!למה צריך לסגור את תעשיית הנפט? כי לייזרים

כולם אוהבים לייזרים, נכון? זה מגניב, זה זוהר. Shiny! למען האמת, כל נשקי האנרגיה. רובי פלזמה ותותחי טאכיונים. בכל המשחקים ובכל הסרטים. הרבה יותר מגניב מעוד מתקן עם המון חלקים נעים שמשליך גושי מתכת מצד אחד, נכון? כולם אוהבים את זה. כל שחקן שתתנו לי לבחור בין עוד M משהו כזה או אחר לבין רובה לייזר או מקרן פלזמה… אני יודע מה הם יבחרו.

אז מה באמת מגניב בלייזרים וחבריהם? אין להם תחמושת. כל עוד אפשר לייצר אנרגיה, אפשר להשתמש בהם. אולי צריך לדאוג שלא יתחממו. ויש מכשירים שמייצרים אנרגיה מלהסתכל על השמש(!) ומלשהות בים(!) — זאת כמות פחות או יותר בלתי מוגבלת של אנרגיה(!).

אותו דבר עם מכוניות — ולמען האמת, כל תעשיית האנרגיה. כל עוד אפשר להמשיך לייצר אנרגיה (ראו את השיטות המוזכרות מעל), מכוניות חשמליות יכולות להמשיך לנוע. נפט הוא חומר פיזי. באיזה שהוא שלב, הוא ייגמר. ולפני שזה יגיע גם נרגיש שיהוקים באספקה כאשר הנפט הקיים יהפוך ללא נגיש — או ליקר בצורה לא הגיונית — ואז אולי יפתחו שיטות חדשות להגיע לנפט ושוב וחוזר חלילה. אבל מה תמיד יש? שמש וגלים ורוח והפרש פוטנציאלים הנגרם על ידי נפילת מים ממקום גבוה.

אז תנועו לכיוון התנתקות מתעשיית הנפט. כי לייזרים זה מגניב.


Posted in Practice, Thinking Out Loud by with 2 comments.

איך אפשר להתקין חלונות מחדש בקלות

לאחרונה המחשב שלי התחיל לעשות בעיות. זה התחיל עם התקנה שנדפקה ועל הדרך גם שיבשה לי את ה-Defender והמשיך לכך ש-Visual Studio ו-Unity הפסיקו לשתף פעולה. אז החלטתי להתקין מחדש. אז אני פה כדי להגיד שנכון, לכל המאוחר, לחלונות 10, להביא את המערכת למצב של כאילו כרגע הפעלת אותה בפעם הראשונה, זה ממש קל. להלן, בתמונות.

(more…)


Posted in IT, Practice by with no comments yet.

עוד בעיה של התחשבות

כולם שונאים חותכי תורים, נכון? אז למה מרשים את זה בכביש?

קחו את הירידה מאיילון דרום לרוקח, לדוגמה. או את הגשר מעל רוקח, עובד אותו הדבר. בדרך כלל, במיוחד בתקופות העומס, יש תור של יותר ממאה מטר של מכוניות לפני הרמזור או בכניסה לגשר. האדם המתחשב יראה שמצטבר תור ויכנס בסופו כמו בן תרבות. אבל כל כך הרבה אנשים פשוט ממהרים קדימה ונדחפים. ואז צריך לא רק לחכות את התור הגדול שכבר יש אלא גם את כל הנדחפים שחושבים שהם חכמים גדולים.

אם דבר כזה היה קורה בתור לדואר או לבנק, הייתם מרשים לזה לקרות? אם מישהו היה נדחף לפניכם בתור למטוס, לא הייתם בועטים אותו אחורה? אז למה להרשות את זה בכביש? כולנו רוצים להגיע לאן שהוא, אף אחד רוצה להישאר תקוע במכונית בשמש התל-אביבית. אז למה זה ממשיך?


Posted in Humanity, Thinking Out Loud by with 1 comment.

The ISAs. They Are Not Here Yet.

Writing, the printing press, industrialisation, the microchip, the internet.

There are several inventions that have sliced history at the point of creation, that changed the world so much that you can discuss civilisation has ‘before this’ and ‘after this’.

I expect ISA, Intelligent Software Agents, to be the next one in that list.

What is an ISA? For those who don’t know, an ISA is like a software butler. Not a robot you order around the house but an ethereal ghost in the machine that can follow general instructions and perform tasks for you. Basically, take a general AI and give it a couple of white gloves and a double tail jacket.

And while some of you might be thinking we have Siri and S Voice, the Google Assistant and Alexa. But these are an OK start. We are not at the goal post yet. While I might be able to tell a properly equipped smart home to set my AC to certain temperature or start my coffee maker, I can’t tell a digital assistant to sort my news.

