Lighting the Torch Forward
After finishing Dishonored, I went back to playing Torchlight II, seriously. And so far, I’m having great fun. I find that not only is the game fun but the kind of people roaming there are more fun than I remember when I played Diablo II. I mean, there are the occasional games I join and everyone immediately votes me out for some reason (Guys… If you didn’t want anyone in your game, just lock it). And I do feel that I do encounter racism (You don’t speak French/German/Russian/Armenian/Ancient Sumerian? Out with you!) or sexism (I play a female Engineer named Infinity Lorein and you can’t really tell sex from my nickname) but usually people are quite nice and understanding. For example, I like to play slowly: Clear a zone, go over the items I got, throwing away ones I don’t need, complete a quest, go to town to replace old gear with new, maybe enchant or transmute something, and then, when everyone is ready, go for another quest. That concept seemed so alien in the Diablo II servers where everyone ran forward as quickly as possible. It helps, now, that everyone gets seperate loot, but it’s more than that. We stop, we trade, we just talk about gear and builds. Sometimes I have something I can’t use so I trade it for anything cool, not only something that is as good or better. And sometimes I just give it away. And when the other responds with “Awesome! Thanks!”, I just Continue Reading →
Posted in Gaming, Geekdom, Humanity, No Category, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
That Sucks…
אני פוטרתי אתמול. אני לא כועס. זה לא היה כי עשיתי משהו לא בסדר או עברתי על חוזה. זה היה כי לא הכניסו כמו שציפו להכניס ועכשיו אין מספיק כסף כדי להחזיק אותי. זה מה שהבוס שלי אמר לי ואני מאמין לו כי הוא בן אדם סבבה וממש לא כמו האנשים שעבדתי איתם בעבר. ואני לא אומר את זה רק כי הוא יודע על הבלוג הזה. אני רק קצת מבואס כי לפני חודש בערך היה יריד תעסוקה בטכניון ולפני שבוע התקשרו אליי לשאול אם אני מחפש עבודה. אם הייתי יודע יותר מראש אז הייתי יכול להיות מוכן יותר. וזה מה שבעיקר חבל לי, שעכשיו אני צריך לתכנן מחדש את העתיד הקרוב בלי הרבה זמן לעשות את זה. ואני גם שונא לעבור מקום. אתם יודעים למה אני מתכוון? אחרי שהתמקמת ומצאת את השיגרה, במיוחד עם אנשים כיפיים ואכפתיים כאלו. וגם המקום היה נהדר בשבילי. אני הרבה פחות טוב בסביבות תאגידיות נוקשות. חברה קטנה ומשפחתית זה בדיוק מה שאני צריך. אבל אני בוחר להסתכל על הצד החיובי. עכשיו יש לי קצת חופש לפני הסמסטר הבא אז אני אנסה לקדם כמה דברים שאני עובד עליהם. אני אעשה סדר בדברים שלי. ומי יודע, אולי אני אמצא דרך לתכנן סמסטר שיאפשר לי לסגור כבר את התואר עכשיו.
Posted in No Category by Eran with 2 comments.
Preservation and Time
ל-Extra Creditz יש פרק שמדבר על שימור משחקים. זה נושא מאוד ראוי אבל לי זה גורם לחשוב על היסטורית המשחקים שלנו ומה משחקן חדש וטרי יצטרך לעשות אם ירצה לעבור אפילו רק על המשחקים הכי טובים שנוצרו. אפילו אני לא יכול לטעון ששיחקתי בכולם. כן, גם Planescape Torment וגם The Longest Journey עדיין מחכים לי ברשימה. זאת הבעיה עם רשימה שכל הזמן נוספים לה פריטים חדשים, לפעמים בקצב גבוה יותר מאשר יוצאים ממנה. כי אם חושבים על זה, משחקים הם המדיום הכי ארוך. סרט ייקח לכם שעתיים. חוברת קומיקס סטנדרטית, לא יותר מזה. ספר טוב, באזור ה-13 שעות. סדרות טלוויזיה, אפילו אם נצמצם לסדרות הכי טובות שחייבים לראות את כולן, מעטות עוברות את ה-10 שעות סך הכל (פיירפליי, למשל). משחק טוב? זה מתחיל ב-10 שעות. יש כאלו שלוקחים 30-40 או יותר וזה רק אם משחקים פעם אחת. יש משחקים שאפשר לשחק כמה פעמים ועדיין לגלות דברים חדשים. זאת אומרת, הרשימה של רק המשחקים הכי טובים, כולל אלו שיוצאים כל הזמן, יכולה להיות ארוכה מכדי שאפשר להתמודד איתה. אני יודע את זה, מניסיון. לכן, חשבתי על הרעיון הזה: רשימה, כרגע שרירותית לחלוטין, של המשחקים הכי טובים בכל ז’אנר. שלושה-ארבעה משחקים שכרגע מייצגים את ההכי טוב שיש לז’אנר להציע. וכן, זה אומר שיש טובים שאני לא מתייחס אליהם כי הם כבר התיישנו מספיק שקשה מאוד לשחק אותם (אני מדבר עליך Starflight) או שיש משחקים חדשים יותר שעושים אותו הדבר רק יפה יותר (מצטער על זה, Privateer). וכרגע הרשימה הזאת כוללת משחקים שלא שיחקתי ונכנסו לשם בגלל הדעה הרווחת. אבל אני אגיע אליהם Continue Reading →
Posted in Gaming, Geekdom, High-Tech, Less Interesting News, No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 14 comments.
Trying My Hand at Artistic Photography
Besides, I had a test today. I’ll spare the thoughts until I’ll get my grades.
Posted in Art, No Category by Eran with 2 comments.
תקופת מבחנים
זה עכשיו. אז העדכונים יפחתו.
