The Less Interesting Times

תקציר מהיר כי כנס עושה עייף ואני במילא לא מרגיש יותר מדי טוב ומחר צריך שוב לקום מוקדם ולהספיק להגיע לאירוע הקראה כי אני אמור להקריא בו סיפור ובכל מקרה, אני מדבר יותר מדי.

בבוקר קמתי מוקדם, חצי שעה לפני יפתי, כדי להדליק את הדוד. גיליתי כי הוא כבר דלוק. שמח בחלקי עליתי להתרחץ.
אחרי שבדקנו אינטרנט, לקחנו מוצר עשוי מציות – שעדיין לא ממש הבנתי איך לבטא את שמו – לארוחת בוקר ויצאנו לדרך.
הורדתי את אהובתי אצל אחותה כי היא רצתה לעשות איתה סיור שמלות. אחרי זה ניווטתי דרך סיבוכי תל אביב לכיוון בצ”א.
בבוקר של היום הראשון לא היה לי הרבה לעשות אז רק אמרתי שלום, התאפסתי על עצמי והרצתי כמה משחקים.
דותן עזר להעביר את הזמן ואני חושב שעשינו את תרומתנו לקהילה על ידי כך שהעסקנו את המגייסת של ‘היפה והחנון’ במשחק Tile Chess במקום בעבודה שלה.
בסביבות שתיים בצהריים נכנסתי להרצאה של נדב שהדריך אותנו באיך צריך להתנהג בעולם פנטסיה. היה מעניין ואולי ארצה בעתיד לנסות לשכפל או לשבור את הכללים האלו.
אחרי זה כרסמתי לי וקראתי בצד, מחכה עד שהפאנל על המשכים יתחיל.
הפאנל היה… כרגיל. רני ודידי מנסים להתווכח (גלי לא הגיעה כדי להפריע להם משום מה), קרן מנסה להשתלט ולהכניס את שתי האגורות שלה ולא מצליחה יתר על המידה כי הקהל תורם להמולה. סך הכל היה כיף. באותו הזמן גם הגיעה מעין ויכולנו לצעוק ‘רותם ברוכין!’.
אחרי זה הלכנו לחללית הקסם. שזה סתם כינוי יפה יותר למונית הקסם. שזה חיכוי קהילתי למונית הכסף. היה כיף ומצחיק ולמדנו שמלכת החנונים (ליאת שחר) לא חנונית כל כך טובה ושעידן דקל דווקא חנון מאוד טוב.
מיד אחרי היה הפאנל המחומש הזכור לנו ממאורות רק שהפעם הם התווכחו על הספר, הספר האלקטרוני ולאן הולכת הגישה שלנו למידע וחוויית הקריאה. אני כמובן בצד של הטכנולוגיה אבל זה כי אותי מעניין כמעט לגמרי רק המידע ולא העטיפה שלו.
מכיוון שקרן ביקשה כל כך יפה שניקח אותה הביתה (ולמען האמת, כי כבר הרגשתי רע ורציתי לישון) אז אחרי שרועי עשה קצת קסמים למעין אמרנו להתראות לכולם ונסענו.
קרן הייתה נחמדה והאכילה אותנו אז המשכנו את הדיון על הספרים אצלה בבית. וגם בדרך.
אבל היא גם הייתה עייפה ועם עוד תוכניות אז היא סילקה אותנו בבושת פנים (וספגטי. ונקניקיות. ובצל ירוק) ואז חזרנו לישון.

אני חייב להודות שהרעיון מגניב: חוקרים גרמניים המציאו משהו שהם קוראים לו ‘טקסט 2.0′, טקסט ששם לב איך קוראים אותו ומגיב בהתאם, מציג ציור, מבאר מונחים, מקריא ומסביר.

הרעיון חביב, תראו את הוידאו. מצד אחד זה כנראה יהיה מגניב בטירוף ונורא מועיל אבל מצד שני זה יכול להיות גם נורא נורא מעצבן. צריך לחכות לדגם הבא. בתקווה ול’טקסט 3.0′ לא יהיו באגים כלשהם.

