נזכרתי בזה

מישהו זוכר את XiaoXiao? אם לא, אז זה נורא מגניב.


Posted in Art by with 6 comments.

משחק קלפים נגד מחלות

אז אני יודע שיש רופאה אחת שקוראת פה אבל לא מגיבה ואני יודע שאותה רופאה חובבת מאוד מחלות משונות וכל מה שקשור אליהן ואפילו יש לה חיבה קלה למשחקים. אז זה בשבילך. שני רופאים הקימו קבוצת משחקים שנקראת Nerdcore Learningוהם הוציאו משחק שנקרא Healing Blade שהקטע בו הוא שהמכניקה מדמה מחלות אמיתיות ואיך מתמודדים איתם. רק תראו את הטריילר ותבינו כמה הם לקחו את עצמם ברצינות.


Posted in Gaming, Less Interesting News by with 1 comment.

הדברים שהוליווד חושבת שמחשבים עושים

לא יותר מדי ארוך או מעורר מחשבה. פשוט מצחיק.


Posted in Art, Less Interesting News, Weird by with comments disabled.

לימוד חברתי

הוא הרעיון שאם לא יודעים מה לעשות במצב מסוים אז צריך להסתכל על מה אחרים עושים ולעשות מה שהם עושים. נשמע מאוד מובן, כולם עושים את זה כל הזמן, אבל למה ואיך זה עובד, מה הדרך הכי טובה לעשות את זה ואיך זה עובד במקרים שונים, כל המחקר הזה עדיין בחיתוליו. ב-New Scientist יש כתבה על מחקר גדול שעשו בתחום לאחרונה בו המארגנים הריצו תחרות בה הם הזמינו מתחרים לתכנן אסטרטגיות לשינוי בין סוגים שונים של למידה חברתית, למידה עצמית וחזרה על ידע קיים כדי לראות איזו אסטרטגיה תהיה הכי שימושית. כדאי לקרוא, זה מאוד מעניין. אלו המון שאלות מעניינות שכל אדם צריך לשאול את עצמו כשהוא מתכנן את החיים שלו. בקצרה, האסטרטגיה המנצחת היא זו שבילתה את רוב הזמן בלעשות מה שהיא יודעת, בערך חמישית עד עשירית מהזמן בבעיקר ללמוד מאחרים והשתדלה להתקדם עם הזמן ולהעריך יותר שיטות חדשות יותר. כמו כן היא גם פיזרה את הלמידה בצורה פחות או יותר שווה לאורך חייה. אבל מה שעוד מעניין הוא שלמרות שלמידה חברתית והעתקת אחרים זה מאוד שימושי, זה עובד יותר טוב במקום בו יש הרבה אחרים שלומדים ומנסים דברים בעצמם. כמו כן, למרות שיש בעלי חיים אחרים שעושים את זה, בני אדם עושים את זה הכי טוב בגלל השפה והיכולת שלנו להעביר מידע במהירות וביעילות. אני, אישית, חושב שאני מעדיף לחדש ולבדוק דברים חדשים. גם אם זה פחות יעיל ופחות רווחי, אני מעדיף לחשוב לטווח הכללי והרחוק יותר.


Posted in IT, Less Interesting News by with 1 comment.

פיטר וואטס משוחרר

זה סוף סוף נגמר. פיטר וואטס הולך הביתה. הוא קיבל רק קנס, עדיין יש לו חובות לשלם, התקציב שלו כרגע סביר אבל לא מדהים וכנראה שאסור לו להיכנס יותר לארצות הברית לעולם, אפילו לא לטוס דרכה. אבל כרגע הוא חוזר אל החיים הרגילים ואפילו חתם עסקה על ספר חדש. אחותו גוללת את הסיפור הארוך של המשפט ברשומה שלה ב-Tor. וככל הנראה גם השופט הבין שהדבר היחידי שהיה דפוק בכל העסק הוא אנשי משמר הגבול ועדויות השקר שלהם. אני רק מקווה שפיטר ישרוד את זה וימשיך לכתוב. ובנימה זאת, אני באמת צריך להתחיל לקרוא את Rifters.


Posted in Geekdom, Less Interesting News by with comments disabled.

