Uncharted 3 – Drake’s Deception

Another wonderful installment in the series. Magnificent in many ways with beautiful pacing, setup and set pieces. Simply a pleasure to watch.

I only have one complaint coming out of this trilogy: that it was a PlayStation exclusive and thus this was the only way I could enjoy it.


Posted in Gaming, Reviews by with comments disabled.

Uncharted 2 – Among Thieves

Feels like a rehash of the original movie with most of the same happenings and twists but it is definitely a worthy sequel as the action is much better with better fight sequences (although those do seem repetitive at times), more epic set pieces and grander scope.


Posted in Gaming, Reviews by with comments disabled.

Uncharted – Drake’s Fortune

Good pacing, pretty good level design, not a bad action movie. Kind of reminds me of Prince of Persia but without all the cool sword fights. So the combat was not as interesting as it could have been but a good story and a good finish.


Posted in Art, Gaming, Reviews by with comments disabled.

You Definitely Need a Budget

לא לעתים קרובות אני נשפך ככה על חתיכת תוכנה אבל הפעם אני לא יכול שלא. אז הנה הסיפור במלואו. אם אין לכם כוח, דלגו על הפסקה הראשונה.

לפני כמה חודשים ראיתי את You Need a Budget 4 באזור התוכנות בחנות של Steam. קראתי עליה וזה נראה לי מגניב. תוכנה שתעזור לך לנהל את הכספים שלך בצורה קלה ונוחה ותעזור לך לחסוך יותר ולהוציא פחות? למה לא לאהוב. הראיתי את זה למעין והיא אמרה שהיא עוד תסתכל על זה. ואז שכחנו מזה לגמרי. לפני כחודש וקצת, מעין קראה עליה בעצמה דרך אתר אחר והתלהבה מספיק כדי להוריד את גרסת הנסיון. ואז ראינו איך, אם משכורת אחת לא נורא גדולה, אנחנו מסוגלים לחסוך כמה אלפים כל חודש והתוכנה יכולה להחזיר את העלות שלה תוך חודש-חודשיים.

אני לא ממש מסוגל להסביר איך זה קרה. כי הדבר היחידי שבאמת השתנה כשהתחלנו להשתמש בתוכנה הזאת היא שחשבנו על כל ההוצאות שלנו מראש. אפילו לא קבענו אותן באבן מראש, פשוט תכננו אותן. וזה מה שיפה בתוכנה ובשיטה של YNAB, ברגע שמתכננים את התקציב מראש, שום דבר לא בורח דרך הסדקים, שום שקל לא נעלם. וכל כך נוח לתכנן לעתיד כך שהוצאות גדולות, במיוחד כאלו שידועות מראש, לא מפתיעות אותנו.

עוד מלפני מעין ידעה להתנהל כלכלית טוב ואני בהחלט השתפרתי מאז שהתחלתי אבל התוכנה הזאת מילאה כל כך טוב מקום חסר בחיים שלנו שהתחלנו להשתמש בה בתור פועל על כל הוצאה שאנחנו עושים (“Did you remember to YNAB when you refueled? Good.”) ואני שמח שיש לנו דרך קלה וטובה ומועילה לנהל את הכספים שלנו ומעין נהנית להשתמש בה שזה כמו צעצוע בשבילה.

לסיכום, אם אתם מחפשים משהו שיעזור לכם לנהל תקציב נכון, אם אתם רוצים לחסוך ולא ממש מצליחים, אם אתם רוצים להרגיש טוב עם עצמכם על זה שכיסיתם כבר את ההוצאות הגדולות של השנה ותוך כדי גם חוסכים לדברים שאתם רוצים, תנסו את התוכנה הזאת. אני באמת חושב שכל מי שאחראי על ניהול הכספים בבית צריך להשתמש בזה. לכו לאתר שלהם ותנסו אותה. עם תקופת נסיון של 34 יום, תוכל לבדוק אותה לאורך חודש תקציבי שלם ואולי אפילו, כמו במקרה שלנו, תראו איך YNAB עצמה – בתקופת הנסיון – מחזירה את העלות שלה. ואם תלחצו כאן אז תקבלו הנחה של 6$ על הקנייה.


