Insidious

סרט אימה מהיוצרים של הסרטים הראשונים (והטובים יותר) בסדרת SAW ו-Paranormal Activity. משפחה מנסה להסתגל לבית חדש ובלי שום סיבה נראית לעין, אחד הילדים שלהם נכנס לקומה לא ברורה. מעט אחרי, האישה מתחילה לחשוב שהבית רדוף רוחות ומתחילה לדאוג בזמן שהבעל לא מייחס לזה יותר מדי חשיבות. כמובן, בסרט אימה כזה, המשוגעים לעל-טבעי צודקים. יש כאלו שהרימו את Insidious על במה. אני חושב שזה סרט בסדר אבל לא מדהים. הסיפור דיי באנאלי, האפקטים לא מרשימים ומראים יותר מדי. יש כמה קטעים שעושים ‘בו’ טוב מאוד אבל הם מעטים מדי והשימוש במוזיקה מחריד ומזכיר לי סרטים משנות ה-50 בהם המוזיקה גורמת לך פחות לפחד ויותר לרצות לסתום את האוזניים או לרצוח את הכנר. השחקנים לא ממש מוכרים את העסק והכל דיי משעמם. SAW הראשון היה נהדר בעיקר כי הוא היה מותחן פסיכולוגי. Paranormal Activity היה נהדר כי הוא לא הראה לנו כמעט כלום. זה נראה כאילו ב-Insidious היוצרים התעלמו מכל הדברים המוצלחים שעשו בתור אנשי סרטים פשוטים ועשו סרט אימה הוליוודי סטנדרטי. Poltergeist היה יותר טוב. וגם Drag Me to Hell. You might not want to Get “Insidious” from Amazon


Posted in Reviews by with comments disabled.

The Adjustment Bureau

לפני שניגשתי לסרט חשבתי שמדובר בעוד עיבוד של סיפור של פיליפ ק. דיק שכנראה יהיה מגניב למרות שהוא עושה עוול למקור. מה שקיבלתי הוא סרט לא רע שמחבר סוג של technothriller עם סיפור אהבה חוצה גבולות וכמה קטעים שנונים ביותר לסוגה שלא ידעתי שקיימת עד עכשיו שנקראת romantic thriller. דיוויד נוריס (מאט דיימון) הוא איש קונגרס שמנסה להיבחר לסנאט. בזמן חזרה על הנאום בו הוא מקבל את ההפסד שלו הוא נתקל, בשירותים, באישה מעניינת בשם אליס (אמילי בלאנט). וזה ברור מההתחלה שהשניים מתאהבים מעל כל הראש. שנה לאחר מכן, בגלל צירוף מקרים וטעות של אחד מהצוות שמוזכר בכותרת הוא פוגש באליס שוב והם מחליטים להיפגש פעם נוספת. אבל כשהוא מגיע למשרד שלו הוא מגלה את כל העובדים קפואים ומוקפים על ידי אנשים מוזרים בחליפות. אחרי מרדף קצר הם מביאים אותו למחסן שלהם בו הם מסבירים לו, בלת ברירה, כי הם אחראים על כך שהכל יתנהל לפי ‘התוכנית’ והרומן שלו עם אליס לא נמצא בה. הם שורפים את מספר הטלפון שהיא נתנה לו ומזהירים אותו שאם הוא יסטה מהתוכנית או יגלה למישהו את קיומם אז הם פחות או יותר ימחקו אותו. הוא מנסה אבל לא מצליח להתעלם מהאהבה שלו לאליס ואז מתחיל המרדף והקרב הגדול נגד המערכת. יחסית לסרטים לפי פיליפ ק. דיק לא מדובר במשהו מורכב או מטורלל כמו Paycheck, Total Recall או Minority Report. אבל גם אם לא היו אומרים לי את זה מראש עדיין דיי קל לראות את הרעיונות הדיקיים מבצבצים. הרעיון הבסיסי מגניב. הביצוע בסדר פלוס. המרדפים והפעלולים בנויים יפה מאוד למרות שההסברים של המתקנים קצת מוזרים Continue Reading →


Posted in Reviews by with 4 comments.

