The Book of Eli
דנזל וושינגטון הוא לוחם פוסט אפוקליפטי בעולם שעבר מלחמה גרעינית (כנראה) והוא נושא ספר מאוד מיוחד למקום מאוד מיוחד. ויותר מזה לא אומרים בהתחלה. אבל זה דיי ברור מה זה הספר ומה כל הקטע. במקביל אליו יש לנו את גארי אולדמן בתור בעלים של עיירה קטנה שבקושי שורדת והוא מחפש ספר מאוד מיוחד בשביל להשתלט על העולם (כנראה). ויותר מזה לא אומרים בהתחלה. אבל זה דיי ברור איזה ספר הוא מחפש ומה כל הקטע. נכון, הרעיון חלש, המשחק דיי אנמי, הסיפור ברור מלכתחילה ואין שום הפתעות. אבל לי זה לא ממש אכפת ברגע שאני רואה את הסמל הכסוף המרובע בהתחלה. כי הסמל הזה אומר לי שאני מסתכל על סרט של ג’ואל סילבר. ואני יודע בדיוק למה לצפות בסרט של ג’ואל סילבר. וזה בדיוק מה שאני מקבל. התצוגה מרשימה ובמקום, האווירה נהדרת, סצינות הפעולה נהדרות ומייקל גמבון מרסס עם M4. לא ציפיתי לסרט מדהים ולא קיבלתי כזה. מה שציפיתי זה סרט פעולה פשוט ומגניב עם סצינות יפות של חרבות מתנפנפות ואברים מעופפים. וזה מה שקיבלתי. ואם מישהו יודע איפה אפשר להשיג את Freedom, סדרת פעולה קצרת מועד גם מבית הייצור של סרטי סילבר, אני אשמח לדעת.
Posted in Reviews by Eran with 2 comments.
Human Target
סדרת פעולה חביבה המבוססת על סדרה דומה וישנה יותר. כריסטופר צ’אנס הוא מתנקש לשעבר שהחליט לפרוש ובמקום לרצוח אנשים לעזור לאנשים שאין אף אחד אחר שיעזור להם. השיטה שלו, ושל שני שותפיו, ווינסטון וגוררו, היא להיטמע לתוך החיים של הלקוחות ולספק אבטחה סמויה. וכאשר חורשי הרעות חושבים שהלקוח חשוף ותוקפים, אז צ’אנס ושותפיו מגיבים ומנטרלים את האיום. סך הכל, מדובר בסדרת פעולה לא ייחודית במיוחד. הזווית שלהם לא כזאת מיוחדת, איכות ההפקה לא כזאת גבוהה, הכתיבה לא מרשימה יתר על המידה והסיפורים האנושיים דיי סטנדרטים. לעומת זאת, יש שני דברים שכן תפסו אותי וגרמו לי להמשיך לצפות. אחד, סצינות הפעולה שם בהחלט מגניבות. הסגנון של צ’אנס וגוררו, שניהם היו קודם תחת אותו בעל בית, הוא סוג של ערבוביה של Brawling עם ג’וג’יטסו ואולי גם קצת קונג פו ועוד כמה דברים בפנים. מה שיוצא זה קרבות שנראים מאוד ריאלסטים ועדיין מאוד סינמטיים. וזה הופך את הסדרה לסדרת פעולה שמאוד מצדיקה את הז’אנר בו היא נמצאת. קצת מפריע לי שיותר מדי אנשים נמצאים ברמה של צ’אנס שאמור להיות בין הטובים ביותר בתחום אבל זה דבר קטן. שני, גוררו. גוררו משוחק על ידי ג’קי ארל היילי. וכל מי שלא יודע למה זה צריך לעניין אותו צריך ללכת לראות את Watchmen שוב. כן, שוב. גוררו גונב את ההצגה כמעט כל פרק בתור ידיד ותיק של צ’אנס שעוזר לו לעשות את הדבר הנכון וההגון אבל עדיין משתמש בכל השיטות הישנות שלו בלי שום עכבות, שיטות כמו איומים, סחיטה, עינויים, פריצה ואפילו רצח ישיר של כל מי שאיך שהוא מאיים עליו. גוררו הוא מי שעושה את Continue Reading →
Posted in Reviews by Eran with comments disabled.
