הוא הוציא את המסמך מהכספת. הוא השתדל גם לא לגעת בדפנות המתכת. זה לא היה ממש נחוץ. הוא כבר ווידא שאין שם חיישנים נוספים. אבל הוא הרגיש טוב עם ביצוע יותר מקצועי. שמח וטוב לב עם משימה שבוצעה כמו שצריך, הוא הכניס את המסמך לצד התיק הצמוד לגב ווידא שלא השאיר שום עדויות מפלילות. בדרך החוצה האזעקה כבר הופעלה. זה השלב בו להב זינק החוצה מהדלת ופנה אל תוכנית ההחלצות המשנית. הוא מיהר לגרם המדרגות שמילא חדר רחב וגבוה לכל צד הבניין. הוא חיבר את מתקן הסנפלינג שלו אל המעקה וזינק במורד הפתח המרכזי. לאחר שהגיע לתחתית גרם המדרגות, קומה שתיים מתחת לאדמה והגישה לחניון התת-קרקעי, שחרר את זרוע הלפיתה מהמעקה וגלל את הכבל חזרה. וכשפתח את הדלת אל המסדרון הבין למה האזעקה של כל הבניין דולקת מיד לאחר שהצליח לקלוט כי לכיוונו רץ אדם, שנראה לגמרי לא מתאים למשימה מסוג זאת, מחזיק קוף קטן בידיו. “אני מניח שאתה אחראי על הקקופוניה,” אמר לו להב בנונשלנטיות מובלטת. “אנחנו חייבים לצאת מפה,” האחר קרא אפילו בלי לעצור וחלף על פניו עם הקוף המצווח. להב לקח מספר שניות לשקול את הכדאיות של הברירות העומדות לפניו והחליט כי הרעיון הטוב יותר יהיה פשוט לצאת מפה קודם ולשאול שאלות אחר כך. הוא רץ בעקבות האיש והקוף אל הדלת בקצה המסדרון שהובילה אל מגרש החנייה התת-קרקעי. הוא עבר אותו בקלות וכרע ברך מול המנעול המגנטי. הוא כבר למד את האבטחה של המקום וזה לא צריך להיות מסובך יתר על המידה. הם היו בחוץ, הלוח מנוטרל לכל מישהו אחר שירצה להשתמש בו, לפני שהשומרים הספיקו להגיע Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with .
להב ישב על עגורן בנמל תל אביב. גוף המתכת הצהוב כבר השחיר כמעט לגמרי מאז הוקם לפני כמה עשרות שנים. הוא הרים שביב חצץ וזרק אותו אל תוך המפרץ המלאכותי. לאחר מכן הרים סיגריה כבויה וזרק אותה אחורה אל משטח הבטון כ-40 מטר מתחתיו. הוא הרהר בדברים שאירעו לו בשבועות האחרונים. בהתחשב בכך שלא זכר דבר מלפני חודש, היה זה הרהור בחייו באשר הם. לפני חודש התעורר בתוך מכולה בנמל. במכולה הייתה מיטה, ארגז אחסון מלא בציוד, מספר מקומות מחבוא שכבר ידע עליהם ואופנוע גדול. ובאותו זמן זה לא הפריע לו. לא הפריע לו לא לדעת. גם עכשיו זה לא מפריע. הוא לא שוקד על העבר. הוא חושב על העתיד. ובאותו זמן הוא ידע מה לעשות. הוא ידע לאן ללכת, אל מי לפנות ואילו הצעות עבודה כדאי לו לקבל. והוא לקח כמה עבודות, הרוויח קצת כסף וקנה לעצמו מעט שם. מספר משלוחים פה ושם, פריצה וגניבה אחת או שתיים, כמה הפחדות. שום דבר רציני. לפני שבועיים הוא נתקל במכשף. הוא שונא מכשפים. זאת הייתה אמורה להיות משימה פשוטה למדי: להיכנס לבניין עם קוד שנגנב מאחד השרתים, לעלות למשרד של ראש המחקר, לפצח את הקוד של הכספת ולהסתלק עם התוכניות הסודיות של השמפו החדש שהיה מתוכנן לשיווק בעוד חצי שנה. זה היה אפילו יכול להיות מצחיק אם לא היה מדובר בשוק מבוקש כל כך. זאת הייתה אמורה להיות עבודה פשוטה. הרבה מהישראלים עדיין לא הבינו שיש עניין רב במעשיהם וההגנות על חלק מהמקומות היו לפעמים מגוכחות. אבל פתאום האזעקה החלה והוא אפילו לא נגע במשהו באותו הזמן. באותו זמן חשב שזה Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with .
