מחשבות בתלם – למעין
רביעי, 06:54 – מנקודת המבט שלי עכשיו. זה נראה כזמן מאוד מוקדם להיות בו ער. יש ערפל שמכסה את כל האזור. אין ראייה ליותר ממאות מטרים בודדים. הקיטבג שלי נראה כאילו הוא יצא לשחות. צריך לזוז בשמונה ואני צריך להתארגן. רביעי, 08:16 – אני קבור בתחת של נגמ”ש ואנחנו זזים. צפוף וחמים וקצת מחניק. אבל בסדר. עבר הרבה זמן מאז שעשיתי את זה. זאת חווייה. שכנראה אף אחד לא שש לחוות אם הוא לא חייב. רביעי, 10:56 – הקמנו חמ”ל בשטח. עקבנו אחרי תרפ”ל. אכלנו ארוחת בוקר. הקמתי עמדת הטענת טלפונים. עובד נהדר דרך הנורות של הנגמ”ש. מסקנה: אם יש בעיה, זה כנראה הכבל החיובי. רביעי, 16:00 – תרגיל יוצא לדרך. אני תוהה אם אפשר לישון. כנראה שלא. יותר מדי יריות. רביעי, 17:35 – כרגע עזרתי להנחית מכת ארטילריה. :) יש פה כל כך הרבה קצינים ורכבים בכירים שאפשר לחתוך פלאפלים בחרבות ולחלק לארונות. וואו, זה היה גרוע. פשוט נראה שכל סרן ומעלה מחמישים קילומטרים נמצאים על הגבעה הזאת. רביעי, 19:51 – ויש לנו גם מסוקים בתרגיל. רביעי, 21:29 – נשמע כמו התנועה האחרונה. מרגיש כמו הסוף. רביעי, 21:47 – פצצות תאורה על היעד. וגם פצצות אחרות. ופגזים. וכדורי מאג. אני מסוגל להבין את זה. תרגיל גדודי זה מופע מרשים. מופע שצריך בשבילו אטמי אוזניים ומשקפות, אבל עדיין מרשים. רביעי, 21:58 – הטנקיסטים מפרקים והולכים. אנחנו עוד נשארים לעבוד. אני חושב שאולי היחס בין הטנקיסטים והמפקדה הוא לפי הסכמה של הנרי רולינס. הם כוכבי הרוק אבל אנחנו פה שעות לפני מרכיבים ואנחנו נהיה פה שעות אחרי לפרק. רביעי, 23:43 – Continue Reading →
Posted in Maayan, No Category by Eran with comments disabled.
מחשבות בתלם – למעין
שלישי, 09:56 – אני ער כבר שעה וחצי. הפעם התעוררתי מהזבובים ולא מהחום, פחות או יותר הסיבה העיקרית למה אני מעדיף אוהל ולא סתם כיפת השמיים. אבל מדהים שבמה שנראה כמו הכוונה מלמעלה, היום כנראה הולך להיות נעים. אם העננים ימשיכו לכסות את השמש. התרחצתי, עד כמה שאפשר לקרוא לחפיפת ראש מתחת לברז והעברת מטלית לחה על חצי מהגוף מקלחת, ואני שם קרם הגנה כמו שצריך. לא רוצה לחזור ערן אדום. יש עוד זמן עד שצריך לזוז אז אני מרגיש דווקא בסדר. השלפוחיות שלי הן כבר משהו אחר. שלישי, 10:02 – ועכשיו שפכו עליי כוס קפה. לא חם, סתם מגעיל. וחבל על המכנסיים. שלישי, 13:50 – סמב”צים עובדים על טלקונים. חימושניקים עובדים על נגמ”ש. הצלייה נפלה בפעם השמינית. התרפ”ל מתקדם בלעדי. אני מרגיש קצת מבוזבז. היום הייתי בתפקיד בזנט ומועמד לתפקיד חבל. עדיף לי כבר לחזור ולארוז את הדירה. שני הדברים הראויים לציון היחידים היום הם שני השיחות איתך. שלישי, 17:26 – מקלחת!!! מקלחת אמיתית לא סתם מגבונים. היה לנו קצת זמן מת אז חזרנו לצאלים להתרענן. זה מרגיש יותר טוב. ופחות חולי. פחות חול זה טוב… ולמות זה פחות טוב. עכשיו אני צריך גלידה. שלישי, 21:41 – ופתאום גיליתי שכל מה שצריך בשביל לנהוג על אביר זה רשיון ג’ וקצת הדרכה. והם מאשימים אותי שלא גיליתי להם שיש לי. כאילו, זה ברור שיש רשיון ג’. לכל קיבוצניק יש, לא? וכרגיל, הפציצו אותנו בארוחת ערב ענקית על האש. פה המילואים מתחילים להרגיש כמו שמילואים צריכים להרגיש. ועכשיו גם בא לי להזמין אותך למסעדת מפקדה 7155. יש פה בשר נהדר וטונה Continue Reading →
Posted in Maayan, No Category by Eran with comments disabled.