This is my benchmark now. Can we have a software agent that sorts my news?

What do I mean: I have a news reader on my phone that scrapes certain feeds I set it too. Sometimes I read my news while doing something else, sometimes I want to focus on that, sometimes I listen to it as I walk the dog and have distractions and sometimes I listen to it on my bicycle and want something more intense.

Currently I sort it by feeds and categories which is the only way I can. And I try to number categories by rate of intensity. So I read it in ascending order and listen in descending order. But if I had a proper ISA, I could tell it to put the short Slashdot articles, the ‘list of things you should know’ articles, the articles I might be interested in the title of or the first couple of paragraphs, in the light category.  I would tell it to put the detailed, statistics heavy articles with lots of reference images in the ‘things I really need to sit down and read’ category. I would tell it to put the long analyses in the ‘listen when out and about’ category. And I would tell it to put APOD and Digital Blasphemy and articles that are just video references in the ‘check this when on a PC’ category.

But we can’t do that yet. When we could, that would be the shit!


Posted in IT, Practice, Thinking Out Loud by with 6 comments.

הבעיה שלי עם החוסר בחיבור אוזניות

זה שסידור השינה שלי כבר לא יעבוד.

מה הכוונה? כשאני הולך לישון, בשביל לא להעיר את מעין כשאני קם בשעה מגוחכת בבוקר, אני מחבר אל הטלפון את ה-SleepPhones. ככה, כשהטלפון שלי מתחיל לצלצל, רק אני שומע אותו, חזק וברור, בתוך האוזניים שלי. אבל אם לטלפונים כבר לא יהיו חיבורי אוזניות — חיבור פשוט ואוניברסלי שכל מכשיר בקטגוריית ה’קול’ מכיר — אז אני אצטרך להתחבר אליו אלחוטית. אז המתקן שלי לא יקבל שום אות במשך שעה, יכבה את עצמו ואז, במקרה הטוב, הטלפון יצלצל בקולי קולות. במקרה הרע, אני לא אשמע כלום.

או שאני אהיה חייב לקנות SleepPhones אלחוטיות. שזה גם מעפן.


Posted in Practice, Thinking Out Loud by with 1 comment.

אל תדאגו, אני אוהב לאכול

כבר שלושה חודשים בערך שרוב הדיאטה שלי מורכבת ממשהו שנקרא פוטריציו. למי שלא טורח ללחוץ על הקישור, מדובר באבקה שהיא, בשילוב עם קצת מים, מהווה תחליף ארוחה שלמה. מבחינתי, אם אני מכין שקית שלמה כזאת ושותה את זה במכה אחת, זה מרגיש כמו ארוחה מפוצצת.

למה? כי זה נוח וקל ומהיר וגם דיי זול. אני לא צריך להתעסק עם לקנות מצרכים ולהכין ארוחות ולגוון — או להשתעמם — ולדאוג לגבי איך לשמר שאריות או אולי לקחת שעה לחשוב בכלל על מה לאכול או לצאת לאכול או אפילו, בכלל, לדאוג לכל הקטע הזה של הרעב. עם פוטריציו, אני מכין לעצמי משקה פעם בכמה שעות, שותה אותו על הדרך בין כוס המים לכוס התה והרעב בכלל לא מציק לי.

אז צצים האנשים ששואלים אותי למה? זה טעים? אתה לא אוהב לאכול אוכל אמיתי? כמובן שאני אוהב לאכול אוכל אמיתי. מי לא? אני גם מאוד אוהב לנהוג אבל זה לא אומר שכל יום אני לוקח את האוטו לעבודה ונוהג ב-180 קמ”ש דרך הרים ובוץ. ביום יום, בשגרה, אני עושה מה שצריך כדי לספק צורך גופני בסיסי כדי שלא יפריע לי. ומדי פעם, אני באמת משקיע וקונה מצרכים ומכין ארוחה רצינית או יוצא לאכול משהו בחוץ. ובגלל שהאוכל הרגיל שלי כל כך קל ופשוט וזול, יש לי את הזמן, המקום, האנרגיות, ויותר חשוב, הכסף וחוסר הדאגה, לפנק את עצמי כשבאמת מתחשק לי.


Posted in High-Tech, Life, Me, Mixing, Practice, Thinking Out Loud by with 2 comments.

