מדע זה יפה
כפי שבטח כבר ידוע, אני ישראלי, ליברטריאני, אתאיסט אוונגליסט. אני קורא באתר חופש כל יום ומשתדל לתרום בו את חלקי ככל האפשר. אני לא מתעניין בפוליטיקה יותר מדי אבל אם אני צריך להכין לעצמי רשימת מטרות פוליטיות אז החילוניות, ההיפרדות מהדת, ביחד עם החתירה לידע ולהעלאת רמת החינוך; כל זה יהיה בראש הרשימה. המדע נותן לנו הרבה דברים, אם רוצים לרדת לרמה הבסיסית ביותר אז בלי המדע עוד היינו קופאים במערות, אוכלים בלתי מבושל ומתים מזקנה טובה בגיל 25. אז כל מי שאומר שהמדע זה רע, נראה אותו מסתדר בלי המיקרוגל שלו, המקרר, המכונית, הסכין שאיתו הוא מכין אוכל, הבגדים שהוא לובש ומגוון דברים אחרים. המדע, החיפוש אחר ידע, הוא גם תוצר של אחד מהתכונות שמגדירות אותנו כאנושיים, הסקרנות. ואני מתגאה בהרבה ממנה. יש סיפור ב-Escape Pod שנקרא Lust for Learning על דרך “לעודד” אנשים ללמוד. אז אני לא אתרחק עד כדי שאגיד שלמידה גורמת לי לאורגזמה אבל ללמוד זה מגניב. לא סתם אומרים שידע הוא כוח. אם אתה באמת יודע יותר אז יש לך יותר כוח. אבל מבחינתי, אחד הדברים שבאמת ‘עושים לי את זה’ זה שהמדע הוא מגניב, המדע הוא יפה. והנה כמה דוגמאות.
Posted in No Category, Thinking Out Loud by Eran with 18 comments.
הבעיה עם אייקון
כבר דיברתי בעבר על הצורך המוזר הזה שמופיע אצל בני אדם כשהם רואים מישהו שהם מכירים, הצורך לבוא ולהגיד שלום, לשאול מה קרה ומה נשמע ואיך הולך במקום רק לנפנף ולחלוף. אני יודע, זה קורה גם לי. הבעיה הזאת מחריפה ביותר באייקון משלוש סיבות עיקריות: 1) באייקון יש בדרך כלל המון אנשים. מתוכם המון אנשים שאני מכיר והמספר הזה גדל משנה לשנה. 2) הניידות של הקהל של אייקון גורמת לכך שאני פוגש את האנשים האלו כל הזמן ועוד פעם. 3) והבעיה הכי חמורה? באייקון זה לא אנשים שהכרתי כשהייתי בטיול כיתה של גן זיוה. אלו אנשים שאכפת לי מהם מאוד, שאני לרוב לא פוגש לעתים קרובות, ואני רוצה לדבר איתם ולהתעדכן במה קורה ומה נשמע ואיך הולך וזה נהיה קשה כשיש כל כך הרבה מהם ולכל אחד מגיע זמן משלו. במיוחד כשאני עכשיו בדרך למישהו אחר או לסרט או לאירוע או להרצאה שאני צריך להגיע אליה כי אחרת לא יהיה מי שיעביר אותה. בפעמים האלו אני נוטה להסכים עם לילי: אייקון לא צריך להיות כל כך דחוס. לא צריך מהבוקר עד הבוקר אלא לפרוס שווה ושווה לאורך שבועיים-שלושה ולשים חורים כך שיהיה אפשר לנוח ולדבר ולא לשכוח לאכול משהו.
Posted in No Category, Thinking Out Loud by Eran with 8 comments.
?Any Enemies
נזכרתי בזה כשראיתי NCIS אתמול. בדרך כלל, כשמוצאים גופה, והולכים לראיין מכרים וחברים של הבן-אדם לשעבר, אז שואלים אותם את השאלה הבאה: “היו לה אויבים שאתה מכיר?” ואני חושב על זה, לסוכן ביון יש “אויבים”. למתנקשים ולשכירי חרב יש “אויבים”. אולי אפילו לאיש עסקים מאוד מצליח יש “אויבים”. אילו אויבים יש לבן-אדם הפשוט ברחוב? מי אתם מכירים שכל כך לא אוהב אתכם שהוא יכול להחשב אויב? לי יש אנשים שאני לא סובל, יש אנשים שאני משתדל להתרחק מהם, אבל אני לא חושב שאני מכיר מישהו שאני יכול לסווג אותו כאויב.
