The Less Interesting Times

התחלנו משחק קטן ופשוט לפני חודש בערך רק כדי לבדוק את השיטה של אח שלי. משהו פשוט ולא מורכב מדי כי גם יש לנו שתיים שלא שיחקו מעולם. מדובר בהרפתקת פנטזיה בסיסית שאני צופה שתגמר בזריזות.
דעתי עד עכשיו? השיטה דיי פשוטה וקלה ועדיין עובדים על לשפר אותה. בניית דמויות עוד בהחלט Work in Progress.
אפרת הולכת עם הזרם (אולי אפילו יותר מדי), ניצן נראית נהנית מאוד אבל בעיקר מלזרוק קוביות (אבל תמיד טוב שיש Loonie בקבוצה), שחר עוד לא ממש סגורה על מה עושים ואיך (בתקווה לא תפרוש), ים תמיד נכנס עם הראש קודם ומוביל את החבורה (ואין לי בעיה כי אני בדרך כלל עייף בשעות שאנחנו משחקים), דותן אני לא בטוח מה מנסה חוץ מלשחק את המשחק כמה שיותר, אני מנסה להוסיף כמה שיותר סגנון, Flare ו-Fluff וזה לא קל ועמיחי עוד צריך לשפר את כישרון ה-Mob Control שלו מכל בחינה אפשרית.

אבל אני דיי בטוח שכולם נהנים.

My First “Motivator”.

My brother sent me the picture. Now I have something to do with all the junk people send me.

1) EtherPad כותבים במשותף. היכולת שהייתה שמורה למשתמשי מק עד עכשיו: לכתוב מסמכים, אפילו קוד, עם שני משתמשים או יותר בו זמנית בזמן אמת. אם צריך לכתוב עוד קוד עם שותפים, נראה לי שככה אני אעבוד. אבל הביאו לידיעתי שב-Google Docs זה עובד יותר טוב למי שיש לו חשבון אצל Google.

2) משחקים בחדשות: Blind Hero and Disabled Hero. משחק הקצב Guitar Hero כל כך פופולארי שמעבר לכמות הכותרים בסדרה הזאת, הוא גם קיבל מספר רב של חיקויים. ובגלל שכל כך הרבה אנשים רוצים לשחק בזה, סביר להניח שיהיו ביניהם כמה שזה קשה להם. אז אפשר לעזור.
משחקים זה טוב לילדים. מחקר חדש טוען שלא רק שלא צריך למנוע מילדים לשחק משחקי מחשב ולהשתמש ברשתות חברתיות אלא צריך לעודד אותם לעשות זאת ובכך לעזור להם ללטש את הכישורים החברתיים שלהם.
אבל צריך גם להיזהר. משחקנים אובססיביים הם לא מכורים, זאת בעיה חברתית. אלו החדשות שיוצאות ממרכז סמית’ וג’ונס באמסטרדם לטיפול בהפרעות משחקנים. את רוב הבעיות האלו אפשר לפתור על ידי תקשורת פשוטה וחברתיות.
משחקי מחשב גדולים יותר מכדורגל או הוקי בשוודייה. חברת סקרים שוודית ערכה את הסקר והם טוענים שלפי כמות ההשקעה בכל תחום, השוודים מתעסקים עם משחקי מחשב כמעט פי 3 מכדורגל והוקי ביחד.
לא נורא קשור למשחקים הרגילים אבל תלמידים מפרינסטון משחקים שח-מט בכלא בניו-ג’רזי. הם נהנים מלחלוק תחביב עם אנשים שונים, האסירים נהנים מההפוגה, הרוגע והאזור הפרטי וכולם שמחים.
המשך קריאה »

I know how to get from point A to point B
And I know how to get there faster
I can do it on one wheel, two wheels or more
I can do it when B is underwater

I can get to point B unseen, silently
And when A is many thousand feet higher
I can go back and forth, side to side and return
All the way and then back to the starter

I can reach point B if it’s struggling against me
I know what I need to subdue it
I can stun it, shock it, disable or kill it
I can also leave it there and be done with

I can get to point B if it’s moving itself
I can grab it, put it down and remind it
That space-time is my own, mine to control
And you, point, are just living inside it

I can travel where light is strained to its limit
That, and a Planck magnitude slower
I can hop through dimensions, infinity and beyond
I can do that and be back home for supper

I can explore in many directions at once
I don’t let laws of physics constrain me
I can take you with me, this is your chance
But that’s not why I tell you my story

Why don’t you teach me…
A new way to move?