בדיון רוצה אותי
אז נבחרתי להנחות את פאנל הסייברפאנק של בדיון 2011. בית אריאלה, ב-23 ליוני. תבואו. משעשע שצריך לבקש ממני להנחות בשביל שאני סוף סוף אגיע לבדיון. אבל היי, זה תמיד היה בזמנים לא נוחים. בכל מקרה, אני מקווה שיהיה כיף ושאני לא אהיה זה שיהרוס הכל. :) ואני לא מסכים עם דותן שהסייברפאנק מת. זה נכון שיש פחות עכשיו מאשר בשנות ה-90 אבל מת? באמת? בכל מקרה, מכיוון שאני צריך להיות זה שממשיך להניע את האירוע, אני עובד עכשיו על שאלות מעניינות לפאנל. אם למישהו יש רעיונות, אני אשמח לשמוע. אני לא מבטיח שהשאלות ישאלו ראשונות או שישאלו בכלל. הן יהיו בעיקר לגיבוי.
Posted in Geekdom, No Category by Eran with 5 comments.
למה להעריץ?
אני לא מעריץ דברים. אני לא מעריץ שום סוג של קומיקס, סרט, תוכנית טלוויזיה, ספר או אפילו משחק מחשב. אני באופן כללי גם לא מעריץ יוצרים של דברים, אפילו דברים שאמוד אהבתי. מבחינתי, הערצה היא רגש שלילי. מבחינתי, הערצה מייצגת פולחן, האדרה לא מחויבת המציאות, ביטול העצמי מול אותו אדם, ביטול שאר התחום, החשבת תכונות שליליות של מושא הערצה וכן הלאה… זה לא נראה לי משהו שצריך לשאוף לו. כשאני חושב על מעריצים אני חושב על חנונים שמפחדים מדאורדורנט או ילדות בנות שתיים-עשרה, אנשים שעדיין לא תפסו את עצמם בידיים מספיק בשביל להבין שהם צריכים לחיות את החיים של עצמם ולא של מישהו אחר. כן, אני חושב ש-Half Life, Deus Ex, Max Payne, Mass Effect, Knights of the Old Republic ועכשיו The Witcher הם בין המשחקים הטובים ביותר שנוצרו. אני חושב שהמשחק של אנדר, סאגת הבאר ו-Snow Crash הם בין הספרים הטובים ביותר שנכתבו. אני חושב שניל גיימן, טים פאוורס, ג’ק צ’וקר ומאט וולאס הם יוצרים שאם אתם לא מכירים לפחות דבר אחד שלהם אז אתם עושים לעצמכם עוול. Blade Runner, חזרה לעתיד והנסיכה הקסומה הם בין הסרטים הטובים ביותר שצולמו ועדיין כאלו שאני יכול לראות שוב כל רגע. העולמות של Shadowrun ו-Star Wars הם העולמות הכי כיפיים שאני מכיר. Lordi, Adema, Poets of the Fall ו-Seether הם להקות שמספיק שיגידו לי שהן חושבות על להגיע לארץ ואני כבר אקנה כרטיסים. ואפילו אקח את הצעד הנוסף ואגיד שהאנשים שאני מחשיב כדוגמה ומופת והכי קרוב שאני מגיע להערצה להם הם רנדי פוש, ריצ’ארד פיינמן,וקארל סייגן. אבל אני לא באמת מעריץ. הערצה Continue Reading →
Posted in Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with 5 comments.
יום שנה כזה
ביום שישי הזה יש סוג של הצטלבות מעניינת שאולי נראית כמו שום דבר כשמסתכלים עליה לראשונה אבל אז מבינים שלמרות שזה עניין של מה בכך, זה לא יחזור על עצמו. העשירי לשישי יהיה יום השנה לעובדה שאני ומעין נשואים רשמית. הוא יהיה שמונה חודשים לתאריך החתונה הגדולה ושנה ושמונה למערכת היחסים. אז אנחנו הולכים לבלות את סוף השבוע לבד עם עצמנו. נא לא להפריע. אבל לא לדאוג, יעלה פה עוד דיון מעניין באותו זמן כדי להעסיק את מי שמתעקש לקרוא את הבלוג גם בסוף שבוע. :)
Posted in Maayan, No Category by Eran with 3 comments.
