The Less Interesting Times

אני לא באמת קורא Facebook. ביקשתי ממעין שתסתיר ממני את הסיסמה בכוונה. אבל באחת הגיחות האקראיות היחידות לשם גיליתי שדותן שלח לי הודעה מעניינת (דרך אגב, כדאי להשאיר הודעות בדואל, בבלוג, או בכל מקום אחר).

למי שלא זוכר, בחלומות באספמיה, גליון מספר 1, פורסם סיפור שלי בשם “לשבת, לקום” על תאונת דרכים וההשלכות שלה. וזה אולי קצת ספוילר לסיפור אבל מתברר שבסעודיה חושבים על פתרון זהה.

קצת מחמיא לי, בעיקר מזדעזע לי. ואני לא חשבתי על זה בצורה כל כך אכזרית.

היום הזה התחיל לא כל כך כיף. אני הייתי כנראה בשיא המחלה שלי והרגשתי על הפנים. מספיק בשביל ללכת לעבודה, לפגישה שהייתי צריך, ומיד לחזור הביתה לישון. רק אכלתי קצת ונכנסתי למיטה.

ביקשתי ממעין שתעיר אותי בשלוש ואיך שהוא, בכל הבלגן הזה, גם אני קצת שכחתי מהפגישה שתכננתי. פגישה עם צלם שתוכננה לחמש, נדחתה לחמש וחצי ואז לשש ובסוף התחילה רק בשש ועשרה. מעכשיו, לכל כתובת שעוד לא הייתי בה אני מתכנן עוד שעה זמן הגעה.

היה חם בצורה מזוויעה אבל הצלחנו להגיע בשלום לתל אביב. והצלם עשה רושם טוב מאוד והוא כרגע בראש הרשימה שלנו. משם כבר נסענו יותר ברוגע לכיוון מרכז הירידים, גני התערוכה.

ההופעה הייתה בביתן 1. איך מגיעים לביתן 1? איך להגיע לביתן 1? (זה בשביל שגוגל ידע מה לחפש) זה דיי פשוט. אם מגיעים בתחבורה ציבורית אז יש תחנה ליד של קו 279 (אאז”נ) ותחנת רכבת האוניברסיטה שני מטר מהשער הראשי. אם מגיעים עם רכב פרטי אז כנראה עדיף להיכנס לחניה שלהם דרך השער הראשי או ליד ואז להמשיך קדימה ברגל עד הביתן הענק. אם יש הסעה פרטית (כמו שהייתה לי :) אז עדיף לעצור מול השער הראשי בתחנה או קרוב לגשר הולכי רגל, לחצות אותו ולהיכנס דרך השערים הקטנים, הביתן בדיוק ממול.

אני בדרך כלל שונא הופעות, עד שהן מתחילות, וזאת הייתה דוגמה טובה. אמרו פתיחת שערים ב-20:00. כמובן שבכניסה אי אפשר להכניס שום דבר כדי שתהיה צמא ורעב ותקנה אוכל גרוע במחירים מופקעים בפנים. ב-20:30 עלו לבמה Got No Shame שלא נשמעו כל כך טוב ורק רציתי שירדו כבר. הם סיימו ב-21:00 ואז היו עוד 30 דקות הפסקה עד שהתחילה ההופעה ששילמנו עבורה כרטיס.

אמרו לי קודם שהם להקת אימו ושאני אמצא בפנים הרבה ילדות צרחניות. אז היו הרבה ילדות צרחניות וכמה אנשים שדאגו יותר מדי לבלורית שלהם אבל הרוב היו אנשים רגילים שאוהבים את המוזיקה. וכרגיל, המון מעשנים.

הפעם חשבתי על זה מראש, מצאתי את רשימת השירים והבאתי אותם איתי. הסדר היה קצת לא נכון אבל כולם היו שם. וכמו שאמרתי למעין, אני שמח שכמו Jethro Tull גם Thirty Seconds to Mars מבינים שהופעה זה לא רק השירים, הם באמת צריכים לתת הופעה.

ומה שכן אפשר להגיד הוא שג’ארד ליטו יודע להפעיל את הקהל. ותמיד מדהים אותי איך האינדיבידואל מתבטל במקרים כמו אלו. בזמן ההופעה, זה כבר לא קבוצת אנשים נפרדת, זה ה-Echelon, זה ה-Mars Army. למרות שאני לא ממש רואה את עצמי חלק ממנו, לא עשיתי את הסימן עם האצבעות של שתי הידיים, אני רק אוהב את המוזיקה, עדיין, כשהוא אמר לקפוץ אז כולם קפצו, וכולם שרו. וזה הכיף.

למרות הסירחון.

ואין ממש דרך לתאר איך הופעה מרגישה. אם זה להקה שבאמת אוהבים ומוזיקה שבאמת מתחברים אליה, צריך להיות שם ולהרגיש את זה בעצמך.

מה שכן, להופעה הבאה אני מגיע עם בקבוק חצי ליטר בכיס ומטהר אוויר.

אני חושב שהגענו לרמה חדשה של טמטום וכמה מפתיע, הפעם זה שוב אמריקני.