Posted in Reviews by with 2 comments.

אמינות זה חשוב

אמינות זה חשוב לי בכל דבר שאני עושה. אם אני רואה סרט, קורא ספר, כותב סיפור או משחק והמכניקה המוצגת לא אמינה, לא עקבית או פשוט סותרת את מה שאני יודע שנכון, זה מפריע לי. זה מנתק אותי מהסיפור ופוגע ביכולת שלי להיכנס לעולם ולרוב גם באינטליגנציה שלי. וכשזה קורה מספיק פעמים ברציפות, אני מפסיק.

בהארי פוטר זה הפריע לי אבל באמת חשבתי על זה רק לאחר שסיימתי.

בלופר זה מאוד הפריע לי כך שהתחלתי לרטון מיד כשהסרט הסתיים.

ואז לאחרונה הרמתי את Batman – Book of the Dead וזה כל כך הפריע לי שהפסקתי באמצע.

Book of the Dead נחשב ל-DC Elseworld. זה גרסה אלטרנטיבית לבאטמן בו מרת’ה ותומס היו עדיין מאוד עשירים אבל ארכיאולוגים בתחביבם העיקרי. והם נרצחו בגלל איזו שהיא קונספירציה מסובכת שקשורה לאוצר ידע אדיר שהושאר במצריים ואיזה שהוא אל עטלף עתיק. זה מתחיל עם קצת זכרונות של ברוס וויין, קצת הסברים מעורפלים על מה קרה לפני 14,000 שנה וארכיאולוגית צעירה שמגיעה לאחוזה כדי לשכנע את ברוס לממן לה את המחקר שהוא בכל מקרה התכוון לבצע בעצמו.

ופה זה התחיל לעצבן. יש פה מעט ספוילרים אבל הם ברורים לחלוטין מ-20 העמודים הראשונים. אז בסדר, אטלנטיס הייתה קיימת והתושבים היו חייזרים מכוכב לכת אחר והם השאירו דברים למאיה ולמצרים ובגלל זה יש פרמידות גם באפריקה וגם בדרום אמריקה. והיה שם איזה שהוא ריב בין [הכנס שם של אל מצרי] ובין [הכנס שם של אל מצרי אחר] ובלה בלה אל עטלף. בסדר. ואז הארכיאולוגית התחילה לפלוט שטויות על המאיה שצריכות להיות שטויות ברורות לכל אדם עם הגיון בריא ובטח שבטח לכל ארכיאולוג. גם ב-1999 (שנת ההוצאה), זה לא תירוץ. אז היו שטויות על המאיה שכן צפו את סוף העולם והתלכדות כוכבי לכת וכבר שכחתי את השאר בין ערפל העצבנות.

עכשיו, אני יודע שלפעמים אני מגזים ולשחקנים שלי לא באמת אכפת אם השמות של הכנופיות שאני נותן באמת היו קיימות בבולטימור בשנות השמונים או שהארבע יחידות שאני בוחר הן באמת הכי מובחרות שיש לצבא הממלכה המאוחדת או שהן רק נשמעות מגניב. אבל לי זה חשוב. לי זה חשוב לדעת את זה. וגם אם הוא לא משתמש בזה ישירות, מי שכותב את הסיפור צריך לדעת את זה ולהראות שהוא יודע את זה. אבל גם אם לא. בשום פנים ואופן הוא לא צריך להראות שהוא לא יודע על מה הוא מדבר, שהוא אפילו לא טרח לעשות מחקר בסיסי כדי לוודא את העובדות שהוא פולט.

בגלל זה אני מאוד מעריך את טים פאוורס. הוא כותב פנטזיה אורבנית אבל הוא מקפיד על אירועים ומקומות ושהכל מתחבר ביחד. ולכן, כשקוראים את הספרים שלו, אם לוקחים מהם רק את האירועים הם נראים כמו צירוף מקרים מעניין אבל אם מוסיפים לזה את הפנטזיה אז פתאום זה נשמע כמו הסבר שמדביק את הכל ביחד. ועל דברים כאלו אני משתדל להקפיד, שהגיוני שצלף הגיע מהיחידה הזאת והגיוני שהדמות הזאת התגייסה בתאריך הזה. כי אולי זה מופיע לשבריר שנייה אבל האבן הקטנה הזאת חזקה כמו כל שאר הבניין.