במשהו שנראה ישר כמו בדיחה מתוך תוכנית על גיקים, אתר שיפתח השבוע יאפשר למשחקנים לקבוע פגישות עם מי שיכולות להיקרא רק ‘משחקניות ליווי’. למען אותם חסרי מזל שמחפשים קצת אהבה במשחק מקוון ברשת.

המנויים הרשומים ישלמו עבור עד עשר דקות משחק מקוון עם נערות שיקבלו תשלום על מנת לשחק. המשחקנים יוכלו להחליט אם הם רוצים שהנערות שלהן יהיו נחמדות או מלוכלכות.

אבוי לנו אם לרמה כזאת הגענו. למרות זאת, אי אפשר להגיד שזאת לא נישה שפשוט מחכה לניצול.

היה סוף שבוע עמוס. כן, אל תקחו את עודף העדכונים כסימן לכך שמשעמם לי. במקרה ועדיין לא הבנתם, את רוב ההודעות אני כתוב כמה ימים לפני ושם להופעה באיחור כך שתמיד יהיה משהו כל יום. אבל עכשיו, כשסוף סוף יש לי גישה נורמלית למחשב אחרי כמה ימים, אני יכול להגיד מה בדיוק קרה.

ביום חמישי, מיהרתי להסתלק מהעבודה כדי להגיע אל אהובתי. בערב עשינו זרחין אצלה בבית והיה המון כיף. סיפורים משעשעים סופרו, עוגה קושטה וכך גם מספר צנצנות.

ביום שישי, הייתה אזכרה מוקדמת לסבא וסבתא שלי. חשוב לציין, שאזכרה שלנו היא לא אזכרה רגילה. אין בכי או טקסים מדכאים. פשוט, כולם מגיעים, מדברים, מספרים, מריצים צחוקים ואז הולכים לאכול איפה שהוא. בהתחלה היה קצת אפרפר אבל אני חושב שהיה נחמד שארוסתי פוגשת את שאר המשפחה המורחבת שלי (גם אם היו מעט חיסורים).
אחרי שנגמרה הארוחה, נסענו חזרה אליה הביתה, הרכבנו את ה-Wii כדי שיהיה עם מה להעביר את הזמן ועשינו סידורים אחרונים לקראת מסיבת יום ההולדת. אמרנו לכולם להגיע בסביבות חמש-שש וכמובן שהרבה איחרו. אבל הגיעו מספיק, דיברנו, אכלנו ופרקנו כתפיים על ה-Wii. הרבה אנשים הביאו מתנות אבל אני, למען האמת, קצת מופתע שהצלחתי לשמור את המתנה שלי בסוד כל כך הרבה זמן.

אז נתנו לי קצת זמנים מתי לעשות את זה ואיך שהוא הצלחתי לדחוק את זה בכמה דקות פנויות בין שחשובים ראשונים הגיעו לחשובים נוספים שהלכו. כי כשהבנו והחלטנו בינינו שזה הולך להיות לנצח, זה היה מאוד דומה למה שהלך בין אחי הבכור לאשתו. סוג של: “רוצה להתחתן? בסדר.”
אז ביום שישי הראיתי, שמבחירתי האישית, בלי שום לחץ ואם כל האפשרות להתחרט, אני עדיין רוצה את זה חתום וסגור ורשמי ולנצח.
כי אני פשוט אוהב אותה.

כי אני באמת שלא מבין את זה. כן, עוד לא ראיתי את העונה החדשה אבל אני מתכוון לעשות את זה בקרוב, אולי כמרתון. אבל עדיין, אני לא רואה שום סיבה לדבר על זה כל שבוע. למה דווקא על התוכנית הזאת ולא על Flash Forward או Caprica או Being Human או Survivors? השתיים האחרונות, לפחות, הרבה יותר טובות.

ב-SciFi Wire יש להם כתבה שבועית על מה שקורה בתוכנית הזאת. נו טוב, זה עוד איכשהו מובן. הם מגזין מד”בי שהתחיל, במיוחד בזמן האחרון, לאונן הרבה מאוד.

אבל ב-Avault יש כתבה שבועית? למה, לעזאזל, למה?

זה רק אני או שהחובבים מתייחסים לסדרה הזאת כמו לסוג של אופרת סבון או תוכנית נוער?

