The Less Interesting Times

1) יש חיים על כדור הארץ. אולי לא אינטילגנטים אבל מאוד עמידים. בניסיון למצוא חיים על כוכבי לכת אחרים, מדענים מסתכלים על מה יש לנו פה. עם גילוי הפתחים הגיאותרמיים מתחת לאוקיינוס, מדענים מצאו יצור, שקיבל את השם ‘זן 121′, על שם כך שהוא שרד תנור שמשמש לחיטוי מכשירים רפואיים (121 מעלות). יש חיים גם בימים תת-קרקעיים באנטרטיקה שם חיים יצורים בטמפרטורות קפיאה ומחקרים מראים שיש בקטריה ששורדת ב-196- מעלות, הטמפרטורה של חנקן נוזלי. וגם בים המלח, The Dead Sea, יש קצת חיים. אז מאדים הוא לא בהכרח מלוח מדי ואירופה הוא לא בהכרח קר מדי.

2) מי רוצה להרוויח 5 ליש”ט? זה עוד אחד מהשירותים לסטודנטים. מסתבר שיש תלמידי אוניברסיטה בבריטניה שמוציאים החוצה את עבודות הקורס שלהם. הם משלמים מ-5 ליש”ט עבור עבודות הסמכה פשוטות ועד 100 ליש”ט תמורת תזות ודיסרטציות. המרצים אומרים שזה לא בסדר אבל קשה מאוד לגלות את זה.

3) הסוד האמיתי של ויקטוריה: אפשר להפיק אנרגיה מתנועת שדיים. זה הרעיון עכשיו בשביל האישה בתזוזה מתמדת. יש כמה רעיונות כולל ניצול מתח הרצועה או תנועת הבד עצמו… וכמובן ששדיים גדולים יותר יפיקו יותר אנרגיה.

4) איזה שירות חביב של משרד התחבורה. בצפון קארוליינה, אם ברשותכם לוחית זיהוי המכילה את צירוף האותיות WTF ואתם מוצאים שזה מעליב אתכם, המדינה תחליף את הלוחית בחינם. למרות שאם חושבים על זה, אם תציעו את הלוחית ב-eBay, סביר להניח שתקבלו הרבה כסף בעבורה.

5) הקהל שבתוכך. מסתבר שאם נותנים לקהל של אנשים לנחש משהו (כמו כמות הסוכריות בצנצנת) אז ממוצע התשובות יהיה קרוב מאוד לתשובה הנכונה. מסתבר גם שאפשר לעשות את זה עם בן אדם אחד כשנותנים לו לנחש כמה פעמים. וזה עובד יותר טוב ככל שהמרחק בין הניחושים השונים גדול יותר. נשמע כמו דרך מעניינת לעבור מבחן אמריקני…
המשך קריאה »

אז זהו, סיימתי. אתמול עשיתי את סדרת המפגשים האחרונה. לפי החשבון שלי הגעתי ל-135 שעות התנדבות (לפחות 120 מהן באמת במפגשים ואחד היה כפול) בדיוק בסוף ההארכה שלי.

לסיכום, אני באמת מקווה שהשפעתי, שעשיתי משהו. לפי הנתונים שלנו, מפגש של אור ירוק מוריד ב-20% את הסיכוי לתאונה. אז אני שמח שתרמתי לזה.

זה היה קצת משעשע כי את כל המפגשים אני עושה עם המחשב הנייד שלי והמצגת שבניתי בשביל זה. במפגש הלפני האחרון לא יכולתי לחבר אותו לחשמל כי היה להם בערך 20 מכשירים בשני שקעים אז הוא התפגר לקראת הסוף. את המפגש האחרון ערכתי על המדרגות של תחנת אוטובוס בת-גלים, עם אור מהבהב, בלי מחשב ועם מכוניות ואוטובוסים ברקע. סיום מוזר לתקופת התנדבות.