שחקן תובע את חברת NCSoft הקוריאנית (שאחראית על Lineage ו-Aion) על כך שהם עשו את Lineage II ממכר מדי ולא הודיעו לו מראש.

עד מתי?

מתי הם יבינו שהם צריכים לקחת קצת אחריות על עצמם והם לא יכולים להפיל את כל האחריות החוצה?

אחרי הווווזלה הרצחנית…

אולי צריך להוסיף לארסנל הנשקים גם מעיל?

מגיע ביום חמישי הזה, לכל אזור נטול זיהום אור הקרוב למקום מגוריכם!

אז איך הייתה ההופעה של Jethro Tull?

אני חושב שהחיוך של מעין אמר מספיק. לא צילמתי אותה כי היא כנראה הייתה מרביצה לי ומתלוננת אם הייתי מציע להעלות את התמונה לאינטרנט.

אני לא כל כך הכרתי אותם. רק מדברים שמעין השמיעה לי או מהאלבומים הראשונים שהספקתי לשמוע לפני. ואני מאוד נהניתי. גם המוזיקה, אפילו השירים שכבר שמעתי ושלא נשמעו לי כל כך מדהימים אצלי, הייתה טובה אבל גם הביצוע. מה הכוונה? ללהקה הזאת בכלל ולאיאן אנדרסון בפרט יש יכולת הופעה. הם פשוט יודעים להופיע, לתת הצגה, לרצות את הקהל. בין אם אלו התנועות המוגזמות, המשחק עם הכלים או סימן ההיכר של איאן אנדרסון וזה החילול על רגל אחת. כן, הוא לא עושה את זה לעתים קרובות או הרבה זמן, הבן אדם כבר זקן, אבל עדיין.

וזה גם מגניב שכל חבר בלהקה מנגן על כמה כלים. חוץ מהגיטריסט, כולם מחליפים כלים לאורך ההופעה. איאן אנדרסון מחליף כמעט כל שיר מחליל לגיטרה קטנה למפוחית, הקלידן מחליף לאקורדיון ולדרבוקה, הבסיסט מנגן גם על הקסילופון והמתופף מתופף על סט אחר.

ובנוסף לזה, הם גם נותנים הופעה של שעה וארבעים. ועדיין מדובר בלהקה שקיימת כבר 45 שנים. 45 שנים! קולטים את זה? אני חושב שיותר מחצי מהקהל עוד לא נולד כשהם כבר רצו במועדונים.

ההופעה הייתה בישיבה אבל היו כמה שרקדו בצד ואני בטוח שגם בעמידה לאנשים לא הייתה בעיה לשרוד כמעט שעתיים ולרקוד בכיף.

אבל אני, הדבר שהכי חשוב לי, הוא שלמעין יהיה טוב. ואני יודע שאין לנו הרבה כסף וצריך לחסוך אבל אלו בין האמנים שהיא יותר אוהבת. איך אני יכול לתת להופעה כזאת לעבור כשאני יודע כמה שמחה היא תהיה אחרי. ואני שמח לדעת שגם צדקתי. ואני, כמובן, גם שמח על כך שלא היינו צריכים לשלם על הכרטיסים.

תמונות

אמרו שהגל הולך אל פח המחזור של המוצרים שלא תפסו מספיק.

חבל.

אני קצת עצוב.

עדכון: התארגנה קבוצה להציל את הגל. עזרו להציל את הגל!

אני מניח שזה מה שיש לפרסי ג’קסון…

כשרק קיבלתי את הגל וניסיתי להשתמש בו, וניסיתי להעלות קבצים, גיליתי כמה נוח ושימושי זה. זה אכן נוח ושימושי חוץ משאז הוא היה קורס אם הייתי מעלה יותר מקובץ אחד בו זמנית. ואז חשבתי, ‘רגע, הגל הוא שיחה מארחת השמורה רק בשרתים של גוגל! ואפשר להעלות לפה קבצים! כמה זמן ייקח עד שמוקד הסצינה הפיראטית יעבור לפה?’. התשובה, לא בזמן הקרוב. משתי סיבות עיקריות:
אחת, גוגל כרגע מגבילים את גודל הקובץ שאפשר להעלות ל-20 מגה בייט. עם 20 מגה בייט, אפילו להעלות פרק של סדרה באיכות נמוכה יהיה סיפור שכנראה לא ימצאו הרבה אנשים שיהיה להם כוח להתעסק איתו.
שתיים, 20 מגה בייט הוא גבול תיאורטי. לא ראיתי שום הודעה שאומרת ‘היי, אתה! אתה מנסה להעלות קובץ גדול מ-20 מגה בייט! אני לא אוהב מה שאתה עושה! למה לא תפסיק לפני שמישהו יפגע.’ אבל כן ראיתי איך אני מנסה להעלות קבצים והם נתקעים ולא זזים. כרגע, לפי מה שאני רואה, הגבול היותר מעשי וריאליסטי הוא 10 מגה בייט. והוא עדיין עושה בעיות כשמעלים יותר מקובץ אחד בו זמנית.

אז המהפכה עדיין לא פה. ואם אתם מעלים קבצים, תפרקו אותם לחתיכות של 10 מגה בייט בשביל הנוחות.