הגדרות
יש אנשים שעושים את זה אז למה לא אני? ובאקדמיה אפשר למצוא כמה הגדרות ממש משעשעות. ההגדרות פה יהיו דברים שאני שמעתי או אמרתי ושנשמעו מספיק טוב בשביל להיות שימושיים. “יחידון”: מלשון, יחיד. בהתייחס למערכים בגודל n. יחידון הוא מערך בו n=1. נשמע בקורס מבוא למדעי המחשב. “פותחיים”: מלשון, לפתוח. בהתייחס לבעיות ששקולות לסדרת סוגרים חוקית/שקולות להכנסה והוצאה של איברים למחסנית. ‘סוגריים’ סוגרים אבל ‘פותחיים’ פותחים, כדי שיהיה יותר ברור לאיזה מהם מתייחסים. נשמע בקורס קומבינטוריקה למדעי המחשב.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
דו”ח מצב
רציתי להגיד את זה כבר שבועיים בערך אבל רק עכשיו נזכרתי במקום ובזמן הנכון. דבר ראשון, לקח לי קצת זמן עד שהצלחתי להגיע לאתר הציונים כי הוא כתוב ממש ממש רע. אני לא חושב שהגינות אקדמית צריכה לגרור אתרים גרועים. בכל מקרה, אז הלכתי והסתכלתי על הציונים שלי לסמסטר הזה. באלגברה מודרנית, קיבלתי 91 בבוחן אמצע והציון הכי נמוך שלי על שיעורי בית הוא 80. בחדוו”א 2ת, 98 בבוחן אמצע ותרגילי הבית גם לא נופלים מ-80. בקומבינטוריקה, עברתי את כל התרגילים שבדקו עד עכשיו. לא הייתה בחינת אמצע. ההסבר של השותף שלי לחדר: “כי קומבי זה קל”. כרגיל. במדע בדיוני בקולנוע, אחרי כמה ריבים אידיאולוגים, כמה שעות של גזירה והדבקות, אני חושב שאני מקבל יותר מ-95 בקורס הזה כשהעבודה האחרונה שלי הייתה מקום 5 בתערוכה. אני חושב שזה בסדר. אני מרגיש דיי בסדר עם עצמי. אז רק עוד שני תרגילים להגיש (אם לא יחליטו פתאום לזרוק עוד אחד) ואז יאללה למבחנים. הראשון ביום רביעי הבא.
Posted in No Category by Eran with 2 comments.
לא שאלתי שאלה
עכשיו, עם סיום הסמסטר הראשון, אני מרגיש את הצורך להתחרע קצת על המתרגלת שלי באלגברה מודרנית. טוב, לא ממש להתחרע כי היא מאוד נחמדה ועזרה לי הרבה אבל היא מייצגת נטייה משונה, שראיתי גם אצל אנשים אחרים, לעוות את הקול שלהם כשהם מסבירים. לא ממש יצא לי לדבר איתה כשהיא לא הסבירה לי דברים אז אני לא יודע אם היא עושה את זה תמיד אבל אצל אחרים זה הפסיק כשהם לא הסבירו דברים. אז מה הטעם בלהעלות את הקול ולהוריד אותו כל הזמן כשמסבירים? הרי מדובר במישהו שמסביר, לא שואל שאלות. זה לא ממש עוזר להבנה ולי זה רק מפריע כי המוח שלי נמשך לטיק הקטן והמעצבן הזה במקום לחומר עצמו. יש איזה שהוא הסבר גנטי/התפתחותי/סביבתי לדבר הזה או שזה משהו שצריך ללמוד במיוחד?
Posted in No Category, Thinking Out Loud by Eran with 6 comments.