בסוף השבוע שעבר הייתי ב”מסיבת הילד החדש” של בן-דוד שלי. בסוף השבוע האחרון נסעתי, אחרי מסיבת יום הולדת לדודה של אבא, לבקר את ההורים של ארוסתו של אחי.
הרגשתי על הפנים כל היום, כנראה בגלל שהיה לי קר בלילה, וניסיתי גם לפתור שאלות בחדוו”א, מה שסביר להניח שלא תרם לכאב הראש. אז לא הייתי מסמר המסיבה בבוקר יום ההולדת אבל המצב קצת התבהר לכיוון הצהריים. ההורים של קרן מאוד נחמדים ומאוד פולניים ואני לא אומר זה כדבר רע כי גם אני מאה אחוז פולני כמה אחורה שאני יודע. חזרנו הביתה כמעט שלוש שעות מאוחר יותר מהתכנון המקורי אז כנראה שהיה כיף.

אבל למה אני משווה את זה לסוף השבוע שעבר ולמה הכותרת? כאן נכנסת גם הסיבה למה ההודעה הזאת מקוטלגת תחת Stories of My Life. גם ביום שישי שלפני האחרון וגם ביום שבת הזה, אכלתי קצת ארוחת בוקר והגעתי לארוחת צהריים ענקית, ארוחת צהריים שגרמה לי לרצות לוותר לחלוטין על ארוחת הערב. גם בגלל השעה, בעיקר בגלל הכמות. ניסיתי לאכול קצת מכל דבר, גם הפעם וגם בפעם הקודמת, אבל בסוף הייתי בעיקר מפוצץ, תשוש ועם התחלה של בחילה. למזלי הצלחתי לשרוד את הנסיעה הביתה.

אבל מה הקשר לכותרת? אז הנה סיפור מהחיים.
זה היה בצבא, פחות או יותר בסוף השנה הראשונה שלי בשירות. הייתה לי רגילה שחיכתה לי כבר הרבה זמן ובנוסף, לא הרבה אחרי שהצטרפתי לגדוד, הביאו לנו מתנה יפה. הגיע תורם חביב והציע לקחת 30-40 חיילים מהגדוד לנופש של שבוע באילת. כמובן שקפצתי על ההזדמנות. אז סידרתי לעצמי את הרגילה בדיוק לפני הנופש. את הרגילה ניצלתי לעשות את ניתוח הלייזר להסרת משקפיים (שגם עליו יש סיפור אם רוצים לפעם אחרת) והגעתי ממנה ישירות לנמל תל-אביב שממנו יצאנו לאילת.
בסוף התברר שלעשות את הניתוח לפני נופש באילת אולי לא היה הרעיון הכי טוב בעולם, בעיקר בגלל שאחת מהאזהרות בסוף הניתוח הייתה: “לא לשחות/לצלול/לחשוף את העיניים ליותר ממקלחת עד שעבר חודש”. או משהו כזה. אז הייתי צריך לוותר על הבריכה.
חוץ מזה, אילת לא נורא מעניינת. יש כל מיני מקומות מעניינים לבקר בהם אבל לא יותר מדי וברגע שמיצינו את זה, אין עוד הרבה מה לעשות. לאילת צריך לבוא עם הרצון, הכוח והיכולת לצלול או לגלוש או לצאת לסקי מים. אחרת, כמות הדברים המעניינים שאפשר לעשות, לתייר שלא מחשיב שתייה עד שיכרון חושים כיף, יורדת כמעט לאפס.

אבל הלקח העיקרי שלמדתי מהנופש באילת הוא מה זה “חצי פנסיון” ולמה זה רעיון טוב. חצי פנסיון אומר שמגישים לך ארוחת בוקר וארוחת ערב, את הצהריים אתה יכול לחפש לבד. אבל לקח לי יום אחד להבין למה לא צריך יותר מארוחת בוקר וארוחת ערב.
ארוחת הבוקר הייתה בחדר בגודל של אולם אירועים קטן כשמספר שולחנות מצומצם היווה את מרכזו ולכל הקירות היו מוצמדים שולחנות מלאים בסוגי לחם, גבינות, ביצים, ירקות ופחות או יותר כל דבר שיכול להחשב ארוחת בוקר בכל מקום בעולם. לקחתי קצת מכל דבר, רק כדי לטעום… ולא הרגשתי צורך לאכול שוב עד הערב. בערב הגישו לנו לרוב תאילנדי מוקפץ ובקר ועוף ועוד הרבה דברים טעימים אחרים ואחרי דבר כזה בדרך כלל היינו נופלים למיטה וזהו.

