למה אני שונא את מיקרוסופט
הייתה לי שיחה לא מזמן עם עמית לעבודה בה בעיקר ניסיתי להסביר לו למה עדיף להשתמש בשואש ולמה אני דיי מתעב את מיקרוסופט. אני לא צבוע, אני כן משתמש ב-Word כי הוא מעבד תמלילים טוב יותר לדעתי. אני משתדל להתחשב בפורמטים אחרים ואני ממליץ על OpenOffice לאנשים עם מחשבים חלשים. אבל כשחברה נראית כאילו היא רק נגד המשתמשים שלה אז אני לא יכול שלא לשנוא אותם. כמעט כל פעם שאני משתמש במשהו שלהם אני מרגיש שבנס ניצלתי מפגיעה פיזית או נפשית. #1 – אחת הטענות של אותו בן אדם הייתה של-Internet Exploder יש שורת פקודה בדיוק כמו לשואש. אז דבר ראשון, לא. ה-Awesome Bar הוא way way more awesome מכל דבר של Exploder. ואם כבר חיפוש משורת הפקודה, שניהם עושים את זה אבל Exploder עושה את זה דרך Live Search והשואש עושה את זה דרך גוגל. זה עניין של יעילות גרידא. חיפוש שהרצתי ב-IE לא מצא שום דבר מתאים לי בין עשרת התוצאות הראשונות. חיפוש מגוגל מצא בדיוק את מה שרציתי בתוצאה השלישית. #2 – עכבר של מיקרוסופט. לעכבר לא צריכות להיות הוראות איך לפרק, נכון? זה אמור להיות פשוט, לא? אז כנראה שלא. במעבר שלישי על ההוראות האלו הצלחתי למצוא איפה הברגים שלו (מאחורי הכריות שבטח לא ידבקו חזרה כמו שצריך). במעבר התשיעי בערך הצלחתי להבין ולבצע את הפירוק הסופי. כי התפסים של המאנייק מחזיקים כמו נחיל פיראנות בפרה טריה. ואז כשסיימתי, הוא פתאום החליט לעבוד. מה קרה? אי אפשר לבנות עכבר נוח יותר? עדיף להשקיע בעוד נורה ובחתיכת פלסטיק מעצבנת בתחת שלו שתאיר באדום? #3 – מדיניות האנטי-הומואים. Continue Reading →
Posted in No Category by Eran with 5 comments.
השחתת זמן לריק
אני קורא ספרים. אני רואה סרטים. אולי טיפה יותר מדי טלוויזיה. בטח שלא מספיק קומיקס. לא משחק כמו שהייתי רוצה. בכל מקרה, אני משתדל להתקדם, לעבור על היותר חשובים, היותר טובים, המועדפים, המדוברים, המומלצים. אז איך אמורים לקבוע מה אחרי? כשסגרתי את הספר, כשהכתוביות רצות, כשאני מסיר את ההתקנה ומתעלם מתגובות הקוראים, איך מחליטים על מה יהיה הבא? אני, אם קיבולת הזיכרון המוגבלת שלי, לא מסוגל להחזיק בראש את הרשימה. בשביל זה יש לי נגן טקסט נייד שמאפשר לי להחזיק את רשימת ה’אז מה הבא בתור?’ שלי שלפיה אני עובד. היא משתנה כל הזמן אבל אני עובד לפיה. אני מסדר אותה לפי מה יותר דחוף לי, מה נשמע יותר מעניין. לפעמים מתחשק לי משהו מגניב ולפעמים משהו כבד, לפעמים סתם פעולה ולפעמים אסטרטגיה, לפעמים אמנות טובה ולפעמים סיפור רציני. אם ספרי נייר זה דיי קל בשבילי, מה שיש על המדף אני קורא ולא ממלא מחדש עד שלא מסיים. משחקים יותר קשה כי הם דורשים הרבה זמן. קומיקס אני משתדל עדיין לעבור על הגדולים יותר (שמזכיר לי שעדיין לא קראתי את From Hell). טלוויזיה, מה שיוצא והדברים שנמצאים בתיק. סרטים בעיקר לפי איך שאח שלי רוצה אבל גם הדברים שבתיק. עם Audiobooks זה הכי קשה כי יש המון שאני רוצה עכשיו. אז איך אתם קובעים מה הבא בתור? ואולי זה גם המקום לציין איך אני מבזבז את זמני לריק וגם על מה עכשיו: ספרים – לפי הסדר על המדף, הנייר הבא יהיה ‘סבריאל’, בין לבין אני קורא גם לאבקראפט. בעיקר לפני השינה ואם זה קרוב כשאני מחכה למשהו. Audiobooks – כרגע Continue Reading →
Posted in No Category, Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.
