מילואים!
אז את זה אני מקליד ברגעים אלו. למה? הנה הסבר קצר לאיך שמילואים עובדים היום. לפחות, בשבילי.
יום ראשון, אני מכריח את חברה שלי לקום בשש וחצי כדי להגיע לאוטובוס הראשון שאפשר מארלוזרוב לבאר שבע כדי להגיע בשעה איחור ממה שביקשו ממני. בערך שעה וחמישה אוטובוסים עמוסים לעייפה מאוחר יותר אני מצליח לעלות על קו עם מקום אחד ריק לכיוון באר שבע. למזלי, משם היה מיד אוטובוס לצאלים.
מגיעים לצאלים, מתחיילים ומתחילים לעבוד. מכרסמים עוגיות ופרינגלס וקצת סוכריות תוך כדי מיתקון ובדיקות של טנקים ונגמ”שים עד ארוחת ערב ממש לא מדהימה. בסופר של צאלים יש מגנום מריר אקוודור אבל אני נזכר מאוחר מדי מכדי לקנות אותו. אבל כן יש חדר אינטרנט ושולחן ביליארד שם והם מוכרים בקבוק קולה של ליטר וחצי בחמש וחצי שקל, שזה שקל פחות מאשר באס”ט. נו, טוב. מקלחת זריזה וקפיצה לשינה.
כי בבוקר קמים בשש וחצי כדי להיות מוכנים במשטח בשבע לרדת עם שבע, שזה גם ליש, בעיקרון שמות משונים יותר למחלקת המרגמות. יורדים איתם לשטח, נוסעים בנגמ”ש בכיף, בקור, באבק, בעיניים. מסתכלים עליהם קצת מתאמנים, מנסים ללמוד עוד קצת נומרית ומערכות הפעלה ונקראים לחזור לבסיס כי צריך לצאת הביתה. צריך לשחרר אנשים ואני בין הנבחרים. אז חוזרים לבסיס בג’יפ סיור שלא היה מקבל אישור כביש אם היו בונים אותו מחדש, נפטרים מכל הציוד ולוקחים טרמפ לצפון.
נפגשים עם החברה לפחות לקצת צומי לפני שצריך לחזור לצפון ללימודים.
והבעסה, יכול להיות שהיה טוב לי יותר מבחינה לימודית לעשות את כל השבוע.
Posted in No Category by Eran with 2 comments.
אבל ראית את החברה יותר ואתה כנראה תישן טוב יותר ותאכל טוב יותר. בהצלחה בלימודים.
אני מאוד מקווה להצלחה אחרת היא תכעס עליי. :)