מחשבות בתלם – למעין
שני, 10:16 – אחרי שהזבובים אכלו אותי, השמש יבשה אותי ואכלו לי את כל ארוחת הבוקר, הצלחתי לקום, למצוא משהו לאכול, להישטף קצת ולהחליף חולצה. ויש לי שלפוחית חדשה. הדוקטור אומר לא לגעת בזה. אני הייתי בטוח שיש לי חוט ומחט ומאוד מצטער שאין לי. זה נכנס לרשימה. בכל מקרה, תודה שהכרחת אותי לקחת קרם הגנה. אני עושה בו שימוש נדיב. והיי, קיבלתי האמר. האמר זה כיף. שני, 11:53 – אחרי תרגיל פרט ביבש. מזיעים ומתנשפים ובלי מים. פתאום מגיעה קצת רוח וכולם נושאים תפילה כאילו השכינה עצמה מנפנפת בכנפיים. מדהים מה מחשיבים בתור פעולה אלוהית כשאתה במילואים. שני, 12:38 – אחרי מטווח. אני חושב שהנשק שלי דיי מדויק. זה אחרי שהתבלבלתי במטרות. אבל אם כל אחד ירה 15 ובשתי המטרות היו 32 פגיעות, אני חושב שזה טוב, לא? ויש פה יצורים מעופפים שיגרמו לדברים שנכנסים לנו לדירה להיראות כמו כלבלבים קטנים וחמודים. שני, 13:43 – וזה היה קרטיב ענבים. שני, 16:02 – אחרי תרגיל פרט רטוב. היה משעשע. הטלפון שוב עושה חיכוי של אודרי II מחנות קטנה ומטריפה. אני מוצא את הנישה הקטנה לתדלק אותו. הרכב שלי הוכרז מקולקל כראוי ונגרר חזרה לבסיס. אולי יהיה לי רכב אחר. הוראת הקשר”ג העכשווית… “להסתלבט”. את עכשיו נכנסת למבחן ואני מקווה שתצליחי מאוד. כן, זה יותר קשה אבל את יכולה, פרפקציוניסטית שלי. ואם לא, את החומר כבר יש לך ומבחנים נוספים יהיו. שני, 16:35 – ועכשיו גם יריתי במאג. אמרו שאני צריך אז הלכתי ראשון וסיימתי עם זה. אני חושב שהיית יכולה להיות מאוד גאה בתוצאות שלי. רק שני צרורות קצרים לכיוונון Continue Reading →
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
מחשבות בתלם – למעין
אמרו לי שאני צריך לכתוב לך מכתבים. אבל כבר לא כותבים מכתבים. ובכל זאת, יש משהו בלכתוב מכתב. אני רוצה לספר לך מה קורה לי במילואים. אבל אני לא יכול לנסח את זה כמכתב תקין אלא רק כרצף מחשבות והודעות קצרות. אבל אני עדיין חושב עליך. ראשון, 22:12 – הסמפמ מתכוון לטוב כשהוא מטיף לנו לשמור על החיים שלנו ולחזור בשלום אבל הוא משתמש בדוגמאות שכנראה היו גורמות לך לתפוס את היד שלי ולא לעזוב לעולם. ראשון, 22:57 – אני מרגיש מיובש וסחוט בתרגול תיווך. וזה אחרי שחוסר העקביות בדרג המפקד היכה בי קשות. לא אכפת לי מה מחליטים רק שיחליטו. כי יש ארבעה אנשים שאומרים לי לעשות ולא לעשות 18 דברים שונים. גם אז אני מנסה לעשות מה שאומרים. ראשון, 23:05 – שוב אומרים לי דבר עם הסמפמ זה לא הרכב שלך. מה יהיה עכשיו? ראשון, 23:37 – שעת תנועה ראשונית 22:20. עדיין