Now That I’m Slightly Back from the Brink of Death by Schoolwork…
Here are some recent updates. As evident by yesterday’s post, I’ve passed the big test I had to pass and that’s a huge load off my mind. I’m still waiting on the last grade, my last assignment. On one hand, it’s a grade I feel much better about and could probably argue for it if it’s not high enough. But on the other hand, if I can’t get the grade that I want, I’m more screwed than with Computability. I’ve had one job interview with a game company on Sunday and I have another today. I got some homework from the first company. A kind of demo of me being able to do what the company does. It’s an interesting request whose legality I still question. I mean, I am doing work for them and I’m not getting payed for it but, at this stage, I’ll do what I can to impress. The next interview I have is for a company that is kind of big in the Israeli Game Development scene and I hope it goes well. Overall, having options is best. I also have an interview lined up with Microsoft. And I know what they say about Microsoft but they do have great researchers and, stack ranking aside, if I do get accepted, I hope the team is good and I get some experience, at least. In the mean time, I’m trying to get a job, trying to gain control of all the everyday monsters that grew more Continue Reading →
Posted in Gaming, High-Tech, IT, No Category, School by Eran with 3 comments.
Looking through the Oculus
Just got my first look at the Oculus Rift… And I’m going to start working on it (for my project) on Sunday. Tee hee. :)
Posted in Gaming, Geekdom, High-Tech, No Category, Programming by Eran with comments disabled.
Digital Copies of House Keys
אני מסוגל להבין את הקלות של לבוא למכונה, לתת לה לסרוק מפתח ואז לקבל עותק מדויק בחזרה. אבל אני היחידי שמודאג מהיכולת של המכונה לשמור את הסריקה של המפתח לשימוש עתידי? אני מקווה שעוד מישהו חשב על זה, בתקווה מישהו בצוות שבנה את המכונה, ודאג להגן על המאגר שלה ככל האפשר כולל מחיקה מיידית של כל המידע אם מישהו מנסה לפרוץ אליה.
Posted in High-Tech by Eran with 4 comments.
Deimos is Three
I just figured that since I bought Deimos at the Duty Free before we boarded for Cyprus, it is now 3 years old. My trusty machine is a bit dark-ish grey as opposed to bright silver. Its battery isn’t what it used to be, holding a charge for about 20 minutes as opposed to two hours. And it hasn’t gotten any stronger so it won’t be able to run The Witcher 2 or Crysis 3. But other than that, I’m still rather pleased with it. It does the work it was meant to do. It plays HD video at native resolution (almost) without fault. And I can play most games I want on it. Even some of the newer things although I have to run it at less than stellar details. Overall, its doing much better than Luna did, completely dead after two years, god rest her processor. In fact, Maayan and me talk once in a while about the future of our home computing network and there is the subject of what will be and will be the usage of our next computer. My stance on it is that our current setup is good enough for grunt work (internet, reading and writing, even programming) but we would like a better machine for home entertainment (gaming and HD viewing). I am also thinking about maybe a transformer for future work on the Android platform but that is ethereal. So, in a few months, or maybe more, we will buy something Continue Reading →
Posted in Gaming, Geekdom, High-Tech, Maayan, No Category, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
Check and Point
אתמול הלכתי ליום מבחנים בחברת צ’קפוינט. צ’קפוינט היא חברה גדולה בארץ ובעולם ויש הרבה אנשים שרוצים לעבוד בה. חוץ מהאנשים שבאו לאותם מבחנים כמוני היו עוד כמה שהתראיינו למשרות אחרות. דבר ראשון ששמתי לב שמשעשע במשרד בתל אביב הוא ששמות החדרים בקומת הכניסה הם של להקות רוק (פינק, פלויד, ג’נסיס, אירוסמית’) ובקומה השניה זה ציירים (מונה, אנחנו היינו בואן-גוך). זה מגניב. אז לפי דעתי, זה היה אחד מהראיונות הראשונים הכי טובים שיש. ככה צריך לעשות את זה. זאת אומרת, היו הרבה אנשים ביריד התעסוקה ואני מניח שנעשה קצת סינון לפני שהזמינו למבחנים. בכל מקרה, זה היה יום מבחנים אחד מיני רבים. אז למה זה היה טוב? כי הדבר הראשון שהם עושים אחרי שהם מסתכלים על קורות החיים הוא לבדוק את יכולות התכנות. המבחן הראשון היה בשביל לבדוק שאנשים יודעים לתכנת ברמה סבירה. אז היו לי 4 שעות ליישם כמה יכולות שהם ביקשו. הם הציעו שנסיים את זה תוך 3 שעות. אני סיימתי תוך 2.5. הם רצו זמן ריצה של 2500. אני השגתי 2900. אבל אני חושב שאני בעיקר אאשים את Java שהיא קלה ומהירה לכתיבה אבל לא רצה כל כך מהר וההוראות של המהירות היו בשביל כל שפות התכנות האפשריות. הדבר השני שהם בדקו זה שאנחנו יודעים להשתמש בלינוקס ושזה לא מפחיד אותנו. זה לא היה מרשים במיוחד כי כל ההוראות היו שם ורק היינו צריכים למלא אותן. אבל זה היה משעשע. המבחן השלישי, זה שרוב האנשים לא טרחו לעשות, היה מבחן עיצובי בו ביקשו לעצב מסך אפליקציה ממגוון חלקים שונים. זה לא היה קשור לראיון המקורי אלא רק בשביל Continue Reading →
Posted in High-Tech, No Category, Practice, Programming, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
VR Do We Go from Here?
