להקדים ציפיות

אנחנו רוצים להוציא גרסה גדולה בקרוב עם הרבה שיפורים ועדכונים ולכן עבדתי הרבה על דיאלוגים בימים האחרונים. אני עדיין משתדל לתת הערכות קצת נדיבות לגבי כמה זמן כל דבר ייקח לי כי אני יודע שאני מאוד גרוע בלתת חסם עליון לכמה זמן אני צריך. אבל, מכיוון שאני מכיר את המערכת הזאת יותר טוב מכל אחד אחר, זה לא נורא מפתיע כשאני בדרך כלל סוגר אותם מוקדם.

אבל זה באמת שעשע אותי אתמול.

אתמול התחלתי בלסיים את החלק השני של המשימה שנשארה לי מיום לפני. הכל היה סבבה רק עמית ביקש ממני לסדר קצת את ה-colliders על הכפתורים כי הם לא הגיבו כל כך טוב. ובזמן שטיפלתי בזה, הוא בא לפרוס בפנינו את התוכנית לימים הקרובים כדי שהכל יהיה מוכן. אז אני קיבלתי משימה שהייתה אמורה לקחת יום החל ממחר בבוקר. אז כשסיימתי את המשימה הקודמת, התחלתי לעבוד על זאת. הדיווח האחרון שלי לפני שעזבתי את המשרד? “בגלל שזמי כבר הלך אז אני לא יכול לקבל תיקון לשני רקעים אבל חוץ מזה, הכל כבר סגור.”

כשאמרתי את זה אז גם עמית וגם טל נראו כאילו הם לא בטוחים אם להיות מופתעים או לא.

וסיימתי את זה כל כך מהר שאני לא יכול להתחיל את המשימה הבאה כי אני מחכה למשימה אחרת שעוד לא נגמרה.

אז זה קצת גרם לי להרגיש טוב עם עצמי.


Posted in Gaming, Life, Programming, Work by with comments disabled.

About the Game

I’ve had a talk with our Lead Visionary in the company about what I can and can’t write on the game. Although we have extended our testing circle, the game is not finished and we are still hard at work on it. As per these conditions, I’m allowed to say, in general, what I’m doing but I can’t go into specifics like features or style or assets or anything that a competitor can use against us.

Yesterday I finished a huge dialog revamp that took me almost three weeks (because I was seek for about two weeks of them) but it’s finished, it works, I removed the old material and checked that nothing breaks. So, phew. I hate it when things drag on forever.

Today, after making sure two bugs are not reproducible, I took on a new task… which was to take the dialog I just finished and convert it to a phone version. And it’s not an itsy bitsy thing. When previous dialogs were converted, they were one, two, maybe three objects that need to be converted. This dialog? Eight objects! This is not a day long affair.


Posted in Gaming, Life, Work by with comments disabled.

יש גרסה ראשונה!

גרסה ראשונה של המשחק שלנו זמינה עכשיו בחנות הישראלית! ווהו!

1412460_865028110187375_61939630624342309_o

אם יש לכם iPad3 או יותר טוב או iPad Mini 2 או יותר טוב, ואתם חובבים משחקי אסטרטגיה, אנא נסו ותגידו מה אתם חושבים. (התמיכה הכי טובה היא ל-iOS8 אבל יש גם ל-iOS7).

ויש גם קבוצה ב-Facebook.


Posted in Gaming, Less Interesting News, Life, Programming, Work by with 1 comment.

היה הייתה 2014

אני לא אוהב את חידוני השרשרת של סוף השנה ואני גם לא ממש בקטע של החלטות תחילת שנה אבל אני כן יכול להסתכל אחורה על השנה שהייתה ולבחון אותה מעכשיו. דבר ראשון שקל לשים לב הוא שהייתי הרבה פחות פעיל פה מבעבר. זה בעיקר כי הייתי מאוד עסוק בעבודה שהתחילה רק חודש קודם ורציתי להשקיע. אבל בואו נראה מה היה.