חיים מול כסף

זה קיים בתעשיית הטבק, בתעשיית הנפט ועכשיו גם מעלים את זה בתעשיית המלח. ארצות הברית החליטה לאחרונה, כנראה בעקבות תוכניות מקבילות ומצליחות בבריטניה, באירופה וביפן, לנסות לצמצם את צריכת המלח היומית של האמריקני הממוצע. הם רוצים לחנך את הציבור, לשפר את המידע המוצע ובכלל לגרום לתעשיית האוכל להכניס פחות מלח למוצרים הנמכרים בחנויות. תעשיית האוכל ותעשיית המלח, כמובן, נכנסו למגננה סטנדרטית של הכחשת עובדות, הפצת שקרים והדגשת “המחלוקת” הלא קיימת. New Scientist מפרסם סיכום קצר של המלחמה הזאת ומה הנתונים האמיתיים. בקיצור, אלפי אנשים מתים כל שנה מסיבות הקשורות למלח (כמו עם כולסטרול). האמריקני הממוצע אוכל בערך פי שתיים מהמקסימום המומלץ של 5 גרם ליום ופי ארבע מהכמות היומית המומלצת של 1.5 גרם. הבריטים, עדיין, לא במצב יותר טוב. ואני חושב על אילו בני אדם יש בראש התעשיות האלו? מי הוא האיש שמחשיב הכנסה ורווחים יותר מאשר חיים של אנשים? וכמה יעלה לחסל אותו? (ציניות, ציניות) אם אני הייתי אחראי על מוצר והייתי מגלה שלמוצר שלי יש קשר ישיר, תורם ובעל חשיבות סטטיסטית למקרי מוות הייתי עושה את כל המאמצים כדי למנוע את זה ואם צריך יוצא מהעסק לגמרי. איפה ההגינות והאנושיות של האנשים שלא? כן, מלח טעים ומוסיף להרבה מאכלים אבל צריך להיזהר עם כמה שאוכלים ממנו, ולא רק בשימוש במלחיות אישיות. הן לא הסיכון העיקרי. שימו לב לסימון התזונתי על האוכל שאתם קונים והיזהרו ממאכלים עם קיבולת מלח גדולה. וזיכרו, “Time is not important. Only life is important.”


Posted in Less Interesting News, Philosophy, Thinking Out Loud by with 3 comments.

Games, Art and Mass Effect

מעניין שהנושא הזה מגיע שוב, האם משחקים הם אמנות?, בדיוק כשאני מסיים את Mass Effect הראשון. כשרק התחלתי לשחק כבר חשבתי כמה המשחק הזה מדהים. כן, אני יכול להצביע על כמה קלישאות פה ושם ויש משימות צדדיות מסוימות שהן סתם משהו כדי למלא לאנשים המשועממים את הזמן או את הבנק או את מאגר ה-OmniGel. אבל הסיפור הראשי, הביצוע, המשחק, הסינמטיקה… וואו! זה כן כמו להיות בסרט. זה פשוט מדהים. אני כנראה אכתוב משהו גדול יותר בהמשך אבל הסיכום שלי הוא שהמשחק הזה הוא אחד מהחובות של כל מי שרוצה להתעטר בכינוי ‘משחקן’. Knights of the Old Republic היה טוב. The Site Lords, כמה שקשה להאמין, היה טוב באותה מידה אם לא יותר. אבל Mass Effect הוא סדר גודל או שניים מעל. ומה הקטע עם משחקים ואמנות? הבלגן האחרון מתחיל בערך ככה. רוג’ר איברט, מבקר הקולנוע הידוע בסקרוג’יותו, תמיד טען שמשחקי מחשב הם לא אמנות. מבחינתי זה כמו שאמרו שסרטים הם לא אמנות או שמוזיקת מטאל גורמת לאלימות. אלו שטויות שאומרים אנשים מבוגרים מדי שלא מבינים את הנושא, לא באמת טורחים לבדוק אותו, וקובעים עובדות בסלע שאחר כך יתפורר והכתוב עליו יעלם וכנראה ישכח, חוץ מאשר ביומנם של אנשים שנהנים להזכיר לאחרים שטויות שנאמרו קודם. במרץ 2009, קלי סנטיאגו מחברת thatgamecompany, העבירה הרצאה של TED על הנושא של משחקים כאמנות. אני לא חושב שהיא הייתה משכנעת במיוחד והדוגמאות שלה היו בעיקר משחקי אינדי קטנים ויותר מוזרים מאשר הדגמות של משחק כיצירת אמנות. אבל זה עורר את הענק ממשכבו ולפני פחות מחודש רוג’ר איברט החליט לכתוב שוב על למה הוא חושב שמשחקי Continue Reading →