Posted in Thinking Out Loud by Eran with 9 comments.
היום יום כיפו-ור, היום יום כיפו-ור, היום יום כיפו-ור לכולם
דבר ראשון, שיניתי את ההגדרה העצמית שלי שוב. עכשיו אני מגדיר את עצמי כאתאיסט נחוש וליברטריאני. אז ככזה, יש לי גם מה להגיד לגבי יום כיפור, מסורת מוזרה ומלאה בשיחות. אני אוותר על כל הקונוטציות של הסליחות וכל הזוועות האלו ואדבר רק על נושא הצום. אז נתחיל מהשאלה הפשוטה: למה? למה למישהו לוותר על אוכל ושתייה לחלוטין למשך 24 שעות? ובלי אשליות עצמיות כי לא, זה לא מנקה את הגוף יותר טוב מאשר מה שהוא כבר עושה לבד עם הלא אחת אלא שתי כליות שלו. מה שעושים בצום הזה זה למנוע מהגוף את האנרגיה שהוא זקוק לה בשביל לעבוד בגלל איזה שהוא מנהג פאגאני משונה. זה כמו להגיד שפעם בשנה, נריץ את המכונית ליום אחד בלי לתדלק אותה, “כדי לנקות אותה”. אבל כדי להיות נחמדים, לא ניסע איתה רחוק יותר מאשר לסופר. זה פשוט לא עובד. מכונות, וזה כולל את הגוף האנושי, זקוקות למקור אנרגיה בשביל לעבוד ובלעדיו הם לא יעבדו. למזלנו, לגוף שלנו יש עתודות אבל הן למקרה חירום והן גם תלויות במבנה הגוף ובאחוז השומן. לאדם רחב, מילא. אני, אם אצום, לא אעבור את זה כל כך טוב, כנראה. אף פעם לא ניסיתי ואני לא מתכוון לנסות. למען האמת, מאז שהוזמנתי לארוחת יום הכיפור, אני חושב שזאת צריכה להיות המסורת. כי ברגע שאומרים לי לעשות משהו ואני לא מסוגל אפילו להבין את הסיבות למה או חושב שהן טיפשיות אז אני נוטה לעשות דווקא. Just out of spite. אז בהנחה ופלוני החליט להתעלל בעצמו ולמנוע מעצמו את הדלק שמחזיק אותו בחיים (כן, אני יודע שאפשר לשרוד בלי מזון ובלי Continue Reading →
Posted in Thinking Out Loud by Eran with 6 comments.
אז כמה זה 700 מיליארד דולר?
בית הנבחרים של ארצות הברית העביר את החוק המוזר הזה לפני כמה ימים ומאז – וגם מלפני – רק עושים הערכות. נעזוב כרגע את כל הבדיחות ואת כל ההעלבות שהטיחו בנושא הזה – ויש מספיק, רק תבדקו ב-YouTube – ונתרכז בעלות עצמה. יש שהשוו את הכמות הזאת ל-3000 דולרים לכל בן אדם בארצות הברית. זה אומר שמשפחה ממוצעת תצטרך להוציא 12,000 דולר בשביל לשלם את זה. זה בערך שליש עד חצי ממשכורת שנתית שלהם. יש שהשוו את זה למשאית מלאה בפשטידות תפוחים לכל בן אדם. אני אוהב להסתכל על זה בצורה מדעית. ה-Large Hadron Collider של CERN, מה שנקרא הניסוי המדעי הגדול ביותר בהיסטוריה, הדבר הזה שאנשים מפחדים – שלא לצורך – שישמיד את כדור הארץ, עלה, לפי ההערכות, כ-8.6 מיליארד דולר. להשוואה, זה 1.26% מכמה שהחוק הזה עולה. ה-International Space Station, הדבר הזה שמרחף עשרות קילומטרים מעלינו במהירות של בערך 90,000 קמ”ש, מה שכונה הדבר המורכב ביותר שאי פעם נבנה על ידי בני אדם, הפרויקט היחידי היקר ביותר בהיסטוריה, עלה, שוב לפי ההערכות, בין 100 ל-135 מיליארד דולר. להשוואה, בין שביעית לחמישית מכמה שהחוק הזה עולה. אז השאלה היחידה שנותרה לי לשאול היא: האם האמריקנים חכמים יותר מזה?
Posted in Thinking Out Loud by Eran with 4 comments.