זה מה שקורה עכשיו. תנו לזה כמה שנים…
Posted in Gaming, Geekdom, High-Tech, Less Interesting News, Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
Lunar Exploration
בספטמבר לקחתי לעצמי בוקר שבת לעשות משהו שהבטחתי לעצמי שאני אעשה הרבה זמן: נתיחה לאחר המוות ללונה. לא הייתה סיבה יותר מדי חשובה או איזה שהוא חלק שממש רציתי. רק רציתי לראות איך זה לפרק מחשב נייד בעצמי ואת החלקים שממנו הוא מורכב. אז הנה התגליות שלי, למישהו שאולי חושב על לעשות את זה. לונה, סגורה ופתוחה, לפני כל התהליך. . . . . . . . קודם מפרקים את הפס הסוגר כדי להגיע לברגים של המקלדת. לאחר מכן אפשר לנתק ולהוציא אותה ולראות את הקרביים מלמעלה. . . . . . . . . תקריב על לוח המקשים לאחר הסרת הרווח ואז על המעגל שמתחתיו. . . . . . . . . המסך, בשני שלבי הפירוק הבסיסיים. . . . . . . . . מתחיל לחפור גם מאחור. לשם האיכון: שמאל למעלה זה כונן התקליטורים. שמאל למטה זאת הסוללה. למטה היה המקום של הכונן הקשיח. באמצע זה המקום של הזכרונות. מעליהם כרטיס הרשת האלחוטי. ובצד ימין זה המעבד, כיור החום, המאוורר ושאר חלקי לוח האם. . . . . . . . . קודם הסוללה יוצאת ואז כונן התקליטורים. . . . . . . . . ככה נראה כרטיס רשת אלחוטת והמסך רק בלי המסך. . . . . . . . . . . בית המצלמה בלי המצלמה. המצלמה בלי בית המצלמה. המצלמה לאחר שהתפשטה. . . . . . . הפלסטיק שמחזיק את המסך ואלו האנטנות של כרטיס הרשת. ולוח הבקרה של המסך. . . . . . . . . מתחיל לפרק את Continue Reading →
Posted in High-Tech, No Category by Eran with 3 comments.
מדענים יותר מוסריים
מחקר חדש שהתפרסם במגזין המקוון PLOS One טוען כי אנשים העוסקים במקצועות מדעיים, ואנשים שמתעסקים יותר במדע, מפתחים עמדות מוסריות מתקדמות וגבוהות יותר. אותי זה מאוד מסקרן כי, שוב, אחד הטיעונים של המחב”תים והדתיים המיליטנטים הוא שלאדם הדתי יש מקור רוחני ומוסרי בתור התורה והדיברות, מילתו של אלוהים חיים, שמדריכה אותו איך צריכים להתנהג ולחילוני אין כלום. החילוני הוא ברברי שבלי החוקים הגבוהים יותר הנורשים מהתורה פשוט ירצח ויבזוז בלי מחשבה. אז אלו שטויות. והנה המחקר שמגבה את זה. המחקר מתאר ארבע ניסויים שונים ומעניינים כל אחד בעצמו. 1) לקחו סטודנטים, נתנו להם לקרוא סיפור על אונס ונתנו להם לשפוט את הצדק במעשיו של האנס. לאחר מכן גם שאלו אותם “כמה הם מאמינים במדע?” לאחר סיכום התוצאות גילו כי לא היה קשר בין הדתיות או העדתיות של הסטודנטים אבל העוסקים במדעים (כימיה, פיזיקה, ביולוגיה ופסיכולוגיה) גינו יותר את מעשיו של האנס כמו גם אלו שדירגו את אמונתם במדע כגבוהה יותר. 2) נתנו לסטודנטים חמש מילים ואמרו להם לזרוק אחת ולהרכיב משפט הגיוני. לחלק מהסטודנטים נתנו אוסף מילים נטרליות ולחלק נתנו מילים מדעיות כמו “הגיוני”, “היפותזה”, “מעבדה”, “מדענים” ו”תאוריה. לאחר סיכום התוצאות גילו כי אלו שקיבלו את המילים המדעיות יותר גינו יותר את מעשיו של האנס. 3) קבוצה אחרת שעברה את אותה הכנה נשאלה מה הסיכוי שישתתפו בפעולות מסוימות מחוץ לתחום הלימודים. אלו שקיבלו את המילים המדעיות הביאו נכונות גבוהה יותר לתרום דם, להתנדב או לתרום לצדקה. 4) קבוצה נוספת שעברה את אותה הכנה שיחקה את משחק הדיקטטור הכלכלי שבו הם מקבלים כמות כסף מסוימת וצריכים להחליט כמה הם מחלקים לעצמם וכמה לצדקה. Continue Reading →
Posted in High-Tech, Humanity, Less Interesting News, Thinking Out Loud by Eran with 1 comment.