כי בשבילי, ניצחון במשחק הזה אומר שהבאת את כל המשתתפים (הקוראים/צופים) אל הסוף בהנאה. אם איבדת כמה כי זה לא מעניין אותם או שהם לא אוהבים את הכיוון שלקחת, בסדר. לא נורא. אם איבדת אחד בגלל שהוא לא מסוגל להאמין לך שמה שאתה אומר זה סביר, הפסדת.


Posted in Art, Practice, Reviews, Role-Playing, Thinking Out Loud by with comments disabled.

לופר והבעיה של מסע בזמן

במקרה חביב אך “מענין” קיבלתי לראשונה תגובה אמיתית על ביקורת שפרסמתי דרך The Bottom Line. הפעם על Looper.

אומרים על לופר שהוא אולי לא מסביר את מכניקת המסע בזמן שלו אבל “הוא הגיוני במסגרת החוקים שהוא מציב”. על זה אני אומר את זה.

אין לי שום בעיה שלא מסבירים אבל מה שכן מציגים צריך להיות הגיוני עם מה שידוע. ו-Looper לא מסתדר לי. הוא לא מסתדר לי עם שלוש התיאוריות לגבי מסע בזמן והוא לא מנסה להציג אחת חדשה בצורה עקבית. ולכן, המכניקה של לופר מציקה לי. אבל זאת לא הבעיה היחידה עם הסרט. לא משנה.

שלושת התיאוריות למסע בזמן הן כדלקמן:

    1) תיאוריית הקו היחיד (תיאוריית המסע בזמן משפיע על היקום, התיאוריה הסטנדרטית, מה שיש בחזרה לעתיד): יש קו זמן אחד, כשאתה חוזר לאחור את חוזר לאותו יקום ולאותו קו זמן ולכן צריך להיזהר כי כל דבר ישפיע על העתיד ולכן עליך ופה חיים הפאראדוקסים שכולם מפחדים מהם. זאת התיאוריה שאומרת שאם מרטי מקפליי מפריע להורים שלו להיפגש אז הוא לא יוולד ולכן הוא לא קיים. אבל זה יותר נכון כמו שעשו את זה בתצפית עבר וברגע ששולחים חלקיק אחד לעבר אז כל העתיד משתנה מיד.

    2) תיאוריית הגורל (תיאוריית ההכל כבר קרה, תיאוריית ההגנה על קו הזמן, מה שיש בספר יום הדין): יש קו זמן אחד אבל הוא כבר קבוע מראש. כל העבר קבוע וכל העתיד קבוע ולא משנה מה תעשה. טוב, משנה קצת מה תעשה אבל “הזמן הוא כמו נהר ענק: אפשר להשפיע עליו קצת פה וקצת שם אבל אי אפשר להסיט את מסלולו.” זאת התיאוריה בה אי אפשר לפגוע ברצף הזמן כי איכשהו לא תצליח, בין אם לא תספיק או משהו ימנע ממך או כל דבר אחר. זאת התיאוריה שאומרת שאפשר לחזור בזמן כדי לתעד חלקי היסטוריה אבל המנגנון עצמו ימנע ממך לחזור בזמן להרוג את היטלר. תיאוריה זו חסינה לרוב הפרדוקסים אבל לא לכולם.

    3) תיאוריית היקומים המרובים (תיאוריית המולטיורס, התיאוריה הסבירה, מה שיש ב-Time Trax ולא, אני לא נורא מופתע שאף אחד לא מכיר אבל שם הם עשו את זה ראשונים, לפי מה שאני יודע): זאת התיאוריה שלפי טוענים מסע בזמן באמת עובד (אם הוא עובד) והיא אומרת שכשנוסעים אחורה בזמן, בעצם נוסעים ליקום מקביל דומה לשלנו (אולי אפילו זהה רק מאחר ב-200 שנה). זה אפשרי כי לפי תיאוריית הקוואנטים/מולטיורס/מכניקת קוואנטים (מחק את המיותר) נוצרים יקומים מקבילים על כל בחירה שאנחנו בוחרים. התיאוריה הזאת מאוד עמידה לפרדוקסים כי כל שינוי לא מפריע לך אלא לעתיד כלשהו שאין לך קשר אליו.