Kung Fu Panda 2

אתמול ראינו את הסרט. לצערנו, Cars 2 כבר לא מציג. שזה מוזר כי ראינו את הטריילר שלו. נו טוב, נחכה לוידאו. בדרך לצפייה בסרט שמעתי עליו הרבה. שמעתי שהוא שכפול כמעט מדויק של הראשון. שמעתי שהוא מעתיק את אותם הבדיחות, שיש רק דמות אחת חדשה והכל יחסית קלישאי, כמו כל הדברים הגרועים ב-Hangover 2. זה נשמע כאילו באמת עשו את הסרט הזה בשביל להרוויח עוד כסף מהמותג. אז לא באמת. אחרי שראיתי אותו אני חייב להגיד שהוא לגמרי לא מיותר. כן, הרעיונות לא כל כך חדשים. יש את הקטע הישן של “אורקים הרגו את הכפר שלי” (זה מתברר מאוד מהר, לא ממש ספוילר). אבל הכל עשוי כל כך טוב. יש בדיחות חדשות וחלקן ממש שפכו אותנו מצחוק. אז הוא מצחיק כשהוא צריך להיות, מרגש בקטעים מסוימים ומגניב כמעט ללא הפסקה. לא אגיד שהוא לא צפוי, סך הכל סרט אנימציה לכל המשפחה, אבל זה לא הפריע ולפעמים גם קצת הוסיף לחווייה הקבוצתית. למען האמת, אני לא אתנגד לראות אותו שוב בקרוב. בקיצור, אם אהבתם את הראשון, זה המשך חובה. אם מבחינתכם הראשון היה בסדר, אז זה גם יהיה בסדר. אישית, אני מצפה להמשך. כי השאירו מקום ובהחלט מגיעה לפו הרחבה על הסיפור שלו וגם של טיגריס. לפי Box Office Mojo, הוא כבר החזיר את התקציב אבל כנראה יצטרך להרוויח קצת יותר בשביל להיות שווה כלכלית. אני מקווה שהוא ירוויח יותר.


Posted in Reviews by with comments disabled.

Repo! The Genetic Opera

חיכיתי הרבה זמן עם כתיבת הביקורת הזאת. זה בגלל שקשה מאוד לתאר ולבקר את הסרט הזה. זאת חווייה יוצאת דופן ובלתי רגילה. עכשיו אני חושב שאני כבר לא יכול לדחות את זה יותר וכדאי כבר לכתוב את זה אז אנסה לסכם את !Repo בפסקאות הבאות. בעתיד אפוקליפטי, מגיפה של כשל איברים פושה בעולם וחברה בשם GeneCo נכנסת אל הנישה עם איברים למכירה. האיברים נמכרים כמו מכוניות: במחיר גבוהה, עם אפשרות מימון ובמקרה ואנשים לא משלמים בזמן, הם שולחים אנשים כדי להחזיר את הרכוש. בעולם הזה, ילדה בת 17 בשם שילו מחפשת מידע על אמה שנעלמה ותרופה למחלה שהורישה לה. ככל שהיא מגלה יותר על אמה, אביה והקשר של כולם ל-GeneCo, היא נשאבת אל העולם של מסחר האיברים והדברים המחרידים שאנשים מסוגלים לעשות כשמכריחים אותם או רק בשביל לחיות. התיאור הזה של העלילה הוא יבש ובנאלי בצורה מדאיגה ביחס לעלילה של הסרט אבל זה הכי טוב שהצלחתי להוציא בלי לספר יותר מדי את העלילה. בשביל הסיפור המלא, אפשר לקרוא בדף הוויקיפדיה או פשוט לראות את הסרט. אבל מה מייחד את !Repo? (נכון שצירוף הסימנים הזה נראה מוזר?) דבר ראשון, זאת סוג של אופרת רוק. העתיד האפוקליפטי העגום מוצג כאווירה מחניקה ואפלה ומדהימה. אנת’וני סטוארט הד הוא רק אחד מבין אוסף שחקנים מרשים ביותר וכל אחד מהם (אולי חוץ מפאריס הילטון) נותן הופעה יוצאת דופן. הסיפור מרתק, מרגש, מטריד ומפחיד ואין דבר שנראה מאולץ. ולמרות שהחלקים מהם מורכב הסרט נראים לא בסדר, לא משהו שאמור לעבוד, זה עובד בצורה נהדרת. אני חושב שגם אם הסרט הזה הוא לא בדיוק כוס התה שלכם, Continue Reading →


Posted in Reviews by with comments disabled.