Preservation and Time
ל-Extra Creditz יש פרק שמדבר על שימור משחקים. זה נושא מאוד ראוי אבל לי זה גורם לחשוב על היסטורית המשחקים שלנו ומה משחקן חדש וטרי יצטרך לעשות אם ירצה לעבור אפילו רק על המשחקים הכי טובים שנוצרו. אפילו אני לא יכול לטעון ששיחקתי בכולם. כן, גם Planescape Torment וגם The Longest Journey עדיין מחכים לי ברשימה. זאת הבעיה עם רשימה שכל הזמן נוספים לה פריטים חדשים, לפעמים בקצב גבוה יותר מאשר יוצאים ממנה. כי אם חושבים על זה, משחקים הם המדיום הכי ארוך. סרט ייקח לכם שעתיים. חוברת קומיקס סטנדרטית, לא יותר מזה. ספר טוב, באזור ה-13 שעות. סדרות טלוויזיה, אפילו אם נצמצם לסדרות הכי טובות שחייבים לראות את כולן, מעטות עוברות את ה-10 שעות סך הכל (פיירפליי, למשל). משחק טוב? זה מתחיל ב-10 שעות. יש כאלו שלוקחים 30-40 או יותר וזה רק אם משחקים פעם אחת. יש משחקים שאפשר לשחק כמה פעמים ועדיין לגלות דברים חדשים. זאת אומרת, הרשימה של רק המשחקים הכי טובים, כולל אלו שיוצאים כל הזמן, יכולה להיות ארוכה מכדי שאפשר להתמודד איתה. אני יודע את זה, מניסיון. לכן, חשבתי על הרעיון הזה: רשימה, כרגע שרירותית לחלוטין, של המשחקים הכי טובים בכל ז’אנר. שלושה-ארבעה משחקים שכרגע מייצגים את ההכי טוב שיש לז’אנר להציע. וכן, זה אומר שיש טובים שאני לא מתייחס אליהם כי הם כבר התיישנו מספיק שקשה מאוד לשחק אותם (אני מדבר עליך Starflight) או שיש משחקים חדשים יותר שעושים אותו הדבר רק יפה יותר (מצטער על זה, Privateer). וכרגע הרשימה הזאת כוללת משחקים שלא שיחקתי ונכנסו לשם בגלל הדעה הרווחת. אבל אני אגיע אליהם Continue Reading →
Posted in Gaming, Geekdom, High-Tech, Less Interesting News, No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 14 comments.
ההבדל בין שיחות
אני חושב שאני מבין עכשיו. זה המידיות. כשאני מדבר עם מישהו בהודעות טקסט, בצ’אט, בדואל, זה אסינכרוני. אני שולח את ההודעה ואני יודע שמי שצריך יקבל אותה, יסתכל עליה מתישהו ויחזיר לי תשובה בזמנו הפנוי. בלי לחץ. נכון, כשאני שולח דואל אני מצפה לתשובה בתקופה שבין כמה ימים לשבועיים, כשאני שולח הודעת טקסט אני מצפה לתשובה תוך כמה שעות עד מספר ימים וכשאני שולח הודעה בצ’אט אני מצפה לקבל תשובה תוך כמה דקות אבל זה עדיין ללא לחץ. אני לא יושב לבן אדם על הראש שיענה לי ובאותה מידה, אני לא מרגיש לחוץ לענות מיד. כשמתקשרים אליי זה כמו להגיד, “אני צריך לדבר איתך עכשיו ודחוף, תעזוב את כל מה שאתה עושה ותדבר איתי”. אז התגובה הראשונה שלי היא, “מה הלחץ?” כי אני לא אוהב שמלחיצים אותי. בעיקר כי אנשים נוטים לעשות את זה בלי סיבה טובה. להתקשר אליי כדי סתם לשאול מה שלומי או כדי לשמוע את הקול שלי, זה פחות או יותר מותר רק למשפחה קרובה. כל אחד אחר יכול לשלוח הודעה או לחכות לפעם הבאה שניפגש. ולא, להיפגש זה לא מלחיץ. אלא אם כן זאת פגישה שמגיעה מיד אחרי שיחת “תגיע הנה מיד”. כי אז זה בדרך כלל פגישה שתוכננה מראש, בין אם כאירוע קבוע או משהו שנעשה בשיחה האחרונה שלנו במילא או כי שלחו לי הודעה אסינכרונית. ולכן, במיוחד כשמישהו מנסה להתקשר אליי כמה פעמים ברצף, בשבילי שיחת טלפון זה “הסורים בגדרות!” והשאלה היא רק “באיזו גדר עכשיו?”
Posted in High-Tech, No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 3 comments.