Geffen Storycasts – דברים שחשבתי עליהם תוך כדי
– כל אחד ואחד מהסיפורים בהחלט ראוי למקומו כמועמד לפרס גפן. – כל המקריאים נהדרים. – עדי בהחלט שחקנית יוצאת דופן. – ניר מצוין בתור הגאון המטורף. – יואב גונב את ההצגה בתור דרביח וליטל בתור סילסה. – ענבר כנראה הייתה היחידה שמסוגלת להתמודד עם הקראה ארוכה ורצופה והיא באמת נשמעת מקריאת סיפורים מקצועית. – כשקרן מקריאה את גונזזו, זה נשמע כאילו כל רגע היא עוד שנייה מתפקעת מצחוק. – אני עדיין לחוץ, לא ממש יודע לשחק ומדבר נורא מהר (היאפיםימותועלזהנהיהמיליונרים. מה?) – גונזזו כנראה הכיל הכי הרבה טווח כי הוא קומי ונתן לאנשים להתפרץ. כל שאר הסיפורים מאוד אפלים. – אני עדיין חושב שאת מעגל היו צריכים להקריא אחרת אבל אני מודה שזה ניסוי מעניין לעשות אותו רק עם מקריאות. נראה מה שאר הקהל יחשוב. – האיכות של ההקלטה לא מדהימה ולא משתווה לספרים המקצועיים שאני שומע אבל זה בהחלט יותר טוב ממה שציפיתי. יצא טוב מאוד בשביל ניסיון ראשון. למרות שעדיין אפשר לשמוע מדי פעם את העריכות ולפעמים לא שומעים אותן מספיק. – ואני עדיין חושב שהיה יותר נחמד אם הייתה שם קצת מוזיקה (אולי אפקטים זה קצת מוגזם) אבל זה כנראה יעשה כשיהיה יותר זמן להתעסק. וכמו שנאמר: “עוד הפ-עם! עוד הפ-עם!” ולמען האמת, עכשיו, כשאני סוף סוף משקיע קצת זמן מדי פעם בלכתוב את הסיפור של להב אז אני חושב יותר על להקליט אותו. אבל אולי כדאי להתחיל מסיפורים קצרים יותר (כי הוא מתקרב ל-6,000 מילים ויש לי עוד שתיים-שלושה סצנות).
Posted in Reviews, Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.
אם אשכחך מס”ב… אני מניח שזה לא יהיה כזה נורא
צפיתי בכמה פרקים של Voyager כי היה שם משהו שעניין אותי ואני מניח שאחרי זה, ואחרי שצפיתי בכמה מפרקי ה-Remastered של הסדרה הישנה, אני חושב שאאלץ לסווג את מס”ב ביחד עם Transformers וחבריה בתור סדרות שהיו נחמדות פעם אבל עכשיו כבר ממש לא מדהימות ואפילו קצת מביכות (אותי כי פעם צפיתי בהן). בנוסף לזה הייתי רוצה להתייחס ליקום של מס”ב באופן פרטי ולנחמדות/בעסה באופן כללי. יש אנשים שמתלוננים על סיפורים “גרומיטיים”, סיפורי סנסאבעסה, סיפורים שמראים לנו עולם לא נחמד, עולם לא סטרילי, עולם שבו אנשים נופלים, מתלכלכים, כואב להם והם בדרך כלל מתים ואפילו סובלים קצת תוך כדי. העולם של מס”ב, לפחות העולם הקלאסי יותר שלו ופחות מה שעשו ב-DS9, הוא עולם מאוד סטרילי כי ככה ג’ין רודנברי הגדיר אותו. הוא מאוד פלסטיקי ואפילו קצת סכריני. התלונה העיקרית של אנשים נגד הסנסאבעסה היא שזה לא כיף, זה מציאותי מדי ולא מספיק אסקפיסטי ואנחנו קוראים ספרות משארת (זה תרגום טוב לספקולטיבית?) כי אנחנו רוצים לחשוב על עתיד יותר טוב. אז לא. או לפחות, לא כולם. אני אוהב לחשוב על העתיד בכלל. ואיך שאני רואה אותו, אם הוא לא מלוכלך, אם הוא לא אפל, אם הוא לא… “מציאותי” אז הוא פשוט לא אמין. ומס”ב היא אחת הדוגמאות היותר טובות לחוסר אמינות וזה אפילו בלי לדבר על הפסודו-מדע שלהם. למרות שזה מצחיק לפעמים: “The Borg are dispersing our beam!” “Compensate.” “Not working.” “Enhance our defenses…” “She’s accessing our navigation controls!” “Stop her.” “I can’t” [Because you waited for your captain to tell you what to do, imbecile. – SR] אני אוהב את הסיפורים Continue Reading →
Posted in Reviews, Thinking Out Loud by Eran with 11 comments.