The Book of Eli

דנזל וושינגטון הוא לוחם פוסט אפוקליפטי בעולם שעבר מלחמה גרעינית (כנראה) והוא נושא ספר מאוד מיוחד למקום מאוד מיוחד. ויותר מזה לא אומרים בהתחלה. אבל זה דיי ברור מה זה הספר ומה כל הקטע. במקביל אליו יש לנו את גארי אולדמן בתור בעלים של עיירה קטנה שבקושי שורדת והוא מחפש ספר מאוד מיוחד בשביל להשתלט על העולם (כנראה). ויותר מזה לא אומרים בהתחלה. אבל זה דיי ברור איזה ספר הוא מחפש ומה כל הקטע. נכון, הרעיון חלש, המשחק דיי אנמי, הסיפור ברור מלכתחילה ואין שום הפתעות. אבל לי זה לא ממש אכפת ברגע שאני רואה את הסמל הכסוף המרובע בהתחלה. כי הסמל הזה אומר לי שאני מסתכל על סרט של ג’ואל סילבר. ואני יודע בדיוק למה לצפות בסרט של ג’ואל סילבר. וזה בדיוק מה שאני מקבל. התצוגה מרשימה ובמקום, האווירה נהדרת, סצינות הפעולה נהדרות ומייקל גמבון מרסס עם M4. לא ציפיתי לסרט מדהים ולא קיבלתי כזה. מה שציפיתי זה סרט פעולה פשוט ומגניב עם סצינות יפות של חרבות מתנפנפות ואברים מעופפים. וזה מה שקיבלתי. ואם מישהו יודע איפה אפשר להשיג את Freedom, סדרת פעולה קצרת מועד גם מבית הייצור של סרטי סילבר, אני אשמח לדעת.


Posted in Reviews by with 2 comments.

Human Target

סדרת פעולה חביבה המבוססת על סדרה דומה וישנה יותר. כריסטופר צ’אנס הוא מתנקש לשעבר שהחליט לפרוש ובמקום לרצוח אנשים לעזור לאנשים שאין אף אחד אחר שיעזור להם. השיטה שלו, ושל שני שותפיו, ווינסטון וגוררו, היא להיטמע לתוך החיים של הלקוחות ולספק אבטחה סמויה. וכאשר חורשי הרעות חושבים שהלקוח חשוף ותוקפים, אז צ’אנס ושותפיו מגיבים ומנטרלים את האיום. סך הכל, מדובר בסדרת פעולה לא ייחודית במיוחד. הזווית שלהם לא כזאת מיוחדת, איכות ההפקה לא כזאת גבוהה, הכתיבה לא מרשימה יתר על המידה והסיפורים האנושיים דיי סטנדרטים. לעומת זאת, יש שני דברים שכן תפסו אותי וגרמו לי להמשיך לצפות. אחד, סצינות הפעולה שם בהחלט מגניבות. הסגנון של צ’אנס וגוררו, שניהם היו קודם תחת אותו בעל בית, הוא סוג של ערבוביה של Brawling עם ג’וג’יטסו ואולי גם קצת קונג פו ועוד כמה דברים בפנים. מה שיוצא זה קרבות שנראים מאוד ריאלסטים ועדיין מאוד סינמטיים. וזה הופך את הסדרה לסדרת פעולה שמאוד מצדיקה את הז’אנר בו היא נמצאת. קצת מפריע לי שיותר מדי אנשים נמצאים ברמה של צ’אנס שאמור להיות בין הטובים ביותר בתחום אבל זה דבר קטן. שני, גוררו. גוררו משוחק על ידי ג’קי ארל היילי. וכל מי שלא יודע למה זה צריך לעניין אותו צריך ללכת לראות את Watchmen שוב. כן, שוב. גוררו גונב את ההצגה כמעט כל פרק בתור ידיד ותיק של צ’אנס שעוזר לו לעשות את הדבר הנכון וההגון אבל עדיין משתמש בכל השיטות הישנות שלו בלי שום עכבות, שיטות כמו איומים, סחיטה, עינויים, פריצה ואפילו רצח ישיר של כל מי שאיך שהוא מאיים עליו. גוררו הוא מי שעושה את Continue Reading →


Posted in Reviews by with comments disabled.

The Compare/Contrast Essay: Droid 2 vs iPhone 4

I chose to compare these two phones because they are both leading smartphones in the world today. The iPhone has maneuvered itself into the world stage by being an Apple niche product with great design and an avid following, and is now one of the most talked about devices on the planet. The Droid 2, and specifically, the Droid 2 Global, is a QWERTY slider phone, with a full physical keyboard, is loaded with the open Android operating system and powered by a 1.2GHz CPU, making it one of the most powerful and most useful phones today. On the surface, they are both quite the same: They both feature a very high resolution display, a high res camera, lots of RAM, good battery and are lightweight. However, there are differences that sometimes make the world of difference. The more subtle ones are the screen, the processor, dimensions, and the talk time. Although the Droid 2 G’s screen is slightly bigger, a 3.7″ vs the iPhone’s 3.5″, the iPhone presents a crisper image with a slightly higher resolution screen, 329 points per inch vs the Droid’s 264 PPI. The Droid is the first to feature a 1.2GHz processor while the iPhone still uses a 1GHz CPU. Both of their dimensions are roughly the same except for thinness: the iPhone is 9mm thin and the Droid is 14mm. But, considering the Droid features a full keyboard, this is hardly surprising. And while both phones provide several hours of talk time, the Droid Continue Reading →


Posted in IT, Practice, Reviews, School, Thinking Out Loud by with comments disabled.