כן, יום שישי אמור להיות היום בו אני מפרסם דברים שאני כותב. בעיקר כדי שיהיה לי משהו שיכריח אותי לכתוב למרות שאר החיים. אבל זה לא כל כך קורה בזמן האחרון כי בשגרה יש לי לימודים ושיעורי בית ובסופי שבוע אני מבלה עם מעין אז יש לי פחות זמן לדברים אחרים. לרוב גם פחות זמן לפעילויות אחרות שאני רוצה כמו לשחק או לצפות בטלוויזיה או לקרוא חדשות ואת אלו אני לפעמים גם משלים במהלך שאר השבוע. אז הכתיבה, למרות שיש לי עכשיו בערך חמש רעיונות ברמות שונות של פיתוח, נדחקת הצידה. אני רוצה להמשיך אבל אני מוצא שאין לי הרבה זמן להתמודד עם הדברים שאני חושב שאני יודע איך להמשיך ופחות חשק להתמודד עם הדברים שאני לא ממש יודע איך להמשיך.
Posted in From the Writing Desk, No Category by Eran with .
לפחות אחד בשם דניס צ’יימברלנד, מהנדס מערכות חיים מנאסא, שטוען שבני אדם צריכים להמשיך ולחקור ולהתפשט ופני הים הם המשך הגיוני. נשמע כמו מקום מגניב לבקר בו אבל אני לא בטוח שהייתי רוצה לגור שם. בכל מקרה, כדאי לראות את הסרטון שלו (כ-20 דקות). ולגבי אור-שחר, אני קצת תקוע כרגע וקצת עמוס אבל בתקווה זה ישתחרר אחרי עולמות ואני אוכל לחזור לכתוב אותו.
Posted in From the Writing Desk, High-Tech, Less Interesting News, No Category by Eran with .
“How long has it been missing?” “He’s been out of contact for almost three years but he completely slipped out of sight only last winter. Don’t worry, we’ll get him. He’s a tough little bugger.” The face plate slid off with a horrid scrape of plastic against sand. The explorers looked around at the desert landscape, their suits a pale shade of red, only from exposure. “What does the MGPS say?” The first explorer asked and flipped the mounted binoculars in front of him, scanning the terrain. The second explorer checked his display for the MGPS marker. “Thirty two degrees off north and ahead forty five meters. We should be right on top of him.” They moved across the indicated line, the first explorer switching through different viewing modes. “Should I look for an energy signature or is it too late for that?” “Wouldn’t hurt,” The second explorer shrugged as much as he could in the tight fitting composite suit. The first explorer began searching for an EM field. “I got a spike!” He said almost immediately. “It’s faint but it’s straight ahead! It must be him!” The spot from which the EM spike originated was what, from first inspection, looked like a covered up sand pit. With careful consideration, the explorer knelt before it and started pulling away the layers of red dirt with sand blowers and brushes. Since it was only a few months ago that he was completely concealed, he wasn’t long to uncover. His straight head Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk by Eran with .
אני חושב שיש לי רעיון. המקור לכל כוחות העל. גם ל-Protectors וגם לנתנאל. זה יעבוד אם כי בדרכים מעט שונות. יש לי הסבר ואני מקווה שהוא מגניב. כמה אתקדם במשחק או בסיפור כדי לספר על זה, זה כבר עניין אחר.
Posted in From the Writing Desk by Eran with .
I’m a simple man but tend to complicate things I can take the long haul but prefer short segments I’m a man of action but a man of my word I’ll go to great lengths but rather stay at home
Posted in From the Writing Desk, No Category by Eran with .
