הדממה קרס אל תוך הספסל ליד איתן ואינסטינקטיבית שם את ידיו על המשענת. הוא הסתכל על הדלת מולה ישבו, ‘מפקד יחידת נוטרים’. “מחכה לבוס הגדול?” הדממה שאל. “מה זאת אומרת, הוכחת את הרעיון?!” נשמעה צעקה מבפנים. “ואת חושבת שזה מכשיר אותו לפעילות שטח?!” “סטטית נמצאת בפנים,” איתן הסביר. “היא רצתה שאבוא למקרה והצ’יף ירצה לדבר איתי. משהו על מבצע ללכוד את זיקית?” “או, שיט,” הדממה מיד התקפל והחזיר את ידיו אליו. “זיקית? היא לא מבזבזת זמן. אני מבין למה המפקד לא מרגיש נוח עם זה. כמו כן, אל תקרא לו צ’יף או בוס או שום דבר כזה. רק ‘כן, המפקד’ ו’לא, המפקד’.” “את לוקחת על זה אחריות? את יודעת כמה זה מסוכן?” עוד צעקה מבפנים. “תסביר לי כאילו רק גייסו אותי לפני שבוע,” איתן הפנה רק את ראשו אל הדממה, “מי זאת זיקית ומה הקטע איתה?” הדממה שאף הרבה אוויר להתכונן להסבר ארוך כשסטטית יצאה מהמשרד. היא סגרה מאחוריה את הדלת והמשיכה לעמוד שם, בוחנת את איתן והדממה. “קיבלנו אישור למבצע. מקסימום זהירות, ואני אחראית על כל מי שעלול להיפגע.” “המפקד מודאג שלא נצליח לעשות את זה?” הדממה טפח לאיתן על הכתף. “אני חושבת שהוא יותר מודאג שכן נצליח. טוב, בואו.”
Posted in Art, From the Writing Desk, Stories and tagged Avatar, Chameleon, Gifted, Stories by Eran with .
Dungeon Master has been used in the #dnd game since inception and is the most known title for the person actually orchestrating the game. It is definitely used in official settings by @Wizards_DND . However, it is quite exclusive, is easily misunderstood in “normie” society, and even an easy source for silly memes. Different games have different unique names for the role — be it Space Master or Master of Ceremonies — but the general term has been shifted, or tried to shift, into Game Master. I still find an issue with this name as Master is a very overbearing title. Even if you lose the connotation of a person completely in charge and in control of the game as opposed to another player whose character is the world, this implies much responsibility that is not necessarily the GM’s purview or singular domain. In Hebrew, there is another word that is coming more and more into use and that is “Mankheh” which is, roughly, translated as “Guide” (Roughly because it’s missing some of the attached cultural nuances). This, I believe, is a better way of describing what that person actually does. They take part in the story in the same way everyone else does, they share the responsibility, but they are the guide. Like the Tour Guide, they know the world, the environments, the dangers, and the inhabitants better than the players but their job is to explain and show, not wrangle and Master. The Guide’s role is to respond when Continue Reading →
Posted in Gaming, Philosophy, Practice, Role-Playing, Thinking Out Loud by Eran with .
הדלת לחדר נפתחה וסטטית הדליקה את האור. החדר שהכיל שולחן, זוג כסאות וארון היה בעל מספר מאפיינים בסיסיים של משרד אבל בכל מאפיין אחר — אור הניאון האכזרי, העיצוב הספרטני, החוסר בחלון או מאוורר — הוא דמה יותר לארון ניקיון… או חדר עינויים. “אז למה אני כאן?” איתן שאל כשהתיישב באחד הכסאות. “חשבתי שתרצה לראות את זה,” סטטית אמרה וניגשה לארון. לקח לה בערך שנייה וחצי לשלוף את התיק ולהשליך אותו על השולחן לכיוון איתן. היא התיישבה בכיסא שלה באיטיות, נותנת לאיתן את הזמן לפתוח את התיק ולהתחיל לקרוא. איתן בחן את המסמכים שנראו כמו הסיוטים שלו משיעורי מעבדה. “אני מצטער אבל התמחיתי בתיאטרון ומדעי החברה בבית הספר. לא עשיתי יותר משלוש יחידות במדעים. וגם זה בקושי.” “מה שזה אומר הוא שהרופאים בבונקר סיימו בדיקה מעמיקה של הגנים של זרקור. למרות שכנראה שלא נקרא לו יותר ככה. בעוד רגב עדיין מחזיק בשינויים המטבוליים הנלווים למחוננים, אין לו יותר את התאים הביולומינסים.” “ומה זה אומר בעברית?” “לאחר שבוע של בדיקות וניסיונות חוזרים, נראה שלאחר המפגש איתך, רגב שדה כבר אינו מחונן, אינו מהווה סכנה, והוחלט לשחררו.” איתן אפילו לא ניסה להסתיר את החיוך. “זה מצוין! הוא יכול לחזור לחיים שלו!” הוא הסתכל על סטטית וקלט שהיא מביטה למטה. “מה קרה?” היא הרימה את ראשה אליו וחייכה חצי חיוך לא מושקע במיוחד. היא הרימה את ידה והצביעה כלפי מטה. איתן הסתכל. ידיו כבר זרחו באור כל כך חזק שהיה אפשר לראות אותו דרך התיק שהחזיק. “אז אפשר להניח שאתה מצטרף? כדאי שתחשוב על כינוי.”