Posted in No Category, School by Eran with comments disabled.
ההבדל בין שיחות
אני חושב שאני מבין עכשיו. זה המידיות. כשאני מדבר עם מישהו בהודעות טקסט, בצ’אט, בדואל, זה אסינכרוני. אני שולח את ההודעה ואני יודע שמי שצריך יקבל אותה, יסתכל עליה מתישהו ויחזיר לי תשובה בזמנו הפנוי. בלי לחץ. נכון, כשאני שולח דואל אני מצפה לתשובה בתקופה שבין כמה ימים לשבועיים, כשאני שולח הודעת טקסט אני מצפה לתשובה תוך כמה שעות עד מספר ימים וכשאני שולח הודעה בצ’אט אני מצפה לקבל תשובה תוך כמה דקות אבל זה עדיין ללא לחץ. אני לא יושב לבן אדם על הראש שיענה לי ובאותה מידה, אני לא מרגיש לחוץ לענות מיד. כשמתקשרים אליי זה כמו להגיד, “אני צריך לדבר איתך עכשיו ודחוף, תעזוב את כל מה שאתה עושה ותדבר איתי”. אז התגובה הראשונה שלי היא, “מה הלחץ?” כי אני לא אוהב שמלחיצים אותי. בעיקר כי אנשים נוטים לעשות את זה בלי סיבה טובה. להתקשר אליי כדי סתם לשאול מה שלומי או כדי לשמוע את הקול שלי, זה פחות או יותר מותר רק למשפחה קרובה. כל אחד אחר יכול לשלוח הודעה או לחכות לפעם הבאה שניפגש. ולא, להיפגש זה לא מלחיץ. אלא אם כן זאת פגישה שמגיעה מיד אחרי שיחת “תגיע הנה מיד”. כי אז זה בדרך כלל פגישה שתוכננה מראש, בין אם כאירוע קבוע או משהו שנעשה בשיחה האחרונה שלנו במילא או כי שלחו לי הודעה אסינכרונית. ולכן, במיוחד כשמישהו מנסה להתקשר אליי כמה פעמים ברצף, בשבילי שיחת טלפון זה “הסורים בגדרות!” והשאלה היא רק “באיזו גדר עכשיו?”
Posted in High-Tech, No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 3 comments.
Almost Got This Colemak Thing
Latest results: Lesson 10 out of 12. True Accuracy: 94.69% Keystrokes Per Minute: 142.77 Words Per Minute: 26.41 And considering that last few lessons introduce letters that are the same on the Qwerty keyboard, I conclude that “I (almost) Got This.” Still wondering how badly people will respond when they will try to use my computer and find out they’re typing out gibberish. :P Where can I get letter stickers?…
Posted in Memes and Stuff, No Category, Practice by Eran with comments disabled.
העצלנות
אנחנו חוזרים הביתה אתמול. חונים במקום הכי קרוב שאפשר (שאינו ממש קרוב). יושבים באוטו לכמה דקות, מדברים. מגיעה מישהי עם האוטו שלה, מחפשת חנייה וחוזרת כשאינה מוצאת. היא חונה ממש מלפנינו, על המדרכה. כשיש מקום חנייה או ארבעה בדיוק מאחורינו. אההה!!!
Posted in Humanity, No Category, Thinking Out Loud, Weird by Eran with comments disabled.
אולימפיאדה, ספורט ותחרויות יופי
ועכשיו, משהו שונה לחלוטין… יש לי כמה בעיות עם האולימפיאדה. צפיפות, פקקים, חוסר שידור נורמלי. אבל אלו לא משנות כרגע. ואני יודע שהרבה אנשים לא יסכימו איתי אבל יש באולימפיאדה הרבה ענפי ספורט אבל גם מספר תחרויות יופי. אני אסביר למה אני מתכוון: ענף ספורט הוא סוג של משחק בו יש חוקים מאוד מוגדרים של איך משחקים ואיך מנצחים. יש הגדרות ברורות של מה מותר ואסור לעשות ויש נוסחה מאוד ברורה, מתמטית ממש, שקובעת מי מנצח. בכדורגל, מי שהצליח להבקיע יותר גולים מנצח. בכדורסל, סל מתוך העיגול שווה 2 וסל מחוץ לעיגול שווה 3 ומי שיש יותר נקודות בסוף 40 דקות לוקח את הגביע. יש ענפים עם חישוב נקודות יותר מסובך אבל בהרבה מקרים באולימפיאדה, למשל, מי שמגיע יותר רחוק או יותר מהר או יותר גבוה מנצח. עד שמגיעים לתחרויות יופי. לפני הכל, אין לי שום בעיה עם תחרויות יופי. כמעט כל ה-X-Games (שאני מאוד אוהב לראות) הם תחרויות יופי. אבל אני לא חושב שמקומם באולימפיאדה. תחרות יופי, לפי הגדרתי, היא תצוגה של יכולות שבה לא ברור מלכתחילה איזה מהלך שווה יותר, איזה פעולה תקרב אותך לניצחון ואיזה לא. וכשמגיע הזמן להחליט מי ניצח ומי הפסיד אז יש קבוצה של אנשים שמפעילים שיקול דעת כלשהו (שגם לא לגמרי ברור) ומחליטים על דעתם מי שווה יותר. ואני אחזור על זה שוב, אין לי בעיה עם תחרויות יופי. אבל באירוע גופני טהור, אירוע שנועד לבחון בני אדם אחד נגד השני ולבדוק מי מגיע יותר קרוב לגבולות היכולת האנושית, אירוע שנועד למתוח את אותה יכולת לקצה הגבול שלה, אני לא חושב שיש מקום Continue Reading →
Posted in Practice, Thinking Out Loud by Eran with 9 comments.