וסוף סוף, נתנאל חוזר לפרק הבא. הספקתי לכתוב כמה דברים בזמן ההפסקה ויש לי כבר כיוון יותר מוגדר לסיפור. אני רק רוצה להבהיר שמה שאני כותב פה זה מה שיורד לי מהראש. כמובן שאם אני ארצה לפרסם את זה ברצינות (ספר? נהה…) אז זה ידרוש עריכה רצינית וכנראה הורדת הפרק הראשון והשני לרמת סיפור רקע שאולי יגיע בהמשך. פה זה המקום בו דברים מתחילים באמת להתלהט. תוספת בעריכה: לכל הקוראים המצטרפים לסיפור רק כאן, אני מבקש מכם לעזור לי בניסוי. אל תקראו את פרקים אחד ושתיים. קראו את הפרולוג (זה ‘תחילת הסיפור’ ולא יותר) וחזרו לקרוא את הפרק הזה. אני מתחיל לחשוב שהפרקים האלו לא צריכים לבוא פה אלא יותר כסיפור רקע מעורפל ולכן אני חושב שיהיה לכם סיפור יותר טוב אם לא תקראו אותם. לתחילת הסיפור. בפעם שעברה. 01/12/1993. 1146. נתנאל משך לאחור את מכלול האם-16 אחרי שכיוון את לועו של הנשק אל פינת החדר העליונה. הוא שיחרר את הידית וחייך למשמע ההחלקה והנקישה של חלקיו ננעלים במקומם. הוא סגר את מכסה פליטת הכדורים, בדק שוב את ידית עצר המחלק ואת הנצרה ופתח את הקת הטלסקופית, רק כדי שיראה טוב. “מה אתה חושב?” שאל וזרק את הנשק לאורך החדר הספרטני נטול החלונות, אל חייל נוסף שישב על המיטה בצידו השני. החייל תפס את הנשק באדישות ובחן אותו, מושך את מכלולו, מביט בכוונותיו, פותח אותו ומביט בתוכו. נתנאל, באותו הזמן, השחיל את נשקו האישי, ששכב על המיטה לידו, באלכסון על גופו. הוא טפח על ברכיו בקצב אקראי בזמן ששותפו לחדר פירק בזריזות את הנשק והרכיבו מחדש. “נראה מאה אחוז,” אמר Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Stories by Eran with .
And now, also on iCast. Guarding the entrance to the temple is one of the assignments they give Padwans at the Academy. He was old enough to know that the tiny statue on the pedestal behind him, probably sculpted out of pure boredom a millennia ago, was not even valuable enough to justify sending someone in every few hours to check it was still there, let alone leave a guard overnight. But like any assignment in the academy, “Guard the Statue” was not as simple as that.
Posted in From the Writing Desk by Eran with .
“שאף אחד לא יזוז! זה שוד!” נתנאל התיק את עיניו ממדף החטיפים והביט מעבר לפינת המעבר לכיוון הכניסה של החנות הקטנה. גבר לבוש בגדים כהים כיוון ברטה ישנה אל פרצופו של המוכר שהחזיק יד אחת מורמת ועם השנייה כבר פתח את הקופה. “אל תעשה משהו טיפשי,” דנה אמרה בשקט מאחוריו. “לא טיפשי, אני הולך לעצור אותו.” לחש לה. “והוא הולך לירות בך. אני לא מרשה לך לחטוף כדור.” “אני לא אתן לו.” “נתנ–” היא ניסתה אבל הוא כבר הלך. נתנאל התגנב מאחורי השודד לאט ובשקט, מודד כל צעד, מניח ומרים את כפות רגליו בזהירות. השודד, שצעק על המוכר להזדרז, והמוכר, שקרקש עם המטבעות בידיו, סיפקו לו את ההסחה הנחוצה. כשהתקרב מספיק, טפח על שכמו של האיש בשחור.כמו שצפה, היד עם האקדח עשתה סיבוב ארוך כדי לכוון אליו אבל נתנאל לא נתן לו את ההזדמנות. הוא תפס את פרק ידו של השודד באמצע התנועה ושיגר אגרוף מדויק לצווארו. משתעל ומשתנק, השודד ניסה לנוע לאחור אך נתנאל לא עזב אותו. בעיטה למפשעה קיפלה אותו כמעט לגמרי ונתנאל זינק מעלה עם ברך לסנטר, מפיל את השודד על גבו, מעולף. הוא בעט את האקדח מידו ונשאר מעליו לכמה שניות, לוודא שאינו מנסה לקום. שני לקוחות שעמדו לא רחוק במורד המעבר החלו למחוא כפיים. נתנאל חיפש משהו להחזיק, להשתמש, משהו שגרתי בשביל להתרחק מכל תשומת הלב. דנה, שחצתה את המעבר לכיוונו, נתנה בו מבט משועשע שאמר לו, “אידיוט, אנחנו כבר נסגור את זה אחר כך”. היא דחפה לידיו שתי שקיות מרשרשות והוא הזדרז לפנות אל המוכר. “שני ביסלי?” שאל. “קח.”
Posted in From the Writing Desk, Stories by Eran with .