בתקווה לשנה הבאה…

(בחזית הבמה, במרכז, עומדת דינה, בחורה צעירה באמצע שנות העשרים. היא ממוצא רוסי אך חוץ מפניה, הדבר לא ניכר. היא לבושה בג’ינס אופנתי וחולצת משי מכופתרת. שיערה אסוף לאחור והיא פונה אל כל הקהל שיושב מקדימה כמו מדריכה. בקהל יושבת ילדה כבת 16 למקרה ואף אחד לא ירצה לדבר עם דינה, מספר ילדים נוספים בשביל אפקט המסה והמדריכה שלהם. בועז נמצא בפינה האחורית של הבמה, הכי רחוק ממנה שאפשר, נשען על עמוד וידיו משולבות. הוא מביט בה כאילו היא קרן האור היחידה בחדר.)
המשך קריאה »

כשאני כותב ביקורת על ספר, אני, במקרה הטוב, יכול להגיד ללכת לקנות אותו או להשאיל מחבר או ללכת לספריה. עם שני אלה, אני יכול להפנות אתכם למקום שבו נמצא הספר כדי שתלכו לשמוע אותו. בדרך כלל, אני לא אומר על מה הסרט/ספר/מה שזה לא יהיה שאני כותב עליו כי קפיצה קטנה ל-Wikipedia או IMDb או מקום כלשהו יניב לכם תשובה יותר טובה משלי ויחסוך לי כתיבה. בקשר לשני הסיפורים האלו, אתם יכולים פשוט לגשת לכתובת המצורפת ולשמוע את הפרומו. ל-Podiobooks הגעתי דרך המלצה של “מופע השוליים“. לא לקחתי את מה שהם אמרו אבל מצאתי כמה דברים מעניינים אחרים.
Crescent: הוא סיפור אימה מד”בי. ובאמת צריך להיות יותר כאלו יותר טובים. הוא סוג של Space-Age Adventure שאני מאוד אוהב ביחד עם סיפור נחמד ודמויות נהדרות. הסיפור מוקרא על ידי הסופר ובהתחשב בעובדה שיש שם, בין הדמויות הראשיות, שלוש נשים שונות, לפחות חמישה-שישה מבטאים שונים ומחשב אחד, העבודה הקולית של ההקראה עצמה מרשימה ביותר. להוסיף לזה את האפקטים והמוזיקה שפיל רוסי מוסיף לספר שלו נותן לנו הפקה שמשתווה ולרוב מתעלה על הפקות מקצועיות אחרות.
סיפורי אימה לא מפחידים אותי כל כך ו-Crescent גם לא ממש נוגע בזה. אבל היו אנשים, בפרק התגובות, שאמרו שהוא שקשק אותם עד לעצמות. הסיפור אולי לא נורא מפחיד אבל הוא בהחלט מאוד מגניב, משעשע ולעתים מפוצץ ומשעשע. אם יהפכו את זה לסרט זה בהחלט יהיה מאוד אפקטיבי (ואולי גם לא יצריך תקציב גדול).
הדמויות שולטות, ההפקה נהדרת, הכתיבה חזקה והדיאלוגים שנונים. אולי לא סיפור אימה מדהים אבל הרפתקת מד”ב מצוינת.
וכשסיימתי לשמוע את Crescent, שמעתי את הפרומו של The Failed Cities Monologues.
The Failed Cities Monologues: הוא סיפור סייברפאנקי-נוארי לפי הפרומו וחשבתי לעצמי, טוב. נחמד. זה גם לא ספר כל כך ארוך. כמו כל סיפור סייברפאנק טוב, יש לנו עיר שבה העשירים מבודדים והעניים מתבוססים במיץ של עצמם, יש לנו מזימה סודית, בלגן מטורף וחוסר בחוק ברחובות. כמו סיפור נואר טוב, הוא מועבר דרך העיניים של הדמות, על ידי מונולוגים, פלאשבקים ורשת שתי וערב של סיפורים. אבל בגלל שהסיפור גדול מדי בשביל שדמות אחת תראה את כולו, הוא מועבר דרך העיניים של שמונה דמויות שונות.
גם רמת ההפקה פה שוות ערך לזאת של Crescent עם איכות קול מצוינת, אפקטים מתוזמנים במדויק, ואפילו חיוניים לסיפור, ומוזיקה אישית לכל דמות ודמות. פה, בניגוד ל-Crescent, יש יותר ממקריא אחד למרות שלקרוא להם מקריאים כנראה יהיה עלבון. אני חושב שהם כבר נכנסים לקטגוריה של Voice Actor או אפילו Voice Talent. מה שהכי תפס אותי בסיפור, מעבר לסגנון הסייברפאנקי, שפת הרחוב של כל אחד ואיך שהסיפור האישי של כל אחת מהדמויות לאט לאט מתאחה עם האחרות לכור היתוך אחד גדול, הוא שלמרות שהסיפור לא ארוך ויש פה שמונה דמויות שונות, לכל אחת מאותן דמויות יש מאפיינים משלה. כל אחת מהן עגולה בפני עצמה ומעבירה את הרקע שלה בסגנון שלה.
אני כבר נרשמתי לסיפורים הבאים, מה אתכם?
המשך קריאה »