עומדים במקום. שני, 00:45 – אחרי הרבה יזע ותלאות רבות הגענו ליעדנו שנראה לי מאוד מוכר. אני חושב שהיינו פה לפני שלוש או ארבע שנים. אני עייף ומשום מה גם קצת רעב. לא אתנגד לקבב או שניים עכשיו. ולמען האמת, אני חושב שכל העסק היה זורם יותר אם הייתי נוסע עם פנס חזק ברכב של הסמפמ. זה משעשע שאת הכוח שלנו מוביל מישהו שמודיע שהוא גרוע בניווט. ועוד לא הקמנו אוהלים. ומשעה מסוימת בבוקר כבר בלתי אפשרי לישון. וכנראה עוד תהיה לי שמירה הלילה. כיף. P: שני, 01:57 – סוף סוף לישון. שמו אותי לשמור באמצע (5:00 עד 6:00). זה שוב מרגיש לי כאילו טוחנים אותי. Continue Reading →
Posted in Maayan, No Category by Eran with comments disabled.
מה קורה?
שאלה מעניינת. אנשים בדרך כלל שואלים את זה עכשיו כתחליף ל’מה שלומך?’ או ‘שלום’. אני, כששואלים אותי מה קורה, אני משתדל… טוב, אני בדרך כלל מתחמק כי תחת רוב הנסיבות אין לי כוח לספר את הגרסה הארוכה. אני בדרך כלל מתמצת ל’חיים’ או אם מתחשק לי ‘חיים קשים’. אם הכל בסדר אז זה יהיה ‘שום דבר מיוחד’. בכל מקרה, הנה הגרסה הארוכה נכון לעכשיו. סיימתי לפני שבוע שירות מילואים של כשבוע וחצי. יש פירוט מלא, יעלה כנראה בתור הדבר הבא. ברגע שאני אמצא את המתאם כרטיס SD שלי שנמצא איפה שהוא באחד התיקים הארוזים. סיימנו להעביר את כל הדברים מהדירה הישנה בטכניון לדירה החדשה. עדיין צריך לפרוק אבל זה לא לחוץ ויעשה בהתאם לנוחות שלנו בזמן הקרוב. אתמול היה המועד השני של אלגוריתמים ואני מרגיש טוב לגבי זה. כידוע מתצפיות עבר, זה לא בהכרח אומר משהו אבל תקווה יש. אני חייב, סוף סוף, לסיים אם זה. אין לי אפשרות אחרת. Failure is no longer an option. אני לא מתכוון לעשות מועד ב’ על שאר הקורסים. עברתי אותם עם ציון בסדר מינוס אבל עברתי אותם ואני מקבל את זה עכשיו. בטווח הרחוק זה באמת נראה פחות משנה ואני רוצה לסיים ולהמשיך הלאה. נמאס לי להיגרר. אני ממש לא רוצה להיות מהאנשים שגוררים את התואר שנים. גררתי מספיק. עכשיו זה נגמר. מבחינת עבודה, היום יש את השלב השלישי של תהליך הקבלה לפרויקט נחשון. ואני מאוד מקווה לעבור אותו כי זאת תהיה עבודה מגניבה, כיפית, יחסית קלה, מספקת ושגם תשלם לא רע. יש עוד כמה דברים שצריך לסגור לגבי הדירה ובזה אני אתרכז Continue Reading →
Posted in No Category by Eran with 9 comments.
חזרתי, בערך
המילואים נגמרו, העברת דירה נגמרה (בערך, אולי. טוב, צריך לפרוק) והמבחן נגמר. יש לי דברים להעלות אבל ייקח לי עוד קצת זמן. Stay tuned.
Posted in No Category by Eran with 2 comments.
