שמאל וימין בפוליטיקה

“מקור המונחים ‘ימין’ ו-‘שמאל’ הוא במקומות הישיבה של הסיעות השונות בפרלמנט הצרפתי שהורכב אחרי המהפכה הצרפתית אך לפני הדחתו של המלך. בפרלמנט זה, שנקרא “האספה הלאומית” ישבו הז’ירונדינים שצידדו בשינויים מתונים במבנה המשטר והשלטון ובהמשך המלוכה והנהגת מונרכיה חוקתית, בימין הבית, ולעומתם היעקובינים, שצידדו בביטול המלוכה ובשינויים חברתיים רדיקליים, ישבו בשמאלו.”
— ‘שמאל וימין בפוליטיקה’, וויקיפדיה.

או, בקיצור, אלא אם כן אתם מתיימרים להיות צרפתים שתומכים או מתנגדים למלוכה, רדו מהמושגים האלו ותמצאו משהו טוב יותר.

אפשר לראות רק מהבלגן האדיר שיש במאמר היחסית קטן הזה כמה המונחים האלו פשוט לא מתאימים לחברה המודרנית. דברים כמו ‘הימין בדרך כלל אומר ככה אבל יש ימנים שחושבים אחרת’, או ”השמאל אומר ככה אלא אם כן זה שמאל אחר ואז זה ככה וככה’.

עזבו. אין סקוטי אמיתי.

תחשבו על מה אתם מאמינים, אלו עקרונות חשובים לכם ותגדירו אותם בעצמכם. לכו למקום שבו אתם מרגישים נוח. לא רק בגלל שאמרו לכם ששם אתם צריכים להיות או ששטפו לכם את הראש עם מניפולציות זולות.

והכי חשוב, תחשבו על זה בעצמכם.


Posted in Humanity, Thinking Out Loud by with no comments yet.

Disney and Warner are breaking away from Netflix to do their own service

אני באמת שלא מבין למה זה צריך להיות כל כך מסובך. אני יודע שזה לא העסק העיקרי שלהם אבל תראו איך Steam מוכרים סרטים ותוכניות: יש מחיר להשכרה — ששם את זה בספריה שלכם לזמן מוגבל — ויש מחיר לקנייה — ששם את זה בספרייה שלכם באופן קבוע. אין שום מחיר חודשי כשנרשמים ל-Steam!

למה אי אפשר לעשות אותו הדבר? אני ארשם ל-Netflix ודיסני וווורנר (למרות שצריך אין סוף ו’ים כדי לכתוב את זה בעברית) אם זה לא היה עולה כל חודש אלא רק כל פעם שאני רוצה לצפות במשהו.

לא יכול להיות שאין מחיר שבו זה הגיוני. אולי אין מחיר שבו זה מקזז על בידור גרוע אבל אז אני אגיד שפשוט תלמדו איך לעשות עסקים כך שזה יעבוד. זה עובד בתעשיית המשחקים. גם שם לוקחים סיכונים וגם שם יוצאים משחקים גרועים. כן, גם כאלו שלא נעשים במימון עצמי.

אני באמת חושב שהמנגנון של תשלום חודשי, בשוק מפורז כמו זה, פשוט לא יעבוד לטווח ארוך. אנשים יפסידו.


Posted in Practice, Thinking Out Loud by with no comments yet.

?אתר פרטי לכל אדם

אני, איפה שהוא באזור התיכון (97′, אני מאמין) בניתי לעצמי אתר משלי. השתמשתי בתוכנה בשם Homesite ולפעמים גם ב-Notepad ואני כבר לא זוכר איפה אחסנתי אותו. עדכנתי אותו במחשבות אקראיות שהיו לי ומה קורה איתי ולא הייתה לי באמת אשלייה שמישהו קורא אותו קבוע. בעיקר רציתי מקום לפרוק מחשבות ומה אני עושה כדי שזה יהיה שמור איפה שהוא.

איפה שהוא הפסקתי. גם הלכתי לצבא. אבל כשיצאתי החלטתי שאני רוצה לחזור לזה. עוד לא ידעתי מה זה Facebook. דיברתי עם אח שלי שכבר הפעיל אתר משלו (אתר הבית של זה) ויצרנו את האתר הזה. לא טרחתי לייבא את החומר אבל הפורמט החדש בהחלט עזר. התחלתי לכתוב הרבה דברים.

ב-2008-9 גיליתי את Facebook וכמו כולם, גם אני הצטרפתי. החלטתי מהר מאוד שזה לא מעניין אותי ונפטרתי מזה. מעין ביקשה שאני אחזור. ואני לא יכול להגיד שאני לא מוצא את זה מועיל. זה עוזר לי להכיר ולדבר עם הרבה אנשים חשובים. אבל גם זה וגם החיים העמוסים יותר אומרים שאני לרוב מזניח את האתר הזה כי לרוב אין לי את המוטיבציה לכתוב משהו מספיק ארוך שיהיה שווה פרסום פה. ובשנים האחרונות, עם היותי איש קריירה, האתר הזה הוא כנראה משהו שמעסיקים פוטנציאלים פותחים להסתכל אולי אפילו יותר מאשר פרופיל Facebook ואני רוצה להיראות כמו אדם מקצועי.

