אוקיי. ניסיון לכתוב יותר מספר 1
אנחנו עדיין מטפלים בדירה. יש לי כמה שיחות בדרגות התקדמות שונות אצל כל מיני חברות. קיבלתי כמה תשובות שליליות לאחרונה אבל התהליך ממשיך. אני בעיקר עסוק בדברים של הדירה ובלהכין את המשחקים שהבטחתי לדרקוניקון. תוך כדי שאני מנסה גם לבנות נוכחות על ידי הליגה. יש כלבלבה חדשה. קוראים לה אלמה. היא חמודה. והיא מאוד קשורה לאמא שלה (זאת אומרת, אצלי היא מתלוננת ומייבבת וכשאני מניח אותה ליד מעין אז היא נרדמת). זה מה שיש לי בינתיים.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
Fuck You, Xamarin
After messing around with tutorials and trying to put something together for about a month and finally running into huge building/libraries/references issues that I couldn’t solve for a few days, I decided to quit Xamarin development. At least, for now. Even planned as a simple 2D application, I’m willing to accept the splash screen and loading times so I can do this handily in Unity GUI. And I know it will compile very easily to Android and, slightly less easily, to iOS. It will definitely be quicker and easier to build.
Posted in IT, No Category, Programming by Eran with comments disabled.
!יש לנו בית
הוא בערך בגודל האגרוף שלי, עשוי משוקולד ונראה מאוד טעים. הוא עכשיו במקרר. קיבלנו אותו מתנה כשעשינו סיור מסירה של הדירה החדשה שלנו. :) יש עוד כמה דברים לתקן ולסדר. צריך לנקות, לארגן הובלה של הדברים מאחסון, להביא את הקניות החשמליות שלנו, להתקין אינטרנט ועוד כמה דברים. אבל הצפי הוא תוך שבוע שבועיים כבר להיות לגמרי חיים בדירה החדשה. יאיי!
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
מובטל – יום עשרים ושבע (זאת אומרת, רביעי)
כמעט חודש שאני ללא עבודה. מה קורה? ובכן… 1. הלכתי לטכניון לראות מה אני יכול לעשות כדי אולי לסיים את התואר בסמסטר הנוכחי. התשובה היא שהסיכוי שזה יקרה בסמסטר הזה מאוד נמוך. אני לא ממש יכול להיכנס לקורסים רצים כי כבר מאוחר מדי. דיי אין שום סיכוי להיכנס לאיזה שהוא סמינר. אני מנסה אולי איזה שהוא פרויקט שאני יכול לעשות בזמן הזה לבד. 2. בדרך שרדתי גם את פסח וגם את יום העצמאות. שרדתי כי אני מרגיש קצת מדוכדך בזמן האחרון. קצת numb. היו כמה ימים שבהם לא התחשק לי לעשות דבר. יום הזיכרון ויום העצמאות עברו לי בערפל של ניסיון לגייס אנרגיות ואכפתיות. האחים שלי היו שם (עם המשפחה המורחבת) כך שזה היה יותר קל אבל זה הרגיש לי כאילו השבוע האחרון עבר תוך כמה דקות. 3. קיבלתי כמה הצעות עבודה בינתיים. לא משהו שגורם לי לקפוץ אבל טוב לי לדעת שמחפשים אותי. 4. אני חושב שבעיקר התחלתי להרגיש רע אחרי הביקור בטכניון. אבא של מעין התחיל את זה שוב. בעידודו ושל מעין לחצתי על הגז שוב בכל הנושא של הטכניון. ניסיתי כל מה שיכולתי וגיליתי שוב כמה ההנהלה של הטכניון לא באמת ששה לעזור למי שצריך. הייתי צריך התערבות של יועץ בפקולטה כדי לגרום למזכירות להסכים לפגוש אותי ולדבר על מה בדיוק אני צריך בשביל לסיים את כל הדרישות של התואר. זה ולא שלוש הפעמים הקודמות שניסיתי לבקש עזרה ישירות. זה פשוט מעצבן. 5. את חלק מהזמן הפנוי אני מנצל כדי לשחק יותר. ואני מקליט את המשחקים בצורה דיי מעפנה כרגע אבל אולי אוכל להשתפר עם הזמן. אני Continue Reading →
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
Happy Birthday to Me
Happy Birfday to Me. Happy Birthday, Happy Birfday… Oh, Google. You’re cute. I think I’m going to go play games all day.
Posted in No Category by Eran with 2 comments.
מובטל – יום שביעי (זאת אומרת, חמישי)
אתמול הייתי בראיון בחברת DragonPlay. הם מאוד נחמדים, המשרדים מאוד יפים. אבל אני לא בטוח. הם עושים משחקי “קזינו חברתי”. אני לא שולל משהו בלי לנסות קודם אבל אני לא יכול שלא לחשוש שמשחק כזה פשוט לא יקסום לי. ואם הפרויקט לא מעניין אותי, אם אני לא רואה אותו כתוספת חיובית לעולם, אני לא באמת אקדיש לו את כל המשאבים שלי. וכן, אמרתי להם את זה מראש. אני מעדיף לא לשקר ולהתריע על בעיות מראש. נו טוב, אני לא נורא ממהר.
Posted in No Category, Work by Eran with 2 comments.