  • 01/01 – טוב זה לא ממש 2014 אבל התחלתי עבודה חדשה בדצמבר 2013 וזה דיי צבע לי את כל השנה. תמיד רציתי לעבוד על משחקים ועכשיו קיבלתי הזדמנות. זה לא הפרויקט האישי שלי אבל רק לעבוד בתחום, לצבור נסיון, הבנה וקשרים, זה כבר נהדר בפני עצמו.
  • 24-26/01 – הלכתי ל-Global Game Jam הראשון שלי. תמיד חששתי להצטרף אבל בהשראת עמית, ראש הצוות שלי, הלכתי ועבדנו ביחד עם אנשים מגניבים והיה כיף והוצאנו משחק מגניב.
  • 31/01  – יום אחד כשחזרתי מהעבודה, שני מטורפים החליטו לרדוף אחרי במעלי ובמורד חיפה עד שנכנסתי לתאונה והם ברחו. זאת הייתה חווייה לא נעימה ששיבשה לי את הכמה חודשים שאחרי אבל אני חושב שעברתי את זה.
  • 09/02 – הבלוג של Unity הציג את המשחק שאנחנו עשינו בתור דוגמה ל-GGJ. הבלוג! הרשמי! של Unity! והמשחק! שלנו! מוצג ראשון! אההההה! כן. זה מגניב.
  • 23/02 – עברנו רשמית למרכז. אני מצאתי עבודה במרכז ומעין לומדת בפתוחה אז זאת הייתה ההחלטה ההגיונית. דירה אמיתית שנייה שלנו ביחד וכרגע אנחנו עם 2 מתוך 2 בעלי דירה נחמדים. מחזיק אצבעות.
  • 15/03 – הצלנו כלבה משוטטת ברחוב. היא ברחה ממסיבת הפורים של אחד השכנים מבנין ליד והיה קצת קשה להשיג את הבעלים אבל למחרת בבוקר הכלבה הוחזרה לביתה בשלום. זה מרגיש טוב מאוד לעשות משהו נחמד בצורה אלטרואיסטית. צריך לעשות לעתים יותר קרובות.
  • 26/03 – חגגנו 24 למעין. לא רציתי לעשות משהו ממש גרנדיוזי אבל לא רציתי לאכזב. אז אספנו כמה משפחה וחברים ועשינו מסיבה קטנה. אני חושב שהיה טוב. :)
  • 15/04 – פעם ראשונה שהלכנו לפסח חברים. היה ממש כיף ואני עדיין מתבאס על זה שהרגשתי רע ופספסתי את התמונה הגדולה. אבל עדיין היה כיף גדול ולא הייתי מוותר.
  • 18/04 – חגגתי 30, המספר הנחמד והעגול. זה נשמע מבוגר אבל אני ממש לא מרגיש ככה. אני מרגיש נהדר ואני חושב, שסך הכל, החיים שלי נהדרים.
  • 12/05 – לוג’יטק קנו אותי. בכסף. בעכבר. יצרתי קשר עם שירות לקוחות כדי לנסות לתקן את העכבר שלי. שלחו לי עכבר חדש. לוג’יטק מגניבים!
  • 19/05 – המצאתי משחק קוביות. בסדר. הוא לא מדהים אבל אני חושב שזאת התחלה טובה. עוד אין לי משחק קלפים אבל אני עובד על משחק הלוח.
  • 080911/05 – חשבתי כמה מחשבות עמוקות. כל כך עמוקות שאני חולק אותן שוב עכשיו.
  • 04050610/08 – איבדנו חברה ותיקה, אחות גדולה. בור שאי אפשר למלא. כואב נורא. סליחה.
  • 18/08 – כן, אני רואה צורך לציין את זה. ממה שאני ראיתי עד אותו הרגע, מעין שיחקה קצת משחקי תפקידים כשהייתה קטנה, כמה משחקי לוח או מחשב מאוד מסוימים שאהבה וזהו. אבל כאן ראיתי את הניצנים לכך שמעין הופכת ליותר מרק Gamer-Adjacent. ואני אוהב את זה. למרות שהחפיפה לא גדולה, אני אוהב את זה שיש לה עכשיו Wishlist.
  • 16/09 – הבלוג חוגג 9 במתכונתו הנוכחית.
  • 21/09-08/10 – יצאנו לטיול באיטליה. היה ממש כיף. הרשומות קיימות הן רק דורשות עריכה ויצאו בחודש הקרוב.
  • 07/12 – הלכתי לראשונה לכנס השנתי של עמותת GameIS. הייתי יכול לעשות יותר טוב אבל התחלה טובה.