Posted in Art, From the Writing Desk, Stories and tagged Avatar, Gifted, Idea, Stories by Eran with .
“רגב, קודם אתה,” סטטית אמרה. רגב הרים את ידו באוויר והסתכל עליה בנחישות. גבותיו התכווצו מהמאמץ אבל, חוץ מזה, לא נראה שקורה משהו. “אה… אני לא מצליח.” “איתן?” “פשוט לחשוב על היד שלי זוהרת?” איתן שאל. “זה כיוון מחשבה אחד.” “אמ…” רגב התחיל וכולם הסתכלו עליו. “דמיין שהדם שלך… מלא בכדורי אנרגיה, או… מלא בשמחה. תחשוב על… משהו שגורם לך ממש להתרגש… ממש… לשמוח. ואז… תן לזה לצאת החוצה.” איתן הרים את ידו גם והסתכל עליה. הוא חשב על הנשיקה הראשונה שלו, על איך הוא כל כך שמח שיש לו חברה לפני שהוא הבריח אותה. הוא חשב על הפעם בה קבוצת הכדורסל של בית הספר ניצחה את הקבוצה של צפון 72-48 ואיך אחרי זה המאמן לקח את כל הקבוצה לבנק לארוחת ערב. הוא חשב על הפעם הראשונה שהלך לים. “יש משהו?” קולה של סטטית חדר את ערפל מחשבותיו והוא הבין שהוא בוהה ביד שלו במשך דקה כבר. “לא נראה לי.” סטטית כיווצה את גבותיה וצמצמה את עיניה. “לא התוצאה שקיוויתי לה.” “אבל לי כבר אין, נכון?” רגב הלך אל הסורגים. “אני יוכל לחזור הביתה, נכון?” “מצטערת. זאת לא החלטה שלי. זה היה ניסוי. אבל אני כן אגיד לרופאים פה לבדוק אותך שוב ונראה מה הם יגידו. איתן, בוא.” “אני מצטער. ניסיתי,” איתן אמר כשיצא חזרה החוצה. הוא הסתכל על רגב כשהסורגים נסגרו והבין שמה שאמר באמת היה נכון. הוא שמע על הבונקר והאנשים שנכנסים אליו אבל מעולם לא פגש מישהו שכל כך לא הגיע לו להיות פה. והוא באמת היה עצוב מכך שלא היה יכול לעשות בשבילו יותר.
Posted in Art, From the Writing Desk, Stories and tagged Avatar, Gifted, Idea, Stories by Eran with .
