My Posting Policy
It revolves around the idea that the most valuable resource any human has currently is time and that I respect that time by trying to waste as little of it as possible. So, to not make the select few who decide to watch this space decide to leave it, I try to keep my posts as short and to the point as possible and only post something when I have something important I want to say. And even when I have a lot, I try to space it out to allow the time to do other things. Thanks for watching.
Posted in Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
Quote
What disturbs men’s minds is not events but their judgements on events. To accuse others for one’s own misfortunes is a sign of want of education. To accuse one’s self shows that one’s education has begun. To accuse neither one’s self nor others shows that one’s education is complete. — Epictitus
Posted in Humanity, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
Bushido Mentality
I didn’t go into game development lightly. I thought about it, we thought about it, we know the risks and we know the sacrifices needed. I still do it because this is the best job in the world and I’m willing to do this for a year, knowing it will only be a year, than look for a more stable, higher paying job. I know the competition is hard, saturation is high and it’s difficult to make it big, or even make it something, in this day and age. I came in, at first, because I thought I was so lucky to get this wonderful job. But that’s not why I put in the long hours. I come in early and leave late because I believe. I believe we can make it, I believe what we’re doing is worth doing. I believe this will find and audience and people will enjoy it. But I’m not delusional. I know what’s out there. But I heard a story about Samurais once, probably from Sensei Nico or someone in his vicinity. I looked it up just to be sure and I found this: Uesugi Kenshin, Lord of Echigo in the sixteenth century, explained the samurai’s fatalistic approach to combat: Fate is in Heaven, the armor is on the breast, success is with the legs. Go to the battlefield firmly confident of victory, and you will come home with no wounds whatever. Engage in combat fully determined to die and you will be alive; wish Continue Reading →
Posted in No Category, Practice, Thinking Out Loud, Work by Eran with 1 comment.
My Coding Conventions
When I run my own company or lead a brand new team, everyone will follow coding conventions. My Coding Conventions! Here they are, to the best of my current knowledge and by probable order of importance. Every method will be documented! That includes purpose, parameters, proper usage, etc… Every property will be documented! Yes. Exactly the same. Every class will be documented! Especially about recommended uses and where it is suppose to go. Every public field which is not incredibly obvious will also be documented! Every conditional block will be an actual block, with parentheses. Even if it’s one line! Starting parentheses always get a new line! Exception: if it’s a conditional or property and it fits in one line. Every method shall appear in full before its first use. This makes the code more readable! Do It! Design for any part of the program should be ironed out ahead of time and with as much detail as reasonableness allows. To be continued… (Suggestion welcome)
Posted in IT, Practice, Programming, Thinking Out Loud by Eran with 6 comments.
תבנית של יום אידיאלי
ככה אני חושב שהולך יום אידיאלי. וכשאני אומר אידיאלי, אני לא מתכוון, היום המושלם שיכול להיות לי OMG איזה כיף. אני מדבר על יום מסודר מבחינת לקום, ללכת לעבודה, לחזור הביתה. 6:00 – השכמה. לפעמים קצת יותר מאוחר, לפעמים קצת יותר מוקדם (כמו שלשום, לכל הרוחות, מי קם בהשכמה טבעית ב-5:30?). מתארגן על עצמי, סידורי בוקר, בדיקת חדשות, הכנות ליציאה, משחק אם יש לי זמן. 8:30 – מוסר למעין את אהבתי ויוצא מהבית. שומע שידורי-רשת או ספרים ברכיבה לעבודה. 9:10 – מגיע לעבודה. מאחסן אוכל, מתיחות, התארגנות. 9:20 – מתיישב מול המחשב לראות מה חדש, מה עשו אלו שנשארו יותר מאוחר ממני, מה אני צריך לבדוק לפני פגישת הבוקר, אולי קצת רענון ו-Duolingo. 10:00 – פגישת בוקר, התאפסות על מצבנו, הטלת אשמה והבהרת מטרות. תה. 10:15 – משנסים מותניים. 12:00-13:00~ – ארוחת צהריים, הפסקה קצרה, הרגעות, רענון, אם מרגיש גמור אז מנוחה של ממש. בערך חצי-שעה אחרי זה, חזרה לתעלות. מתישהו באמצע תהיה נפילת אנרגיה כללית אז נשחק משחק קצרצר כדי לעודד קצת אדרנלין. 19:00 – התארגנות ליציאה ויציאה. 19:40 – חזרה בבית. ארוחת ערב עם מעין ובילוי כללי, קצת סידורי בית. 23:30-24:00 – להתארגן לשינה.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
Happy Towel Day
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
I Went Home
Last night, I left work slightly after 22:00. I was the second to last one out. Today, I arrived at 9:30. Â First one in. I swear I’m not trying to be a workaholic. I might want to try harder…
Posted in Me, No Category, Work by Eran with 2 comments.