אבל אני לא רואה איך זה סותר אחד את השני. אולי יש משהו במה שהאיש אומר, אולי עדיף לחזור לניהול אתרים פרטיים. אני עדיין משתמש בקורא RSS. זה ממש לא מסובך והכל מגיע אליך למקום מרוכז. מה הבעיה להירשם לעדכונים מכל האנשים שמעניינים אותך? אני יכול לכתוב פה גם עדכונים אישיים וגם לדבר על נוסעים מקצועיים שמעניינים אותי. למה אי אפשר לנהל קבוצות עניין ב-Meetup או עם איזה פורום טוב? יש למישהו שאין לו לוח שנה של גוגל או כל לוח שנה שמתקשר עם קבצי cal? רוצים לדבר עם מישהו ישירות — טלגרם. אני באמת לא צריך בוטים הודים שנדחפים לי לרצף כל פעם שאני כותב באנגלית.

והיום, עם פלטפורמות כמו WordPress, Wix ו-Squarespace, זה כל כך קל להרים אתר פרטי. נסו גם אתם.


Posted in Life, Me, Practice, Thinking Out Loud by with no comments yet.

Tidbits of Experience: Unity App on Android Not Showing Permission Request Dialog

It happened to me that an app I was creating required some Android permissions and while it did show the permission dialogs when I first installed it, subsequent builds, with more or different permissions, didn’t pop the dialog. Even after uninstalling and reinstalling the app, nothing happened.

Digging through the AndroidManifest.xml file Unity was generating, I found this line:

<meta-data android:name=”unityplayer.SkipPermissionsDialog” android:value=”true” />

So, to override, make sure you have an AndroidManifest.xml file in your Plugins\Android directory (you can copy the generated file from Temp\StagingArea as a start) and make sure you have the line:

<meta-data android:name=”unityplayer.SkipPermissionsDialog” android:value=”false” />

Under your Application tag.

It will ask for permissions every time you reinstall the app but it should be good from then on out.


Posted in Life, Practice, Programming, Thinking Out Loud by with no comments yet.

כי שיחת טלפון היא דבר יקר — מבחינת תשומת לב

בן הטיפש עשרה הרגיל אולי לא יסכים איתי בדיוק אבל אני חושב שהסיבה שאנחנו כבר לא ממש מדברים בטלפון אלא שולחים הודעות או מסרוני קול כאלו ואחרים היא כי אחרי שהרבה אנשים כבר הבינו, לוגית, שזמן ותשומת לב הם המשאבים הכי יקרים שיש, השאר החלו להבין את זה אינטואיטיבית.

אני, דיי מאז ומתמיד, לא ממש אהבתי לדבר בטלפון. הכי העדפתי לדבר פנים אל פנים אבל, אם הדבר לא מתאפשר, אני מעדיף לשלוח הודעות. קודם דואל, תוך כדי זה מסרונים, ועכשיו יותר מסרים מידיים.

גם אני, עכשיו, מתקשר רק למעין או רק כשאני צריך תגובות בזמן אמת וגם זה, רק אם אני ממש חייב.

אני עדיין לא מבין את הקטע של לשלוח מסרוני קול הלוך חזור.


Posted in Humanity, Practice, Thinking Out Loud by with no comments yet.

דארמוק ונתניהו

אתם יודעים מה? אני חושב ש’דארמוק‘ דווקא יכול ללמד אותנו הרבה. הוא לא סתם פרק טוב. כמו שמשתמשים במטפורה באופן כללי כדי ליצור קשר רגשי מהיר בשביל אנשים ולהעביר רעיונות בלי להצטרך לבנות אותם מאפס, גם הגישה של ‘דארמוק’ יכולה לעבוד נהדר ביום-יום.

מצד שני, אם אני אצביע על המדינה שלנו ואגיד “גרמניה, כשהיטלר עלה לשלטון”, “ארצות הברית, בבהלת היפנים של מלחמת העולם השנייה”, או “דרום אפריקה, אפארטהייד”, אנשים עלולים להאשים אותי בכך שאני שונא את המדינה.

למרות שזה בדיוק להפך.


Posted in Humanity, Thinking Out Loud by with no comments yet.

שלושה מאפיינים

Trying vlogging. This time about my three main features.


Posted in Life, Me, Practice, Thinking Out Loud by with no comments yet.

How To Give Your Brain A Break Without Booking Vacation Days

לטרלו יש כמה מאמרים מעניינים לפעמים. הרעיון של זה הוא שהמוח שלכם לפעמים אומר לכם שהוא צריך הפסקה אבל מה שהוא באמת מתכוון זה שהוא צריך שינוי, שמספיק לעבור לעשות משהו אחר ואתם מקבלים אנרגיה שוב. וזה מה שאני עושה כל הזמן. אני כן מסוגל לעשות כמה דברים במקביל (כן יש הגבלות ואני לא כל כך טוב כמו שהייתי לפני רק 10 שנים) ואני חושב שזה אחד הדברים שבאמת תורמים לנושא, לכך שאני יכול לעבוד במשך שעות בלי שום הפסקה רגילה, ושלרוב אני לא מרגיש צורך בלצאת לחופש כדי להתרענן. חוץ מזה, אני תמיד דואג להעסיק את עצמי בעוד נושאים יצירתיים גם מחוץ לתחומי העבודה.

