רעיון לטכניון
יש בעיית אבטחה בטכניון. אני מסכים שצריך לבדוק מכוניות בכניסה אבל זה מציק מאוד במיוחד לי שאני לא יכול ללחוץ על כפתור ולפתוח את תא המטען. צריכה להיות דרך מהירה לבדוק את התקינות של רכבים נכנסים. אולי תוכנה לניהול מאגר מידע שיחזיק בתוכו מספרים של אישורים שיהיה אפשר לחפש בהם בזריזות רק על ידי הקשת הספרות הראשונות של האישור. וכשאני אומר אישור אז אני מדבר על מספר מדבקת חנייה לדוגמה או אישור מיוחד לאוטובוסים ומוניות. השומר רק יצטרך להחזיק אצלו מחשב כף יד קטן שבו הוא יקליד את מספר האישור ומיד יעלה מולו תוצאות מתאימות שהוא יוכל לבחור ולהתאים מספר אישור למספר רכב או לתעודת סטודנט ודברים אחרים, כמו ה-Awesome Bar של השואש, מאגר אנשי הקשר בטלפון שלי ותוכנת ה-TTime של לוצקי. שמישהו יזכיר לי לכתוב את זה מתישהו.
Posted in No Category, Thinking Out Loud by Eran with 7 comments.
תזכורות
תזכורות זה דבר טוב וחשוב. ועם זיכרון כמו שלי, אני צריך להשתמש בהם לעתים קרובות. ואני חושב שהדרך שבה אני כותב תזכורות מאוד משקפת את נקודת המבט שלי על החיים. כל פעם שאני כותב תזכורת אני חושב על העובדה שהגוף שלנו מתחלף לחלוטין כל 7 שנים, על העובדה שאי אפשר לתאר את התודעה או אפילו את מהות הקיום האנושי כמשהו שהוא לא מופשט, שהקיום האנושי מתואר יותר טוב כגל, כסוג של הפרעה במרקם הפיזי של הגוף שלנו. אז כשאני כותב תזכורת, אני לא כותב לעצמי מה לא לשכוח להביא מהמרכולית. וזה מתבטא יותר טוב כשאני כותב לעצמי את סיפור הדרך שאני צריך כדי להגיע למפגש הבא שאני עושה בשביל אור ירוק (זה נכתב לפני שהתקנתי את תוכנת הניווט החדשה — ע.א.). כשאני כותב לעצמי תזכורת אני כותב הוראות לאני של עוד שעתיים, עוד יומיים או עוד שבועיים. ואז כשאני קורא את זה זה כמו מסר מהעבר, ממעבר לוילון הזמן, מהמקום שבו היה לי את המאגר המידע הנחוץ ואת הפרטים הדרושים שהלכו לאיבוד בזמן שעבר מאז. ופה מגיעה הנקודה שבה אני באמת אשמח אם כולם יחשבו כמוני (אבל אני אסתפק בחשיבה באופן כולל), אם כולם יחשבו שהחיים זה דבר מגניב ביותר.
Posted in No Category, Thinking Out Loud by Eran with 7 comments.
מה היא קללה עסיסית בין חברים?
זה קורה כל הזמן בין חברים. מקללים אחד את השני. “יא מנייאק” “לך תמצוץ לי” “אתה מקולקל” “אוהב מיקרוסופט” “הלוואי שתבלה את כל החיים שלך בלכתוב אסמבלי.” לא דברים רציניים במיוחד. זאת רמה מסוימת שמגיעים אליה בין חברים שאתה יודע שאתה לא אומר את זה באמת. אבל יש חברים שאתה מרגיש שאתה יכול לעשות את זה ויש חברים שלו. וזה גם לא ממש תלוי בכמה זמן אתה מכיר אותם. זה יותר תלוי בכמה אתה מכיר אותם: האם הם יהיו אלו שיקחו את זה כבדיחה או שיקחו את זה ללב? האם זה בכלל מקובל בתוך הנסיבות? אני בדרך כלל לא עושה את זה.
