איך לא ללכת לראות סרט
התכנון לאתמול היה לצאת בבוקר מהבית, ללכת לסדנת סיידרים בתל אביב ואז ללכת לראות סרט. החלק הראשון הצליח. החלק השני נכשל. למרות שקצת קשה לקרוא לזה כשלון. לפני שיצאנו מהבית מעין הייתה מוטרדת מכך ששכחנו משהו. אני יודע שתמיד שוכחים משהו ולכן זה לא כל כך מטריד אותי. יש לי טריק איך לא לשכוח דברים אבל לא הצלחתי להשתמש בו עד הסוף. אני מאשים אותה. P-: הגענו אל ההורים של מעין כדי לאכסן את מוצארט בזמן שאנחנו נוסעים לתל אביב והוא כמובן יילל כאילו הבית בוער. אבל הצלחנו לצאת משם ולהגיע לתל אביב. למרות הסופה שלא רצת להפסיק. מצאנו את הפאב בלי בעיות והספקנו להיכנס לפני שהעסק הרציני התחיל ולהציג את כולם. לא ידעתי למה בדיוק לצפות במקרה כזה. כל מה שידעתי הוא שאנחנו הולכים לטעום בירות וסיידרים שונים ומשונים. ההתחלה הייתה קצת משונה: בירות מתסיסה טבעית. אני לא מנסה להעליב ואני מבין שיש מי שאוהב את זה אבל שאלו על אסוציאציות מידיות אז זה מריח כמו שתן ויש לזה טעם של בירה עם מיץ לימון מרוכז. פחות אהבתי את הסגנון הזה אבל הסיידרים שבאו אחר כך, תפוחים, אגסים וקסיס, היו פשוט מדהימים. חלקם נוספו לרשימת הקניות של “מתי שאנחנו באנגליה”. לאחר שנרגענו קצת מהאלכוהול שזרם בו קצת דם, יצאנו משם והגענו אל ירון הביתה כדי להתחמם ולחשוב על ארוחת ערב. ארוחת ערב נערכה במקום שנקרא The Diner בו אכלנו המבורגרים טובים. הקינוח הומר לשאלה חדשה אך מאוד לגיטימית: בהתחשב בכך שזה המחיר, האם אנחנו מוכנים לשלם את או שעדיף לקנות פיינט של בן וג’רי שאנחנו אוהבים ויספיק לשנינו? הפעם Continue Reading →
Posted in Gaming, Maayan, No Category by Eran with comments disabled.
מפגש משפחתי
אתמול נסענו שנינו למפגש משפחתי חדש. בחדש אני מתכוון שחוץ מאחת, לא הכרתי אף אחד מהצד הזה של המשפחה. אמא שלי דיברה על רותי מדי פעם לפני אבל פגשתי אותה לראשונה רק ב-2006 (אזור יולי-אוגוסט למי שרוצה לחפור בארכיון) כשהייתי בארצות הברית. היא הגיעה לארץ כמה פעמים מאז אבל מסיבה שאני לא באמת יודע להסביר לא באתי לבקר. אז הפעם באתי. והתעקשתי שגם מעין תבוא כי רציתי שהן יפגשו אחת את השנייה. א’, כי רותי היא אדם נהדר ורציתי שמעין תכיר אותה וב’, כי רציתי שרותי תכיר את מי ששבתה את ליבי. אז נסענו לירושלים עם אמא ואבא ועמיחי. סיבת המפגש הייתה אזכרה לאמא של רותי אבל מבחינתי, אני אזכור את זה כמפגש עם הצד הזה של המשפחה שפשוט לא הכרתי עד עכשיו: רותי (בת דודה של אמא שלה), אחותה, בעלה של אחותה ושתי הילדות שלהם. וכולם אנשים כיפיים מאוד וגם מעין ציינה שהיא מאוד נהנתה. קשה לי לשמור על קשר עם משפחה, אפילו עם דודים ובני דודים קרובים יותר אבל מפגשים כאלו גורמים לי לרצות לשנות את זה.
Posted in No Category by Eran with 1 comment.
My First Day at Work
Was yesterday. Get to know the people more and they’re all very cool people. I didn’t get a lot done but that’s how first days usually work. I still had a lot of fun and I’m still excited to go back. I already think my main issue with a new working environment – people who are fun to work with, accommodating and just all around pleasant – is covered. And today I’m already suppose to start contributing to the actual SCRUM goals. It’ll probably take me longer than expected for the task but it’s still taking something off their hands and clearing some schedule. I’ve just marked the categories for this post and it obviously goes under Life, Work but I’m still not over the fact that probably most of these posts will also go under Programming, Games.
Posted in No Category, Programming, Work by Eran with comments disabled.
Project Update: Slice and Dice (Working Title)
Yesterday I picked up Slice and Dice again and put some work into it. Went over the rules and rewrote some things for balance and clarity. Wrote a complete rule book. It’s not really complete but it’s a start. Iteration will follow. Also stepped away from a skill tree sheet idea for the upgrades and instead opted for cards to represent the upgrades and make everything more comfortable and legible. Next in line is to print the rules and the upgrade cards and take it for a test run. Also, might be useful, to make an arena and some player miniatures instead of using an old Stratego board or something similar.
Posted in Gaming, No Category by Eran with comments disabled.