חוץ מזה, דברים שלא מצוינים פה, הוא שדיימוס הלך לישון וסירב לקום. אני עדיין בודק את האפשרות להחזיר אותו אבל יכול להיות ש-4 שנים זה כל מה שהוא היה מסוגל לתת. אנחנו מאוד קרובים לשחרור של המשחק. אני לא יכול להגיד מתי בדיוק אבל הלחץ בעבודה בהחלט עולה. התחלתי סמסטר חורף בטכניון עם שניים מתוך שלושת הקורסים האחרונים שאני צריך לעשות. אז אני אפילו עוד יותר לחוץ. ועם כל הלחץ והרבה פחות זמן, לא ממש יצא לי לעבוד על פרויקטים פרטיים למרות שיש לי כמה רעיונות להמשך של כמה מהם. ואני מבין שהמצב הזה כנראה ימשך עד הקיץ, עד שאסיים את הסמסטר השני ואת התואר. גם הלכתי הרבה פחות לכנסים. הייתי רוצה להשתתף יותר, הייתי רוצה להריץ משחקים או לכתוב משחקים או שניהם לביגור אבל יכול מאוד להיות שאני בקרוב אצטרך לבחור בין קהילת המשחקים לקהילת המד”ב ומי מהן תהיה ההשקעה העיקרית שלי ומי רק תחביב צדדי.

אני קצת מדוכא כשאני כותב את זה ואני לא בטוח לגמרי למה. אולי זה הלחץ, אולי זה העובדה שמחר האזכרה לאסף. אבל במבט לאחור, חוץ מדבר אחד מחורבן ברמות שאי אפשר לתאר, השנה שלי הייתה דווקא דיי טובה – מוצלחת ונהדרת אפילו. אני מתגעגע לקרן. וגם לאסף. אבל אני גם בטוח ששניהם, אם עדיין היו פה, היו שמחים במה שהשגתי ולא היו רוצים שאסוג בגללם. אז את 2014 אני כנראה אזכור בגלל אותו אירוע אבל אסור לשכוח שסך הכל, זאת כן הייתה שנה טובה.


Posted in Gaming, Geekdom, High-Tech, Humanity, IT, Life, Maayan, Me, Philosophy, Role-Playing, School, Stories of My Life, Thinking Out Loud, Work by with comments disabled.

GameISCon לראשונה

כמו שבינואר שעבר הלכתי ל-Global Game Jam בפעם הראשונה, והתוצאות היו לא רעות אם יורשה לי, הפעם הלכתי לכנס המקצועי של התעשיה בפעם הראשונה.

לא יודע למה ציפיתי. לא ל-E3, אפילו לא ל-GDC, אבל היה מעניין. היו הרצאות מעניינות וחלקם קצת פחות. לצערי, נראה לי, שעדיין יש הרבה מרצים שאני מצפה שידעו לעשות את זה כמו שצריך אבל עוד לא התאפסו על זה. וחלק מההרצאות התגלו כלא מעניינות כמו שחשבתי. אני לא אומר שאני גאון גדול אבל אני כל הזמן לומד וקורא כך שלרוב קשה לחדש לי.

