Professional Tabletop Role Playing Guide

ההודעה בעברית תגיע אחרי האנגלית. Hi. My name is Eran. I’ve been playing tabletop roleplaying games since the late 90’s and I’ve been guiding steadily since mid-10’s. I create supplemental content for Dungeons & Dragons 5th Edition. I am the creator of The Human Element RPG system. And I want to help you. This message is for anyone looking for a group to play in or want one more game, for any new guides or ones who need help in this new digital age. I am a professional guide and I do this because I love it and because I think I’m good at it. I am very familiar with D&D 5th Edition but I know other systems as well. If you are complete beginners, I’ll teach you the game. If you don’t have books or dice, I provide everything. I have interactive maps (Some of which I make by myself). I bring music. I take pre-published adventures and expand them, I fit them to your wants and your desires. If you want, I can homebrew everything from scratch (though that takes more effort). In any case, the game will be yours and what you want it to be.I run sessions through FoundryVTT and Discord (at least, until the pandemic is officially over) which I will also happily explain and help you with. My price is 20$ per person. I also only expect payment *after* the first session and only if you wish to continue. In any case, if you Continue Reading →


Posted in Gaming, Me, Role-Playing, Work by with 1 comment.

החופשה שלנו באיטליה

קצת באיחור אבל פתחתי את הרשומות מאיטליה. כל הקישורים נמצאים תחת From Experience.


Posted in Maayan, No Category by with comments disabled.

בזכות ולא בחסד

נגמר טקס יום הזיכרון. השנה, בבית אלפא, הוא היה בסימן מלחמת העצמאות. זאת אומרת, המלחמה בה סבא שלי נהרג. אז סיפרו את הסיפורים של כולם, מההתחלה ועד הסוף. בהתחלה, חשבתי לעצמי של בסדר, אני אצליח לא לבכות השנה. אבל זה היה קרוב מדי לבית. אני לא יודע למה. אני לא יודע למה, אחרי כמעט שבעים שנה, כשאני שומע על אנשים שאפילו אמא שלי לא הכירה, אני בוכה. אבל הטקס השנה, עם הסרטונים והמראות, גרם לי לחשוב על הארץ הזאת. בעיקר בגלל הסיפור של צבי בורנשטיין. צבי בורנשטיין היה חבר בית אלפא שנפצע פציעת עבודה ולכן לא היה יכול להשתתף בלחימה פעילה. אבל הוא היה יכול, והתנדב, לעמוד בשמירה על הקיבוץ. הוא נהרג כשהפציצו את בית אלפא וחפציבה מהגלבוע. הוא היה בדרך להזהיר אנשים ולעזור להם להגיע למחסה. לא ידעתי או לא קישרתי את זה עד היום. המקום בו אני יושב עכשיו, הקיבוץ בו גדלתי, הופצץ בפגזי מרגמות. ואם חושבים על זה, אני חושב שיהיה קשה למצוא מקום בארץ הזאת ממנו לא יהיה אפשר, לפחות, לראות מקום שהופצץ או נורה או שדיממו עליו ישראלים שנלחמו על המדינה שלהם. אני לא מאמין בציביון הדתי. אני לא חושב שהארץ הזאת ניתנה לנו. אבל, ממה שאני יודע על ההיסטוריה הרלוונטית, זה המקום בו אוסף שבטים ומשפחות אקראיות התאגדו למה שבפעם הראשונה היה אפשר לכנות בתור העם העברי. ויש לנו עדויות שפה היה קיים ישוב יהודי בעבר. כעיקרון, שמפה באנו ולפה שבנו ולפה גם נשוב. אין לנו מקום מתאים יותר. אפשר עוד לדון בשיתופי פעולה וסובלנות אתנית אבל אני לא יכול, עכשיו, לסלק מהמוח שלי Continue Reading →


Posted in Me, No Category, Thinking Out Loud by with comments disabled.

My Accident

היום ראיתי את הסרטון שנמצא פה למעלה. הוא בערך 20 דקות. שווה לראות. אני אחכה. בכל מקרה, זה גרם לי לחשוב על התאונה שהייתה לי. ואם אתם חושבים לעצמכם, ‘רגע… תאונה? איזו תאונה?’ זה בגלל שלמרות שזה קרה לפני יותר מארבע שנים, למרות שכתבתי בדיוק מה קרה ברגע שהייתי מסוגל לכתוב, הרשומה הזאת הייתה נעולה עד היום. בעיקר, כי התביישתי. התביישתי שדבר כזה קרה לי. התביישתי בכך שהשקעתי חלקים ניכרים מהחיים שלי בלהימנע ממקרים כאלו ולהיות מוכן לדברים כאלו, אם יקרו, ובסוף הכל היה כאילו כלום. פחדתי. הרבה פחות לעצמי. הרבה יותר למעין. אבל מאז התאונה ההיא, כל פעם שמישהו צופר לי, כל פעם שמישהו נדחף או אולי מפספס את היכולת להידחף לפני בכביש, אני נועל את הדלתות של האוטו ומסתכל מעבר לכתף שלי לכמה דקות. כי בראש שלי זה תמיד יכול לקרות שוב. בראש שלי… זה תמיד קורה. ביום שני לפני שבוע הייתה לי עוד “תאונה”. יצאתי בבוקר עם מעין לסידורים. אחרי שסוף סוף סידרתי את תעודות הזהות שלנו עם כתובת חדשה, הלכנו להוציא תו חנייה של רמת השרון. סוף סוף היינו יכולים לחנות בעיר בה אנחנו גרים כבר בערך שנה וחצי. היה משהו שרצינו לעשות בסוקולוב, הרחוב הראשי והעמוס ביותר של רמת השרון. אז נסענו לשם, מעין ירדה ואני חיכיתי שחנייה תתפנה. אבל היה איזה טנדר מאחורי שנצמד אליי, כנראה לא מבין את הרעיון הזה של ‘לחפש חנייה’. הם עצרו לידי וצעקו עליי משהו עם “שוטר”. ניסיתי להגיב בנונשלנטיות, פשוט לגרום להם להמשיך לנסוע. אבל הם המשיכו, עצרו לפניי, ואז אחד מהם יצא החוצה והתחיל ללכת לכיווני. היה Continue Reading →


Posted in Me, No Category by with comments disabled.

