העולם הסתדר לפי תחומי עניין
כבר הרבה זמן אני אומר: זה לא שאני לא מספר לאנשים מה קורה איתי כי אני לא רוצה. אני לא עושה את זה כי אין לי כוח להבדיל. בדרך כלל, כשאני רוצה לדבר על משהו, יש כמה וכמה אנשים שמעניין אותי לדבר איתם על זה אבל הם נמצאים ב-3-4 מעגלי היכרות שונים שלי. אז אין לי כוח לפנות לכל אחד בנפרד ולנהל 20 שיחות שונות על אותו הדבר. אני מעדיף להגיד את זה רק פעם אחת. תכלס, זה מה שהרשתות החברתיות מאפשרות, לפנות לקבוצת אנשים שחולקים איתי תחום עניין, לא משנה מאיפה אני מכיר אותם, ולדבר איתם על נושא שקשור לתחום העניין הזה. ואם זה משהו אישי, אני פשוט כותב את זה כאן אם זה ארוך או ישירות על הדף שלי ברשת החברתית אם זה יחסית קצר. בכל מקרה, אם אני כותב את זה פה, אני אחלוק לרשת החברתית ואז אפשר להגיב לי במקסימום שני מקומות. זה כל העניין. והעובדה, שהרבה שיחות שבעבר היו מתנהלות במישור פרטי מתנהלות על פני רשתות חברתיות בפני מאות ואלפי אנשים, אומרת לי שאני לא היחידי שמרגיש ככה.
Posted in Humanity, No Category, Philosophy, Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
?כמה שינוי כבר הורג
אני משחק עכשיו את Deus Ex: Mankind Divided וזה, בצורה מאוד לא מפתיעה, גרם לי לחשוב על Alita Battle Angel בעיקר בהקשר של זהות. אני לא יודע אם זה מופיע בסרט, לא זוכר אם זה מופיע בסדרה אבל זה בטוח מופיע בקומיקס. אחד הדברים שבאמת היו גאוניים, מבחינתי, הוא שכשאליטה נרשמת להיות ציידת ראשים, הם סורקים ומסמנים לה את המוח. כי בעולם שבו קיברנטיקה כל כך מתקדמת ואנשים מחליפים גפיים, חלקים אחרים, ואפילו פרצופים, הדרך היחידה לדעת שמדובר באותו בן אדם היא כי יש לו את אותו המוח. בעולם של Mankind Divided, אחרי תקרית גדולה שעירבה את המשודרגים, עכשיו מתייחסים אליהם כמו אזרחים סוג ב’, כאילו הצורך להחליף יד או רגל פגועה הופך בן אדם למשהו אחר ממה שהוא היה קודם. כל הסיפור של אדם ג’נסן מתחיל עם זה שהוא שודרג בעל כורחו והוא כל הזמן חוזר על כך שהוא לא ביקש את זה. והוא, בתור אדם משודרג אבל שימושי, הולך על הגבול בין החברה הרגילה והתחתית של המשודרגים. זה גרם לי לחשוב על Star Wars. ספוילרים גדולים לטרילוגיה הראשונה. שם, דארת’ ויידר הוא בעצם אנאקין סקייוווקר. אבל הוא עבר הרבה שינויים מאז. הוא הגיע לנקודה שבה הוא טוען אפילו שאנאקין מת ושהוא הרג אותו. הוא כבר לא אותו בן אדם. אבל גם קצת כן. אז זה גרם לי לתהות: כמה שינוי מישהו צריך לעבור כדי שהוא כבר לא יהיה אותו אדם יותר? בעולם של אליטה, הם מבינים שהדרך היחידה לזהות מישהו היא לפי המוח שלו. מבחינתם, כל עוד יש לך את אותו המוח, אתה אותו בן אדם. לפי דארת’ Continue Reading →
Posted in Humanity, Thinking Out Loud by Eran with 3 comments.