ועדיין לא שמעתי על תיאוריה שונה שהגיונית בפני עצמה. הבעיה שלי עם לופר הוא שהוא לא עובד עם התיאוריה השלישית (כי ראינו שדברים שעושים משפיעים על החוזרים בזמן). הוא לא עובד עם התיאוריה השנייה כי, ובכן, טוב – ספויילר! – הסוף לא היה אפשרי. והוא לא עובד עם התיאוריה הראשונה כי אז לשינויים שהם עושים היו השלכות הרבה יותר רציניות.

ועם כל הכבוד לאפקטים המגניבים, ופה אני נכנס לספויילרים קצת רציניים, עד שלא יסבירו לי בצורה מתקבלת על הדעת איך אפשר להוריד למישהו אברים לאט לאט, ואפילו בתור בן אדם מפגר לגמרי, הוא לא כבר שם אחרי האצבע השנייה, המכניקה שם בעייתית.


Posted in Geekdom, Reviews, Thinking Out Loud by with comments disabled.

Evans Blue

Are a band I got reacquainted with during my rerun of my favourite songs. I don’t know how they got there but I suppose I found them through the “radio” feature and decided they were cool enough. And after listening to all their albums, I have to say they are very cool. If you like hard rock with a tinge of thrash, you’ll like them.

Here is a sample of my favourites among them.

 


Posted in Art, Reviews by with comments disabled.

The Mass Effect Finale

[SPOILER WARNING!] Every thing in this post is under a heavy spoiler warning. I am discussing Mass Effect in its entirety from start to finish but mostly how the trilogy ends. If you ever want to play it with out bias and haven’t yet, close this tab right now. However, if you haven’t played it yet, or just not the third one, there is a suggestion for you at the final paragraph. You should check it out.

There was some hubbub on the internet regarding the ending of Mass Effect 3. I haven’t played the game with out the Extended Cut and from this I understand that there were some problems with it. But most of them have been solved to some extent. For me, looking at the endings according to the Extended Cut, I think they were good. There were some problems with them, I didn’t expect the “Fuck You” option to be the “You Lose” option and the added slideshow at the end really seems tacked on but I still thought the ending was epic. Honestly, throughout the second half of the game I was hoping it would get a Star-Control-2-Class ending. And I’m glad to say it did. Really. Beautiful. There were some hitches I can snag on but overall, I liked it.

But after you step away with a sweet and sour taste in your mouth, you go online to see discussions of the endings and the entire trilogy and you come across the Indoctrination Theory (The Full Documentary), the idea that throughout this entire trilogy, or at least since the end of the second game, Shepard has been indoctrinated by Reapers and the end game represents a final struggle for control. This video presents very compelling evidence to it and, despite what others might say, I don’t think the EC debunks it. This could still all be in Shepard’s mind.

It is quite obvious once you think about it, and especially after reading Evolution, that the Illusive Man has undergone indoctrination for years, allowing the Reapers to slowly gain control of him but maintain his higher functions and his obliviousness. The same could also be said for Shepard, at least since The Arrival if not earlier. In the end, the destroy ending could very well be Shepard wrestling control of her own mind while synthesis and control signify going the way Saren and the Illusive Man wanted, respectively. Which probably meant I lost. :)

I chose the Synthesis version because it seemed like the proper way for the future to go. No longer strife or slavery but unification and evolution. But looking back at it through the lens of the indoctrination theory, it seems like the better ending, with only the destroy option being actual reality and not Reaper fed images into Shepard’s diseased mind.