הקלדה עיוורת. ואני חשבתי שזה מובן מאליו
אבל מתברר לי שלא ממש. זאת אומרת, הנחתי שמי שמתעסק עם מחשבים מספיק זמן לומד להקליד בצורה עיוורת כי ככה. בבית הספר עבדנו קצת עם הארנבת אבל לא הרבה יותר מדי ואני לא זוכר שהתמדנו בזה עד הסוף. אני פשוט למדתי להקליד עיוור כי אני מתעסק הרבה עם מחשבים וזה דיי היה נדרש. אבא שלי מקליד בשיטת ‘האצבע המורה והמרפק’, הוא לוחץ על אות אחת בכל פעם כשהמרפק על השולחן והראש מושען על היד. אם אני הייתי עובד בצורה הזאת אז כל דבר שהייתי עושה במחשב היה לוקח לי פי מאה זמן. למשל, בהנחה ולוקח לי כעשרים דקות להוריד רשומה ממוצעת מהמוח לדף הדיגיטלי, זה היה יכול לקחת לי אולי שעתיים. אז ככל שעובדים לומדים להקליד עיוור. אני לא מניח את הידיים שלי על שורת הבית אבל אני יודע איפה כל אות נמצאת בלי להצטרך להסתכל. אני עדיין עושה טעויות אבל מתקן אותן בלי להסתכל. ואז אני קורא את המאמר הזה וקולט את הרעיון המופרך שיש מתכנתים שלא רק שלא יודעים להקליד עיוור אלא אולי גם חושבים שזה כישור נחות מדי בשבילם. ועכשיו אני חושב שכל מישהו שעובד בתחום בו הוא נדרש להקליד הרבה, בין אם זה מתכנת או מעצב אתרים או עורך תוכן, חייב את הכישור הזה ברשימה שלו אחרת הוא לא יהיה שווה הרבה בעבודה שלו. אני חושב שהייתי מעדיף להעסיק מתכנת בסדר שמגיע ל-70 מילים בדקה בלי להתאמץ מאשר מתכנת טוב שמצליח בקושי 10. העניין הוא, שאני חושב שאפשר ללמוד את זה דיי בקלות ויש תוכנות שיעזרו. כל מה שצריך זה לעשות את זה בצורה תכופה (מה Continue Reading →
Posted in Geekdom, High-Tech, IT, Less Interesting News, Maayan by Eran with comments disabled.
More Escape Pods: We Go Back & Midnight Blue
כרגיל, בסוף כל EscapePod הם מבקשים תרומה. אני לא ממש יכול לתת כסף כרגע אבל את הבקשה השנייה שלהם אני יכול למלא והיא לדבר על הפרקים. וכשיש פרקים ממש טובים, אני גם מרגיש צורך לחלוק אותם. פרק 300 של Escape Pod הוא פרק מיוחד. את הפרקים המיוחדים ב-Escape Pod הם מקדישים ליוצרים מיוחדים. ובעוד פרק 100 הוקדש לאסימוב ופרק 200 הוקדש להיינליין, פרק 300 הוקדש לטים פראט, מי שצפוי להיות ההיינליין של דורנו. We Go Back הוא פשוט סיפור נהדר. הוא כיפי ומגניב, עמוק ומרגש, וגם לא שוכח לדבר על כמה נושאים אקטואלים מעניינים. והכי חשוב, הוא גורם לך לחייך ולשמוח שהקשבת לו ברגע שסיימת. הוא גרם לי לרצות עוד, אז הלכתי לחפש את הסיפור המקדים לו. עקבו אחרי הקישור בשביל הסיפור בטקסט או בשמע. פרק 305 של Escape Pod היה Midnight Blue של וויל מקינטוש. וויל מקינטוש לקח את ההוגו על סיפורו Bridecicle בשנה שעברה. ויש לי הרגשה שהסיפור הזה יהיה מועמד בשנה הבאה. בקישור כבר נמצא הסיפור גם בטקסט וגם מוקרא אז אני לא אספר עליו יותר מכך שכנראה יש סיבה טובה למה וויל מקינטוש לקח הביתה הוגו. כי כמו טים פראט, הוא יודע לשלב את האלמנטים של הסיפור ביחד כך שהכל קורא ממש כצפוי אבל בצורה טובה שמביאה לידי שלמות את ההבנה בדיוק ברגע הגילוי. וכמו שמר מסבירה בסוף, הסיפור הזה הוא מגניב בלי להיות חסר פואנטה, הוא קליל בלי להיות מטופש, מתוק בלי להיות סאכריני ונגמר טוב בלי להיות ‘באושר ובעושר’. פשוט סיפור כיף. אני חושב ששני הסיפורים האלו הם בין הטובים שיצאו מ-Escape Artists לאחרונה Continue Reading →
Posted in Reviews by Eran with 2 comments.