אז הלקח הכולל הוא שאם הולכים לאירוע גדול שנעזר בקייטרינג אז לא לאכול יותר מדי מהמתאבנים (אלא אם כן הם טורטילות ממש טעימות) וגם לא להרבות במנות העיקריות כי בסוף יבואו הקינוחים הנהדרים עם סלט פירות בשמנת ועוגה קטנה שהיא רק כיסוי לגוש שוקולד נוזלי ועוגת תפוחים שנמסה בפה ו…. You get the picture.

מכיוון שהתחלתי לשחק משחקי תפקידים שוב ואני מאוד אוהב סופר גיבורים וגם מכיוון שאני לא רוצה שהרעיונות יברחו או יגנבו לי אז אני כותב את זה פה. לאח שלי יש גם רעיון מגניב שנקרא Tuner שהוא לא מרשה לי לגעת בו אבל אני מקווה לראות מתישהו. בינתיים אני אדבר על הרעיונות שלי.

The Portal Spawner: אני לא אשקר, את הרעיון הזה קיבלתי מ-Portal. וגם מפרק של מרלין ואחד של Heroes אבל בעיקר מהמשחק. הרעיון הוא לדמות שמסוגלת לפתוח קרעים במרחב ולחבר אותם ביחד. לא כמו הדמות שהצגתי בקטע של נתנאל, זאת שמתעטפת במרחב ונעה דרך הריק (למרות שככה גם תכננתי את מערכת ההסוואה של החללית של החייזרים) אלא יותר כמו ה-Jumpers רק שמשאיר את החורים פתוחים.
בשביל הדמות הזאת, בכל מקום (יש יותר קלים ויש יותר קשים) הוא מסוגל, כמו עם ברז, לפתוח חור בחלל ולחבר אותו עם חור אחר. עדיין לא החלטתי אם הוא יכול לעשות את זה כמה פעמים או שהוא חייב לסגור את הקודמים לפני שהוא יוצר חדשים (כנראה האחרון בהתחלה והראשון יותר מאוחר) אבל הרעיון הוא שהוא יכול לעשות את זה ממרחק וככה לחסוך למישהו ריצה בשטח פתוח תחת אש או משהו.
אני חושב שזה יהיה מגניב.

The Booster: הרעיון של ה-Booster עלה לי עוד ב-Big City, משחק הסופר גיבורים הישן של WebRPG. הרעיון עם ה-Booster הוא שהדמות מסוגלת לעשות כל דבר (בהתאם לרמת הכוח הרצויה) אבל רק by proxy. ה-Booster צריך לבקש ממישהו לעשות משהו ואז אותו מישהו, אם הוא מסכים ומנסה, יצליח לעשות אותו. גם אם הפעולה היא מעבר ליכולות הרגילות שלו. ילדה בת 13 יכולה לכופף פלדה תעשייתית אם מבקשים ממנה וגבר במשקל 300 קילו יוכל ללכת על הקיר.
עדיין לא החלטתי איך המכניקה בדיוק צריכה לעבוד אבל על זה אפשר לחשוב מאוחר יותר.

ואם כבר מדברים על ה-Booster אז חלק מהצוות המקורי שלה הייתה ילדה שמסוגלת להקרין את עצמה אל אנשים אחרים. לא מדובר ביציאה מהגוף או שליטה מוחית באופן רגיל אלא מישהי שמסוגלת לקחת את עצמה כמו שהיא ולשים את עצמה בתוך מישהו אחר. זה סוג של שליטה אבל יותר חזקה ויותר משעשעת אני חושב.
גם פה לא ממש החלטתי מה המכניקה אבל יהיה מגניב לשחק את זה בכל מקרה.

אני ממש מקווה שאולי, אחרי המשחק הנוכחי, נשחק סופר-גיבורים כי אני נורא אוהב את זה ומת לנסות את אחת מהאפשרויות הראשונות.

1) מרכז המידע של העתיד. או של סרטי ג’יימס בונד. מפלים מלאכותיים, רצפה דמוית ירח וערפל. מגניב.

2) עדכון ממאדים: Spirit בחיים. מצבו של פיניקס עוד לא ידוע.

3) The Dead Parrot from 400 AD. מתברר שהמערכון הידוע של מונטי פייתון הומצא לראשונה לפני 1,600 שנה ביוון.