Posted in Art, Gaming, Philosophy, Thinking Out Loud by with 8 comments.

ריבוי משימות, רק כמו מעבד

מאמר חדש טוען שהמוח שלנו מוגבל לריבוי משימות של שתיים בלבד ולא יותר. וזה בגלל שאזור במוח שלנו שנקרא Medial PreFrontal Cortex מתחלק בינו לבין עצמו בביצוע המשימות. כאילו למוח יש רק שני חצאים ולכן לא יכול להתמודד עם יותר משתי משימות בו זמנית. אבל אני חושב שיש לזה פתרון. מה שאני עושה הוא מחלק זמן עיבוד כמו מערכת הפעלה. אני מריץ משימה או שתיים בחזית וכל השאר מחכות ב-runqueue לזמן שלהן. ומדי פעם אני מחליף הקצאות זמנים כדי להביא משימות אחרות לחזית.


Posted in IT, Less Interesting News, Practice, Thinking Out Loud by with 5 comments.

גם לי בתי הדין הרבניים עולים על העצבים

אני עייף ואין לי כוח להסביר. הוא יסביר. ולא לשכוח את העצומה.


Posted in Less Interesting News, Religion by with comments disabled.

?Obsessive? Really

המוח הוא מכשיר מעניין. עדיין מנסים להבין איך הוא עובד. ב-New Scientist יש כתבה על האנשים שעובדים על להלחים מחדש ולתחמן חשמלית את לוח האם הפנימי שלנו. הם משתילים אלקטרודות במקומות מסוימים במוח ושולחים פנימה פולסים מהירים של חשמל חלש. ושמעתי על זה כבר בעבר, זה עובד נהדר. מטפלים בצורה כזאת באנשים עם נרקולפסיה, פרקינסון ודכאון. והאנשים האלו מרגישים טוב. מצבם משתפר בצורה מאוד מובחנת מאוד מהר. הטיפול עובד, אז מה הבעיה? הבעיה שלי היא עם OCD. Obsessive Compulsive Disorder, או טורדנות כפייתית בעברית, היא מצב שאני חושב שהרבה פחות מובן ממה שאנשים באמת חושבים. חוץ מהקטע המעניין שהיא אולי עוד סיבה דורשת מחקר לקיום הדת, הרבה אנשים חושבים שכל אדם חולה סדר הוא OCD. אבל יש הבדל גדול. טורדנות כפייתית היא סוג של חרדה ומחשבות אי-רציונליות הטורדות את מנוחתו של האדם כל הזמן, והטקסים או האמונות הטפלות שאותו אדם חושב שנדרשים ממנו על מנת “לטפל” או רק לסלק את אותם מטרדים. דבר זה מוביל לטקסים משונים כמו לא ללכת על הקווים בין המשבצות או נגיעה בכל עמוד בדרך ואפילו חזרה על אותם טקסים מההתחלה אם פרט אחד בהם שובש. כל זה, כדי לספק את החרדה שמשהו לא בסדר. כמו, לדוגמה, שאדם שכל הזמן חושב שהבית שלו פרוץ יילך ויבדוק מחדש את כל החלונות והדלתות כדי לוודא שהם נעולים. אומרים לי שיש לי OCD אבל אני טוען שזאת סטיגמה חברתית. רק בגלל שאני אוהב סדר, אולי אפילו חולה סדר, אז יש לי OCD? ומה רע בזה בעצם? זה לא שאני חושב שמטוסים יפלו מהשמיים אם הספרים על המדף לא יהיו Continue Reading →


Posted in High-Tech, Less Interesting News, No Category, Philosophy, Thinking Out Loud by with 5 comments.