Posted in Thinking Out Loud by Eran with 10 comments.
שתי הארות לגבי לימודים
אמרתי לעצמי, כשהתחלתי ללמוד, שאני לא אתן ללימודים להשתלט לחלוטין על החיים שלי. זה הופך להיות מאבק קשה יותר מיום ליום. שיעורי בית מצטברים והם לא נהיים יותר קטנים. איבדתי כבר שניים וחצי ערבי משחקים בגלל זה. הבאתי את זה על עצמי. כן, כנראה. וחוץ מזה, אתמול כשקראתי ספר לפני השינה, הנחתי את “צד שמאל של החושך” בצד וקראתי את “אלגברה אבסטרקטית”. שמישהו ירביץ לי. עדכון מיום חמישי: אתמול נשארתי שש וחצי שעות בחווה בשביל לתכנת באסמבלי.
Posted in Thinking Out Loud by Eran with 5 comments.
התחושות הרעות
לכל אחד יש תחושות רעות. הן באות מדי פעם ומתיישבות בירכתי המוח, איפה שהוא ליד האמיגדלה, ומציקות לך. לפעמים, כמו סרטן, הן שולחות גרורות ואז הלב מרגיש קצת כבד והבטן קצת לחוצה, מקשות על הנשימה. לא מזמן שמעתי מישהו מתאר את היתרונות ההשרדותיים שנתנו לנו הבעות הפנים שלנו, על איך כל הפרצופים המוזרים שאנחנו עושים כשאנחנו מפחדים, חושדים, מתפעלים וכן הלאה דווקא שימושיות באותו הרגע. דיי מפוצץ את הסיפור הזה של חרצולי החלל אבל לא משנה. לתחושות הרעות גם כן יש שימוש, הן התמצקות של חששות, ניחושים והשערות שמנסות לגרום לך לעשות משהו. ולפעמים דווקא כדאי להקשיב להן. אולי לא להיות פרנואיד או לברוח לכל הרוחות אבל לפחות להיות מוכן. יום אחד הייתי צריך לצאת לעשות כמה מפגשים. אמרו לי מוקדם יותר באותו היום שאחד אני לא צריך לעשות. אבל הייתה לי תחושה רעה בקשר לזה. ניסיתי להתקשר אליהם מחדש לברר מה קורה אם המפגש הזה ואף אחד לא ענה לי. הייתי צריך להקשיב לתחושה הרעה. כי בסוף לא לקחתי מספיק ערכות ושלחו אותי לעשות את המפגש בכל זאת. נו טוב, עוד לקח נלמד ולפחות נתתי להם את הערכה שלהם השבוע.
Posted in No Category, Thinking Out Loud by Eran with 1 comment.
התחשבות בשונה
הגיע לידיעתי (כי בדקתי את התקינות של האתר בעקבות תיקון מנוע החיפוש והפרסומות) שב-Internet Exploder יש בעיה עם האתר שלי שהתפריט הצידי הופך להיות התפריט התחתון משום מה. וגם הכותרת העליונה מתכווצ’צ’ת. אני חושב על זה כמו שאני חושב על דתיים. הם טועים, נכון. אני חושב שהם צריכים לעבור לצד שלי איפה שטוב יותר ונוח יותר אבל גם בהם צריכים להתחשב, גם אם הם לא יודעים יותר טוב. אבל כרגע אין לי ממש רעיון. אז השאלה היא האם שווה לי להשקיע מאמץ בנושא? למישהו אכפת ששפוטי מיקרוסופט לא מקבלים את התפריט במקום הנכון?
Posted in Thinking Out Loud by Eran with 8 comments.