Rockstar מעצבנים אותי
אני חושב את זה כבר הרבה זמן: Rockstar Games מעצבנים בדרך שבה הם מוציאים משחקים. הם מוציאים משחקים רק לקונסולות כשאין ממש סיבה לא להוציא גם למחשב. סדרת Red Dead ועכשיו L.A. Noire יצאו רק לפלייסטיישן ואני חושב שזה ממש לא נחמד בעיקר כשמדובר על כמה מהמשחקים הנחשבים ביותר כיום, כשהחדש יותר פורץ דרך בצורה יוצאת דופן. זה מעצבן כי אני ממש רוצה לשחק במשחקים האלו אבל אני לא יכול. ולא רק כי אין לי פלייסטיישן. אני בטוח שגם אם היה לי לא הייתי מצליח יותר מדי. אני צופה שני טיעוני נגד: לא משחררים משחק למחשב כי הפיראטיות הופכת את זה ללא רווחי. זה באמת שטויות. טוב, פיראטיות שואבת מכירות, כן. אבל בכמות הרבה יותר קטנה ממה שראשי התעשיה רוצים שתחשבו. הרבה מאלו שמורידים משחק לא חוקית גם אחר כך קונים אותו ורוב אלו שלא עושים את זה כי הם פשוט לא יכולים לקנות את המשחק ואם לא הייתה להם את האפשרות הפיראטית, הם לא היו קונים את המשחק בכל מקרה. Valve כבר הוכיחו לנו שכל מה שצריך בשביל להעלות מכירות זה קצת להוריד את המחיר ועכשיו מוכיחה CD Projekt RED, החברה מאחורי The Witcher ובעלת GOG.com: העובדה שהמשחק לא סגור עם DRM דווקא תורמת לחווית המשחק ולהרגשה הטובה של הלקוחות. טיעון שני: רגע, אבל מה עם משחקים כמו Crysis ששוחררו בלעדית לחלונות? נכון, גם זאת בעיה וחבל. אבל לפחות הם חזרו בהם ב-Crysis 2. אבל למען האמת, אני מסוגל יותר להבין את הטענות של Crytek שהקונסולות היום פשוט לא נותנות להם את הכוח שהם צריכים בשביל להריץ את המשחק. Continue Reading →
Posted in Gaming, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 7 comments.
אסירים עובדים קשה
בהתחלה לא הייתי בטוח מה לחשוב על הידיעה הזאת. מתברר כי אסירים בבתי כלא סיניים עובדים בכריית פחם ביום ואז יושבים מול מחשבים וכורים זהב במשחקי רשת בלילה. כמובן, זאת התעללות נוראית. זה שעות של עבודה פיזית קשה ושוחקת ואז עוד שעות של עבודה שוחקת. והתנאים לא מדהימים וגם היחס מההנהלה לא מלבב. מה שתפס אותי הוא “הבוסים בכלא הרוויחו יותר כסף בהכרחת האסירים לשחק משחקים מאשר להכריח אותם לעשות עבודה פיזית”. והם טוענים שם שהרווח המינמלי לאסיר הוא שווה ערך לכ-2000 שקל ביום. שזה לא רע. זה יפה מאוד, למען האמת. העבודה מונוטונית וארוכה אבל זה רווח יפה. אבל דיי מיד לאחר מכן חשבתי, הם בטח לא קוראים קורי דוקטורוב.