ביקורות בשורות
Starship Troopers – The Anime: (אנימה, מד”ב) קצת קשה לכנות את זה בתור אנימה. זה לא האנימה המוכרת היום. הסדרה משנות השמונים והיא מבוססת על סיפור אמריקני. הסדרה גם בוטלה לאחר רק חמישה פרקים אז אין הרבה לראות. מה שכן, היא מאוד צמודה למקור. למי שראה את הסרט גם יהיה קשה להתעלם מדברים דומים. בכל מקרה, הסדרה בנויה בצורה נהדרת, מתעסקת כל פרק בעיקר בדמות אחרת ומתעמקת בנכונות של המלחמה ומה היא עושה לאנשים. בנוסף, הם לא נלחמים באראכנידים או בכחושונים אלא בחייזרים אחרים הרבה פחות ארציים שהזכירו לי יותר את ה-Angels של NGE. סך הכל, לא מדובר ביצירה סופר מרשימה. האנימציה מיושנת היום ולמרות שהשקיעו בסיפור הפרטני, הם לא קיבלו להשלים אותו והשאירו את המלחמה באמצע. למי שזה לא מפריע לו, הסדרה לא תיקח לו יותר משעתיים-שלוש לסגור. Yukikaze – Battle Fairy: (אנימה, מד”ב) בהתחלה זה מוזר. גזע חייזרים פולש לכדור הארץ דרך שער בין ממדי באנטארטיקה ואחרי שהצלחנו להביס אותם אז המלחמה עוברת לפלנטה שלהם. הסיפור מתמקד בטייס אחד של מטוס חכם בשם Yukikaze אבל הוא סיפור על מלחמה רחוק מהבית, על הצורך והיעילות שבה, על מה היא עושה לאנשים ועל הפוליטיקה שבה. זאת סדרה קצרה שצפייה בה תיקח בערך אותו הזמן כמו סרט וחצי-שניים. איכות האנימציה מאוד גבוהה. לא מדובר בדמוי Appleseed אבל מאוד קרוב, חד ומלוטש. הסיפור עצמו קצת לא מאופס או מבלבל בהתחלה אבל ברגע שננעלים על הרעיון, הוא מאוד מעניין ומגניב. אחרי הכל, הייתי אומר שכדאי. זאת יצירה טובה שלא תיקח הרבה מזמנכם ואם אתם במילא אוהבים אנימה אז זאת אחת טובה.
Posted in Reviews by Eran with 2 comments.
Parents: The Close Aliens
Outside the crystalline window, the spindles of the refit port were visible, like thin metal claws waiting to prey on any incoming ship that dare brave their path. A cargo ship and a science vessel were already docked and being tended by the station’s staff. A blast of light from the port side signaled another incoming craft, this one a long range scout, taking a typical hands-on approach for the dock. Beneath the gnarled structure was a blue orb that took up almost all of the starboard side view, a giant of nitrogen and ammonia, imperceptively spinning from dark to light and from light to dark. “Which one are they on?” Velorum asked, leaning on the edge of the window, where opacity encountered transparency. “I don’t know,” Vitalis said, warily, from the side of the window. “Can’t you do your thing here? Feel them out?” “Can’t you? I don’t know what to feel for. I can tell you, roughly, how many people there are here, where are they grouping and the general mood. Other than that, you know as much as I do.” “Ah, it’s the V twins!” Someone said from behind them and put hands on their shoulders. Velorum’s reaction was instantaneous and only Vitalis’ connection to his brother allowed him to move fast enough to catch his arm before the elbow connected with the bridge of the nose. The interloper swayed back and looked at them suspiciously. “Relax, Vel. You’re back home.” “It’s a tense time, Div,” Said Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk by Eran with 5 comments.
Parents: The Beastly Fisherman
A raft. A raft is what you would build if you were stranded on a deserted island with only your burning desire for civilization to keep you company. You would build a raft if you needed to cross a stream and couldn’t risk going under the water. A raft you’ll build if you had a boy who wanted to be a sailor and you were teaching him basic ship making. That was not why Dorus built the raft. He didn’t build the raft for any of those reasons. He wasn’t on a deserted island though he did feel alone. He didn’t need to cross a stream thought there were some waters he dared not tread. He didn’t show anyone the woodwork though the illusionist, Torin, regarded him with some interest. “No grave, then,” Torin said, casually, from the rock where he sat looking over a twig with his one good hand. “No grave,” Dorus responded with a voice that sounded more gravelly than usual, tired and haggard. “You don’t know where they are?” Dorus pulled on the rope, tightening the knot and then tying another one for good measure. “Mom gone before I could remember. Think she died at childbirth but father wouldn’t talk about it. He was lost at sea, a terrible storm, while I had only 15 winters to me.” “So, no grave.” Torin repeated. “No grave.” Dorus acknowledged, a little more solemnly. He walked over to the pile of unused timber, next to the rock Torin sat Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk by Eran with 4 comments.