בכניסה הציגו משחקים חדשים ומגניבים וגם לנו הייתה שם נציגות עם הגרסה הראשונה שהראינו לאנשים מחוץ למעגל הקטן של אנשי חברה ובריכת הבדיקות. חבל רק שהביאו מכשיר שאנחנו לא ממש תומכים בו. בגלל זה המשחק קרטע, לא שום סיבה אחרת.

סך הכל היה כיף אבל אני חושב שכדאי שאני אשקיע יותר זמן ביצירת קשרים בפעם הבאה.


Posted in Life, Work by with comments disabled.

Fix All the Crash Reports!

אתמול היה יום משמח כי, אחרי יומיים שאני וירון חורשים על כל דו”ח קריסה של המשחק, טיפלנו וענינו על כל בעיה ותקלה שהייתה שם. מ-50 ומשהו דו”חות ירדנו לאפס.
זה אולי לא היה היום הכי יעיל שלנו אבל הוא בהחלט היה אחד המספקים. כזה שהיה ראוי ל-Epic High Five ול-Money Dance.

ואז חזרתי הביתה ומעין קישרה אותי למציאות של הפיגוע בירושלים. אז לא יום כל כך שמח. אני לא כל כך מתרגש מדברים כאלו יותר, במיוחד כשלא מדובר באנשים או במקום שאני מכיר. אבל הסיקור החדשותי בעולם היה מה שהרתיח אותי.
CNN אמורים להיות ארגון חדשות מנוסה ומקצועי. אין להם בודקי עובדות במשכורת? כי מה שקרה אתמול גורם להם להיראות כמו ילדה בת 12 בטוויטר. וגם ה-BBC לא ממש חיכו לפני שפרסמו כתבה שגורמת לאירוע להישמע כאילו שוטרים ישראלים התנקשו בשני פלסטינים… שבמקרה נכנסו לבית כנסת עם אקדח וסכין.

ובסוף אנחנו לא בסדר והתקשורת העולמית היא טלית שכולה תכלת (וקצת ספוגה בדם).


Posted in Less Interesting News, Life, Practice, Thinking Out Loud, Work by with comments disabled.

אני לא עובד בצורה סטנדרטית

הייתה לי אתמול את שיחת “מה המצב” עם ראש הצוות. אמרתי לעמית שאני מאוד מעריך אותו מקצועית ובתור מישהו שעובד עם Unity כמה שנים יותר ממני, אני כן מחפש אישור שלו מדי פעם שמה שאני עושה לא מטומטמם. הוא אמר לי שהתפוקה שלי סבבה רק שאני לא תמיד בודק את מה שאני עושה עד הסוף. אמרתי שאני מסכים לחלוטין ולרוב פשוט לא עולים לי בראש כל המקרים שכדאי לבדוק, גם אם לאנשים אחרים הם נראים טריוויאלים. לאחר מכן, כשסיפרתי את זה למעין היא אמרה שהיא תשמח לעזור לי עם זה כי היא כל כך הרבה יותר טובה בזה ממני.

עוד הערה רלוונטית שקיבלתי היא לשים לב שכל הדברים שאני עושה מסביב לעבודה לא מפריעים לי לקצב ולתפוקה. ופה נכנס הנושא אותו ציינתי בכותרת.