ראיון עבודה

הלכתי לראיון עבודה. סבבה. הם רצו לעשות לי מבחן תכנות ב-Unity. סבבה. אבל אז הם נתנו לי מקלדת QWERTY… עם Mono… על מק. 😓


Posted in No Category, Work by with comments disabled.

Halle-fracking-lujah Motherfuckers

I demand… the highest of fives!


Posted in Geekdom, No Category, School by with 3 comments.

I Made a Game!

It’s here. You need a phone and at least four people to play it. Have fun. I’m tired. Good night.


Posted in From the Writing Desk, Gaming, No Category, Programming by with comments disabled.

Success!

So, I’m working on a dice roller for Android… And today, after much mucking about with HTTP packages and a little mucking about with System.Net (after I got tired and decided to do it bare bones) and a little bit of https wrangling, I finally got my first real response from Random.org. And it was pretty quick. Yay! I’m out.


Posted in High-Tech, No Category, Programming by with 5 comments.

מוצא ליצירתיות

נהגתי להשתמש בבלוג הזה כדי לכתוב דברים שעולים על דעתי ולעתים קרובות גם כל מיני שטויות אקראיות כי הייתי צריך מקום לפלוט אליו את היצירתיות/גרפומניה שלי. אבל, כפי שרואים מי שעוקבים קבוע אחרי הבלוג, לא כתבתי הרבה דברים בזמן האחרון. ואם כן, זה בדרך כלל היה תיעוד כללי של משהו קצת יותר חשוב בחיים שלי. ואני חושב שהסיבה לזה היא שמצאתי מקום אחר לתעל אליו את אותה יצירתיות. לפני קצת יותר משנה נכנסתי חזק אל קהילת משחקי התפקידים הישראלית. זאת אומרת, שיחקתי בעבר. אבל עכשיו, התעריתי הרבה יותר. זה התחיל עם גיחת משחק בדרקוניקון לפני שעבר ואחרי זה הצטרפתי לאבירי החוף, התחלתי להנחות את ליגת ההרפתקנים וזה גם נתן לי את הדחיפה להשקיע יותר במשחק שלי. פתחתי קבוצת משחק ברמת גן שרצה לתקופה מסוימת ואז הנחיתי משחק ניסיון בדרקוניקון האחרון כמו גם התנדבתי להנחות StarFinder. ועכשיו, כל שבועיים בערך, אני ‘מופיע’ בבית המרזח בתל אביב בתור מנחה מבוכים ודרקונים 5 ואני מקבל אך ורק מילים טובות. אז, יאיי אגו! אני, כנראה, צריך לכתוב פה יותר על מה קורה, למשל, עם הלימודים שלי (חזרתי לסמסטר חורף 2018 לטכניון לעשות את הסמינר האחרון. רק עוד שבועיים וחצי להעביר הרצאה של שעה ואז אני אמור לסיים, סוף סוף, את הדרישה המעצבנת האחרונה), מה קורה עם הפרויקטים שאני עובד עליהם (הגורם האנושי עדיין באמצע שכתוב, כשיש לי זמן, והתוכנה שאני כותב נתקלת בקשיי ספריות תקשורת כי השרת צריך משהו מסוים ו-Unity כנראה לא מספק פתרון מובנה בשביל זה אז אני צריך משהו חיצוני) אבל אני מרגיש שהצורך שלי לפרוק רעיונות ולתרגל את השריר היצירתי שלי Continue Reading →


Posted in Art, Me, No Category by with comments disabled.

יום הולדת שמח לבלוג

היום הוא יום השנה של הבלוג שלי. הרשומה הראשונה הייתה קצת אחרי אבל זה התאריך בו הוא עלה לאוויר רשמית. זה היה לפני 12 שנים. שתים עשרה שנים! וואו. זה הרבה זמן. כל עוד הם פועלים, וויל וויטון וג’ון סקאלזי עוברים אותי אבל לא בהרבה כמו שזה אולי נראה. היה לי אתר מעפן עוד לפני, לפני שבלוג הייתה מילה מוכרת. בכל מקרה, אני עדיין פה. הפעילות באתר ירדה בזמן האחרון כי חיים ופחות נושאים רציניים שרציתי לדבר עליהם ביחס למדיה חברתית שם אני מדבר על נושאים קלילים יותר. אבל אני עדיין חוזר לפה בשביל הדברים הגדולים. זאת עדיין הבמה שלי ופה אני מחזיק את הדברים שלי. ויש לי עוד דברים שאני רוצה לכתוב עליהם וסיכומים של חופשות שעוד לא פתחתי. וגם, אני אשמח אם כך מי שעדיין קורא פה שיגיב. רק כדי שאוכל לראות את הקהל הפוטנציאלי. וחוץ מזה, אני עדיין מתגעגע לקרן.


Posted in Me, No Category by with 2 comments.

‹ Older Posts Newer Posts ›