מובטל – יום חמישי (זאת אומרת שלישי)
נכון, יש פסח באמצע, אבל אני חושב שבעיקר מה שזה עושה לי זה להרגיע. יש לי כל כך הרבה זמן שאני מרגיש ממש ממש רגוע. אני לא לחוץ. אני לא ממהר לאן שהוא. אני מרגיש שאני יכול לקחת את הזמן שלי עם מה שאני עושה. זהו. אין לי הרבה יותר מדי מה להוסיף. היה לנו סדר כיף ורגוע. נמנענו מה-food coma שמגיעה אחר כך. ואני מצליח גם להתקדם קצת עם כל מיני פרויקטים שהזנחתי. עוד בהמשך.
Posted in No Category by Eran with 2 comments.
מובטל – יום ראשון (זאת אומרת שישי)
אתמול היה, רשמית, היום האחרון שלי בקומפדיה. הגרסה הרשמית היא שפוטרתי בגלל אי התאמה לתרבות החברה ולא מצאו לי מקום שמתאים לצרכים שלי. הגרסה הלא רשמית — שאין לי בעיה לכתוב אותה פה כי כבר לא ממש אכפת לי — היא שאני הגעתי לשם לפני כשנה, ראיתי מה הולך שם, ראיתי את הקוד, ורק ניסיתי כל הזמן לשפר אותו ולעשות דברים יותר טוב. למרות כל מה שניסיתי, קיבלתי התנגדות אחר סתירה אחר שלילה. עד שהגענו אל הפרויקט האחרון שלי (שביקשתי וקיבלתי רשות להשתמש בשיפורים שלי, לפחות רק עליו, ושאף אחד יגיד אחרת). ולמרות שהזהרתי מראש, עוד לפני שמשהו התחיל לנוע, שההתחלה שלו תהיה איטית, והיא נהייתה אפילו עוד יותר איטית בגלל דרישות משתנות כל הזמן של הלקוח (ואני מדבר פה על שינוי חלקים שלמים שכבר היו גמורים) ואי הספקה של חומרים והגדרות מדויקות. כל זה, תוך כדי ציפייה בעמידה באותו לוח זמנים. ובסוף, כנראה, האשימו אותי. כי אני הייתי הגורם היחידי שלא הלך בתלם אלא ניסה לעשות משהו יותר טוב. ולמי שתוהה, לא. אני לא סתם מלכלך על מעסיק קודם. כשעזבתי את Seven Elements זה היה בגלל כמה חילוקי דעות אבל לא משהו שאני יכול באמת להאשים אותם. אמרתי שהלחץ לא בריא אבל זאת הייתה הדרך שלהם ואני לא הסכמתי. הפעם, אני (בעצם לא רק אני. אני רק חטפתי בסוף) ניסיתי רק לשפר מערכת שנראתה לי כמשהו שדורש עבודה (ופחות או יותר כל מי שדיברתי איתו עליה הסכים). ועכשיו, פשוט חבל לי שהם יישארו עם מערכת מיושנת וכנראה בגללה גם לא ימשכו כישרונות חדשים. ועכשיו אני מובטל. ובאמת שמעולם לא Continue Reading →
Posted in Me, No Category, Work by Eran with 2 comments.
אל תדאגו, אני אוהב לאכול
כבר שלושה חודשים בערך שרוב הדיאטה שלי מורכבת ממשהו שנקרא פוטריציו. למי שלא טורח ללחוץ על הקישור, מדובר באבקה שהיא, בשילוב עם קצת מים, מהווה תחליף ארוחה שלמה. מבחינתי, אם אני מכין שקית שלמה כזאת ושותה את זה במכה אחת, זה מרגיש כמו ארוחה מפוצצת. למה? כי זה נוח וקל ומהיר וגם דיי זול. אני לא צריך להתעסק עם לקנות מצרכים ולהכין ארוחות ולגוון — או להשתעמם — ולדאוג לגבי איך לשמר שאריות או אולי לקחת שעה לחשוב בכלל על מה לאכול או לצאת לאכול או אפילו, בכלל, לדאוג לכל הקטע הזה של הרעב. עם פוטריציו, אני מכין לעצמי משקה פעם בכמה שעות, שותה אותו על הדרך בין כוס המים לכוס התה והרעב בכלל לא מציק לי. אז צצים האנשים ששואלים אותי למה? זה טעים? אתה לא אוהב לאכול אוכל אמיתי? כמובן שאני אוהב לאכול אוכל אמיתי. מי לא? אני גם מאוד אוהב לנהוג אבל זה לא אומר שכל יום אני לוקח את האוטו לעבודה ונוהג ב-180 קמ”ש דרך הרים ובוץ. ביום יום, בשגרה, אני עושה מה שצריך כדי לספק צורך גופני בסיסי כדי שלא יפריע לי. ומדי פעם, אני באמת משקיע וקונה מצרכים ומכין ארוחה רצינית או יוצא לאכול משהו בחוץ. ובגלל שהאוכל הרגיל שלי כל כך קל ופשוט וזול, יש לי את הזמן, המקום, האנרגיות, ויותר חשוב, הכסף וחוסר הדאגה, לפנק את עצמי כשבאמת מתחשק לי.
Posted in High-Tech, Me, Mixing, No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.