רוב האנשים מגיעים לעבודה, עובדים עובדים עובדים, לוקחים איזו הפסקה למתוח רגליים/לסיגרייה/לרענן את כוס הקפה, לוקחים חצי שעה עד שעה לצהריים ואז עובדים עובדים עובדים, עם אולי עוד הפסקה קצרה בדרך, עד שהם עוזבים את המשרד ויוצאים הביתה. אני לא עובד ככה. אולי זה משהו פנימי, אולי זה סיבולת שסיגלתי לעצמי אבל אני כמעט ולא לוקח הפסקות. אני הולך לשירותים, אני לוקח תנומה אחת בשביל השינה הפוליפאזית בזמן העבודה (15 דקות, לא יותר), אני מותח את הרגליים לדקה או שתיים מדי פעם – בדרך כלל תוך כדי שאני פותח דיון על איזה נושא טכני כזה או אחר, ולוקח כ-15-20 לארוחת צהריים – בערך כמה זמן שאני צריך בשביל לסיים קערה של אורז. כל שאר הזמן אני עובד. וכשאני אומר כל שאר הזמן אז אני מתכוון לזה שיום העבודה הרגיל שלי הוא מינימום תשע ויכול להגיע עד 11 או 12 שעות. וכולל את הפעמים שאני צריך מנוחה מנטלית אז אני עוצר לקרוא פריט חדשות או שניים, RescueTime טוען שאני רוב הזמן ב-70% ל-80% יעיל.

איך? ובכן, זה הסוד שהוא לא ממש סוד כי אני אומר אותו לכל מי ששואל אבל לא הרבה מסוגלים לעשות את אותו הדבר: אני רואה דברים תוך כדי. סרטונים מ-YouTube, הרצאות מכנסי משחקים בעיקר, טריילרים, תוכניות טלוויזיה ולפעמים גם סרטים. כמעט תמיד רץ אצלי משהו ברקע, בחלון קטן במסך השני. אני מסוגל לקלוט את זה תוך כדי שאני עובד בזמן שהרבה אנשים אחרים לא מסוגלים לעבד את שני ערוצי התקשורת האלו בו זמנית. וזה נראה לאנשים מוזר. ואני מבין את זה. זה אכן נראה כאילו אני לא משקיע בעבודה את המקסימום.

במידה מסוימת, זה נכון. כשאני עושה את זה, אני לא נותן את המקסימום. אבל ההפרש לא נורא משמעותי. לפחות לא לעומת שאר היתרונות שיש לי מזה. דבר ראשון, זה מעסיק לי את השאריות הנותרות של משאבי מוח שתכנות לא תופס. וכן, כמעט תמיד יש לי מחזורי עיבוד לא מנוצלים. דבר שני, זה מבדר אותי תוך כדי העבודה. אני מריץ עבודה שימושית ביחד עם בידור והסחת דעת במקביל ואז אף אחד מהם לא עולה על גדותיו ואני מסוגל להמשיך לעבוד ברצף (לפחות, כל עוד השלפוחית שלי לא זורקת Buffer Overflow Exception או הקיבה רק עם Buffer Underrun). וחוץ מזה, זה גם עוזר לי לא להילחץ יותר מדי וזאת תועלת מאוד חשובה מבחינתי כי אני יודע שלחץ יכול לגרום לי להיות חולה ואפילו גם לשתק אותי מנטלית. והעובדה שאני גם צורך תוכן שאני מתכוון לצרוך בכל מקרה, המוח שלי לא דואג שמה אני נותן לערוץ החדשות שלי לצאת מכלל שליטה.

וכמובן כמובן כמובן, ברגע שאני מזהה שאני צריך יותר ריכוז, שמה שאני עושה כרגע לא יכול להיעשות אם לא יקבל את כל תשומת ליבי, אז אני עובר למוזיקה או עוצר את זה בכלל ומשקיע את כל מה שיש לי. לכתוב את זה, למשל, אני עושה בלי לראות או לשמוע משהו במקביל. כי כשאני כותב בבלוג, יש לי ערוץ אחד שמעלה זכרונות ומוודא שאני בטוח בהם, אחד שמנסח ובודק התבטאות, אחד שחושב על איך זה יראה כשזה יתפרסם, עוד אחד שבודק שמה אני לא כותב משהו שיפגע במישהו ועוד הרגיל שאחראי לשלוח את הפקודות לידיים.