בצורה כזאת או אחרת.

עכבר מגע, כונן 500GB, כונן DVD, 4GB של זיכרון, חיבורי USB ו-DVI בשביל מסך. כל זה בתוך מבנה של מקלדת מלאה.

זאת לא אותה חברה וזה לא אותו מכשיר אבל כל עוד יהיו את כל המשחקים הישנים, אני אשמח.

עזבו קפה או קולה או אמפטמינים. אין מעורר ממריץ יותר טוב מאשר הידיעה שאתם מאחרים לשיעור שאסור לפספס.

המקרה המוזר של הסופר הקנדי במעבר הגבול בשעת לילה מאוחרת הגיע לסיומו, או לפחות לסוג של אבן דרך.

בתכל’ס, ואני נוטה יותר להאמין לצדדים המדוברים מאשר לעיתונות וגם ווטס מצטט ישירות את המושבעים, המשפט היה על האם הוא כן או לא התנגד ולא מילא אחר ההוראות של שומרי הגבול בזמן הבדיקה. לא האם הופעלה אלימות על ידי צד כלשהו או האם החיפוש היה מוצדק, הוגן או אנושי. ובמקרה הזה, למרות שהיו מושבעים שחיפשו בנרות דרך שלא להרשיע אותו, לפי ההוראות שהם קיבלו לשפוט את המקרה המסוים הזה, לא הייתה להם ברירה אלא להרשיע.

הועלו הצעות של תביעות נגד, שיתוף פעולה עם הארגון לזכויות אדם וכן הלאה אבל כרגע ווטס צריך לאסוף את השברים של החודשים האחרונים ופשוט באסה שמתייחסים לבן אדם בצורה כזאת.

ההקלה היחידה כנראה היא שווטס עדיין לא נשפט, הוא רק הורשע. אז אולי השופט הנחמד (לפי מה שווטס אומר) יתחשב בשטות המוחלטת של העברה הזאת ובעינוי שהסופר כבר עבר ויתן לו עונש קל וסמלי.

אישית אני חושב שזה מטופש. כן, גם אני חובב Star Wars אם כי לא ברמה של אנשים מסוימים. עדיין, יש לי כינוי, יש לי חרב, יש לי לוגו. ועדיין, יש גבול.

כריס ג’ארביס הוא חבר כבר מספר שנים בכנסיית הג’דייזם הבין לאומית. וזאת מתבררת כבעיה מאז שדת הג’דיי הוכרה רשמית בבריטניה. אותו כריס מאמין בחופש שלו לדת שלו ובזכותו להתלבש בהתאם למנהגיו, בגלימות ג’דיי מלאות כולל כיסוי ראש גדול. השומרים באותה סוכנות עבודה לא כל כך אהבו את זה וסילקו אותו מהמקום. הוא בתגובה התלונן על פגיעה בחופש הדת שלו.

הטענה שלו היא כי אם למוסלמים נותנים להסתובב עם איזה כיסוי מופרך שהם רוצים אז גם לא מותר. ואני חושב שהוא צודק, צריך לאסור את שניהם. זאת אומרת, אם הוא רוצה ללכת ברחוב ככה שיהיה לו בכיף אבל במקום שבו יש מישהו שאחראי על הבטחון ואותו מישהו קבע בנהלים כי מי שנכנס למקום צריך ללכת עם פרצוף חשוף אז אותם נהלים צריכים לתפוס לכולם. גם ג’דיי וגם מוסלמים צריכים להוריד את כיסוי הראש.

כי למען האמת, אני לא ממש זוכר את אלק גינס או ליאם ניסן או יואן מק’גרגור הולכים תמיד עם כיסוי ראש.

או ככה לפחות הם קוראים לתהליך חדש שהמציאו שמשתמש בגבישים פיציואלקטרים על מנת לרתום תנודות מהמים ולהשתמש בהם על מנת לייצר שדה חשמלי שיפרק את המולקולת לחמצן ומימן.

אם זה יעבוד זה יהיה כמו לקבל מימן, הדלק הירוק ביותר, כמו שמקבלים חשמל מאור השמש.

אני מאוד מקווה שזה יעבוד.