מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק ו’ / Gifted – Avatar: Chameleon (3), Part 6

מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק ה’ / Gifted – Avatar: Chameleon (3), Part 5

“רק שיפרתי את מה שהיה צריך,” מייב אומרת.
“אואטר? אואטר! איתן, אתה שומע אותי?!” סטטית מנסה לצעוק בשקט אל תוך הקשר.
“נראה שמה שהיא לא עשתה לו השמיד את מכשיר הקשר,” הדף אומרת. “מה את רוצה שנעשה עכשיו?”
“הוא בחיים ולא נשמע שהוא סובל,” סטטית אומרת במהירות. “תמשיכו לעקוב. אני הולכת להביא את הרכב.”

“איך? מה? חשבתי שמשני צורה יכולים לשנות רק את עצמם.” אואטר אומר בקול צפצפני.
“מה אני יכולה להגיד? אני מיוחדת,” מייב עונה ונראית מאוד מרוצה מעצמה.
אואטר בוחן את עצמו מחדש, בהחלט מודהם מהשינוי הלא צפוי. הוא לוקח כמה נשימות עמוקות בניסיון להירגע ולהתרכז מחדש. הוא מסתכל עליה ומזכיר לעצמו את המטרה הנוכחית, בעיקר, את הדרך שיש לו לצאת מהבור אליו נכנס. “אני חייב להגיד לך…” הוא שם את ידו סביב מותנה של מייב, “גם אני מיוחד,” ומתקרב לנשיקה שמייב מתמסרת אליה. ואז שניהם קופאים במקום.
“הוא עושה את זה!” הדממה מנסה ללחוש אל הקשר. “או היא… עושה את זה.”
“ממש מעניין אותי איך זה יעבוד עם משנה צורה, במיוחד כזאת,” הדף אומרת. הדממה נותן בה מבט מוזר. “מה? אותך לא?”

הם משתחררים לבסוף כשהאישה בשמלה הכחולה דוחפת את הבלונדינית הרחק ממנה.
“מה? מה קרה?” הבלונדינית שואלת.
“אני, מייב, אני קרה,” אומרת האישה בכחול ומנגבת את פיה. “אמרתי לך שאני מיוחד. זה מה שאני עושה. ואת באה איתי.” אואטר תופס את מייב בזרועה ומתחיל למשוך אותה חזרה לכיוון הרחוב הראשי. מייב מנסה לסטור ליד המחזיקה אותה וגם פשוט לתפוס אותה ולהתרכז אבל זה לא עוזר, ולאחר כמה צעדים כושלים בהם אואטר מנסה להתרגל ללכת בעקבים, הדממה והדף יוצאים מהמקומות בהם התחבאו.

“הנה זיקית,” אואטר אומר ודוחף את מייב קדימה. “קחו אותה. פאק.”
הדף תופסת את זיקית ומחזיקה אותה בלפיתת ברזל. הדממה ניגש קדימה להניח יד על כתפו של אואטר. “איך את מרגישה?” הוא שואל.
“אני עדיין אני פה בפנים!” אואטר אומר.
“סליחה. איך אתה מרגיש?”
“אני תקוע בגוף שלה עכשיו. כנראה יעבור עוד שבוע עד שאוכל להשתמש בכוחות שלה ובינתיים אני… ככה.” הוא מחווה על כל הגוף שלו ואז מנסה למשוך את השמלה הצמודה קצת יותר למטה.
“רגע. מה?” זיקית שואלת ומסתכלת מסביב, גורמת לשיער הבלונדיני הארוך שיצרה להתפזר לכל מקום.
“אה? הוא לא אמר לך?” הדף אומרת, הטון שלה לא משתנה. “הוא מסוגל להחליף גוף עם אנשים. ועם מחוננים, הוא משתלט גם על היכולות שלך.”
“לא. זה לא יכול להיות!” זיקית מנסה להרים את ידיה בקושי ולגעת בשל הדף שמחזיקות אותה אבל היא לא מצליחה לעשות דבר. “לפחות יש לי עכשיו את הכוח הקודם שלו?” היא מסתכלת על ידיה ומנסה לגרום להם לזרוח.
“לצערי, זה לא סביר,” הדממה מתערב. “ממה שראינו מניסוי קודם של שימוש ביכולת הזאת על מחונן, הוא לוקח את הכוחות המיוחדים איתו.”
“זאת אומרת שאני…”
“כן.”
“פאק!” אואטר צועק מאחוריהם. “איך לכל הרוחות נשים הולכות בדברים האלו?”

“I only improved what needed improvement,” Maeve said.
“Avatar? Avatar! Eitan, can you hear me?!” Static tried to yell quietly over the radio.
“Looks like whatever she did destroyed his radio,” Impact said. “What do you want us to do now?”
“He’s alive and it doesn’t sound like he’s suffering,” Static said quickly. “Keep following. I’m going to get the van.

“How? What? I thought shapeshifters can only change themselves,” Avatar said in his new squeaky voice.
“What can I say? I’m special,” Maeve answered and looked very pleased with herself.
Avatar reexamined himself, stunned from the unexpected change. He took some deep breaths to calm himself and refocus. He looked at her and reminded himself of the current task, especially what he is here to do, which is his way of getting out of this hole. “I have to tell you…” He said as he put his arm around Maeve’s waist, “I’m special too,” and he came close for a kiss that Maeve gave herself to, and then they both froze.
“He’s doing it!” Shutdown whispered on the radio. “Or she’s… doing it.”
“I’m interested in how it’ll work with a shapeshifter, especially like that,” Impact said. Shutdown gave her a quizzical look. “What?” She as asked. “You’re not?”
They finally untangle as the woman in the blue dress pushes the blonde away from her.
“What? What happened?” The blonde asked.
“Me, Maeve. I happened,” Said the woman in blue and wiped her mouth. “I told you I’m special. This is what I do. And you… are coming with me.” Avatar grabbed Maeve by her arm and started dragging her back to the main street. Maeve tried slapping the hand that held her and then to hold her and concentrated but nothing happened, and after a few failing steps in which Avatar tried getting used to walking in heels, Shutdown and Impact came out from their hiding place.
“Here’s Chameleon,” Avatar said and pushed Maeve forward. “Take her. Fuck.”
Impact grabbed Chameleon in an iron grip. Shutdown came over and put his hand on Avatar’s shoulder. “How are you feeling, girl?”
“It’s still me in here!” Avatar said.
“Sorry. How are you feeling, man?”
“I’m stuck in her body now. It’ll probably be a week before I can use her abilities to change and in the mean time I’m… like this,” He gestured at his entire body and then tried to pull the tight dress more down.
“Wait, what?” Chameleon asked and looked around, making the long, curly, blonde hair she made flick all over the place.
“Oh, he didn’t tell you?” Impact said, dead pan as ever. “He can change bodies with people. With Gifted, he takes your abilities.”
“No. That’s not right!” Chameleon tried to lift her hands and she barely managed to touch Impact’s arms holding her. But she couldn’t make anything happen. “At least I now have his previous gift?” She looked at her hands trying to make them glow.
“Unfortunately, that is unlikely,” Shutdown intervened. “From what we’ve seen from a previous experiment using this ability on a Gifted, he takes everything with him.”
“That means I’m…”
“Yes, just regularly human now.”
“FUCK!” Avatar shouted behind them. “How do women walk in these things?!”


Posted in From the Writing Desk, Stories and tagged , , , by with comments disabled.