לפעמים אני גם חושב שאולי אני מסוגל לעשות את זה כי שיחקתי המון משחקי תפקידים והעברתי את הכישורים שלי סוג של אבסטרקציה. בשביל לעשות דברים שאני עושה כבר המון זמן כמו לתכנת או לנהוג, לרכב על אופניים או לנתח אסטרטגיה, אפילו רטוריקה לרמה מסוימת, אני פשוט מקטלג ככישרון בעל פרמטרים מסוימית בדף הדמות שלי ומפעיל אותו כשאני צריך. כמו שכל אחד עם מספיק נסיון לא חושב על איך להעביר הילוך או איך לשמור על האופניים יציבות, אני, עם רוב המטלות שלי, לא כל כך חושב על איך לתכנת. אני פשוט עושה את זה. אני “משתמש בכישרון תכנות על בעיה לוגית”. כמובן שיש, לא פעם ולא פעמיים, משהו מורכב יותר ודורש מחשבה ותכנון אבל זה בדרך כלל לא לוקח הרבה זמן וברגע שיש לי את זה, כל השאר זורם.

תודה על ההקשבה,

ערן ארבל, מתכנת (Unity C# Prestige Class) דרגה 14


Posted in Gaming, Life, Me, Practice, Programming, Role-Playing, Thinking Out Loud, Work by with comments disabled.

גם למתכנתים יש רגשות

אזהרה: התיאורים ברשומה הוגברו לטובת הדרמה. נא לא לקחת בצורה מילולית.

נראה לי שהרבה אנשים מחשיבים תכנות כמקצוע יבש ולוגי לחלוטין בו אנשים מתודלקים על ידי פיצה וקפה הופכים דרישות ואפיונים ל-Features וזהו. אבל מתכנתים גם מושפעים מבעיות רגשיות ונפשיות. כמה מקצועיים שננסה להיות, עדיין יכולות להיות השפעות שיפגעו ביעילות שלנו, במוטיבציה וביכולת ריכוז. ואני לא מדבר פה רק על קרן. זה שיבש לי את השבוע-שבועיים אחרי הידיעה עם פרצי בכי אקראיים וקפיצות ונפילות מוראל, אכפתיות ומוטיבציה אבל הפעם אני מדבר על משהו אחר. כי גם קוד יכול לגרום לתגובות רגשיות.

קוד מחשב הוא לא רק אוסף של סמלים היוצרים אלגוריתמים ופעולות לוגיות. קוד יכול להיות אלגנטי, מעצבן, חכם, מדכא, יפהפה ומטריד. יש חתיכות של קוד שאתה לא רוצה לגעת בהם כי אתה מפחד לשבש את השלמות השבירה שלהם או לפגוע ביופי המזוכך שלהן. ויש חתיכות קוד שאתה לא רוצה לגעת בהן כי הן המקבילות הדיגיטליות לערמה גדולה של גללי דינוזאור שנמצאת בחצר הקדמית שלך.

ירון נוטה להתעצבן על קוד שלא עושה מה שהוא רוצה. תומר מתמרמר. מקס נהיה ממש מרוכז ואינטנסיבי. עמית בדרך כלל נהנה ומשועשע מבעיות. ברקן בדרך כלל לא אומר כלום.

אני נוטה להתייאש. כשאני רואה קוד יפה, אני מעריך אותו. לפעמים אני אפילו בוהה בו כמה דקות, בוחן את הדקויות שלו ומעיין בפרטים כמו מישהו שסוקר יצירת אמנות. אבל קוד לא יפה… קוד לא יפה גורם לי לייאוש. במיוחד אם אני יודע שאני צריך להתעסק בו עוד הרבה זמן. וייאוש משפיע על מוטיבציה, על יכולת ריכוז, על ההנאה מהעבודה. אני לרוב מאוד נהנה ממה שאני עושה. לבנות משהו חדש ולראות אותו פועל זה סוג של התעלות בשבילי. אפילו לתקן באגים, כשאני מרגיש שאני בעיקר הולך במקום, ברגע שאני מסיים גורמים להרגשה טובה שתיקנתי משהו במיוחד אם זה חכם ומהיר.

