למה זה מסוכן להאמין בעולם הבא
משהו שעלה לי בראש כששמעתי את Into the Fire בפעם האחרונה.
השיר הזה, עד כמה שהצלחתי לגלות, מדבר על מערכת יחסים שהייתה לסולן של Disturbed, דיוויד דריימן. החברה שלו התאבדה והוא כל כך אהב אותה שהוא שקל להתאבד גם.
עכשיו, עד כמה שאני יודע, דיוויד הוא יהודי חילוני ולא מאמין באלים מומצאים. אני לא יודע, אולי הוא כן מאמין בעולם הבא. אבל, בכל מקרה, אני חושב שהשיר הזה מדגים יופי למה זה מסוכן להאמין בדברים האלו.
נכון, אמונה באלים או בתופעות על טבעיות לא בהכרח כוללת אמונה בעולם הבא או להפך אבל אני בכל מקרה חושב שאפשר להשתמש במקרה הזה כדי להדגים את הסכנה שבאמונה במשהו על-טבעי ולכן על-חומרי.
אין שום דבר מעבר, שום דבר לפני או אחרי חוץ מהריק, האין, הכלום. אם הוא היה מתאבד, הוא לא היה מגיע לגיהנום או לגן-עדן או למקום טוב יותר, הוא פשוט היה מת. הוא היה גורם למשפחתו הרבה צער, הוא היה גורם ל-Disturbed לאבד את הקול היחודי שלה והוא היה קוטע את החיים שלו (בגיל שלושים ומשהו) כשהם היו יכולים להיות הרבה יותר טובים.
למזלנו, הוא רק חשב, הוא לא ביצע.
אז, ילדים, אין טעם לגרום לעצמכם סבל ומוות כי כל מה שתעשו זה לגרום סבל ומוות, לא רק לכם אלא גם למשפחותיכם. אתם לא תגיעו לשום מקום טוב יותר אתם פשוט תחדלו להתקיים בכל מובן שהוא לא ערימת איברים ובשר משומשת. יש כל כך הרבה דברים טובים וחשובים לעשות בחיים וכל כך הרבה סיבות לחיות.
קחו דוגמה מכל האנשים במצב סופני שעושים כל שביכולתם כדי להישאר בחיים ובאמת לחיות.
Posted in Thinking Out Loud by Eran with 11 comments.
לפעמים העניין הוא לא העולם הבא, אלא לסבול פחות בעולם הזה. אל תזלזל – סבל הוא כוח מניע לא קטן. המוות לא גורם לך סבל, ולו מפני שאתה לא קיים יותר. לפעמים לא להתקיים זה עדיף. מאוד. באמת. בגלל זה אני תומכת ברעיון המתת החסד.
מצד שני להחליט לשתות רעל בגלל אמונה במעבר לקיום טוב יותר לאחר המוות לא באמת משפר משהו כאן ועכשיו- זה רק אמונה, בדיוק כמו שאמונה בעולם שטוח לא תפתח לך את האפשרות ליפול מקצה העולם בסוף הים.
בעיה נוספת היא שהרבה אנשים חיים ולא מגשימים את כל מה שהם באמת שואפים בגלל המחשבה הזאת שהמוות הוא לא הסוף ושאם הם יחיו לפי מה שאומר ספר או איש מסויים, הם יקבלו את הפרס שלהם אחרי שימותו.
בואו נוסיף עוד נדבך לנושא:
יש לי חברה שבאמת ובתמים מפחדת (ברמת החרדה) מהעובדה שיום אחד היא תמות.
אולי לאנשים כאילה סיפורים של חיים טובים אחרי המוות עוזרים להפיג את הפחד המשתק.
אני גם מכירה אנשים שכל כך התרגלו לרעיון הפרס המצפה להם אחרי המוות שטוענים כנגד האתאיסטיות שאם אין פרס כזה הם לא ימצאו לנכון לעשות שום דבר בחיים האלה כי “אין משמעות לשום דבר שתעשה”.
אז בשביל אנשים מסויימים זה מה שמאפשר להם להתמודד עם ארעיות החיים מספיק בשביל לצאת מהמיטה בבוקר ולעשות משהו עם עצמם ובשביל אחרים זה סוג של מקל וגזר- כמו שמלמדים ילדים קטנים משמעת על ידי סנקציות.
בשני המקרים זה מעיד, לדעתי, על חוסר בגרות.
בקשר למקרה הראשון יש דרכים יותר טובות להתמודד עם זה.
בקשר לטענה של “אין משמעות לשום דבר שתעשה” זאת טענה שטחית. מה שאתה עושה משפיע על הסביבה שלך.
וכמו שערן אמר פה מספר פעמים, גם אני לא סומך על אנשים שעושים או לא עושים משהו רק בגלל שהם חוששים מעונש.
לילי, הדוגמה שנתת היא היוצא מהכלל שמעיד על הכלל. גם אני מאוד תומך בהמתת חסד במקרה המאוד קיצוני שזה מוצדק. וזה מקרה מאוד קיצוני.
ניהאו, אין לי עוד מה להוסיף, מה שתיארת זה בדיוק כך, חוסר בגרות. ובאמת שיש דרכים טובות יותר להתמודד עם זה. אני יודע שאני הולך למות, כל בן אדם באשר הוא בן אדם יודע שהוא הולך למות. זה התוסף המעצבן שמגיע עם מודעות קיומית. אבל אני עדיין חי. “חיה מיד! שאל אותי כיצד!”
ובקשר להשפעות. זה כבר מגיע לנושא של אהבה והוא כבר נושא לפוסט אחר לחלוטין.
אז אנחנו מסכימים על הבסיס – לפעמים לא להתקיים עדיף על להתקיים, ואפשר לרצות למות גם בלי להאמין בעולם הבא, פשוט כדי להפסיק לסבול. מכאן והלאה זה רק דיון ונימוק לעומקו של עניין, שיקולי עלות-תועלת לפי מה שיש בחייך מבחינת אושר וכאב. אני, למשל, יודעת בדיוק מה סף הסבל שמעבר לו לא שווה לי להמשיך לחיות. בשביל הבחור הזה, בשלב מסוים אולי לחיות בלי החברה שלו היה מעבר לסף הסבל *שלו*.
אם אנשים היו מסוגלים למות מכוח הרצון בלבד פשוט בגלל שהגיעו לנקודה בה אין להם רצון להמשיך לחיות ההיסטוריה שלנו הייתה נראית מאוד אחרת.
יש הבדל בין חוסר רצון להמשיך לחיות לבין רצון אקטיבי להפסיק. כפי שכל מתאבד טוב לא יוכל לספר לך.
“לפעמים לא להתקיים עדיף על להתקיים.”
את אומרת לפעמים, אני אומר לעיתים מאוד רחוקות. מבחינתי, תרגישו חופשי להרוג אותי ברגע שההפסד הברור מהמוות שלי יהיה קטן בכמה סדרי גודל מהרווח האפשרי מהחיים שלי.
זאת אומרת, אם אני גוסס מנגיף קטלני וכל מה שיש לצפות לו זה עוד שבוע של סבל אז כן, תהרגו אותי. אבל על כל מצב פחות מזה אני חושב שעדיין שווה לחיות.