לטווח הארוך
יצא לי לקרוא אתמול סוג של שאלון מדעי והשוואה בין העמדות של אובמה ומק’קיין על נושאים טכנולוגים ומדעים. חוץ מזה שהם בדרך כלל אומרים אותו הדבר (חוץ מבמקומות שבאמת ציפיתם שהם לא), מה שתפס את העין שלי זה התוכניות שלהם. הם קובעים מדיניות ותאריכי יעד ל-2015, 2020 ושאר שנים אקזוטיות בעתיד. אם אחד מהם יבחר ב-2008, אולי יש לו סיכוי להגיע ל-2015. אין לו הרבה סיכוי להיות עדיין במשרד ב-2020. אבל לא נראה כאילו זה מפריע להם. ואני אומר כל הכבוד. למה בארץ לא עושים את אותו הדבר? זה נראה לי כאילו בישראל, כשראש ממשלה נבחר, אז הוא עולה לתפקיד כדי לעשות דברים, כדי לראות ולהראות תוצאות. אם זה לא עכשיו זה לא טוב. ואני תוהה אם הוא עושה את זה בשביל עצמו או בשביל הבוחרים שלו. כנראה שניהם. בארצות הברית, כשנשיא נבחר, הוא פחות בא לעשות דברים עכשיו ויותר כדי לתקן טעויות ולוודא שהנתיב של גורל האומה פונה לכיוון היותר נכון, שהעם האמריקני צועד לכיוון עתיד טוב יותר. למה הם חושבים קדימה ואנחנו לא?
Posted in Thinking Out Loud by Eran with 3 comments.
Solving Problems, the Doom Way
If you get that sinking feeling, the dread that, in just a second, things are going to go horribly wrong, then switch to the Rocket Launcher or, better yet, the BFG. Guaranteed to make everything OK again.
Posted in No Category, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
למה זה מסוכן להאמין בעולם הבא
משהו שעלה לי בראש כששמעתי את Into the Fire בפעם האחרונה. השיר הזה, עד כמה שהצלחתי לגלות, מדבר על מערכת יחסים שהייתה לסולן של Disturbed, דיוויד דריימן. החברה שלו התאבדה והוא כל כך אהב אותה שהוא שקל להתאבד גם. עכשיו, עד כמה שאני יודע, דיוויד הוא יהודי חילוני ולא מאמין באלים מומצאים. אני לא יודע, אולי הוא כן מאמין בעולם הבא. אבל, בכל מקרה, אני חושב שהשיר הזה מדגים יופי למה זה מסוכן להאמין בדברים האלו. נכון, אמונה באלים או בתופעות על טבעיות לא בהכרח כוללת אמונה בעולם הבא או להפך אבל אני בכל מקרה חושב שאפשר להשתמש במקרה הזה כדי להדגים את הסכנה שבאמונה במשהו על-טבעי ולכן על-חומרי. אין שום דבר מעבר, שום דבר לפני או אחרי חוץ מהריק, האין, הכלום. אם הוא היה מתאבד, הוא לא היה מגיע לגיהנום או לגן-עדן או למקום טוב יותר, הוא פשוט היה מת. הוא היה גורם למשפחתו הרבה צער, הוא היה גורם ל-Disturbed לאבד את הקול היחודי שלה והוא היה קוטע את החיים שלו (בגיל שלושים ומשהו) כשהם היו יכולים להיות הרבה יותר טובים. למזלנו, הוא רק חשב, הוא לא ביצע. אז, ילדים, אין טעם לגרום לעצמכם סבל ומוות כי כל מה שתעשו זה לגרום סבל ומוות, לא רק לכם אלא גם למשפחותיכם. אתם לא תגיעו לשום מקום טוב יותר אתם פשוט תחדלו להתקיים בכל מובן שהוא לא ערימת איברים ובשר משומשת. יש כל כך הרבה דברים טובים וחשובים לעשות בחיים וכל כך הרבה סיבות לחיות. קחו דוגמה מכל האנשים במצב סופני שעושים כל שביכולתם כדי להישאר בחיים ובאמת לחיות.
Posted in Thinking Out Loud by Eran with 11 comments.