מקרים מכתיבים התנהגות

כשיצאתי אתמול מהעבודה, ניגש אליי מישהו במגרש חנייה. הוא לא נראה כמו מישהו מאיים במיוחד אבל התגובה הראשונה שלי הייתה לנעול את הדלתות של האוטו. הוא התקרב וסימן לי שהוא רוצה לדבר איתי אז פתחתי קצת את החלון. הוא שאל אם יש לי כבלים. היו לי אבל לא רציתי לשקר למרות שהייתי יכול והוא לא היה יודע. בסוף פלטתי משהו על זה שאני לא בטוח שהמצבר של האוטו שלי יעמוד בזה. וכשהוא הלך, הרגשתי קצת רע על זה שלא עזרתי.

האם מאז התאונה שלי, אני חושש מאנשים זרים שפשוט ניגשים אליי? במיוחד בהקשר של מכוניות? אם הוא היה פשוט עומד ליד האוטו שלו עם מכסה מנוע פתוח, האם הייתי מציע עזרה?

זה קצת מעצבן אותי ששני פוצים שלא אהבו את איך שעקפתי אותם גרמו לי לכזה שינוי בהתנהגות. אבל מצד שני, יש לי כל כך הרבה להפסיד. ומדינת ישראל של היום היא מקום שבו מישהו יכול לדקור אותך ברחוב בגלל שטויות.


Posted in Life, Philosophy, Thinking Out Loud by with no comments yet.

What happened to RSS? 

אני זוכר שבעבר, RSS היה משהו. לכל אתר שמתעדכן קבוע ומכבד את עצמו היה RSS. עדיין, לגדולים, יש אבל… זה כאילו שלאנשים פחות אכפת.

אני צריך לעדכן את הרססים של IGN כל כמה חודשים. אני צריך להכריח את YouTube בשביל לקבל רסס. יש אתרים שאנשים פרטיים הקימו להם רסס לא רשמי. ויש לי רססים שלפעמים פשוט נשברים בלי הסבר.

אני קצת מתגעגע לזמן בו הקמתי את הבלוג הזה. הכוונה שלי הייתה שיהיה לבן אדם אתר שבו הוא יכתוב מה שעולה לו בראש וכל מה שבה לו להגיד, הבמה הפרטית שלו, וכל מי שמעניין אותו, ירשם לרסס ויקבל עדכון כשיש במקום שנוח לו.

ומשום מה, פרחו כל הרשתות החברתיות והרעיון הזה הלך לאיבוד.

אני קצת חושש ממה שאולי יקרה לרסס. כי, לדעתי, זאת עדיין הדרך הכי טובה לבן אדם הקטן להתממשק עם זרנוק המידע שהוא האינטרנט.


Posted in IT, Practice, Thinking Out Loud by with 1 comment.

למה קניון? 

הלכתי לקניון כדי לחפש כל מיני דברים שרציתי; דברים שאני אמור להיות מסוגל למצוא בקניונים: סנדלים, חולצות, טלפון.

אבל גם אם נשים לרגע בצד את הסלידה שלי מלקנות בגדים, מה שכן הצלחתי למצוא מספיק יקר יותר ממה שאפשר למצוא באינטרנט שזה דיי מייתר את כל הרעיון של לצאת מהבית בשביל לבדוק בעצמי ובגופי לפני שאני קונה.

נראה לי שמעכשיו אני פשוט אזמין מהאינטרנט מה שאני רוצה ואם אטעה אז תמיד יש לוחות יד שניה.


Posted in Life, Practice, Thinking Out Loud by with comments disabled.

אני קצת שונא את עצמי כשאני חולה

כשאני חולה אני מרגיש קקה. ולא סתם מבחינה פיזית אלא זה גם דיי מבאס אותי.

אני זוכר שכשהייתי קטן זה היה כיף, הייתי נשאר בבית, עושה מה שאני רוצה — שזה בעיקר לשכב במיטה ולראות טלוויזיה.

אבל עכשיו, יש לי אחריות, יש לי מחיוביות. וכשאני חולה ולא מסוגל לתפקד יותר מדי אז אני מרגיש שאני מאכזב את כולם כי אני לא מסוגל לעבוד ואני לא מסוגל לקיים את המטלות שלי בבית כל כך וגם מוצארט סובל מזה כי היציאות שלנו הרבה יותר קצרות.

אז אני לא מודה שאני צריך לנוח, אני לרוב מודה בזה כשאני לא מסוגל לעמוד יותר. ואני מנסה לחזור לתפקוד מהר ואז פוגע בי כי אני לא באמת מסוגל לתפקד. ואז אני מתבאס יותר.

וכולם שואלים לשלומי ובאמת נשמע שדואגים לי אבל אני לא יכול שלא לחשוב שמה שהם באמת חושבים זה שאני לא עומד במחויבויות שלי. ואז אני מתבאס יותר.

ואני לא יודע מה לעשות לגבי זה. זה מי שאני.


Posted in Life, Me, Thinking Out Loud by with comments disabled.