מה שאני לובש (כשהשלכה של דרך חיים)
לא ממש אכפת לי מאסתטיקה. זאת אומרת, אני לא אסבול דברים לא מסודרים, מלוכלכים או שממש לא נראים טוב. יש לי הערכה לאסתטיקה ובמיוחד במדעי המחשב ובמתמטיקה, תוצאה אסתטית בדרך כלל עדיפה. אבל אני, אישית, בדרך כלל מעדיף את הפתרון שנותן משקל גדול יותר לשימושיות מאשר לאסתטיות. וככה גם נראה ארון הבגדים שלי. יש לי שלושה-ארבעה פריטי מכנסיים. כל אחד מהם הוא דגמ”ח מרובה כיסים. רובם כהים. שימושי. יש לי מגוון חולצות קצרות פשוטות, רובן כהות ולא מיוחדות. יש לי כמה חולצות יפות יותר בעלות איזה שהוא מסר או הדפס שאני בחרתי במיוחד ואני שומר לאירועים מיוחדים. יש לי גם שלוש זוגות מכנסיים קצרים לשימוש בקיץ למרות שאני בדרך כלל עדיין הולך עם מכנסיים ארוכים. יש לי בין 6 ל-8 פליסים. אין לי חולצה ארוכה עבה אחרת. אני משתמש בפליס בלבד כי מצאתי שזה מה שעובד לי הכי טוב בתור חולצה עבה. זה מחמם ועדיין נוח. הגרביים שלי מחולקות לשני סוגים, עבות ודקות לשימוש המתאים. זהו. רובן אפילו מתחלפות בין זוגות. יש לי מעיל ג’ינס דק לשימוש קל ומעיל חסין גשם שמתחבר לפרקה (גם חסינת גשם) וביחד הם המון כיסים וכיסוי שאפשר לקחת לסיביר. יש לי נעלי יום-יום שאני משתמש בהם גם לאירועים (אחרי שאני מוודא שהן מצוחצחות), נעלי בית ונעלי “לא-אכפת-לי-מה-יקרה-להם”. וזהו. כל דבר שאני משתמש בו בחרתי בשביל שימושיות מקסימלית. על מנת לצמצם מקום ולצמצם בחירות. וכל זה מתבסס על העובדה שאני יכול להרכיב כל תלבושת מהארון שלי וזה יהיה בסדר ליום יום, בסדר לעבודה, בסדר לפגישות חצי-רשמיות ואני יכול לשדרג קצת בשביל אירוע רשמי יותר. אני מסוגל Continue Reading →
Posted in Me, No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
The Tale of the Attention Span
אני לא אוהב להתגאות בעצמי. אני לא מרגיש נוח לציין תכונות טובות בעצמי. כמעט כל צורה של זה נראית לי כמו התנשאות ויהירות. למרות זאת, מדי פעם, אני כן מוצא משהו שעובד אצלי בצורה משמעותית אחרת מאצל אנשים אחרים ובצורה שנראית לי יותר טוב. במקרה הזה, יש גם צדדים טובים וגם צדדים רעים. הרבה פעמים מעירים לי שאני לא נותן תשומת לב לאנשים. מה שצריך להבין הוא שאני כן. אני נותן את כל תשומת הלב שצריך. הבעיה היא שנשארת לי עוד הרבה גם אחרי זה. למה אני מתכוון? ובכן, שיחות מאוד מורכבות, מהירות ודחוסות יכולות לדרוש ממני 70-80% מתשומת הלב שיש לי אבל רוב השיחות היום-יומיות, בנוסף על העובדה שהמוח שלי עובד מאוד מהר, תופסות לי בקושי 50%. אז אני מקדיש את כל תשומת הלב שלי לשיחה… וחצי מהמוח שלי מתרוצץ ומשתולל כמו ילד בחנות ממתקים כי הוא לא עושה משהו. אז אני משחק אם הידיים או עושה משהו אחר תוך כדי או שהרגל שלי מתחילה לרטוט. זה לא אומר דבר על רמת העניין של השיחה אלא על המוח המוזר שלי. אז אני מסוגל לשחק במחשב, לשים לב לטקסט ותנועה במסך השני, לדבר עם מישהו תוך כדי וכנראה גם עוד משהו בלי שזה גורם לי לאבד מידע. אז אם אני מסתכל על הטלפון תוך כדי שיחה זה לא שאתם משעממים או שאני מפוזר. זה בגלל שאני מחפש יותר מידע על הדבר האחרון שאמרתם בזמן שאנחנו ממשיכים לדבר. הצד הרע של זה מגיע בנהיגה. במיוחד בנהיגה בלילה. נהיגה מורכבת וטכנית זה סבבה. זה תופס לי הרבה תשומת לב. כשאני נוסע במורד Continue Reading →
Posted in Humanity, Me, No Category, Thinking Out Loud, Weird by Eran with comments disabled.
And Thus Begins the Long Weekend…
Saturday Update: Rage refuses to run for reasons that escape me. Long weekend is canceled.
Posted in Gaming, No Category by Eran with comments disabled.
And now it’s signed and sealed.
I have the papers in my backpack. I start on December 1st and I can’t wait to get started. But until I explain my blogging situation to my superiors and know what I can and can’t say, everything is confidential.
Posted in Gaming, No Category, Programming, Work by Eran with comments disabled.
I’m done.
That’s it. Can’t think. Good night.
Posted in Less Interesting News, No Category, School by Eran with 1 comment.