And thinking like that, I hope the movie script is that subtle and not as “Take it at face value” as BioWare wishes us to believe. And even though I can shoot down 8, if not 9, out of 10 arguments for the indoctrination theory by using claims of some kind of laziness, forgetfulness, negligence or just plainly bending to the story over credibility on the part of the developers, I choose to believe the indoctrination theory and go with that as the true description of these games because it is something that always bothers me in stories. Every book and every movie, every comic and tv show, every time I hear someone say something that isn’t obvious, something that might be too much in their favour or too much in the hero’s favour, I’m thinking that they might be lying. Especially when the villain explains his plan. What if they were lying? Or weren’t lying? And the same thing goes here.

Saren explains everything. The Illusive Man explains everything. The god-like AI at the end explains E-V-E-R-Y-T-H-I-N-G! Well, he doesn’t go into who designed the Crucible but he pretty much recounts history from the first cycle until today. So I naturally think what he isn’t telling me or which part of it is a complete, fuck-all, bullshit lie?

If you take the ending at face value, this was a great universe. Better than the Star Wars extended universe, I have to say. But the ending leaves a bit of sour note and diminishes the player’s investment and the grandness of the universe. If you see it with the Indoctrination Theory, it’s a 180 degree spin, incredible heroic fight, awesome to behold, mind-bogging twist and heart wrenching sort-of-closure to a fantastic trilogy that could still be continued if you want.

And if you take a good look at all the official or unofficial statements coming out of the BioWare staff, I have to conclude that either of these two options must be true: They either planned it all from the beginning leaving an ambiguous ending but still don’t want to limit interpretation, or they didn’t plan it but saw this theory and left the evidence for it alone, not wanting to limit the broad interpretation of the ending. Either way, I think it was awesome.

 

 

 

 

So, if you want to play it for, what I think is, the best possible ending, you have to play the entire trilogy like this: Save everyone (but go for the many over the few), complete everything (that you get your hands on), only romance Tali (optional, I just think her story was the best), whoever you romance, bring them for the final mission, and when you get to the end, choose destroy. Now watch that Indoctrination Theory video linked above and try to keep your mouth closed.


Posted in Gaming, Reviews, Thinking Out Loud by with 2 comments.

Mass Effect: Books, Gender, Emotions

I’m not gonna write a review for Mass Effect 3. I don’t think I need to. If you care about it in any way, you probably heard all you needed to hear if not already played it yourself. And if not, what will it matter anyway? I do, however, wish to impart some thoughts upon it and the Mass Effect universe in general. So today I will stress three points: The Books, Shepard’s Gender and Why it Matters, and How This Game Triggered Some Serious Emotions. The last part contains what are probably heavy spoilers for the third game and at least minor ones for the second so you can skip it if you don’t want that segment ruined. I am talking about after the second Priority: Citadel.

The Mass Effect Books.

  • There are currently three Mass Effect books (The fourth has been pulled for serious inconsistencies): Revelation, Ascension and Retribution. It’s always a problem when you adopt a property from one medium to another. You rarely get it perfectly right. The books do get the benefit of having one of the writers of the game (not the lead one, though) writing them so that is something. And I listened to them – and read the comics – because the universe was so awesome I didn’t want to miss anything. Same reason why I go for every mission I can find in the game. And I was hoping for some extra info on the universe that maybe explains some things that the games don’t. So here is what I found.
  • First of all, looking back from the end of this universe I have to say that, games aside, the comics were cool and the books were a bit poor on the quality side. While most of the comics fill in a lot of relevant info and are well written (by the lead writer), the books are mostly an aside and of poorer quality (written by the second writer). It goes something like this:
  • Evolution (Comic) – The story of the Illusive Man and how and why he became what he is. Highly recommended.
  • Revelation (Book) – Anderson’s first encounter with Saren, introduction of Kahlee Sanders and how the whole Reapers thing started. Worth it for the background of the story.
  • Incursion (Comic) – Some Aria and Collectors set up. Short, nice but not a must have.
  • Redemption (Comic) – Liara and the Shadow Broker and how Cerberus got Shepard. Worth it if you’re interested in Liara’s story.
  • Ascension (Book) – Grissom Academy and the Ascension Program, Paul Grayson and Cerberus. Some set up for the third game but not at all necessary.
  • Retribution (Book) – The Illusive Man’s studies into Reaper tech. Kai Leng introduced. Explains why Anderson is back on Earth. Some set up for the third game but not really required.
  • Inquisition (Comic) – Explains Bailey as head of C-Sec. Short and interesting and a bit foreshadowing, I think.
  • Deception (Book) – Pulled from publication because of the new writer’s (William Dietz of Halo Fame) serious flaws in understanding the universe.
  • Conviction (Comic) – Some background on James and how he got there. Not really necessary because he explains it if you talk to him. But it’s short.
  • Invasion (Comic) – Explains why Omega is not a destination in the third game and why Aria is on the Citadel. She explains it too but this goes into much details. Not really necessary but cool.
  • So, overall, some of these are really worth checking out if you have some unanswered questions about the universe and some are just cool. The books… well, I just wish they were written better.