אבל יש פעמים שבהם הקצב שלי מאיט. וזה בעיקר בגלל שאני מרגיש מיואש ו/או מדוכא. וזה בקלות יכול להיגרם על ידי הקוד שאני מתעסק איתו באותו הרגע. אז רק שתדעו: מתכנתים יכולים להיות מדוכאים ומיואשים וזה משפיע על העבודה. ולפעמים, הדיכאון והיאוש יכולים לבוא מהקוד עצמו.


Posted in Life, Programming, Work by with comments disabled.

אתמול היה יום ממש טוב

דבר ראשון, חזרתי לשלוט שוב ביד חזקה במחזורי השינה שלי. התעוררתי בסביבות ארבע וחצי בבוקר והרגשתי נהדר. עשיתי את הדברים של הבוקר, הוצאתי כלבלב, חפפתי לו את הפרווה, התרחצתי, אכלתי והספקתי לצאת מהבית לקראת שבע וחצי. ההנחה הייתה שאם אמורה להיות הפסקת אש בתשע אז קצת לפני יהיה מטח טילים אחרון. ועדיף שאני לא אהיה בזמן נסיעה תוך כדי. הגעתי למשרד באזור שמונה והספקתי להתארגן בנוח, לשחק קצת ולהגיע לפגישה מוקדמת שהייתה לי עם המעצבים בה דיברנו על הסיפור של המשחק כי אני רוצה לעזור בו.

אבל אחרי זה הספקתי גם לעבוד הרבה, גם להתקדם בפריטים שאני צריך לקרוא, גם לנמנם פעמיים ואחרי הכל RescueTime אמר לי שעבדתי המון והייתי ב-80% יעילות (שזה ממש טוב. בדרך כלל זה 60 גבוה – 70 נמוך). אז אני חושב אולי להמשיך לנסות את זה ככה, אולי לצאת מוקדם. יכול להיות מענין.

זה יצא קצר כי בחמש וחצי בבוקר, המוח שלי עוד לא ער לגמרי ולכן סיפור שנראה לי ארוך אתמול בעצם יצא קצר.


Posted in Life, Work by with comments disabled.

Bushido Mentality

I didn’t go into game development lightly. I thought about it, we thought about it, we know the risks and we know the sacrifices needed. I still do it because this is the best job in the world and I’m willing to do this for a year, knowing it will only be a year, than look for a more stable, higher paying job.

I know the competition is hard, saturation is high and it’s difficult to make it big, or even make it something, in this day and age. I came in, at first, because I thought I was so lucky to get this wonderful job. But that’s not why I put in the long hours. I come in early and leave late because I believe. I believe we can make it, I believe what we’re doing is worth doing. I believe this will find and audience and people will enjoy it.

But I’m not delusional. I know what’s out there. But I heard a story about Samurais once, probably from Sensei Nico or someone in his vicinity. I looked it up just to be sure and I found this:

Uesugi Kenshin, Lord of Echigo in the sixteenth century, explained the samurai’s fatalistic approach to combat:

Fate is in Heaven, the armor is on the breast, success is with the legs. Go to the battlefield firmly confident of victory, and you will come home with no wounds whatever. Engage in combat fully determined to die and you will be alive; wish to survive in the battle and you will surely meet death. When you leave the house determined not to see it again you will come home safely; when you have any thought of returning you will not return. You may not be in the wrong to think that the world is always subject to change, but the warrior must not entertain this way of thinking, for his fate is always determined.

— Daisetz Teitaro Suzuki, Zen and Japanese Culture (New York: Pantheon Books, 1959) p. 188


Posted in Life, Practice, Thinking Out Loud, Work by with 1 comment.