Like a Mastercard Commercial
Burgul: 4.5 NIS Half a Cauliflower: 2.5 NIS Together, a dinner that filled me more than any other I can recall. Whoa.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
24 Reboot
אני יודע שהסדרה הזאת חטפה הרבה. העונה הראשונה הייתה טובה, השנייה בסדר, מהשלישית לחמישית הם הדרדרו ממש, השישית הייתה גם בסדר אבל השביעית נהדרת. בשביעית הם חוזרים חזרה למקורות. כן, יש טרוריסטים שמאיימים על כל ארצות הברית, הם עושים את זה בצורה שתראה מטופשת לכל מי שמבין קצת אבל הם סוף סוף מתעסקים בדיוק בסיבה למה אני אוהב את הדמות של ג’ק באוור. בתוכנית שראיתי לפני כמה שנים, תוכנית על חיילים, זוועות והלם קרב, חילקו אנשים לשלושה סוגים. רוב האנשים, לא זוכר כמה בדיוק, כנראה קרוב ל-90 אחוז, מסוגלים לעבוד על עצמם, מסוגלים שיעבדו עליהם כדי שהם יעשו דברים נוראיים, יסכנו את עצמם ויצאו לקרב. לאנשים האלו, אם הם באמת יראו זוועות, זה יעשה להם סיוטים לכל החיים. באמת סיוטים ובאמת לכל החיים. הם דיברו שם עם חייל תאילנדי אני חושב שדיבר על מרחץ דמים שהוא היה בו וכל פעם שהוא הולך לישון, כל לילה ולילה מאז אותו היום, הוא חוזר לשם שוב ורואה את הגופות. בערך 10 אחוז נוספים מהאנשים הם פסיכופטים, אנשים שמפתחים את אותה התגובה הרגשית למישהו שפושטים לו את העור בחיים ולגלידה. הם אנשים עם מחסום רגשי מסוים או חוסר אמפתיה או משהו שפשוט מנתק אותם לגמרי מלהרגיש משהו אנושי לגבי דברים שהם עושים. אבל יש בערך אחוז אחד נוסף של ‘גיבורים’. אנשים רגילים מכל מובן אחר אבל שמסוגלים להתחבר רגשית למה שהם עושים, לעשות את הדברים הכי גרועים למען המטרות הכי נכונות ועדיין לחזור הביתה ולהצליח לישון כמו שצריך. וזה למה אני אוהב את הדמות של ג’ק באוור, כי הוא גיבור. ובעונה השביעית של 24, Continue Reading →
Posted in Reviews, Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.
ביקורות בשורות
Dollhouse, The Titan’s Curse, Battle of the Labyrinth, Millionaire’s Express, Sukiyaki Western Django, My Bloody Valentine Dollhouse – Episode 1: (מד”ב, ווידון) עם סקירת הרייטינג של היום שאחרי התברר שהסדרה החדשה של ג’וס ווידון לא קטפה אחוזי צפייה מרשימים במיוחד, אפילו לא אחוזי צפיה אופטימיים-משהו. אבל אני חושב שזה מגניב ועם פוטנציאל. דבר ראשון, יש את אליזבת’ דושקו שאני תמיד נהנה לראות אותה והפעם היא גם מפגינה טיפה יותר כשרון משחק כשרק בפרק הזה היא משחקת ארבע דמויות שונות. וג’וס ווידון חוזר… על אש קטנה כרגע אבל חוזר וזה ניכר מאוד בקטע הסיום (אותו לא אגלה) וגם בהתחלה במשפט הכל-כך-ווידוני: “לוח חלק? ניסית פעם למחוק לוח? תמיד רואים את מה שהיה קודם.” בינתיים, הסדרה מגניבה ומבטיחה הרבה. אני שמח שהם כבר סיימו לצלם 13 פרקים. כי זה אומר שכבר בנו קשת סיפור ארוכה ורצינית וגם שאין סיבה להפריע לנו לראות את הסדרה באמצע. The Titan’s Curse: (פנטזיה, נוער) אין לי ברירה. אני אאלץ להשוות להארי פוטר. בהארי פוטר, שני הספרים הראשונים היו נחמדים, להכניס אותנו אל תוך העולם ורק קצת פתחו את הסכר אל העולם הרחב והסיפור הגדול שמקיף את כל הסדרה, גם בפרסי ג’קסון זה מרגיש אותו הדבר. הספרים הראשון והשני היו בשביל להכיר את העולם, להניח את היסודות ולהתחיל את הסיפור הגדול של הסדרה. בספר השלישי, נכנסים סוף סוף אל עובי הקורה, פותחים את הבלגן הראשי עד הסוף. אז כן, עדיין יש בו הרבה דברים שאני צופה מראש. אני מניח שבתור ספר נוער הוא לא נורא מתוחכם וכשאומרים מי יוצא להרפתקה וכמה יחזרו ממנה אז כבר דיי ברור Continue Reading →
Posted in Reviews by Eran with 2 comments.