שמאל וימין בפוליטיקה
“מקור המונחים ‘ימין’ ו-‘שמאל’ הוא במקומות הישיבה של הסיעות השונות בפרלמנט הצרפתי שהורכב אחרי המהפכה הצרפתית אך לפני הדחתו של המלך. בפרלמנט זה, שנקרא “האספה הלאומית” ישבו הז’ירונדינים שצידדו בשינויים מתונים במבנה המשטר והשלטון ובהמשך המלוכה והנהגת מונרכיה חוקתית, בימין הבית, ולעומתם היעקובינים, שצידדו בביטול המלוכה ובשינויים חברתיים רדיקליים, ישבו בשמאלו.” — ‘שמאל וימין בפוליטיקה’, וויקיפדיה. או, בקיצור, אלא אם כן אתם מתיימרים להיות צרפתים שתומכים או מתנגדים למלוכה, רדו מהמושגים האלו ותמצאו משהו טוב יותר. אפשר לראות רק מהבלגן האדיר שיש במאמר היחסית קטן הזה כמה המונחים האלו פשוט לא מתאימים לחברה המודרנית. דברים כמו ‘הימין בדרך כלל אומר ככה אבל יש ימנים שחושבים אחרת’, או ”השמאל אומר ככה אלא אם כן זה שמאל אחר ואז זה ככה וככה’. עזבו. אין סקוטי אמיתי. תחשבו על מה אתם מאמינים, אלו עקרונות חשובים לכם ותגדירו אותם בעצמכם. לכו למקום שבו אתם מרגישים נוח. לא רק בגלל שאמרו לכם ששם אתם צריכים להיות או ששטפו לכם את הראש עם מניפולציות זולות. והכי חשוב, תחשבו על זה בעצמכם.
Posted in Humanity, Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.
כי שיחת טלפון היא דבר יקר — מבחינת תשומת לב
בן הטיפש עשרה הרגיל אולי לא יסכים איתי בדיוק אבל אני חושב שהסיבה שאנחנו כבר לא ממש מדברים בטלפון אלא שולחים הודעות או מסרוני קול כאלו ואחרים היא כי אחרי שהרבה אנשים כבר הבינו, לוגית, שזמן ותשומת לב הם המשאבים הכי יקרים שיש, השאר החלו להבין את זה אינטואיטיבית. אני, דיי מאז ומתמיד, לא ממש אהבתי לדבר בטלפון. הכי העדפתי לדבר פנים אל פנים אבל, אם הדבר לא מתאפשר, אני מעדיף לשלוח הודעות. קודם דואל, תוך כדי זה מסרונים, ועכשיו יותר מסרים מידיים. גם אני, עכשיו, מתקשר רק למעין או רק כשאני צריך תגובות בזמן אמת וגם זה, רק אם אני ממש חייב. אני עדיין לא מבין את הקטע של לשלוח מסרוני קול הלוך חזור.
Posted in Humanity, Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
דארמוק ונתניהו
אתם יודעים מה? אני חושב ש’דארמוק‘ דווקא יכול ללמד אותנו הרבה. הוא לא סתם פרק טוב. כמו שמשתמשים במטפורה באופן כללי כדי ליצור קשר רגשי מהיר בשביל אנשים ולהעביר רעיונות בלי להצטרך לבנות אותם מאפס, גם הגישה של ‘דארמוק’ יכולה לעבוד נהדר ביום-יום. מצד שני, אם אני אצביע על המדינה שלנו ואגיד “גרמניה, כשהיטלר עלה לשלטון”, “ארצות הברית, בבהלת היפנים של מלחמת העולם השנייה”, או “דרום אפריקה, אפארטהייד”, אנשים עלולים להאשים אותי בכך שאני שונא את המדינה. למרות שזה בדיוק להפך.