“פתח 32,” השומר שהגיע לבקשתם אמר למכשיר הקשר שלו. הוא היה אדם יחסית גדול ומלא במדים רגילים. ושנייה אחרי שביקש זאת, רשת הסורגים על התא של רגב נפתחה לכל הכיוונים בו זמנית. איתן הסתכל על סטטית בחשש לרגע ואז צעד פנימה. “סגור 32.” איתן הסתכל לאחור פעם נוספת ואז הלך לפינה בה ישב רגב. ככל שהתקדם, הוא עקב אחריו במבטו. איתן רק הסתכל מטה אליו ונשך את שפתו התחתונה. “אתה מוכן לזה?” הוא אמר והושיט את ידו. רגב בחן אותו לרגע ואז הנהן. הוא תפס את היד המושטת ואיתן עזר לו לעמוד. “מה… הולך לקרות עכשיו?” רגב שאל לאט ובשקט. “זה הולך להרגיש לך מוזר, אולי תהיה לך בעיית שיווי משקל לרגע, אבל זה לא יכאב. ואם הכל יילך כמו שצריך, זה ייגמר תוך דקה. נסה להיות רגוע ונעשה את זה ברגע שאתה מוכן. רק תגיד מתי.” רגב הסתכל למטה, לקח נשימה עמוקה, והחזיר את מבטו אל איתן. הוא הנהן. “אתה בסדר? אוקיי. תחזיק אותי טוב. מוכן?” רגב תפס את איתן במותניים והחזיק כאילו הוא על סירה קטנה בסערה. הוא הנהן שוב. איתן הגניב מבט אל הארבעה שהסתכלו עליו ממחוץ לתא. “ההצגה עומדת להתחיל.” והוא נישק את רגב. זה לא היה ניקור אבל גם לא צרפתית ארוכה. הוא פשוט שם את הפה שלו על הפה של רגב כאילו הם חולקים העברת אוויר או נוזלים כלשהם. שזה היה קרוב מאוד למציאות. הם נשארו ככה, קפואים בתנוחה, למשך מספר שניות ארוכות. ואז זה נגמר. הם התנתקו ואיתן מעד לרגע אבל רגב החזיק אותו ודיבר בטון הרבה יותר יציב מקודם. “תיזהר. אל תיפול. Continue Reading →
Posted in Art, From the Writing Desk, Stories and tagged Avatar, Gifted, Idea, Stories by Eran with .
“מה אתם רוצים שאני אעשה?” איתן לקח צעד אחד אחורה משלושת הנוטרים. “אנחנו רוצים שתיקח את היכולת שלו,” סטטית אמרה, רגועה לחלוטין. “מה? איך?” “היכולת שלך. אתה מחליף גוף עם מי שאתה מנשק. האם יצא לך לעשות את זה ואז לעשות את זה שוב אבל לא עם הגוף המקורי שלך?” “אה… לא.” “אז אין תקדים. בכל מקרה, מכל המחקר שיש לנו עד עכשיו, ההנחה היא שהיכולות שלנו הן משהו גנטי, מוטמע בגוף, בדם ובמוח שלנו. אבל היכולת שלך יכולה לשנות את כל התפיסה הזאת, או לפחות להגדיר סוג אחר של מחוננים. השאלה היא, האם אתה מעביר את היכולת שלך להחליף גוף כשאתה עושה את זה או שאתה תלוי בכך שהגוף המקורי שלך מחזיק את היכולת? ואם אתה כן מעביר את היכולת שלך איתך, האם אתה מעביר את כל היכולות מאותו הגוף או רק את שלך? אי אפשר לבדוק דבר כזה בלעדיך ובלי מחונן שמבין, מסכים, ומקבל את העובדה שאם זה יעבוד, הוא לא יהיה מחונן יותר.” איתן נשען על הסורגים עם ידו מעל ראשו ובהה אל תוך התא, בוחן את רגב. רגב ישב בישיבה מזרחית בפינה ונשען קצת הצידה כדי שיוכל להסתכל על כל המבקרים שלו. סטטית נשענה עם כתפה על הסורגים ושילבה את זרועותיה. “אז מה אתה אומר?” היא הביטה מאיתן אל רגב. “תעשה לו טובה?” איתן לקח נשימה עמוקה ושחרר אותה כאנחה כבדה. “כן,” אמר. “במקרה הכי גרוע, זאת עוד הזדמנות לשתות בפעם הבאה שמשחקים ‘מעולם לא’.”
Posted in Art, From the Writing Desk, Stories and tagged Avatar, Gifted, Idea, Stories by Eran with .
