ג’יני…
כן, תייגתי את זה תחת Humanity. 23:40 – מה שאני חושב הוא שאני יכול להוציא לה קרציות אבל מחר זה כבר לא ישנה. ואני חושב על כך שהיא לא באמת יכולה לדעת מה הולך לקרות מחר. ואני חושב על הפעם היחידה, מתישהו בגיל 11-12, שלא הייתי נחמד אליה. ואולי הייתי יכול לתת יותר, להשקיע יותר. החלטתי להישאר. לפחות לתת לה את הלילה הזה. לפחות עד שארדם. יצאנו איתה לטיול לילה אחרון. 1:00 – ג’יני הלכה לישון. אני עדיין ממיין זכרונות ישנים. 2:40 – הוצאתי לה עוד קרציה. וכנראה שהולכים לישון. וזה לא אומר שחוזרים אלי לדירה. 9:30 – השכמה. עוד מעט זזים. והשאלה שעוד נותרת: מה עושים אחרי? איך החיים שלנו יראו אחרי? בטח שפחות שערות בבית. אני עדיין חושב שצריך לשרוף ולשמור את האפר או אולי לפזר את האפר אבל לשמור את הקולר. 10:00 – יצאנו. 11:01 – ג’יני כבר לא איתנו. 11:26 – ג’יני באדמה. הקולר אצלי ביד. וכל מה שאני מצליח לחשוב הוא שהיה ועדיין מגיע לה יותר. עדכון מאוחר – אני לא יכול שלא לחשוב על כך שזה השפיע עליי יותר מעל כולם. בשביל אמא היא הייתה חיית המחמד. בשביל אבא היה הייתה סוג של fixture. אילן לא התחבר אליה בכלל. עודד אהב אותה אבל הוא היה לרוב נעדר בשנים האחרונות. עמיחי אהב אותה בדרכו שלו ואפשר לראות את זה. אבל מעל הכל… בשבילי, היא גידלה אותי באותה מידה שאני גידלתי אותה.
Posted in Humanity, No Category, Thinking Out Loud by Eran with 1 comment.
150 למוצא המינים
החודש חוגגים 150 שנה להוצאת הספר הקריטי ‘מוצא המינים’. לכבודו, וקצת כדי לעודד את קריאת אחד מספרי המדע הפופולאריים החשובים ביותר בעולם, מגזין New Scientist פורש סדרת כתבות קצרות המפרקות ומבקרות את פרקי הספר. מה נעשה, מה נעשה נכון, מה היה טעות ומה נלמד מאז. כדאי לקרוא. גם את הכתבה.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
אוי, מיקרוסופט, נו באמת
עד עכשיו שנאתי את מיקרוסופט כמו שכולם שונאים את מיקרוסופט, בתור ה-Big Bad שלא נחמד אלינו ואנחנו רוצים שיילך למרות שהוא מספק לנו שירות שכולם משתמשים בו. שנאתי אותם כי הם עובדים לא נכון, מתעללים במשתמשים שלהם ומתנהגים לא יפה באופן כללי. שנאתי אותם מרחוק ועל אש קטנה. אבל עכשיו… עכשיו הם הצליחו לעלות לי על העצבים באופן אישי. אני יודע שמדובר רק בקומץ אנשי תמיכה טכנית אבל עדיין. Now, it’s personal.
Posted in IT, No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 3 comments.
ולסיכום נאנורימו
כן, נגמר נובמבר אז הגיע הזמן לסיכום. לא הגעתי למאה אלף מילים ואפילו לא לחמישים אלף הנדרשים. למען האמת, אפילו לא הגעתי לעשרת אלפים. גם אם מזייפים קצת למעלה את הדברים ששכחתי לציין ואת כל הכתיבה שעשיתי בשביל לימודים, אני לא חושב שאני יכול להגיע לחמישים אלף. אז הסיכום שלי הוא שאני עדיין לא ממש יכול להשתתף בנאנו. כי בשביל להשתתף בו ברצינות, בקצב הכתיבה הנוכחי שלי, אני אצטרך לקחת חודש חופש ולהתעסק רק בו. וכרגע אני לא יכול להרשות לעצמי. אולי כשאסיים ללמוד. עד אז…
Posted in Memes and Stuff, No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
מילואים!