Posted in Humanity, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
Y Gen vs. Millennials
I keep hearing the talks about Millennials. First of all, I dislike the term. I dislike the whole generational segregation thing. I think it’s stupid and arbitrary and doesn’t really help anyone with anything. But let’s say we agree that it is, indeed… a thing. The Millennials are one of the biggest generations on the list, some pegging it as children born between the years 1980 and 2004. But this is not 1920 when there was the recession and that’s it; or 1940 when there was a World War and that’s it. I mean, those are big things but you know what happened between 1980 and 2004? Home computers, cellular phones, the internet, smart phones. And each of those are a huge thing of itself. I was born in 1984. I had a Commodore 64 when I was 6. It wasn’t much but it was much. Someone born in 1988 probably already started with an almost completely graphical user interface. Someone born in 1990 already had a rudimentary internet at their disposal by the time they could read and write. Someone born in 1994 could already see many people around them with a phone in their pocket and have a constantly on internet connected PC in their home. Someone born in 2000 probably had a phone from childhood and could see the encroachment of smartphones. And someone born in 2004-5 probably considered a “smartphone” as just… well, a phone, and have a constantly on internet connected phone in their pocket. Continue Reading →
Posted in Humanity, Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
הבעיה הצבאית של העדות החרדיות
בערוץ VisualPolitik הם מדברים על למה הצבא הישראלי כל כך טוב. אני רוצה למשוך תשומת לב לנקודה מאוד מסוימת שהם מעלים שם: המוראל, האחידות והשיוויון בין המעמדות — העובדה שכל מי שמתגייס לצה”ל מתחיל מאותה נקודה וכולם נלחמים מתוקף נאמנות למדינה. ובכן, הם גם שמים שם כניגוד את מדינות ערב עם מעמדות לא שיוויוניים, עם מספר רב מאוד של עדות ועם בעיה קבועה של מוראל ירוד, עריקות והיררכיה חזקה מדי. אני רואה את אותן בעיות פה עם העדות החרדיות. קודם, חרדים אינם מתגייסים כי הדת שלהם יותר חשובה מהמדינה שלהם. שנית, אם הם כן מתגייסים אז, בעובדה הזאת, הם מפלגים את הצבא המאוחד שלנו לגברים ונשים, לדתיים ולא דתיים. וכשמגיעים לשירות עצמו, הנאמנות שלהם מפולגת והם יקשיבו לרבנים שלהם לפני שיקשיבו למפקדים שלהם. וזה יקרע את הצבא שלנו לשניים וכנראה שמאוד בקרוב, אם המצב ימשיך, נגיע לכך שאחד הצבאות הטוב ביותר בעולם — הצבא שניצח שלוש מדינות עם כמות חיילים כפולה משלו בשישה ימים בלבד — יהיה כמו צבא ערב הסעודית. ולא, זאת לא מחמאה.
Posted in Humanity, Less Interesting News, Religion, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
עוד בעיה של התחשבות
כולם שונאים חותכי תורים, נכון? אז למה מרשים את זה בכביש? קחו את הירידה מאיילון דרום לרוקח, לדוגמה. או את הגשר מעל רוקח, עובד אותו הדבר. בדרך כלל, במיוחד בתקופות העומס, יש תור של יותר ממאה מטר של מכוניות לפני הרמזור או בכניסה לגשר. האדם המתחשב יראה שמצטבר תור ויכנס בסופו כמו בן תרבות. אבל כל כך הרבה אנשים פשוט ממהרים קדימה ונדחפים. ואז צריך לא רק לחכות את התור הגדול שכבר יש אלא גם את כל הנדחפים שחושבים שהם חכמים גדולים. אם דבר כזה היה קורה בתור לדואר או לבנק, הייתם מרשים לזה לקרות? אם מישהו היה נדחף לפניכם בתור למטוס, לא הייתם בועטים אותו אחורה? אז למה להרשות את זה בכביש? כולנו רוצים להגיע לאן שהוא, אף אחד רוצה להישאר תקוע במכונית בשמש התל-אביבית. אז למה זה ממשיך?