12/02/2K8 והרי החדשות
1) צעצועים מגניבים השבוע: חדש ב-Google Earth 5 – Google Ocean. השלמת דיבור. מכירים זיהוי דיבור? אז טכנולוגיה חדשה מיפן מציעה השלמת דיבור. התוכנה משלימה שברי משפטים ומילים מוחמצות כמו בהשלמת טקסט. יכול להיות מאוד שימושי. בטח ישגע כמה אנשים. כיסא מרחף. הוא מגנטי, הוא לא נורא יפה ולא נורא נוח אבל הוא מרחף וזה מגניב. גיטרה משנה קול. סטודנטים ישראלים ב-MIT, לא סתם. הפעם, אחד מהם בנה גיטרה שמסוגלת לחקות קולות של כלי נגינה אחרים רק על ידי החלפת הלוח הפנימי. בובות רובוטיות אישיות. בובה קטנה שנראית כמוך, מדברת בקול שלך ואפשר אפילו להתחבר אליה בשלט רחוק ולדבר דרכה אם לא בא לך להגיע לישיבה. התחלה של אנשי הכבשן? תודה שהתקשרתם, SmartAction מדבר. AGI הן ראשי תיבות של Artificial General Intelligence, בקיצור, מה שאנחנו באמת חושבים עליו כשאנחנו מדברים על בינה מלאכותית. לא רק מחשב שמשחק שח אלא ב”מ שמסוגלת להתמודד עם מגוון משימות וללמוד תוך כדי. אז את SmartAction מציעים ב-30,000 דולר כדי שיענה לטלפונים כמו בן-אדם. עוד לא הגענו לסקיינט או ג’יין אבל זאת עוד מדרגה בדרך. Rotundus GroundBot להגנה קרקעית. מדובר ברובוט כדורי עם שתי מצלמות לתצפית 360 מעלות. מדובר במשהו שנראה כמו מכונת מלחמה מסרט או משחק מד”ב ולכן לא ממש צריך להתאים לו כלי נשק. מספיק שאנשים יראו אותו ויברחו.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
הגדרות
יש אנשים שעושים את זה אז למה לא אני? ובאקדמיה אפשר למצוא כמה הגדרות ממש משעשעות. ההגדרות פה יהיו דברים שאני שמעתי או אמרתי ושנשמעו מספיק טוב בשביל להיות שימושיים. “יחידון”: מלשון, יחיד. בהתייחס למערכים בגודל n. יחידון הוא מערך בו n=1. נשמע בקורס מבוא למדעי המחשב. “פותחיים”: מלשון, לפתוח. בהתייחס לבעיות ששקולות לסדרת סוגרים חוקית/שקולות להכנסה והוצאה של איברים למחסנית. ‘סוגריים’ סוגרים אבל ‘פותחיים’ פותחים, כדי שיהיה יותר ברור לאיזה מהם מתייחסים. נשמע בקורס קומבינטוריקה למדעי המחשב.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
דו”ח מצב
רציתי להגיד את זה כבר שבועיים בערך אבל רק עכשיו נזכרתי במקום ובזמן הנכון. דבר ראשון, לקח לי קצת זמן עד שהצלחתי להגיע לאתר הציונים כי הוא כתוב ממש ממש רע. אני לא חושב שהגינות אקדמית צריכה לגרור אתרים גרועים. בכל מקרה, אז הלכתי והסתכלתי על הציונים שלי לסמסטר הזה. באלגברה מודרנית, קיבלתי 91 בבוחן אמצע והציון הכי נמוך שלי על שיעורי בית הוא 80. בחדוו”א 2ת, 98 בבוחן אמצע ותרגילי הבית גם לא נופלים מ-80. בקומבינטוריקה, עברתי את כל התרגילים שבדקו עד עכשיו. לא הייתה בחינת אמצע. ההסבר של השותף שלי לחדר: “כי קומבי זה קל”. כרגיל. במדע בדיוני בקולנוע, אחרי כמה ריבים אידיאולוגים, כמה שעות של גזירה והדבקות, אני חושב שאני מקבל יותר מ-95 בקורס הזה כשהעבודה האחרונה שלי הייתה מקום 5 בתערוכה. אני חושב שזה בסדר. אני מרגיש דיי בסדר עם עצמי. אז רק עוד שני תרגילים להגיש (אם לא יחליטו פתאום לזרוק עוד אחד) ואז יאללה למבחנים. הראשון ביום רביעי הבא.
