I had a conversation with Riku Nuottajärvi

This might not mean a lot to a lot of people but it’s something I am very much enthused about! The story is Matt Mercer tweeted about that music track in a game that just breaks you. I said it’s the Yehat Theme Music from Star Control II. Then Riku Nuottajärvi liked that tweet and I lost it a bit. And he answered me! That’s the person who wrote a lot of the music that accompanied me through the nineties. So, I’m keeping this as a memento. :)


Posted in Art, Gaming, Geekdom, No Category by with comments disabled.

מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק ה’

סטטית ממשיכה לשבת בזמן שהדלת נסגרת מאחורי הדממה והדף. היא סוגרת את עיניה ומתרכזת בתפיסה השנייה שלה, עוקבת אחרי ארבע הנקודות השונות מחוץ לבניין. הדממה והדף פונים שמאלה אחרי הדלת, נכנסים אל הסמטה איפה שהיא קולטת את אואטר ומי שהיא כנראה זיקית. “אז איך קוראים לך?” היא שומעת את זיקית דרך הקשר של איתן. “אה… איתן?… איתן. איך קוראים לך?” “מייב.” “מייב? כמו מלכת הפיות?” “תראו מי זה פה יודע דברים,” מייב ממשיכה. “חנון תיאטרון.” “נחמד. רק שהשם מבוסס על מלכה אירית עתיקה, אחת שיודעת מה היא רוצה ולוקחת את זה.” “שום סיכוי שזה השם האמיתי שלה,” הדף אומרת. “הו,” אואטר משתנק לרגע. סטטית זזה באי נוחות במושבה. “מה קורה שם?” “היא דחפה אותו אל הקיר,” הדממה מוסיף. “ועכשיו היא נצמדת אליו. מה שלא יהיה שאואטר עושה, נראה שזה מצליח.” “תראה לי מה אתה יכול לעשות,” מייב אומרת. “עוד לא יצא לי באמת לדבר עם מחונן אחר.” “את בטוחה שלא יראו אותנו?” “אל תדאג.” “הוא מראה לה את האור,” הדממה מוסיף. “אבל הוא כן משתדל להסתיר את זה.” “זה ממש מגניב,” מייב אומרת. “ניסית למקד את זה?” “למקד? כמו פנס?” “או כמו לייזר.” “אה… לא.” “אתה צריך. אבל זה לא חייב להיות עכשיו. לעומת זאת, זה כן.” הקשר מתמלא בקולות מוזרים שגורמים לסטטית להרים גבות ולתהות ואז היא שואלת, “הם מתנשקים?” “יפ,” הדף אומרת. “לא נראה שהוא מתנגד.” “אבל,” זיקית אומרת לאחר רגע קל, “כמה שאתה חמוד, יש כמה דברים שאפשר לשפר.” “מה זאת–” אואטר מתחיל ונתקע. “הלו? עדיין שומעים?” סטטית שואלת. “אה…” הדממה עונה ודיבורו מתחיל להאיץ, “היא שמה Continue Reading →


Posted in From the Writing Desk, Stories and tagged , , , by with comments disabled.

Money or Calling?

I think there are two reasons you might want to do a job: money or calling. That is, you either want the job because you feel it’s what you should do with your life, like it’s going to make the world a slightly better place, and it’s less like you have to do it and more like you should be doing it. Then, you might want to do a job because you want the money. It could be that you need the money to survive or you want more money to improve your life or to be able to do more. And those two are not mutually exclusive. And they are both ok.


Posted in Philosophy, Thinking Out Loud by with comments disabled.

Payment Structure

I’ve heard and read a lot recently about how companies structure their payments, which employees get what and how much should a CEO be paid. For one thing, I agree with California trying to enforce a maximum difference between a CEO’s salary and lowest paid employee. I don’t think it should be compared to the average salary but the median but it’s a good direction. I know that the community sharing type of structure isn’t for everyone but I like the idea of employees sharing in the benefits of a company like the way pirates divvy up treasure: everyone gets one part. Maybe team leaders get two or three parts. Higher management gets five or six parts. The chief officers might get eight or even ten parts. The point is, after you determine how many parts there are, you divide the revenue. This way, even the lowliest employee benefits when the company is doing better. The top brass earn the most because they do the hardest work, but every employee is invested — and rewarded — in the company being successful.


Posted in Humanity, Philosophy, Practice, Thinking Out Loud by with comments disabled.

מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק ד’

“כמה זמן אמרנו שאנחנו נותנים לזה?” איתן הסתכל על שעונו. “כמה שצריך,” סטטית אמרה בקשר. “זה כבר הפאב השמיני בעשרה ימים. כבר שכחתי איך אור שמש נראה.” “אל תתבכיין. אתה רק צריך לשבת שם ולהיראות כאילו אתה שותה. אם החברים שלך היו יודעים מה אתה עושה, כל אחד מהם היה מתחלף איתך בשנייה.” “כן, המפקדת.” איתן התיישר ושוב העביר את מבטו על הנוכחים בפאב. “‘סטטית’ זה מספיק טוב.” “אבל ברצינות,” איתן אמר, אבל הקשר היה שקט. “הלו? מישהו?” “שקט,” הדממה התריס. “אני חושבת שאני קולטת משהו,” סטטית הוסיפה. אואטר הסיט את מבטו לצד אחד של הפאב. סטטית ישבה בשולחן צדדי, סורקת כל מי שנכנס. עכשיו היא הייתה עם ידה על רקתה, כאילו יש לה מיגרנה. הוא הסתכל לצד השני. הדממה והדף ישבו בשולחן בצד השני. הדף נראתה מאוד מרוכזת באיזה שהוא קוקטייל בעוד הדממה ישב דרוך, אצבעותיו לבנות סביב הבירה שהחזיק. “בעוד 3…” סטטית התחילה, “2… 1…” הייתה שנייה מתוחה נוספת שהרגישה כאילו כל הפאב האט ואז חזר לעצמו כשבדלת עברה אישה צעירה. עשרה גבוה או 20 נמוך, לפי הערכתו של איתן. היא הייתה קצת נמוכה, עם שיער שחור מבריק עד הכתפיים. היא לבשה שמלת מיני כחולה כהה, עם רצועת כתף אחת, שהייתה כל כך צמודה עד כדי לא להשאיר מקום לדמיון. נעלי העקב שנתנו לה את השדרוג הנחוץ לגובה התאימו לשמלה. היא הסתכלה מסביב כמשחרת לטרף לפני שפנתה לכיוונו של שולחן פנוי וקרוב. “אז מה התוכנית?” איתן שאל. “אני פתוחה להצעות,” סטטית ענתה. היה שקט ארוך בקשר. “יש לי רעיון,” איתן אמר. הוא רוקן את בקבוק הבירה שלו והניח אותו חזרה Continue Reading →


Posted in Art, From the Writing Desk, Stories and tagged , , , by with comments disabled.

Podfasting? It sounds like abstaining from listening

Hi. My name is Eran and I like podcasts and audiobooks. Recently, I found out about the term Podfasting. No, it’s not about abstaining from listening to Podcasts. The average person types at 40 words a minute, speaks at 150 words a minute but thinks at about 400 words a minute. I know I type at 70 words a minute, I probably speak at closer to 200 words a minute, and I think my thinking speed is also higher by a similar percentage (Probably around 450-500). So, I think it makes sense that I like watching TV and listening to podcasts at very high speeds (My current rate is 1.8-2.1x). I even like to speed read, which is how I calculate my thinking speed. Roughly 30,000 hours of content are uploaded to YouTube every hour. More and better content creators are currently creating more and better content. I want to have as much of it as I can. And, as your brain processes information about twice as fast as a person speaks, this problem is a solvable one. Creators can record their content at their own speed and today’s tools can speed it up without losing the pitch so it still sounds human. It’s only logical for someone with a huge backlog. Another thing they say in the article above is that understanding drops as you go up in speed but I think that’s entirely variable and dependent on the individual. I only aim for the speed in which I Continue Reading →


Posted in Me, No Category, Practice, Thinking Out Loud by with comments disabled.

Is Urbanisation Over?

With the pandemic on going, and large tech companies telling their employees to stay home for, possibly, the next year, and many realising that having an office to work out of is not a necessity, what I’m mostly thinking about is… What are the odds the pandemic will just be ever present? Or, what if it will stick around long enough so that the general urbanisation of the planet over the past few decades will just stop and people will start spreading around so that we end up with small rural communities that are more spread out? Reference: Lake Tahoe real-estate brokers are running out of homes to sell.


Posted in High-Tech, Humanity, Less Interesting News, Practice, Thinking Out Loud by with comments disabled.

Some Thoughts on Difficulty in Games

Idan Zeierman said this on The Last of Us Part II: אני קצת לא יודע מה להגיד. ביחד עם המשחק הראשון, מדובר כנראה ביצירות שהן מהטובות שיצא לי לחוות. אבל הן מגיעות בצורת משחקי הישרדות/אימה קשוחים שנמשכים 30 שעות ומכילים הרבה זומבים. זה רף לא קל בשביל לחוות אותן כהלכה. — Idan Zeierman (@idan315) July 5, 2020 Translation: I don’t know what to say. Along with the first game, they are probably two of the best works of art I ever experienced. But they come in the form of tough survival horror games that take 30 hours to complete and contain a lot of zombies. It’s not an easy bar for experiencing them properly. I replied: מצד אחד, זאת הסיבה למה הרבה אנשים לעולם לא יחוו כמה מיצירות האומנות הטובות ביותר שנוצרו (כי הן משחקים). ומצד שני, היצירות האלו לא יהיו אותו הדבר אם לא תחווה אותן על בשרך. — Eran Arbel (@SabreRunner) July 6, 2020 Translation: On the one hand, that is the reason why a lot of people will never experience some of the greatest works of art ever made (because they’re games). On the other hand, these works won’t be the same if you don’t experience them for yourself. This got me thinking about difficulty in games. I think the subject of inclusion and exclusion through difficulty has been tread enough but I think it mostly referred to gamer culture. Some Dark Souls fans would like to think that the game won’t be the same unless it was Continue Reading →


Posted in Art, Gaming, Practice, Thinking Out Loud by with comments disabled.

מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק ג’

“אז חשבתי לעצמי, אם אני מסוגל לקחת כוחות מאנשים, אני בעצם מייצג אותם. אולי לא את האדם, אבל את המחונן, את הרעיון,” איתן אמר. “ואין לזה שום קשר לכך שאואטר הוא התגשמות ארצית של ישות אלוהית?” הקשר השתתק לרגע. זה היה המשפט הארוך ביותר שהוא שמע את הדף אומרת בשבועיים וקצת שהם מכירים. כנראה שזה הפתיע גם את הדממה וסטטית. “זאת… אה… תוספת נחמדה,” איתן הוסיף וחייך. המוזג בדיוק עבר לידו והרים גבה לכיוונו. אז איתן חייך והרים את בקבוק הבירה הקלה ששתה כדי להעיד על כך שהוא בסדר כרגע. “אז…” הוא המשיך, “הדף וסטטית אני מבין. הכוח ו… איך שאת מרגישה. למה הדממה? ועדיין לא ממש הבנתי מה אתה עושה חוץ מזה שיש לך חיבה יתרה לדעת כמה שרק יותר.” “זה חלק מזה,” הדממה אמר מיד. “כל צוות בסיסי של נוטרים מורכב ממוצאת שיכולה לאתר מחוננים בטווח קרוב, הגנה שמסוגלת להפעיל כח במקרה ויש התנגדות, ומרדים שמסוגל…” “לדפוק מוחות של אנשים?” הדף אמרה. נשמע גיחוך קצר בקשר. זה לא היה הוא, בטח שלא הדף, ולא נראה לו שהדממה יצחק על דבר כזה. “אני לא אוהב להשתמש במילים בוטות כאלו אבל… סוג של. אם צריך לשכנע אנשים שהם לא ראו משהו, לנטרל מישהו בלי לפגוע בו, להרגיע קהל, או כל מיני דברים כאלו…” “אם צריך לשבור את המוח של מישהו מסוכן?” איתן שאל. הקשר השתתק לדקה ארוכה. “הדממה לא אוהב לדבר על דברים כאלו…” סטטית אמרה לבסוף. “הייתה פעם אחת,” הדממה נכנס לדבריה. “הוא היה… צעיר מדי… כועס מדי. ניסינו לשכנע אותו. ניסינו להרגיע אותו.” עוד דקה ארוכה של שקט. Continue Reading →


Posted in Art, From the Writing Desk, Stories and tagged , , , by with comments disabled.

מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק ב’

“אז אני מניח שמדובר במשנת צורה?” איתן שאל. “כן,” סטטית ענתה. “ואם אתה לא יודע, משני צורה הם מאוד בעיתיים בשבילנו. יש כל מיני דרכים למצוא מחוננים אבל הן דיי דומות. אני, למשל, רגישה לתנודות החשמליות השונות שמוחות מייצרים. בשבילי, כל אחד מכם הוא סוג של רדיו פועל שמשמיע רעש סטטי. כל אחד, רעש קצת אחר. אבל אני מסוגלת לשים לב להבדלים בין איך מוח רגיל נשמע לאיך נשמע מוח של מחונן. וזה עדיין לא מושלם.” “וואו, זה נשמע… לא נעים בכלל.” “עם השנים, הסתגלתי לזה ואני יכולה לסנן את זה רוב הזמן.” “אבל, היא עדיין ישנה עם כובע אלומיניום,” הדממה התערב. סטטית נתנה בו מבט מצמית. “מה?” הוא הוסיף. “זה בסדר. הוא כבר חלק מהצוות.” “זאת לא הנקודה,” סטטית המשיכה. “מחוננים עם יכולות דומות יכולים, למשל, להגיד לנו שיש מחונן–” “או מחוננת,” הדף הוסיפה. “או מחוננת,” סטטית המשיכה, “בעלי יכולות מטה-מורפוזיות בדרום תל אביב. ואז אנחנו צריכים לצאת לשטח ולחפש אותם. אבל בשביל להתחמק ממני, כל מה שהם צריכים זה לצאת מהטווח. ובשביל להתחמק מכם, כל מה שהם צריכים לעשות זה להשתנות למישהו אחר. ומכיוון שאחת הבעיות הנפוצות עם משני צורה היא… סוג של נפש חופשיה, הם נוטים שלא לשתף פעולה עם הרשויות. הכי הרבה שאחד מהם נשאר בשירות הוא שלושה חודשים.” “אמנון הרצוג,” הדממה אמר, כאילו הוא מקריא מקובץ. “יליד 1916. הצטרף לפלוגה הניסיונית של ההגנה ב-1934. ערק שלושה חודשים אל תוך האימון הבסיסי. מאז אבדו עקבותיו.” הוא הרים אצבע. “זיקית מספר 1.” “לא יודעים מה קרה איתו?” איתן שאל. סטטית ענתה, “אולי הוא יצא מהמדינה ואולי הוא Continue Reading →


Posted in Art, From the Writing Desk, Stories and tagged , , , by with comments disabled.