ביקורות בשורות
אתמול היה מועדון הקריאה הראשון של התא הטכניוני למד”ב ופנטזיה. למען האמת, לא ציפיתי ליותר מדי. קיוויתי ליותר אבל לא הופתעתי כשהיחידים שהגיעו היו אני וניצן, האחראים על המועדון. בכל מקרה, דיברנו על הספר, הידרומניה לבערך חצי שעה ואז הלכנו לערב משחקי התפקידים.
שם הייתה נוכחות לא רעה, ארבע קבוצות של ארבע-חמישה שחקנים, ובתקווה אולי משכנו עוד כמה אנשים מתעניינים. לא יכולתי להישאר יותר מדי אבל בתקווה יהיו עוד כאלו. בכל מקרה, הביקורות האלו יהיו על הידרומניה ועל The Highwayman של סלבטורה. אני מסתכל על שניהם באותו אור שאסביר בסוף, אחרי שאחווה את דעתי המלאה.
הידרומניה: (ישראלי, מד”ב, פאנקיסטי) בהידרומניה, העולם עבר בצורת מהירה ומים נקיים הפכו להיות יקרים יותר מאורניום מועשר. מרכז הכוח העולמי עבר מערבה לסין, התמיכה בישראל נחלשה, התמיכה בפלסטינים גברה ולכן גבולות המדינה נדחקים יותר ויותר פנימה ככל שהפלסטינים משתלטים ומצב הישראלים נהיה גרוע יותר. ובתוך כל זה, מיה, שבעלה נעלם עם המצאתו שתשנה את העולם, מנסה להבין מה מקומה, מה לעשות ומה יהיה איתה ועם התינוקת בבטנה.
אני בדרך כלל משוחד לטובה כשזה מגיע לספרות ז’אנרית ישראלית אבל אני לא יכול להתעלם מהעובדה שסופרי זרם מרכזי שעוברים לכתוב ז’אנר עושים הרבה טעויות. שלא לדבר, על הסגנון הדיי מעצבן שהם גוררים איתם. הסיפור עצמו מעניין, הסוף מתיישב טוב והגיוני, אם כי קצת צפוי, ויש מספיק דמויות מעניינות ולא קרטוניות כדי להחזיק את תשומת הלב אבל הרבה בעיות צצות פה ושם. בין אם זה הסגנון שמערבל דיאלוגים אחד בתוך השני בפסקה אחת (אם כי מפריד את הפלונטר פעם בכמה זמן), השפה הדלה והגסה והחוסר בתיאורים שמשרים אווירה נטולת… הרבה. אני מסכים אם ניצן שהספר עונה על הרבה מהקריטריונים של פאנק (אין ממש סייבר) אבל החסר הגדול הוא האווירה. האווירה כל כך דלילה לעומת ספרי סייברפאנק סטנדרטיים שאפילו לא הייתי מעיז לקיים את התחרות.
לסיכום, הדעה הסופית שלי היא “מה…”. הספר לא מדהים למרות שהיה יכול להיות עם טיפה יותר התחשבות בסגנון ובטעויות המצויות. אני אומר לא חובה ואפשר לוותר.
The Highwayman (פנטזיה, פעולה) בארץ שאמורה להיות כבר מוכרת יש בעיה. הערים העצמאיות מאבדות אחיזה במלחמה האלימה בגמדים ובמלחמות הפוליטיות בין עצמן. נזיר שיצא למסע לימודי לארץ הברברים השכנה חוזר עם יותר ידע משחשב שיצבור, אחרי שלמד יותר מאשר לימד, ועם אישה חדשה. אבל הבן שלהם הולך להיות חשוב יותר, הוא זה שהולך לשנות סדרי עולם ולבלגן את האיזון העדין בין שתי הדתות שרבות על שליטה רוחנית בעירו.
הרעיון הבסיסי נשמע כמו רעיון טוב לסרט פעולה חביב וביקורתי. כשירון נתן לי את הספר הוא אמר שאני יאהב את הדתות שם ואיך הן מתייחסות אחת לשנייה וזאת פחות או יותר נקודת העניין העיקרית בספר. מעלליו של הגיבור כתובים בשפה כל כך גנרית וחוזרת על עצמה, בכזה חוסר חן ועודף התלהבות שאי אפשר שלא למאוס בכך במהירות. הדמויות דיי קריקטורות ובאנאליות ולכל הספר יש ריח של ספר טיסה לא מרשים במיוחד.
ההמלצה היא להתרחק אלא אם כן אתם אוהבים את ספרי ההרפתקאות חסרי המוח.
הסיבה שאני מזכיר את שני הספרים האלו ביחד היא משהו שסטיבן קינג אומר בספר שלו ‘על כתיבה’. הוא אומר שלכל סופר צריך להגיע לנקודה שבו הוא קורא ספר, שהודפס ונמכר ואולי אפילו נמכר בהצלחה, ואומר לעצמו: “אני יכול לכתוב יותר טוב מזה. אני כבר כותב יותר טוב מזה.” ואז מגיעה התקווה האמיתית לכתיבה. אז זאת הייתה הדעה העיקרית שלי לגבי The Highwayman כשקראתי אותו ועכשיו גם לגבי הידרומניה. אין לי מושג איך האחרון זכה בפרס גפן אבל זה מה שעבר בפרס גפן השנה, אני לא רוצה לראות את המתחרים האחרים.
Posted in Reviews by Eran with 1 comment.
הסיפור של Highwayman נשמע מועתק מההיסטוריה.
תחליף גמדים במנצורים, תחליף ממלכה אנושית בסינים, תחליף את הדת המיובאת בבודהיזם (מסע אל המערב) ויש לך העתקה בוטה של רעיונות טובים על ידי כשרון כתיבה שלא מסוגל להחזיק מים גם אם תתן לו דלי.