Posted in No Category by Eran with 2 comments.
לא שאלתי שאלה
עכשיו, עם סיום הסמסטר הראשון, אני מרגיש את הצורך להתחרע קצת על המתרגלת שלי באלגברה מודרנית. טוב, לא ממש להתחרע כי היא מאוד נחמדה ועזרה לי הרבה אבל היא מייצגת נטייה משונה, שראיתי גם אצל אנשים אחרים, לעוות את הקול שלהם כשהם מסבירים. לא ממש יצא לי לדבר איתה כשהיא לא הסבירה לי דברים אז אני לא יודע אם היא עושה את זה תמיד אבל אצל אחרים זה הפסיק כשהם לא הסבירו דברים. אז מה הטעם בלהעלות את הקול ולהוריד אותו כל הזמן כשמסבירים? הרי מדובר במישהו שמסביר, לא שואל שאלות. זה לא ממש עוזר להבנה ולי זה רק מפריע כי המוח שלי נמשך לטיק הקטן והמעצבן הזה במקום לחומר עצמו. יש איזה שהוא הסבר גנטי/התפתחותי/סביבתי לדבר הזה או שזה משהו שצריך ללמוד במיוחד?
Posted in No Category, Thinking Out Loud by Eran with 6 comments.
ביקורות בשורות
Starship Troopers – The Anime: (אנימה, מד”ב) קצת קשה לכנות את זה בתור אנימה. זה לא האנימה המוכרת היום. הסדרה משנות השמונים והיא מבוססת על סיפור אמריקני. הסדרה גם בוטלה לאחר רק חמישה פרקים אז אין הרבה לראות. מה שכן, היא מאוד צמודה למקור. למי שראה את הסרט גם יהיה קשה להתעלם מדברים דומים. בכל מקרה, הסדרה בנויה בצורה נהדרת, מתעסקת כל פרק בעיקר בדמות אחרת ומתעמקת בנכונות של המלחמה ומה היא עושה לאנשים. בנוסף, הם לא נלחמים באראכנידים או בכחושונים אלא בחייזרים אחרים הרבה פחות ארציים שהזכירו לי יותר את ה-Angels של NGE. סך הכל, לא מדובר ביצירה סופר מרשימה. האנימציה מיושנת היום ולמרות שהשקיעו בסיפור הפרטני, הם לא קיבלו להשלים אותו והשאירו את המלחמה באמצע. למי שזה לא מפריע לו, הסדרה לא תיקח לו יותר משעתיים-שלוש לסגור. Yukikaze – Battle Fairy: (אנימה, מד”ב) בהתחלה זה מוזר. גזע חייזרים פולש לכדור הארץ דרך שער בין ממדי באנטארטיקה ואחרי שהצלחנו להביס אותם אז המלחמה עוברת לפלנטה שלהם. הסיפור מתמקד בטייס אחד של מטוס חכם בשם Yukikaze אבל הוא סיפור על מלחמה רחוק מהבית, על הצורך והיעילות שבה, על מה היא עושה לאנשים ועל הפוליטיקה שבה. זאת סדרה קצרה שצפייה בה תיקח בערך אותו הזמן כמו סרט וחצי-שניים. איכות האנימציה מאוד גבוהה. לא מדובר בדמוי Appleseed אבל מאוד קרוב, חד ומלוטש. הסיפור עצמו קצת לא מאופס או מבלבל בהתחלה אבל ברגע שננעלים על הרעיון, הוא מאוד מעניין ומגניב. אחרי הכל, הייתי אומר שכדאי. זאת יצירה טובה שלא תיקח הרבה מזמנכם ואם אתם במילא אוהבים אנימה אז זאת אחת טובה.
Posted in Reviews by Eran with 2 comments.