1) רובוט השבוע: מנגן בקלארינט ולוקח מקום ראשון בתחרות רובוטים מוזיקליים. ויש גם וידאו.
רודף אחריך ברחבי הבית (או ננהג על ידי שלט) ומנגן לך מוזיקה.

2) צעצועים משעשעים השבוע: דארפ”א מפתחת משקפות חכמות שמודיעות לך אם התת-מודע שלך ראה משהו שאתה לא.
Luggage, LifeLuggage. לכל מי שרצה את המטען שיעקוב אחריו… אז מתקרבים לזה. עדיין אין לו רגליים אבל יש לו מנוע והוא נוסע אחריך.
צעצועים ובאמת הרבה מהם. החבר’ה בגיזמודו הלכו לטייל למפעל של לגו וחיטטו בכספת. הכספת, לידיעתכם, מכילה כל סט של לגו שאי פעם יוצר. יש וידאו.

3) Metallic Glass ahead. כפי שידוע, זכוכית היא לא בדיוק מוצק. היא גם לא בדיוק נוזל. עכשיו גילו שזה תוצאה של החלקיקים שמרכיבים אותה שהמבנה שלהם לא מסוגל להסתדר לרשת התלת-ממדית של מוצק. הגילוי הזה עלול להוביל ליצירת מתכות שמתנהגות כמו זכוכית.

4) A Google Bomb. מה זה אומר? כנראה שזאת טכניקה פוליטית/שיווקית חדשה כי המטרה של הבן-אדם מאחורי הרעיון היא להעלות את הדירוג בגוגל של כתבות נגד ג’ון מק’קיין, הנציג הרפובליקני, וכך לפעול נגדו פוליטית.
המשך קריאה »

אתמול, בסדרת המפגשים שלי, הגעתי אל הבית של הרב הרפורמי של חיפה.
היה יכול להיות נחמד להישאר ולדבר איתו על כמה דברים אבל היה כבר מאוחר ואני הייתי הרוג מעייפות.

זהו. סיימנו. ביומיים איחור ואחרי מסכת עינויים של מבחנים שבנה אחד התלמידים היותר מוכשרים בקורס, התרגיל של אורן ושלי עבר את כל הבדיקות ואנחנו בצד הירוק.

רק צריך לוודא שזה נראה טוב ויפה ולשלוח את זה.

מה? היה לי עוד עבודה לעשות?

ביום חמישי, היום האחרון לפסטיבל הסטודנט, עוד ניסיתי לסיים את העבודה. סיימתי לכתוב את הקוד שלי וחשבתי שאני אעבור על זה של אורן. בסוף הצלחתי למצוא לפחות שתי בעיות אז אמרתי לעצמי שאני אעבור על הכל ליתר ביטחון.