אז את זה אני מקליד ברגעים אלו. למה? הנה הסבר קצר לאיך שמילואים עובדים היום. לפחות, בשבילי. יום ראשון, אני מכריח את חברה שלי לקום בשש וחצי כדי להגיע לאוטובוס הראשון שאפשר מארלוזרוב לבאר שבע כדי להגיע בשעה איחור ממה שביקשו ממני. בערך שעה וחמישה אוטובוסים עמוסים לעייפה מאוחר יותר אני מצליח לעלות על קו עם מקום אחד ריק לכיוון באר שבע. למזלי, משם היה מיד אוטובוס לצאלים. מגיעים לצאלים, מתחיילים ומתחילים לעבוד. מכרסמים עוגיות ופרינגלס וקצת סוכריות תוך כדי מיתקון ובדיקות של טנקים ונגמ”שים עד ארוחת ערב ממש לא מדהימה. בסופר של צאלים יש מגנום מריר אקוודור אבל אני נזכר מאוחר מדי מכדי לקנות אותו. אבל כן יש חדר אינטרנט ושולחן ביליארד שם והם מוכרים בקבוק קולה של ליטר וחצי בחמש וחצי שקל, שזה שקל פחות מאשר באס”ט. נו, טוב. מקלחת זריזה וקפיצה לשינה. כי בבוקר קמים בשש וחצי כדי להיות מוכנים במשטח בשבע לרדת עם שבע, שזה גם ליש, בעיקרון שמות משונים יותר למחלקת המרגמות. יורדים איתם לשטח, נוסעים בנגמ”ש בכיף, בקור, באבק, בעיניים. מסתכלים עליהם קצת מתאמנים, מנסים ללמוד עוד קצת נומרית ומערכות הפעלה ונקראים לחזור לבסיס כי צריך לצאת הביתה. צריך לשחרר אנשים ואני בין הנבחרים. אז חוזרים לבסיס בג’יפ סיור שלא היה מקבל אישור כביש אם היו בונים אותו מחדש, נפטרים מכל הציוד ולוקחים טרמפ לצפון. נפגשים עם החברה לפחות לקצת צומי לפני שצריך לחזור לצפון ללימודים. והבעסה, יכול להיות שהיה טוב לי יותר מבחינה לימודית לעשות את כל השבוע.
Posted in No Category by Eran with 2 comments.
מילואים?
החל מהיום אני רשמית נמצא במילואים ואחזור רק ביום חמישי. נראה אם אוכל לשמור על כמות העדכונים עד אז. :)
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
ביקורת בשורות
כבר מזמן לא כתבתי משהו כזה (כן, ההודעה מאתמול נכתבה אחרי זאת). אני ממשיך לקרוא ולשמוע אז הנה שני ספרים ששמעתי וקראתי (בהתאמה) לאחרונה ושמגיע להם קצת תשומת לב. אז הנה מהרע לטוב. קודם דן בראון ואחרי זה השנתון.
Posted in Reviews by Eran with 4 comments.
ביקורות בשורות
אתמול היה מועדון הקריאה הראשון של התא הטכניוני למד”ב ופנטזיה. למען האמת, לא ציפיתי ליותר מדי. קיוויתי ליותר אבל לא הופתעתי כשהיחידים שהגיעו היו אני וניצן, האחראים על המועדון. בכל מקרה, דיברנו על הספר, הידרומניה לבערך חצי שעה ואז הלכנו לערב משחקי התפקידים. שם הייתה נוכחות לא רעה, ארבע קבוצות של ארבע-חמישה שחקנים, ובתקווה אולי משכנו עוד כמה אנשים מתעניינים. לא יכולתי להישאר יותר מדי אבל בתקווה יהיו עוד כאלו. בכל מקרה, הביקורות האלו יהיו על הידרומניה ועל The Highwayman של סלבטורה. אני מסתכל על שניהם באותו אור שאסביר בסוף, אחרי שאחווה את דעתי המלאה.
Posted in Reviews by Eran with 1 comment.
