לא שאלתי שאלה

עכשיו, עם סיום הסמסטר הראשון, אני מרגיש את הצורך להתחרע קצת על המתרגלת שלי באלגברה מודרנית.

טוב, לא ממש להתחרע כי היא מאוד נחמדה ועזרה לי הרבה אבל היא מייצגת נטייה משונה, שראיתי גם אצל אנשים אחרים, לעוות את הקול שלהם כשהם מסבירים. לא ממש יצא לי לדבר איתה כשהיא לא הסבירה לי דברים אז אני לא יודע אם היא עושה את זה תמיד אבל אצל אחרים זה הפסיק כשהם לא הסבירו דברים.

אז מה הטעם בלהעלות את הקול ולהוריד אותו כל הזמן כשמסבירים? הרי מדובר במישהו שמסביר, לא שואל שאלות. זה לא ממש עוזר להבנה ולי זה רק מפריע כי המוח שלי נמשך לטיק הקטן והמעצבן הזה במקום לחומר עצמו. יש איזה שהוא הסבר גנטי/התפתחותי/סביבתי לדבר הזה או שזה משהו שצריך ללמוד במיוחד?


Posted in No Category, Thinking Out Loud by with 6 comments.

Comments

  • poly says:
    2009/02/04 at 17:14:37

    אולי זה תוצר של דחיקת הרצון לתת מכות ללומד כי הוא לא מבין אפילו אחרי הפעם השלישית, או דחיקת הרצון לתת מכות למי שתקע את המלמד כמלמד (כל מיני “התנדבויות” חובה בבית הספר).

    אולי זה זלזול סמוי באינטליגנציה של הלומד אז מדברים אליו כמו אל ילד.

  • ניהאו says:
    2009/02/04 at 17:20:55

    annoying

  • עודד says:
    2009/02/04 at 21:22:43

    הייתי בבה”ד צה”לי להרצאת דוגמה (הם רצו להעסיק אותי, וזה לא הסתדר בסוף) ואחד המשובים שהם נתנו לי זה שכדאי לתת לתלמידים להרגיש שהם משתתפים בצורה אקטיבית בשיעור על ידי כך ששואלים שאלות מנחות באוויר.

    יכול להיות שזה אותו הדבר.

    בכלל, אנשים משנים את הקול שלהם בכל מיני מצבים – למשל כשמדברים לילדים, או לבן/בת זוג. קרן טוענת שהרבה אנשים משנים את הקול שלהם כשהם מחליפים שפה.

  • Eran says:
    2009/02/06 at 11:05:40

    אין שום בעיה עם לשאול שאלות. אני בעד. אבל לא צריך בשביל זה להרים כמה אוקטבות כל משפט שני. ויש גם אנשים שנועצים עיניים.

  • עודד says:
    2009/02/07 at 03:16:59

    נועצים עיניים? בזמן שמדברים איתך? רוב האנשים יחשבו שזה חלק רגיל מהקונספט של “דיאלוג”. בד”כ לאנשים יש בעיה כשהצד השני לא מסתכל עליהם.

  • Eran says:
    2009/02/07 at 14:25:58

    יש להסתכל לך בעיניים בזמן שמדברים אליך ויש לנעוץ בך עיניים כאילו אתה חיה אקזוטית או ילד מפגר.