יום הסטודנט 2008 – היום המוזר ביותר בחיי? Hardly…
מעשה שהיה כך היה…
ביום שלישי הייתה לי סדרת מפגשים משעשעת ביותר שבה התעקשו להאכיל אותי. יצא כך שויתרתי על ארוחת הערב אחרי זה והלכתי ישר לישון.
קמתי בסביבות 10 בבוקר והלכתי לטאוב להמשיך לעבוד על התוכנה שאני צריך לכתוב. הייתי צריך להעביר את הזמן עד שאפגש עם החונכת שלי באלגברה. כן, נכשלתי באלגברה ובחדוו”א ואני צריך לעשות את הכל עוד פעם. אז ברגע שאני אסיים את התוכנה אני חיים גם לעבור על כל החומר של אלגברה שוב ולסכם.
אחרי שזה נגמר והבנתי שאני פשוט לא זוכר כלום הלכתי לתכנת עוד קצת עד שיום הסטודנט יתחיל.
בשבע הייתה ריצת הלילה. הייתי צריך לאכול ארוחת צהריים קטנה יותר. יצאתי לריצת השלוש ומשהו קילומטר וגם לא סיימתי אחרון לגמרי. אבל לא קיבלתי שום פרסים מגניבים והיו פרסים ממש מגניבים. אני חשבתי שלא צריך להשקיע יותר מדי, מה כבר ייתנו?
מסתבר שהזוכה הגדול, מקום ראשון ברונדו המכוניות המקושטות, קיבל כרטיס טיסה לאירופה, מסך, עכבר ומקלדת, פיצה, תספורת ואולי עוד משהו שאני זוכר. חתיכת השקעה בכזה אירוע. אולי שנה הבאה שווה להשקיע קצת ברכב.
אז הלכתי להתרחץ ולסיים עוד כמה פונקציות לפני שיתחיל הדברים המעניינים ובשמונה כבר יצאתי לכיוון המסיבה. בשמונה וחצי הצלחתי לחתור ולהגיע לבמה ביער שם הופיעו “הארנב הלבן” כנראה במשהו שנשמע כמו שילוב של מוזיקה קלטית/סימפונית/גותית. מאוד מוזר ולא נשארתי יותר מדי. אז ירדתי למטה לדבר קצת עם רמי ומעיין ואז טיילתי קצת עד שהגעתי למתחם הפלייסטיישן שם הדבר הכי מעניין היה גרסת נעולה של Guitar Hero III.
מכיוון שהחברים שלי עוד לא הגיעו באותו הזמן אז החלטתי לזוז לכיוון ארוחת הערב. התחלתי לראות את ג’ונתן קריק, רשמים מאוחר יותר.
בעשר בערך הצלחתי להגיע חזרה לבמה ביער שם פגשתי את שחר והתיישבנו לשמוע את Embryo. אני מאוד אוהב את הרעיון שאפשר לשבת על דשא נוח, עם ריח של נרגילות ברקע וגישה חצי-חופשית לפופקורן, ולשמוע מוזיקת מטאל. אמרו לי ששחר מאוד אוהבת אותם. הם לא רעים.
כשהם סיימו החלטנו להסתובב קצת והגענו שוב למתחם הפלייסטיישן (כי אין שום דבר מעניין בדרך) שם הרבצתי עוד שני סיבובים של Guitar Hero על שירים שכבר ניגנו. טום לא נתן לי את הרמאויות של המשחק, אני צריך להוריד אותם בעצמי. שחר הלכה חזרה ואז נעלמה. דותן הגיע ואחרי זיטור מחדש של שחר הלכנו לאסוף את שאר הבנות ממתחם הריקודים.
אחרי דיון קצר על האפשרויות העומדות ברשותנו החלטתי שמשינה אנחנו כבר מכירים אז בואו נלך לשמוע להקות פחות מוכרות. הגענו בדיוק כש-ManAlive ירדו. חבל, רציתי לשמוע אותם. אבל מהר מאוד עלו UselessID. הם משכו יותר קהל מכל מה שראיתי עד אותו הרגע ביער. ואם זאת הופעה שהם ארגנו בארבעה ימים, הם בהחלט שווים בדיקה.
כשהחבר’ה ירדו מהבמה אז הייתה עוד שעה בערך של סתם מוזיקת מטאל כמו במסיבות של יום רביעי. טיילתי עוד קצת (סגרו את מתחם הפלייסטיישן) וחזרתי לעוד סיבוב. כשכל העסק התפרק לחלוטין בסביבות שתיים בלילה, העלתי את הרעיון שהציעו לי קודם: בואו נשחק משהו!
אז גררנו את חצי מהנוכחים למרכז גסטר לשחק משחקים שם נשארתי עד שבע בבוקר בערך. לא אגיד שלא היה כיף.
Posted in No Category by Eran with 7 comments.
ווהו! רשמים עכשיו?…
זה לא מה שאמרתי? את רוצה עוד?
שכחת ששלחת אותנו לחפש את האוטו לבד, לא הצלחנו למצוא אותו, לא ענית לטלפון ובסופו של דבר הצטרכנו להזעיק את הקב”ט שיעזור לנו למצוא אותו. :P
איך בדיוק זה מה שאמרת?…
בכל מקרה, זה בסדר. כבר הכנתי נפשית את רשימת פגמי האופי שלך להימתח, שאוכל לקבל בשלווה עוד אחד. יש מקום בין “לא שועשע משלושה בסירה אחת” לבין “לא אוהב זיווגים”, אני לא אפנה לך עורף. כנראה.
את זה אני לא ידעתי. מה שאני יודע זה שפרשתם לפני שפצחנו בסיבוב Jungle Speed מטורף.
כנראה שלא הבנתי מה אמרת. אבל לא אמרתי שאני לא אוהב Coupling, זה פשוט שלא ממש מתחשק לי לחפש את זה ולברר אם אני אוהב או לא. יש לי דברים יותר גבוהים ברשימת העדיפויות.
נשמע אחלה, בהחלט הרבה יותר מושקע מימי הסטודנט כשאנחנו היינו שם…
Coupling הוא מצוין, למרות הרבה אנשים שטוענים אחרת.