ג’יני, ג’יני
ג’יני הגיעה אלינו במאי 1993, בגיל חודשיים. היא הייתה חמודה מהרגע הראשון. אני עוד זוכר שעודד הביא אותה והיא התרוצצה בבית פנימה והחוצה בזמן שחשבנו על איך לקרוא לה. עבר הרבה זמן מאז. ג’יני כבר כמעט בת 16, שזה גיל מאוד מכובד בשביל בת למין הכלביים הביתיים. אם להאמין לשער החליפין הסטנדרטי, ג’יני שוות ערך לבת אדם בגיל 112. זה דיי הרבה. ברור שהיא בסוף דרכה וזה רק עניין של זמן. וזה ברור שכואב לה כשהיא אוכלת, שהיא לא מסוגלת לעמוד טוב, שהיא כבר לא רצה ולא ממש מזהה אפילו אותי ממרחק של יותר מחמש מטרים. אני יודע שאם אני הייתי במצב של ריקבון מתקדם, ללא מזור לכאב, גם אם עדיין הייתי מסוגל לעשות דברים מסוימים, אם הקיום עצמו היה כאב, הייתי רוצה עזרה בלסיים הכל. אבל ג’יני לא יכולה לבקש מאיתנו דבר כזה. האם זה עדיין נכון כבר לחתום על הסוף? אבא שלי כבר קובע תור לוטרינר ליום שישי עוד שבועיים כדי שגם אני וגם עודד נוכל להגיע וללוות אותה אל הסוף. אני יודע שהיא מבוגרת וזקנה וכואב לה והיא סובלת. הגיונית זה נראה נכון אבל למה זה לא מרגיש ככה? למה זה עדיין נראה לי כמו רצח? עזרה בהתאבדות, המתת חסד, היו הרבה שמות. מצידי זה עדיין נראה כמו רצח. אני לא רוצה שהיא תסבול אבל כואב לי אישית רק מלחשוב על זה.
Posted in No Category, Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with 5 comments.
מהדברים המוזרים שקורים לי בעבודה
אני מגיע בבוקר לעבודה. ברוריה אומרת לי שהיא רוצה שאני אבוא לסדר לה את לוח השנה. אמרתי שבסדר, אני אבוא עוד מעט. באתי אליה ומתברר שהיא לא מצליחה להיכנס לחשבון גוגל שלה. קצת רקע: לפני קצת זמן סידרתי לה בחשבון בגוגל שתהיה סיסמה רצינית וחזקה. היא כתבה אותה במחברת שלה, ה-IE זוכר אותה ויש לה אפשרות שחזור סיסמה. משום מה, עכשיו זה הפריע לה. אמרה שהיא רוצה סיסמה פשוטה יותר, שישה תווים. אז ניסינו לשנות סיסמה. גוגל, בחוכמתו כי רבה, קודם זיהה את שם החשבון שלה למרות שהוקלד לא נכון ואחר כך טען ששישה תווים זה לא מספיק וצריך לפחות שמונה. אז היא כתבה שמונה. חשבתי שהכל בסדר והלכתי. אז היא התלוננה שזה עדיין לא עובד. באתי לראות מה קרה הפעם. עכשיו היא ניסתה להשתמש בהשלמה האוטומטית, למרות שקודם לא. אבל ה-IE זכר את הסיסמה הקודמת ולא את החדשה (שואש כבר היה זוכר את החדשה פה). אז חיפשתי איפה IE שומר את הסיסמאות שלו. לא מצאתי. הכי נקודתי שמצאתי היה כפתור של ‘מחק את כל הסיסמאות’. אז זה מה שעשיתי והלכתי. אז היא מתלוננת לי שאני עושה לה דווקא כשאני רק מנסה לעזור לה לעבוד חכם יותר ונוח יותר ושהיא רק רוצה שיהיה לה ‘כמו לכולם’. ואני תוהה למה לעבוד ‘כמו כולם’ כשה’כמו כולם’ הזה כולל לא להבין מה הבעיה אלא רק להעלים אותה ועבודה עם דפדפן טיפש שכן עושה לה דווקא?
Posted in IT, No Category, Practice, Thinking Out Loud, Weird by Eran with 5 comments.