Posted in Humanity, Thinking Out Loud by Eran with 1 comment.
No Man’s Sky is an Introvert’s Game
According to Steam, I have played for 36 hours since the game came out. I’ve got my Atlas Pass v1. I’ve only jumped a few systems so far. I’m still using the Omega bonus ship. I’ve installed about a dozen mods. That’s the sad part. That I like the game. I’m enjoying it. But I can’t deny all the complaints. I know exactly what they’re talking about. I can feel it too to a degree. And I’ve installed those mods to breathe a bit more life into it, still hopeful that the devs will add more content in the future. And after thinking about it, for just a few hours (not 36), I think No Man’s Sky is an introvert’s game. It’s not about a glorious adventure through the stars where you team up with your friends to take out pirates, track down Alosaurus size fauna, run and blast sentinels while doing… I don’t know what. No Man’s Sky is chill. It’s slow. It’s relaxed. It’s existential. Yes, there are hundreds of thousands of players out there. Every planet has hundreds of stations with about 4 out of 10 containing an alien. And the stations have an alien. And every ship has an alien. A single alien. Alone, sitting in solitary, interacting through barely understandable dialect and sometimes through a counter or even a view screen. And you’re there too, jumping from planet to planet, in your tiny ship. All alone. And the universe is proc-genned. It doesn’t care about Continue Reading →
Posted in Art, Gaming, Humanity, Philosophy, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 4 comments.
ביקור רחוק קרוב
הלכתי לבקר את ההורים שלי בסוף השבוע. עבר קצת זמן והיו עוד כמה דברים שרציתי לעשות. לא ידעתי שעבר כל כך הרבה זמן. יצאתי ביום שישי על הבוקר, אחרי הפרק של Critical Role, ונסעתי עם מוצארט לקיבוץ. היו המון מכוניות על הכביש. כנראה שבגלל זה אני בדרך כלל מעדיף לנהוג בלילה. מכיוון שהייתי אחרי לילה קצר ובוקר מוקדם, הייתי צריך לעצור פעם אחת להתרעננות באמצע הדרך. אבל בסוף הגעתי עם מספיק בזמן בשביל ללכת לבקר את איירה בחנות הבגדים. קניתי לעצמי כמה זוגות מכנסיים חדשים וקצת גרביים. אחרי זה הלכתי לכלבו לקנות כמה דברים לבית. ביליתי כמה שעות בלדבר עם ההורים שלי על כל מיני דברים ממה קורה בחיים ועד האולימפיאדה ובדרך על המצב בקיבוץ. הלכתי לנוח קצת ואז הלכנו לארוחת ערב והמשכנו את הדיון כמו גם אחר כך כשאבא שלי לקח אותי לסיבוב בקיבוץ וראיתי כמה דברים באמת השתנו. הדרך שבה הייתי הולך כל יום לגן או לכיתה א’ כבר לא קיימת. המועדון הישן של הילדים הפך לדירה קטנה. בית הילדים שבו היינו עושים כל מיני חוגים הפך למלון קטן והחצר שלו איפה שהיה פעם מגרש המשחקים שלנו. מקומות שבעבר הדהימו אותי שאף אחד עוד לא הרס ופינה הפכו ליחידות דיור לצעירים. בונים בניינים חדשים על כל חלקה פנויה, כולל על אזורי האחסון הישנים שליד הרפת, איפה שהלכתי לשחק בתוך הכותנה כשהייתי קטן. ועל הדרך, דיברנו על הידרדרות ועל איך כל מיני אנשים מנצלים את הקיבוץ למטרותיהם ולרווחם הפרטי. ועל איך לא עושים משהו בנידון כי אין יותר מדי לעשות. וזה עצוב. וזה מעצבן. וגם עצוב. אבל בעיקר מעצבן. Continue Reading →
Posted in Humanity, Me, No Category, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.