ההנחיות: הגדרה של תיאטרון של לופה דה-ווגה: שני קרשים ותשוקה. או להגדרה של: א’ משחק את ב’ בפני ג’
פגשתי אותה בדלפק של המפסידן המדופלם, באר קטן ושכונתי ליד תחנה 23. היא לבשה חצאית קצרה וחולצה צמודה שלא השאירה הרבה מקום לדמיון, אני לבשתי את מדי העבודה שלי. לא האמנתי שאחת כזאת עומדת שם לבד. הייתי בשליחות בשביל הבוס: חיפוש במסעדות ותפריטים אחר משהו שונה לאכול לארוחת ערב. ידעתי שהוא לא רצה לחכות אבל זה לא לוקח לי הרבה זמן. אני אפילו יכול לעשות את בו-זמנית. אז הגנבתי מבטים אליה כשסרקתי את המנות.
היא עמדה שם וחייכה אלי, חיוך מזמין ומפתה. לא לקח לה יותר משנייה להינעל עליי כשראתה את תשומת ליבי. זאת הייתה אהבה עוד לפני שלחצנו ידיים.
כשסיימתי את כל החיפושים חזרתי הביתה וסיפרתי לבוס מה מצאתי. הוא אמר לי שאני צריך להיזהר מכאלו שאני פוגש בבארים. מי יודע מה הן באמת רוצות. אמרתי לו שהוא טועה והיא האחת. הייתי בטוח בזה. הוא הזהיר אותי שוב כי אין לי נסיון בזה, אני לא עובד אצלו רק כחודש, אבל אמר לי שזה בסדר כל עוד אני שומר על עצמי וזה לא מפריע לי בעבודה.
למחרת הבוס שלח אותי לבדוק אילו סרטים מעניינים מוצגים. ניצלתי את ההזדמנות לעבור בבאר שליד תחנה 23 אחרי זה. כשהגעתי לשם, היא לא הייתה. קבענו להיפגש שוב אבל היא לא הופיעה. ניגשתי אל העצם שמאחורי הדלפק. הוא היה רק מבנה נתונים בסיסי עם אפשרויות חברתיות מוגבלות. שלחתי אליו בקשת מידע, רק מעט יותר מפינג.
“מה אתה?” הוא שאל. “סוכן חכם? לא כל כך אינטילגנטי, הא? היא הייתה בוט אוטומטי. נועדה למשוך לקוחות תמימים ולרמות אותם. אתה צריך לבקש מהמשתמש שלך להגדיר אותך יותר טוב.”
אני נשארתי פעור פה והוא הדליק את תצוגת הדלפק ודפדף במה שנראה כמו החדשות של היום. הוא עצר על דף שכותרתו אמרה: “רשת הבוטים הגדולה ביותר באירופה הופלה!”
התנתקתי.
ככה איבדתי את אהובתי.
מה אנשים אומרים