להלחים מחדש ולתחמן חשמלית את לוח האם הפנימי שלנו. הם משתילים אלקטרודות במקומות מסוימים במוח ושולחים פנימה פולסים מהירים של חשמל חלש. ושמעתי על זה כבר בעבר, זה עובד נהדר. מטפלים בצורה כזאת באנשים עם נרקולפסיה, פרקינסון ודכאון. והאנשים האלו מרגישים טוב. מצבם משתפר בצורה מאוד מובחנת מאוד מהר. הטיפול עובד, אז מה הבעיה? הבעיה שלי היא עם OCD. Obsessive Compulsive Disorder, או טורדנות כפייתית בעברית, היא מצב שאני חושב שהרבה פחות מובן ממה שאנשים באמת חושבים. חוץ מהקטע המעניין שהיא אולי עוד סיבה דורשת מחקר לקיום הדת, הרבה אנשים חושבים שכל אדם חולה סדר הוא OCD. אבל יש הבדל גדול. טורדנות כפייתית היא סוג של חרדה ומחשבות אי-רציונליות הטורדות את מנוחתו של האדם כל הזמן, והטקסים או האמונות הטפלות שאותו אדם חושב שנדרשים ממנו על מנת “לטפל” או רק לסלק את אותם מטרדים. דבר זה מוביל לטקסים משונים כמו לא ללכת על הקווים בין המשבצות או נגיעה בכל עמוד בדרך ואפילו חזרה על אותם טקסים מההתחלה אם פרט אחד בהם שובש. כל זה, כדי לספק את החרדה שמשהו לא בסדר. כמו, לדוגמה, שאדם שכל הזמן חושב שהבית שלו פרוץ יילך ויבדוק מחדש את כל החלונות והדלתות כדי לוודא שהם נעולים. אומרים לי שיש לי OCD אבל אני טוען שזאת סטיגמה חברתית. רק בגלל שאני אוהב סדר, אולי אפילו חולה סדר, אז יש לי OCD? ומה רע בזה בעצם? זה לא שאני חושב שמטוסים יפלו מהשמיים אם הספרים על המדף לא יהיו Continue Reading →
Posted in High-Tech, Less Interesting News, No Category, Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with 5 comments.
לאן נעלמו הסיפורים?
כן, יום שישי אמור להיות היום בו אני מפרסם דברים שאני כותב. בעיקר כדי שיהיה לי משהו שיכריח אותי לכתוב למרות שאר החיים. אבל זה לא כל כך קורה בזמן האחרון כי בשגרה יש לי לימודים ושיעורי בית ובסופי שבוע אני מבלה עם מעין אז יש לי פחות זמן לדברים אחרים. לרוב גם פחות זמן לפעילויות אחרות שאני רוצה כמו לשחק או לצפות בטלוויזיה או לקרוא חדשות ואת אלו אני לפעמים גם משלים במהלך שאר השבוע. אז הכתיבה, למרות שיש לי עכשיו בערך חמש רעיונות ברמות שונות של פיתוח, נדחקת הצידה. אני רוצה להמשיך אבל אני מוצא שאין לי הרבה זמן להתמודד עם הדברים שאני חושב שאני יודע איך להמשיך ופחות חשק להתמודד עם הדברים שאני לא ממש יודע איך להמשיך.
Posted in From the Writing Desk, No Category by Eran with 2 comments.
בורגול
או כמו שאני אוהב לכנות אותו “ארוחת האין-לי-כוח-לעשות-דבר-היום-כלום?-אפילו-לא-להרתיח-מים-טוב-אני-מוכן-להרתיח-מים”. זה טוב לפעמים ההן, כמו שאני מרגיש כשאני כותב את זה, שפשוט אין כוח ולא רוצים לעבוד בכלל אלא רק לאכול וזהו. שימו קומקום עם מים להרתחה. קחו את שקית הבורגול שלכם ורוקנו חצי ממנה לכלי הגשה מבודד. כן, עדיף פלסטיק ולא ברזל. תבלנו את הגרגירים כרצונכם. אני בדרך כלל מעדיף תבלין גדול ראשי (כמו תבלין עוף או סטייק) ועוד אחד קטן (כמו טימין או פטרוזיליה). כאשר המים רותחים, מלאו את הכלי כך שהמים מכסים את הבורגול ועוד קצת. ערבבו ואז השאירו את התבשיל לעמוד. כעבור כמה דקות זה יהיה מוכן. אני גם אוהב להוסיף על זה עוד רוטב. זמן הכנה: פחות מעשר דקות מתוכן כמעט כלום עבודה. עלויות: שקית בורגול – 5.50 שקל ומשתמשים רק בחצי ממנה לכל בן אדם.
Posted in Mixing by Eran with comments disabled.