סיכום APOD לשנת 2010

ב-2010 היו 387 תמונות ב-Astronomy Picture of the Day. למי שתוהה איך ב-365 ימים שמים 387 תמונות אז שתדעו שיש תמונות שהן כפולות (נקיות ועם הסברים) והיו שם גם שלושה סרטונים. השנה החלטתי להעלות קצת את הסטנדרטים שלי ולבחור תמונות שיהיו הרבה יותר נקיות, יותר מרהיבות וגם שמתי דגש על רחבות. רק על תמונה אחת התפשרתי על גודל שקטן משמעותית מהמסך שלי כי היא הייתה ממש יפה. רק שתיים מהן כבר היו לי. אחת הגיעה השנה באיכות גבוהה יותר. זה קצת מעצבן שאין לכל תמונה שם ייחודי (זאת אומרת, שתי תמונות שנקראות Zodiacal Light Vs. Milky Way? באמת?). אבל מסתדרים. אלו התמונות. הקישור צריך להחזיק מעמד את החודש וקצת שצריך עד שכל מי שאכפת לו יוריד. אם אתם מבקרים מ-2015 אז לכו חפשו את האתר המקורי או שפשוט תבואו אליי ותבקשו את כל הספריה. ודרך אגב, אם אתם כבר מ-2015, אפשר לקבל Hoverboard?


Posted in Art, Reviews by with comments disabled.

כמה משחקים חשובים

Rock, Paper, Shotgun שחררו רשימה מאוד שרירותית של 122 המשחקים החשובים ביותר של 22 השנים האחרונות לפי גחמות הכתבים שלהם. במשחקיה, הרימו רשימה מקבילה לפי גחמותיו של איתמר. אני אגביל את עצמי למשחקים שבאמת יש לי משהו להגיד עליהם, משחקים ששיחקתי או לפחות נתקלתי בהם.


Posted in Gaming, Philosophy, Reviews, Thinking Out Loud by with 6 comments.

Review: Hard-Boiled

Hard-Boiled, ‘ה’סרט ההונג קונגי, ‘ה’סרט של ג’ון וו, ‘ה’סרט של צ’או יאן פאט… הוא סרט פעולה ישן וחביב. ראיתי אותו כי יש עליו הייפ גדול. בין סרטי הפעולה, הוא בין הידועים יותר. החלטתי לראות אותו עכשיו כי הוא הופיע ברשימה של ה-long takes הטובים ביותר בקולנוע. Long Take הוא דבר מגניב שאני מעריך ופה הוא עשוי יפה מאוד. יש קטע ממש בסוף, ההסתערות האחרונה, בו שני הגיבורים מפלסים דרך בבניין ודברים מתפוצצים ואנשים מתים ואז הם “נכנסים למעלית” ויוצאים וממשיכים, מכריחים את הצוות שמאחורה לנקות את הסצינה שהם כרגע הרסו ולהכין אחת חדשה. מדובר בשלוש דקות מרשימות ביותר. אבל מבחינות אחרות, כשראיתי את הסרט הזה חשבתי על Commando של ארנולד שוורצנגר, סרט שמבחינתי מייצג את סרטי הפעולה שנות השמונים, תחילת התשעים. אלו סרטים עם הרבה יריות, לא הרבה מכות, וגיבורים גדולים מהחיים שכמעט ולא נפגעים ואף פעם לא נגמרים להם הכדורים. לצערי, Hard-Boiled שייך לקטגוריה הזאת. זה לצערי כי חשבתי שג’ון וו, גם באותו הזמן, יעשה משהו טוב יותר. הסיכום שלי הוא שזה לא היה בזבוז לדעתי אבל כמו הרבה סרטי פעולה ישנים, יש הרבה קטעים שלדעתי היה אפשר לוותר עליהם, המכניקה לרוב מעצבנת והתצוגה הכללית לא ממש מרשימה. מומלץ לחובבי פעולה בלבד. אולי אפילו רק לחובבי הסרטים הישנים כמו The Expendables.


Posted in Reviews by with comments disabled.