Jordan Shepard is my character’s name since day one. I think Jordan is a name that really works for a heroine because it works really well but it’s also a powerful name, the name of a woman who will not be taken lightly, for granted or to be set aside. For me, the only person who can save a galaxy is Jordan Shepard. And, thinking more broadly, I really think the hero of this story should be a woman and even though I know they won’t, I really hope they’ll cast a woman as Shepard in the movie. Why should it be a woman? Mainly, because a man would be so cliche. A man is the default choice. You wouldn’t look twice if a man ran headfirst into an alien strike force, risking life and limb. But you can’t really take your eye off the screen when a woman tells the heads of the most ruthless and relentless race in the galaxy to sit down and shut up or when she runs back through falling debris to pick up her best shooter and get him out of the firing line. And besides some moments in the game just look more flowing with a woman doing things in a womanly – but not girly – way then if a man did it. There is one particular moment that seems selfish if a man does it and completely selfless if a woman does it. And, I think mostly, it tugs at something inside you when a woman is the best the Human Alliance can offer and the most obvious choice to unite the galaxy.

[SPOILER WARNING!] That Was Really Sad when Thane died and there is no way to prevent it. Because he’s dying of an incurable disease. Thane was my choice for the romance option in the second game. It just seemed the right thing at the time. It was a bit of a tragic story because she knew he was dying from the outset. And it didn’t change a thing. Nor the fact that he was from a weird reptilian race. Because love transcends all boundaries. So it was really sad when he died. That scene was just beautiful too. And it was just a point of character investment. I didn’t love him, Jordan did. I was invested in their characters. Still, it was sad. Because Thane was awesome as a character. It was like watching an old friend leave.


Posted in Gaming, Reviews by with comments disabled.

Review: Brave

Merida in all her glory

It’s a new Pixar movie. Of course we had to go see it. Both of us love Pixar and this one looked especially cute and personally, I always love to see powerful, bad ass women taking on the world their own way. I guess it makes me feel there’s still hope.

Before going, I saw two basic reviews of this movie that both said pretty much the same thing: This is a good movie and excellently made and performed but it’s kind of cliche. It’s like a standard Disney movie but we expected more from Pixar.

So, go to watch, we did.

Maayan’s opinion: It’s awesome. My opinion: I can see what they were talking about.

Merida is still cool

I mean, it’s beautiful. The animation is superb in perfect Pixar quality. And you can especially see the attention to details given to the cloth and hair, Merida’s hair in particular. And the style and the jokes that you’re expecting from Pixar are all there. It’s charming and lovely and touching and cute. But up until about a third of the movie, I kept expecting to be something more, something hidden, some tug at the heartstrings of a touchy subject, anything that will remind me that the guys behind this are the guys who made The Incredibles or Toy Story 3 or Ratatouille. But no.

So, like they said and I reiterate: It’s not the new Pixar sensation. It won’t blow you away with a magnificent story (the animation is great, though). But it is charming and cute and probably a perfect date movie. So if you’re going on a date, if you’re a complete Pixar nut or if you just want to see a cute animated movie, go ahead, you’ll enjoy. But if you want a Pixar bombshell, find your copy of any of the movies mentioned in the previous paragraph and watch that, those are better.

 

 


Posted in Reviews and tagged by with 1 comment.