“וואו. זה באמת מקום קטן וחשוך,” איתן אמר כשהם ירדו במדרגות מטה ומטה. גם הכניסה הייתה קצת חשוכה יחסית לצד של גבעה באמצע הנגב. ממנה, דלת הופיעה והם נכנסו והחלו לרדת במדרגות צפופות מוארות על ידי נורות רק מעט יותר חזקות מהאור באוטובוס לילי. “ברוך הבא לבונקר,” אמרה הנוטרת שהביאה אותו. היא אמרה ששמה הוא ‘סטטית’. “זה המקום שהזכרת,” אמר הנוטר מאחוריו. “פה אתה באמת לא רוצה לסיים.” הוא הזדהה בתור ‘הדממה’. “רוב האנשים שפה,” הוסיפה הנוטרת השנייה, “אפילו לא קיבלו גזר דין פומבי. מסוכן מדי.” היא הייתה ‘הדף’. הם לא כל כך בקטע של שמות אמיתיים בנוטרים. “אז למה אנחנו פה?” איתן שאל. “זאת אומרת, נראה שאתם דיי טובים בלתפוס את המחוננים הרעים. איך אני יכול לעזור לכם?” “יש לנו תיאוריה,” אמרה סטטית. “וזרקור פה התנדב לעזור לנו לבדוק אותה,” היא החוותה כלפי התא לידו עצרו. איתן הסתכל פנימה. כל התאים שעברו בדרך לפה נראו אותו הדבר. חדר לבן, יחסית נוח אבל חסר מאפיינים. מיטה אחת, שירותים, כיור, מדפים ושתי וערב של פלדה משוריינת בינם לבין התושב שלו. בתוך החדר הזה היה גבר צעיר, נראה בערך בגילו, עם שיער מפוזר וזיפים, יושב לו מקופל בפינה. כשאיתן הסתכל עליו, משהו בו נראה לו לא בסדר אבל הוא לא הצליח להסביר לעצמו מה. “מה–” הוא ניסה להגיד אבל סטטית חתכה אותו, מקריאה מהלוח שבידיה. “זרקור. שם אמיתי: רגב שדה. בן 19. שהות בבונקר: חודשיים ושלושה ימים. פשע: כמעט גילוי תופעת המחוננים לציבור הרחב. יכולת: לנבדק יש סט נוסף של תאי עור זרחניים והוא מסוגל להפיק אור חזק מגופו בלבד. עוצמת אור Continue Reading →
Posted in Art, From the Writing Desk, Stories and tagged Avatar, Gifted, Idea, Stories by Eran with .
“אתה יודע מי אנחנו?”“בטח. צמרת. יחידת המחוננים של צה”ל. אתם מגייסים אותי כי כל המחוננים מתגייסים לצמרת. ואם אני אתנגד אז יש מקום קטן וחשוך שבו תשימו אותי. דרך אגב, ציפיתי למקום חשוך ומעורפל עם מנורה אחת מתנדנדת. למה אנחנו בבית הספר?”איתן הסתכל מסביב. הוא ישב בחדר של כיתה י’ בבית הספר למחוננים מרכז, כמה קומות מתחת לדיזינגוף סנטר. אור יום מלאכותי הוזרם למטה דרך חלונות-דמה. כל הכיסאות חוץ מאלו בהם השתמשו היו ערומים על גבי השולחנות שלהם. מעבר לשולחן ישבה אישה בבגדים אזרחיים וגם הגבר והאישה שעמדו מאחוריה נראו כמו כל זוג בני עשרים ומשהו שהיה מסתובב בקניון כמה עשרות מטרים מעליהם.“כן,” אמרה האישה. “לא. זה מורכב יותר מזה. וזה,” היא החוותה סביבה, “כי חשבנו שקצת נורמליות תעזור לך לעכל את מה שאנחנו צריכים ממך.”“מה אתם צריכים? ומה זאת אומרת, לא?”“בחזרה להערה הראשונה שלך,” היא נשענה קדימה ומיקדה באיתן את מבטה, “אנחנו צמרת וגם לא. ולא כל המחוננים מתגייסים לצמרת. חלקם נפקדים, כמו מכל יחידה. אבל אי אפשר לשלוח כל אחד לתפוס מחונן. בשביל זה אנחנו קיימים. אנחנו הסוד המלוכלך שאפילו צמרת מעדיפה לא לדבר עליו. אנחנו מוצאים מחוננים לפני שהם מגלים את עצמם לעולם. אנחנו תופסים מחוננים שנפקדים. אנחנו משטרים מחוננים שמשתמשים ביכולות שלהם לרעה. אנחנו שומרים על הציבור מאלו שהם לא יודעים שצריך להיזהר מהם. לצמרת אין מנדט לפעול בתוך אוכלוסיית ישראל האזרחית. לנו יש. ברוך הבא לנוטרים.”“אבל למה אתם רוצים אותי?” איתן נאנח ונשען לאחור. “כל מה שאני מסוגל לעשות זה להחליף גוף עם הבחורה שאני מנשק ואז לעשות את זה בחזרה.”כל השלושה חייכו באותו הזמן Continue Reading →
Posted in Art, From the Writing Desk, Stories and tagged Avatar, Gifted, Prologue, Stories by Eran with .