Parents: The Outer Jedi
In a moment of distraction, a stray gust of wind, as casual as inbound crafts on Courascant, as chaotic as a sand storm on Tatooine, as violent as a starving Kell Dragon, thrust itself underneath his body and flung him over to one side. For a minute, only one hand was holding onto an extrusion in the almost uniform rock face. His legs dangled over an infinite abyss, layers of clouds and mist obscuring the ground far below. He turned and looked up, before his fingers could no longer hold him, and found another bulge just a few centimeters above him. He tried to swing back but the ferocious wind tugged at his grey robes and wouldn’t allow him to physically move himself. There was no other choice. He had to do it. It was either this or falling to his death. He focused on the clear bulge and wrapped his mind around it like a lasso. When he could feel the grip, the strong link between him and that impassioned piece of stone, he pulled. This was not the way he was taught this skill. He had to reverse engineer the trick, visualize pulling the immovable object but instead pull himself. He yanked harder, overcoming the pull of the winds and regaining his position on the side of the cliff. There, no trouble. Keep climbing.
Posted in From the Writing Desk by Eran with 4 comments.
זה משפט נדוש וטיפשי אבל בכל מקרה…
“התחממות גלובלית? איזו התחממות גלובלית? אני קופא מקור.” זה למה קוראים לזה “שינוי אקלים”.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
Parents: The Damned Soldier
אני חושב שהגיע הזמן. היום יהיה ערב משחקים ואני חושב להריץ משחק Super-Duper Strange Synergy כי אסף אהב את המשחק הזה. אז אני לא יודע מתי הפצע יגליד לחלוטין אבל בזאת אני מסכם את הנושא בבלוג שלי. אני חושב שכתבתי על זה מספיק. אם יצוץ עוד משהו, הוא יעלה פה אבל אני לא חושב שזה יקרה. אז את הקטע הזה בסדרת ה”הורים” החלטתי לכתוב בצורה דומה כבר לפני הרבה זמן אבל אני לא יכול להגיד שהמוות של אסף וגם המלחמה הנוכחית לא השפיעו עליו.
Posted in From the Writing Desk, No Category by Eran with 2 comments.
זה פשוט שונה
והיום דיברתי על זה עם אנשים מהצבא. אני לא היחיד שאיבדתי מישהו, כמעט כל אחד איבד מישהו בחייו. ושם, במילואים, יש הרבה יותר סיכוי למצוא מישהו שאיבד חבר קרוב בעזה או במבצע/מלחמה כזאת או אחרת. אני לא מנסה לטעון שהכאב פחות או יותר במקרה הזה או במקרה השני אני חושב שההלם עובד אחרת. כשמאבדים קרוב כתוצאה ממחלה או מזקנה אז אומרים שזה חבל והיינו צריכים להגיד לו כמה אהבנו אותו ואיזה אובדן אבל הוא סבל הרבה והוא כבר חי הרבה והגיע זמנו וזה לא כאילו לא ראינו את זה מגיע ובתקווה הוא הלך בשלווה תוך כדי שינה. במקרים כאלו, לרוב האובדן הוא פחות כי יש זמן להתרגל לרעיון שהבן-אדם נגמר וצריך להיפרד. ולרוב גם יש את הזמן להיפרד ולהגיד כל מה שצריך להגיד. כשמאבדים חבר למלחמה אז זה פתאומי. לרוב אין את הזמן להיפרד כי אף אחד לא רוצה להודות שזה מסוכן ויש סיכוי שאותו אהוב לא יחזור ומקווים לטובת התקווה, שהתקווה והאהבה וכל הרצון הטוב יגרמו לאותו חייל אמיץ לחזור בשלום. שוק בינוני, רף פתאומיות נמוך וכנראה הכי מעצבן שאפשר להיות כי במקרים כאלו זה בדרך כלל קורה כתוצאה של שטות של מישהו אז יש על מישהו לכעוס. בין אם זה החייל שלא שם לב למטען, מפקד המחלקה שלא שמר על פקודיו, המ”פ ששלח אותם למצב אבוד או הגנרלים שבכלל הינדסו את כל הכאוס הזה. זה כואב, זה מעצבן אבל אי אפשר להגיד שזה לא היה צפוי. כשמאבדים חבר בתאונה, מסיבה לא ברורה או פשוט לא הגיונית, זה ההלם הכי גדול שיש. מה? הוא? אבל דיברתי איתו אתמול/שלשום/לפני שבוע. Continue Reading →
Posted in No Category by Eran with 6 comments.