“Someone is Hurt”
בכל פעם שמדברים על דתיים ודת, צריך להתייחס בכל הכבוד הראוי. “שלא לפגוע ברגשותיהם.” ואני שואל, למה? למה אסור לפגוע ברגשותיהם? זה אחד הדברים שקורים בחיים. זה קורה לכולם וזה מחסן. כל אדם מבוגר צריך להיות מספיק בוגר נפשית כדי להתמודד עם פגיעה ברגשותיו. היצורים היחידים איתם באמת צריך להיזהר שלא לפגוע ברגשותיהם הם ילדים קטנים שאינם בוגרים מספיק בשביל להתמודד עם ההשלכות והפגיעה עלולה לגרום להם נזק נפשי נרחב לתקופה ארוכה. אבל כל אדם בוגר צריך להיות מסוגל להתמודד עם זה, להתנער ולהמשיך הלאה.
Posted in Thinking Out Loud by Eran with 10 comments.
Pearls of Wisdom
כבר אמרתי כמה וכמה פעמים שבמשחק אלפא סנטאורי של סיד מאייר, חוץ מהיותו משחק נהדר בפני עצמו שאולי באמת כדאי לשחק מחדש, יש פניני חוכמה מפה ועד הודעה חדשה. יש לי, ממש, עשרות ציטוטים ממנו בקובץ הציטוטים שלי וכל אחד מהם חכם, משעשע, מטריד. אבל יש כמה מהם שפשוט… “חזקים” ומכים בי כל פעם מחדש כשאני קורא אותם. אולי אם לא יעשו אותו הדבר לכל אחד אבל הנה הם בכל זאת.
Posted in Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.
משעזעי ומענייני השבוע
1) עיניים ביוניות? עדיין לא. אבל יש לנו עדשות מגע ביוניות. 2) ברוכים הבאים לאי של ד”ר מורו: הבריטים מתחילים לעשות ניסויים בעוברים חצי-אנושיים חצי חייתיים. 3) וההודעה האחרונה מנאסא: “אנחנו רוצים משחק מרובה משתתפים מקוון!” 4) אצן בשם אוסקר נפסל מלהשתתף באוליפיאדה בבייג’ינג. הסיבה: “הוא קטוע בשתי הרגליים.” 5) אז… Whatistheaverageairspeedvelocityofanuladenswallow?
Posted in Thinking Out Loud by Eran with 9 comments.
גרימת סבל – אז מתי זה טוב?
אני שומע עכשיו את The End of Faith של סם האריס. וזה גורם לי לשקול מחדש הרבה דברים שאולי נראו ברורים בעבר. אחד מהם הוא התודעה האנושית, המחשבה. התודעה אינה המוח ואינה קיימת במוח במובן הפיזי של המילה. התודעה היא תוצר זמני ומשתנה של מצב הנוירונים במוח שלנו. גלים הם תוצר זמני ומשתנה של מצב מולקולות המים בים ופקק תנועה הוא תוצר זמני ומשתנה של מצב המכוניות בכביש. אפשר, אם כך, לקבץ את התופעות האלו תחת מקשה אחת – הפרעה. כל אחת מהן יכולה להיחשב כהפרעה בתווך בו היא מתקיימת. המחשבה הנוכחית היום היא שהתודעה… פשוט קורה בכל מוח בעל נפח מספיק גדול. נפח מספיק גדול שבו ההפרעה יכולה להיות תופעה מתמשכת? הרי אפשר ליצור סערה בכוס מים. היא לא תשרוד הרבה זמן. ולפי מחקרים אחרים שקראתי, יש מדענים שטוענים שהיתרון המנטלי של המין האנושי היה קשור לדיאטה שלנו באותם זמנים מוקדמים בהם ההבדל בין בני האדם לקופים הגדולים היו בעיקר פיזיולוגיים ולא במיוחד גדולים. האם באמת יכול להיות שהתודעה שלנו, אחד הדברים שמייחד אותנו משאר ממלכת החי, היא רק תוצאת לוואי של ההתפתחות שלנו ולא חלק מהתהליך? נראה לי יותר ויותר שכן.
Posted in Thinking Out Loud by Eran with 6 comments.