מילואים
בזמן שזה יעלה לאוויר אני כבר אהיה במילואים. או לפחות בדרך. בתקווה. לא סוג כזה של תקווה. זאת אומרת שאני אעלם לבין מספר ימים לשבוע וקצת. זה אמור להסתיים בשביעי לספטמבר. לא יותר מדי זמן. רק חבל לי שאני מפספס את המבחן של מעין. בהצלחה, מתוקה שלי. אז, אם הכל יעבוד כמו שצריך, אני אסבול קצת במדבר ואחזור עם מודעות קצת יותר גבוהה לשינוי אקלים. ועדיין צריכים לעלות באותו הזמן כמה רשומות מעניינות ו/או מוזרות, תלוי איך מסתכלים על זה. ובמקרה ואני לא עונה לטלפון, יכול להיות שהוא מת. לא צריך לדאוג ממש.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
שישי סרטים: Rio, Your Highness, Hood vs. Evil
ריו מספר על בלו, מקאו כחול, הזכר האחרון מסוגו, והוא, מתסבוכת ותאונה של ציידים לא חוקיים, הגיע להיות חית המחמד של ספרנית ממינסוטה. ואז מגיע דוקטור לציפורים מברזיל שמבקש ממנה להביא את בלו לריו בשביל להזדווג עם ג’ול, הנקבה האחרונה מאותו גזע. ואז יוצאות כל מיני הרפתקאות של חיה מבויתת בעולם האמיתי ובנוסף בלו גם לא יודע לעוף. למרות שבסרטים כמו זה הסוף דיי ידוע החל מתחילת המערכה השנייה לכל היותר, זה לא אומר שאי אפשר להנות מהדרך. האנימציה בריו טובה אבל לא מדהימה. מהבחינה הזאת, ובקטגורית סרטים על חיות ביתיות שהולכות לאיבוד בטבע, ראנגו לוקח. הבדיחות לא שופכות מצחוק אבל מהנות והסרט גם מלא בדברים חמודים מאוד. הוא לא הטוב שבחבורה אבל בהחלט מספק חוויה מהנה ביותר לכל המשפחה (במקרה הזה, עמיחי, מעין ואני) ואני בכיף ממליץ. Your Highness הוא בעיקרון ‘מה היה קורה אם סרט הרפתקאות פנטסטי היה stoner comedy’. דני מק’ברייד הוא האח הפחות יוצלח ויותר מעושן ומודע לעצמו במשפחה וג’יימס פרנקו הוא האביר האהוב שכל הזמן מביס רשעים ומציל נסיכות. הסיפור מתחיל אחרי שהנסיך פאביוס מציל עוד עלמה במצוקה ומחליט להתחתן איתה. ואז מגיע המכשף הרשע וחוטף אותה בחזרה. אז הפעם, תאדיוס הלא יוצלח צריך להצטרף לאחיו למשימה. בדרך הם גם יפגשו נטלי פורטמן בתפקיד איזבל, הלוחמת הנודדת שמכסחת יותר תחת משניהם ביחד. הבדיחות מטופשות ולפעמים דוחות. זה לא הסרט שיזכר לאף אחד מהצוות הראשי. הסיפור דיי דלוח. האפקטים לא כל כך מרשימים. בניית העולם השאירה קצת טעם רע. ואישית, אני חושב שהסרט הזה מעליב לא רק את הצופים שלו אלא גם את זואי דשנל שמשחקת Continue Reading →
Posted in Reviews by Eran with 1 comment.