Posted in Gaming, Less Interesting News, Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
Fail Early, Fail Fast
“להיכשל מוקדם ולהיכשל מהר” היא מתודולוגיה מעניינת. היא כנראה נשמעת מוזר ואולי אפילו אנטי-יצרנית למי שלא מבין מה זה אומר: מה זאת אומרת להיכשל? אבל אני רוצה להצליח! ופה אני אצטט את אדיסון. כי אולי אני לא כל כך מחבב אותו כבן אדם אבל הוא אמר כמה דברים חכמים. למשל: “אני לא יכול להגיד שנכשלתי. מצאתי עשרת אלפים דרכים בהן זה לא עובד.” כי בדרך כלל יש עשרת אלפים דרכים בהן זה לא עובד על כל דרך או שתיים בהן זה כן עובד. אני כותב על זה כי לאחרונה חשבתי על כך שהרבה אנשים, כולל אותי, מפחדים מכישלון מספיק כדי בכלל לא לנסות אותו כאשר אם רק ינסו אז הם אולי יצליחו. ואם יכשלו אז לא נורא, לומדים ומנסים שוב אחרת ויותר טוב. הרי, אף אחד לא עושה כל דבר מאה אחוז בפעם הראשונה. תמיד יהיו מהמורות וכשלונות מאשר הצלחות מזהירות. וכמו שאמר אלברט לברוס בבאטמן מתחיל: “למה אנחנו נופלים? בשביל ללמוד לקום על הרגליים שוב.” וזה בדיוק הרעיון מאחורי Fail Early, Fail Fast: אתה הולך להיכשל. אתה הולך להיכשל הרבה… קבל תיקון, אתה הולך להיכשל הרבה מאוד לפני שבאמת תצליח ותשלוט בנושא. אז כל עוד אתה נכשל, תכשל הכי מוקדם שאתה יכול, כדי שיהיה לך זמן להשתפר ולעסוק בנושא אחרי שלמדת, ותכשל מהר, כדי שתוכל לחזור מהר לניסיון הבא ולהגיע יותר מהר להצלחה. ואני חושב שאת כל זה היו צריכים להגיד לי הרבה יותר מוקדם. את הדבר הכי קרוב לזה שאני זוכר שמעתי מאבא שלי, מעט זמן לפני הגיוס, כשהוא אמר לי שאם המדריך שואל את הפלוגה מי יכול Continue Reading →
Posted in IT, Life Lessons, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 5 comments.
אני שונא את יום הסטודנט
תמיד צריך כותרת גדולה וחזקה כדי למשוך תשומת לב, לא? אני יודע שאני כנראה אחטוף הרבה על זה אבל אם אנחנו כבר אז אבהיר שאני לא דורש שיבטלו את יום הסטודנט, אני יודע שאין הרבה מה לעשות כדי להזיז או לשנות כזה דבר ענק אבל הנה הסיבות שלי למה הוא מעצבן אותי. הכל מתחיל מחוסר נגישות לזרמים זרים: אני לא בזרם המרכזי. אני בשוליים מכל מיני סיבות. זה יותר מעניין אותי ואולי כתוצאה מכך שאני תמיד חייב לעשות דברים אחרת, בדרך שלי. יום הסטודנט הוא, תכל’ס, חבילת הופעות, כמה דוכנים לא מרשימים ואוכל יקר מדי. ובדרך כלל (חוץ מפעם אחת שאני זוכר) אין מספיק הופעות מעניינות בשביל להצדיק בשבילו אפילו 20 שקל. חוסר ‘אלטרנטיבה’: וחוץ מאותה פעם אחת שאני זוכר, אין רחבה אלטרנטיבית ואין מתחם משחקים. שאלו, מבחינתי, היו שתי המשיכות העיקריות בכל מקרה. אז דחיקה של המיעוט שלי לטובת מיעוטים אחרים גם קצת מעצבנת. אין מקום: ואז, בשביל כל הבלגן הלא מוצדק הזה, חוסמים את הטכניון. טוב, הוא לא חסום לגמרי. אבל כל המרכז שלו, מאולמן ועד צ’רצ’יל, מטאוב ועד פישבך, חסום. ציר התנועה העיקרי שלי, ואני בטוח של עוד הרבה אנשים, מנותק. וכבר קרה לי שרציתי ללכת לעבוד בטאוב בזמן פסטיבל הסטודנט והייתי צריך לעקוף חצי מהטכניון רק בשביל לגלות שהחווה בכלל סגורה. רעש משבית: ואם בכלל מצליחים למצוא מקום לעבוד אז אי אפשר להתרכז יותר מדי בגלל הרעש. אולי במהלך הפסטיבל לא לומדים אבל זה לא אומר שאין שיעורי בית. ואם אני לא נהנה, אני לפחות רוצה לעבוד. ואי אפשר לעבוד כי הרעש חודר לכל מקום. ולא Continue Reading →
Posted in No Category by Eran with 5 comments.
כמה זמן עבר מאז שקראתי עיתון?
קוראים יקרים, נסו לענות על השאלה בכותרת בהתאם לפרט המעניין הבא. קראתי היום עיתון מול המחשב. ידי הייתה על העכבר. וכשסיימתי פסקה ניסיתי לגלול את הכתבה כלפי מטה.
Posted in No Category, Weird by Eran with 2 comments.