קודם הלכתי, בסביבות שמונה, לראות את Wall-E. חזרתי לטכניון לקראת עשר ולא נתנו לי להיכנס להחנות את הרכב במקום הרגיל אז דחפתי אותו בצד בין השיחים והלכתי ברגל. באתי עם התיק אז שוב בדקו אותי פעמיים בכניסה וזה נורא מעצבן. לא היה לי הרבה מה לעשות. הדבר היחידי שנשאר שמעניין זה היהודים ובשביל זה הייתי צריך לחכות, עקרונית, עד חצות. אז הלכתי למתחם PlayStation כדי לשחק Guitar Hero, עד אחת בערך.

המתחם נסגר והיהודים עלו אז הלכתי למצוא לעצמי מקום לשבת. פתחתי את המחשב, ניסיתי לצלם את ההופעה קצת (עוד נראה איך זה יצא) והתחלתי לבדוק שוב את הקוד. מה רע? במילא צריך לעבוד עד מאוחר אז לפחות שתהיה מוזיקה טובה.

1) צעצועים משעשעים השבוע: עזבו את לוחות המקשים הסטנדרטים, אם אתם רוצים מנעול מגניב וחביב, השתמשו ב-RGB Combination Lock.
This Spacesuit’s Made for Walking. או לפחות זה הרעיון עם עיצוב חליפות חלל חדשות בשביל נאסא ותוכנית האוריון שלה.
מי צריך פנסים נשלפים כשהמכונית יכולה לעצום עיניים. זאת GINA, המכונית החדשה מבית BMW. היא מכוסה בחומר דמוי בד ולא במתכת. רכב עם אישיות?
wii בלי ה-wii. זה מה שמציעה חברת Cam-Trax. עם ה-CamSpace כל מה שאתם צריכים זה מחשב, מצלמת רשת וכל דבר אחר (אפילו בקבוק ריק של ספרייט) שישמש כשלט. הכי אהבתי את הימ”ר שהוא משחק עם שתי אצבעות כמו הדק על אקדח.
R2-D2 מנטר לכם את הרשת. זה מה שקבוצת חנונים יפנים עשו. הם לקחו את הנגן האולטימטיבי להיום, מכשיר של יותר מ-2000 דולר וחיברו אותו לרשת כדי שיציג להם את הנתונים של השרת! חבורת מטומטמים! וואי זה מגניב.
קפה אינטרנט. או יותר נכון, מכונת קפה שמתחברת לאינטרנט. למה? כל מיני סיבות. למה באמת? כדי שיהיה אפשר לפרוץ אליה מרחוק.

2) לנחור עם סכרת. מחקר חדש טוען שהקשר בין נחירות לסכרת סוג 2 הוא כל כך חזק שרופאים שמטפלים באחד צריכים לחפש גם את השני. מישהו שאתם מכירים נוחר? אולי זה הזמן לדאוג באמת לבריאות שלו? אולי כדאי שאני אלך לרופא…
המשך קריאה »

מעשה שהיה כך היה…

ביום שלישי הייתה לי סדרת מפגשים משעשעת ביותר שבה התעקשו להאכיל אותי. יצא כך שויתרתי על ארוחת הערב אחרי זה והלכתי ישר לישון.
קמתי בסביבות 10 בבוקר והלכתי לטאוב להמשיך לעבוד על התוכנה שאני צריך לכתוב. הייתי צריך להעביר את הזמן עד שאפגש עם החונכת שלי באלגברה. כן, נכשלתי באלגברה ובחדוו”א ואני צריך לעשות את הכל עוד פעם. אז ברגע שאני אסיים את התוכנה אני חיים גם לעבור על כל החומר של אלגברה שוב ולסכם.
אחרי שזה נגמר והבנתי שאני פשוט לא זוכר כלום הלכתי לתכנת עוד קצת עד שיום הסטודנט יתחיל.
המשך קריאה »