4) איכות הסביבה השבוע: השאלות הירוקות שפחדתם לשאול. (במיוחד אהבתי את התשובה לשאלה: “מה הדבר היחידי הכי טוב שמישהו יכול לעשות כדי לעזור לסביבה?”) ומי שרוצה להוציא חשמל מהאימון שלו, צריך אחד כזה.
וביחד עם טמטום חוקי: שירות שיתוף נסיעות קיבל קנס. כי חברת אוטובוסים באונטאריו התלוננה על התחרות.
בשורות טובות לתחנות רוח. מנוע חדש מחליף את התמסורת המכנית עם חשמלית/מגנטית מאפשר לא רק להקטין את העלות אלא גם להגביר את היעילות של טורבינות רוח ב-50 עד 100 אחוז.

5) דף ה-Facebook של אלוהים. Nuff said.
המשך קריאה »

הסיפור הראשון של להב, Finite Innocence, הגיע לטיוטה ראשונה.

האם יש מתנדבים בקהל?

ג.נ. הסיפור הוא באנגלית גבוהה/פאנקית/נוארית ואורכו מזנב את ה-11,000 מילים.

1) צעצועים מעניינים השבוע: ננו-צינוריות פחמן מפיקות מוזיקה. לפני שלוקחים את הדברים הקטנים האלו ובונים מהם מעלית חלל, אפשר להשתמש בהם כדי להפיק קולות ולבנות רמקולים.
Phoenix is Dying. ובחדשות על אחד מהצעצועים היקרים ביותר שיש, המדענים של משימת פיניקס לקוטב מאדים עובדים עכשיו על לכבות את הרובוט הנייח בניסיון לשמור על האנרגיה שלו לקראת החורף המתקרב. ככל שמתקדם החורף, הנחת מקבל פחות כוח ויותר קר לו ולכן עלול להיכנס לתרדמת. עדכון: ב-10 לנובמבר, נאסא הכריזו על פניקס כ-KIA. הם ימשיכו לנסות אבל הרובוט כבר שבועיים לא מגיב.
גם מצבו של Spirit בכי רע אחרי כיסתה את הלוחות הסולאריים שלו והורידה את הכוח שלו לרמה הנמוכה ביותר מאז נחתו הרובוטים. גם מהרובוט הותיק הזה מצפים לבשורה טובה.
אקוואריום בשישה חלקים. אוהבים את הדגים שלכם? אז תקנו להם אקוואריום מעניין יותר. אז מה אם הם ישכחו את התא הראשון כשיגיעו לשלישי אבל לפחות זה נראה מגניב.
עוזרת בית רובוטית. הגרסה החדשה של טויוטה ואוניברסיטת טוקיו לומדת מטעויות ומסוגלת להסתדר יפה בבית הממוצע. ונא לא להזכיר את The Jetsons.
הונדה עוזרת לכם ללכת עם המתקן החדש המבוסס על הטכנולוגיה של האסימו. דווקא נראה מגניב.
רק ידיים. אמרתי בעבר ש-CamSpace זה מגניב אבל יש להם הרבה מגבלות. בתקווה, ה-UC-IC של Magestyk יהיה טוב יותר.
Cloaking at a Distance. הם מסבירים פה איך להפוך עצמים לבלתי נראים בלי לעטוף אותם לגמרי בחומר סופר-מיוחד וככה הם גם יכולים עדיין לראות מה קורה מסביבם. אני חושב שזה מגניב אבל לא הבנתי איך זה עובד.
מסך LCD קורא טביעות אצבעות. נשמע כמו רעיון נחמד? אם אתם אוהבים פרטיות, מומלץ לא להשתמש בכריות האצבע על מסכי בחירה פומביים.
מדפסת שמשתמשת בנייר רגיל… כדי להדפיס עצמים תלת ממדיים.
הרובוט הגדול בעולם. הוא משאית ה-700 טון של קאטרפילר. עכשיו עם רובוט ליד ההגה.
רובוטים מצפצפים מתפתחים למוזיקה. הרעיון הסופי, להשתמש ברובוטיקה, בינה מלאכותית ואבולוציה כדי ליצור מוזיקה בלתי אנושית.
אקדח כף-יד. לשימוש פשוט, אישי ומהיר.
ASRock Instant Boot. גם אם לא נורא חשוב לכם שהמחשב שלכם יעלה תוך פחות מ-4 שניות, שווה לראות את הסרטון שלהם רק בגלל שהוא כל כך יפני.
כשסריקת אצבע תסרוק את תבנית כלי הדם, האם זה אומר שכבר לא יהיה אפשר להעתיק את טביעות האצבעות, אלא יצטרכו לקחת את כל האצבע?
המשך קריאה »

כמו להתקין חלונות XP. זה בערך מה שהספקתי לקרוא:

“I am now checking your discs.
This might take several moments depending on the size of your–Done!”