Dice Hunter – A Game
In an article I read about game designers, one tip was to start with tabletop games: Design one dice game, one card game and one board game and show those off. The guy who gave that tip said that that is immediately impressive. And if the games are good, that’s a guaranteed instant hire. So, right after finishing that paragraph the following game popped into my head. Dice Hunter! (Revision 3) This is a strategic guessing, press your luck dice game in which you try to get other player’s dice before they can get yours. Requirements: 2-whatever players and enough six-sided dice to give 3 to each. Setup: Give each player 3 dice and have every one roll them. Highest sum has first Turn. Reroll ties between those players. Game proceeds clockwise. Turn: Everyone rolls their dice in secret. The current player picks a target from the other players and Attacks that target. Attack: Current player selects one of his dice and shows it. If the target has a die with that number, they give it to the current player and game proceeds. If they don’t, the current player could give up and let the game proceed with no penalty (the target reveals their dice to deter cheating) or Press the Attack. Press the Attack: The current player may sacrifice one of his dice to change the number of the first die by +1 or -1. Place it near the first die. The current player may continue doing this until Continue Reading →
Posted in Gaming, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 7 comments.
הילד שקרא “לייק!”
או תופעת דילול העוצמה האישית באינטרנט. הרשתות החברתיות מאפשרות לנו, לפחות מאז הגל השני של התופעה (Facebook, Google+, YouTube…), להגיב על הודעות ב-Like, או מקבילתו. אני רואה את הלחיצה על הכפתור כסוג של “I Approve of this Message”, כמו אמרתי “כן, מה שהוא אמר. אין לי מה להוסיף.” או “כל הכבוד. אני בעדך.” ואצלי, מעט מאוד דברים נכנסים לקטגוריה הזאת. יש כאלו שיגידו שזה בגלל הרגשות נמוכי העוצמה שלי, שאני לא מתלהב כמו בן אדם ממוצע אבל אני חושב שזה לא נכון. או לפחות לא קשור לנושא. זה קשור לנושא של דילול העוצמה. כמו שנאמר, כשכולם מיוחדים, אף אחד מיוחד. או, בהשלכה למקרה שלנו, כשלוחצים Like על הכל then you don’t really Like anything. קוראינו המבוגרים יותר בטח זוכרים את הסיפור על הילד שקרא זאב. לטובת הקוראים הצעירים יותר, הנה התקציר: הסיפור הוא על ילד שמשעמום מחליט לרוץ לכפר ולצעוק שזאב תוקף את העדר שלו. הכפר כולו מתחמש לעזור להדוף את החיה אבל כשהם מגיעים, הילד צוחק עליהם כי הוא עבד עליהם והם האמינו לו. המקרה חוזר עוד פעמיים או שלוש עד שהכפר כבר לא מאמין לו. וחבל, כי זאת בדיוק הפעם שזאב כן מגיע וטורף את כל העדר. המשל שאני לוקח מזה הוא “תגיד משהו בקלילות יותר מדי פעמים, כשבאמת תתכוון לזה אז כבר לא יאמינו לך”. בהשלכה למקרה הרשתות החברתיות, אם לוחצים Like על כל דבר שזז, כשיבוא משהו שבאמת ילהיב אותך, כולם יגידו “כמובן שזה טוב, אתה לוחץ Like על כל דבר.” וזה הכל, זה לא צריך להיות נושא ארוך. רק הסבר ללמה אני ממעט להתלהב. למה Continue Reading →
Posted in Humanity, IT, No Category, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
And the correct answer is… Logitech!
ביום חמישי שלחתי את הדואל הראשון ל-Logitech. ה-G700 שלי עשה לי בעיות כבר חודש, בערך מאז שהחלפתי את הסוללה הישנה והמתה שהגיעה איתו. הוא היה עובד כשהיה טעון לחלוטין אבל מהר אחרי זה הוא היה מאבד את הקשר האלחוטי. הייתי יכול לעבוד איתו מחובר, אלחוטי לשעה-שעתיים ואז הייתי חייב לחבר אותו שוב. אז ביקשתי תמיכה. קיוויתי שהם ייעצו לי לגבי המצב, אולי להחליף לסוללה אחרת. התכתבתי איתם בחמישי ושישי. דבר ראשון, התשובות היו נהדרות. אדיבות, מקצועיות, לעניין וממש מהירות. הם ביקשו יותר מידע, סיפקתי יותר מידע. הם רצו תמונות של העכבר לווידוא, סיפקתי תמונות של העכבר, מספר דגם, מספר סידורי. ואז ביום שישי הם הודיעו לי שהעכבר שלי עדיין תחת אחריות והבקשה שלי התקבלה והמכשיר החלופי בדרך. מה?! לזה לא ציפיתי. אבל מתברר שזה מה שהם חשבו שצריך לעשות. הם אמרו לי שהמוצר יגיע אליי עד יום ראשון, סוף היום. יום ראשון! הוא היה פה ביום ראשון בבוקר. אבל זה לא היה ה-G700. זה היה ה-G700s, האח הצעיר והמגניב יותר של ה-G700. ועכשיו יש לי עכבר חדש. לסיכום: אחרי יום וחצי של שיחת דואר אלקטרוני עם Logitech, במהלך סוף השבוע, הם שלחו לי עכבר יותר טוב כדי להחליף את העכבר הישן שלי שעדיין, סוג של, עובד. אז בפעם הבאה שאתם חושבים על לקנות עכבר או מקלדת (או ג’ויסטיק או אוזניות או…) תחשבו על Logitech ותחשבו על שרות הלקוחות המדהים הזה. אחרי ה-G7, ה-G700, עכשיו ה-G700s וגם ה-G510s (או ה-G19s, עוד לא בטוח) שאני רוצה לקנות מהם, אני כנראה אקנה ציוד של Logitech כל החיים שלי. אולי כדאי גם לכם.
Posted in Gaming, No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 1 comment.