2017… 09-19, 12:57. רק הגענו לשדה התעופה. כניסה מהירה כי אבא של מעין בכסא גלגלים. אבל אז בלגן כי הוא איך שהוא גם צריך לעלות למטוס. 09-19, 14:50. על המטוס בדרך לקפריסין. 09-19, 16:00. כבר בביקורת דרקונים. 09-19, 17:00. בוילה. מתארגנים קצת ויוצאים לחפש ארוחת ערב. 09-19, 21:25. אחרי שכמעט פספסנו את המסעדה שהמליצו לנו, הזמנו טונה אוכל וזה עלה בערך 100 שקל לבן אדם. המחירים בקפריסין יחסית זולים. 09-20, 18:17. היום היה בעיקר בטן גב בריכה ים. ואז עוד קצת גב ועוד קצת לישון כי למה לא? ואז הלכנו לקניות כדי להכין ארוחת ראש השנה. 09-21, 9:51. גם הסופר הגדול פה לא כל כך מרשים אבל מצאנו מה שצריך. ארוחת הערב הייתה גדולה ומרשימה. ונרשמה גם הצלחה בפיוס בקרב על הפטריות. וגם אחרי ארוחה כזאת, הצלחתי לגרור את עצמי מהמיטה לאימון בוקר. עליתי שני קילומטר צפונה ואז חזרתי. לא רצתי כמו שרציתי אבל זה היה משהו… בחו”ל, בחום הזה, אחרי ארוחת חג. והחום… רק 25 מעלות אבל הלחות מטורפת. טוב שיש בריכה ממש מחוץ לדלת. 09-21, 16:28. החלטנו שהיום נעשה קיאקים. אז הלכנו כולנו סאנס אמא לחוף עץ התאנה למצוא את אתר ספורט המים. הבאנו את הכיסא של שי כמעט עד גבול המים, העלינו אותו על קיאק ויצאנו לדרך. בערך שעה הלוך וחזור אל איזה אי וחוף אחר ואז כולנו היינו שמחים יותר. וגם שרופים יותר. אכלנו ארוחת צהריים, עשינו קצת קניות וחזרנו. 09-21, 22:22. אחרי ארוחה גדולה ומפוצצת, כולם החליטו לשחק את אחד המשחקים שאני פחות Continue Reading →
Posted in Maayan, No Category by Eran with .
2016-05-30 בשבת קמנו מאוד מאוחר. אני חושב שהתעוררתי בסביבות שמונה. מה ששם אותי בבערך 11 שעות שינה. התמחשבתי קצת בעיקר כדי להשיג את מפולת האינטרנטים שתהיה כשנגיע הביתה. וקצת אחרי שמעין קמה, הלכנו לארוחת בוקר. מכיוון שזה היה ב’ מאוד מרשים וגרנדיוזי, הייתה גם ארוחת בוקר בהתאם. קיבלנו פנקייקים וחביתה וקורנפלקס וריבות ומאפים ו… היה מאוד טעים. אחרי ארוחת הבוקר סיימנו לארוז את כל מה שהיה צריך לארוז. איך שהוא — אני עדיין לא בטוח איך — כל מה שהיה לנו וכל מה שקנינו נכנס אל תוך התיקים והמזוודות. ואז לא נשאר הרבה לעשות חוץ מלהגיע לטיסה. בדרך לשדה התעופה, עצרנו באיזה סופר כי מעין רצתה עוד כמה דברים אחרונים וגם הם, איך שהוא, נכנסו לתיקים. אבל כשהגענו חזרה לשדה התעופה, להחזיר את האוטו, אז התחילו הבעיות. שום בעיה עם הניקיון; דאגנו לנקות. שום בעיה עם הדלק; שילמנו עליו מראש. הבעיה הייתה עם הצמיג. מתברר שלא היה לנו ביטוח לדבר כזה ומי שדיברתי איתה במרכז העזרה באותו הלילה לא טרחה לציין את זה. היא אמרה לנו, אחרי שנתתי לה את מספר ההסכם, שהיא תקרא ל-AA, אנחנו נחליף את הצמיג ונקבל החזר על העלות שלו. אבל בדלפק ההחזרה, אמרו לנו שאין לנו ביטוח, אין לנו החזר ורוצים לחייב אותנו על הקריאה ל-AA. בסוף החלטנו לוותר, לספוג את המחיר של הצמיג ולא סיפרנו להם שהחיישן לחץ אוויר כנראה נדפק ויש עכביש במראה השמאלית. נכנסנו לשדה התעופה עם חמש שעות לטיסה. אבל British היא חברת תעופה נורמלית אז הם קיבלו את המטען שלנו, העבירו אותנו דרך הבידוק והיינו בחנויות עם יותר מארבע שעות לפני Continue Reading →
Posted in Maayan, No Category by Eran with .