הקלדה עיוורת. ואני חשבתי שזה מובן מאליו
אבל מתברר לי שלא ממש.
זאת אומרת, הנחתי שמי שמתעסק עם מחשבים מספיק זמן לומד להקליד בצורה עיוורת כי ככה. בבית הספר עבדנו קצת עם הארנבת אבל לא הרבה יותר מדי ואני לא זוכר שהתמדנו בזה עד הסוף. אני פשוט למדתי להקליד עיוור כי אני מתעסק הרבה עם מחשבים וזה דיי היה נדרש. אבא שלי מקליד בשיטת ‘האצבע המורה והמרפק’, הוא לוחץ על אות אחת בכל פעם כשהמרפק על השולחן והראש מושען על היד. אם אני הייתי עובד בצורה הזאת אז כל דבר שהייתי עושה במחשב היה לוקח לי פי מאה זמן. למשל, בהנחה ולוקח לי כעשרים דקות להוריד רשומה ממוצעת מהמוח לדף הדיגיטלי, זה היה יכול לקחת לי אולי שעתיים. אז ככל שעובדים לומדים להקליד עיוור. אני לא מניח את הידיים שלי על שורת הבית אבל אני יודע איפה כל אות נמצאת בלי להצטרך להסתכל. אני עדיין עושה טעויות אבל מתקן אותן בלי להסתכל.
ואז אני קורא את המאמר הזה וקולט את הרעיון המופרך שיש מתכנתים שלא רק שלא יודעים להקליד עיוור אלא אולי גם חושבים שזה כישור נחות מדי בשבילם. ועכשיו אני חושב שכל מישהו שעובד בתחום בו הוא נדרש להקליד הרבה, בין אם זה מתכנת או מעצב אתרים או עורך תוכן, חייב את הכישור הזה ברשימה שלו אחרת הוא לא יהיה שווה הרבה בעבודה שלו. אני חושב שהייתי מעדיף להעסיק מתכנת בסדר שמגיע ל-70 מילים בדקה בלי להתאמץ מאשר מתכנת טוב שמצליח בקושי 10.
העניין הוא, שאני חושב שאפשר ללמוד את זה דיי בקלות ויש תוכנות שיעזרו. כל מה שצריך זה לעשות את זה בצורה תכופה (מה שאני יודע שאני לא כל כך טוב בו). אני עכשיו משתמש ב-TypeFaster ומנסה ללמד את עצמי להקליד Colemak. כל מה שצריך זה לעשות את זה כל יום ולהכריח את עצמך להשתמש בכל האצבעות. כן, זה קשה כשאין מקלדת להסתכל עליה. לכן, לא הייתי ממליץ על Z-Type או Typing of the Dead אלא אם כן משחקים אותם על מקלדת שאפשר לראות עליה בדיוק איפה כל אות. אבל עם TypeFaster יש מקלדת על המסך שאפשר לראות עליה את האותיות וכך לפחות אפשר לבנות את הזיכרון בשרירים. חבל שכשקונים מחשב ובוחרים את כל האפשרויות שלו אי אפשר לבחור מקלדת עם עיצוב שאינו QWERTY.
והדבר השני שהמאמר מדבר עליו הוא על המקלדת הוירטואלית של טלפונים חכמים חדשים ומחשבי לוח. ניסיתי, אני לא מסוגל לעבוד איתה. היא פשוט לא נוחה לי, לא נוח לי להקליד עליה. ובתור בן אדם שמקליד הרבה, אני צריך שגם בטלפון שלי תהיה מקלדת נוחה. בגלל זה אני משתמש רק בטלפון שיש לו מקלדת. כן, היא QWERTY, וכן, היא קטנה ולכן אני משתמש רק בשני אגודלים אבל, כמו שהדגמתי בעבר ואשמח גם להדגים בעתיד, היותה מקלדת פיזית עם מקשים מאפשרת לי למצוא את האותיות הרבה יותר בקלות ואני אכן מסוגל להקליד עליה לגמרי בלי להסתכל.
נסיבות הצידה, יצא לי לדבר עם נציג של אורנג’ לאחרונה. ניסיתי שוב לברר אם יש להם איזו שהיא תוכנית שמתאימה לי והאם הם מסוגלים להציע לי מחיר יותר טוב על המכשיר שאני רוצה ממה שכבר ראיתי. הוא התקרב אליי וכבר התחיל למכור. אמרתי לו לעצור. Milestone 2, אין לך מה לדבר עליי על שום דבר אחר. הוא אמר שאין להם. אין להם! ואז הוא העז להציע לי iPhone. אמרתי לו ש-iPhone זה חרא. הוא הציע לי Galaxy S. אמרתי לו Galaxy S לא עושה את זה, והראיתי לו איך הטלפון שלי נפתח ומגלה מקלדת פיזית מלאה. ואז הוא שאל אותי למה אני חייב להיות שונה.
מה שהייתי צריך להגיד לו הוא שאני עושה מה שנוח לי ולא מה שכולם עושים. אני מוצא מה שעובד בשבילי ואני דובק בו. ואם כבר מדברים על זה, בעלי ה-iPhone הם אלו ששונים, מר ‘רק 16 אחוז ממשתמשי הסלולרי בעולם’!
Posted in Geekdom, High-Tech, IT, Less Interesting News, Maayan by Eran with comments disabled.