אז נסו את זה גם אתם, כנראה שריבוי-משימות, תחת הגבלות מסוימות, זה דווקא טוב למוח.


Posted in Practice, Thinking Out Loud by with no comments yet.

מבחן תבונה

שמתי לזה קצת יותר לב לאחרונה, בעיקר אחרי שראיתי עוד כמה מבחני IQ ברצף הדברים שאני קורא. ואז קרה מקרה שקשור אליי שגרם לי לחשוב על זה יותר. אני לא אציין יותר כדי לא לחשוף פרטים מזהים מסיבה שמיד אסביר.

מבחני IQ הם לרוב בולשיט. כבר היו מחקרים שהראו את זה שגם אם בודקים רק את פלח השוק המסוים לו המבחן נבנה, הוא עדיין דיי גרוע באמידת היכולת המחשבתית של האדם. וזה אם לא מתייחסים לסוגים שונים של תבונה ויכול להיות שאנשים מסוימים גרועים בדברים ‘הנחשבים’ אבל מאוד מוצלחים בדברים אחרים.

איך שאני רואה את זה, תבונה גבוהה יותר היא היכולת להרכיב הרבה פרטים קטנים לתמונה גדולה ולהסיק את המסקנות לפני שהן נהיות ברורות או מפורשות. אבל אם אני מתחיל לדבר על כך שדברים מסוימים ברורים לי מהר מאוד והם קולטים את זה רק מאוחר יותר, זה נתפס כהתנשאות. אבל אני לא אוהב להתנצל על זה.

בחזרה למקרה, שבגלל הבעיה הזאת לא אציין פרטים בכלל. הצטברו מספר פרטים. נקרא להם פרטים 1 עד 4. אני חשבתי שהם מספיקים בשביל להסיק את המסקנה. אני אפילו יכול להסביר בדיוק איך הסקתי את המסקנה הזאת ולמה אין אפשרות סבירה אחרת. אבל גם כשהצטברו פרטים 5 עד 7, כשציינתי את המסקנה שלי, היו עדיין אנשים שהופתעו ממנה, שאמרו שהם עדיין היו חלוקים בינה לבין אפשרות אחרת.

אז אני פה עכשיו, מדבר לעצמי. מעולם לא הייתי באמת מאוד מוצלח בלימודים. בית הספר היסודי היה קל כי הדברים שם בסיסיים. הבנתי אותם מהר מאוד. בלשנן תמיד הייתי גרוע. בית הספר התיכון היה גם דיי קל לי. עד שזה הגיע למבחנים בהם שינון היה חלק חשוב. אבל בבית הספר למחוננים וגם בטכניון הייתי, במקרה הטוב, ממוצע. מזה הבנתי שמערכת הלימודים הרגילה לא עובדת בשבילי. אבל תמיד הייתי מסוגל לחבר תמונה גדולה מכמה פרטים קטנים ולא מרשימים. תמיד הייתה לי תפיסה מאוד גבוהה, מהירות לימוד מהירה, וכשמדובר במיומנות שימושית שמעניינת אותי, הייתי מסוגל להוסיף אותה יחסית בקלות לרפרטואר.

אבל לציין כל אחד מהדברים האלו הופך אותי למתנשא, שחצן, יהיר וגועל נפש מזלזל. אז בעסה לי.


Posted in Philosophy, Practice, Thinking Out Loud by with no comments yet.

Y Gen vs. Millennials

I keep hearing the talks about Millennials.

First of all, I dislike the term. I dislike the whole generational segregation thing. I think it’s stupid and arbitrary and doesn’t really help anyone with anything. But let’s say we agree that it is, indeed… a thing.

The Millennials are one of the biggest generations on the list, some pegging it as children born between the years 1980 and 2004. But this is not 1920 when there was the recession and that’s it; or 1940 when there was a World War and that’s it. I mean, those are big things but you know what happened between 1980 and 2004? Home computers, cellular phones, the internet, smart phones. And each of those are a huge thing of itself.

I was born in 1984. I had a Commodore 64 when I was 6. It wasn’t much but it was much. Someone born in 1988 probably already started with an almost completely graphical user interface. Someone born in 1990 already had a rudimentary internet at their disposal by the time they could read and write. Someone born in 1994 could already see many people around them with a phone in their pocket and have a constantly on internet connected PC in their home. Someone born in 2000 probably had a phone from childhood and could see the encroachment of smartphones. And someone born in 2004-5 probably considered a “smartphone” as just… well, a phone, and have a constantly on internet connected phone in their pocket.

These are significant cultural changes. If I was born in 2004 and not 1984, I would have been born into a completely different world.

I remember being labeled as the Y Generation when I was growing up. And now, for some reason, the generation has been renamed to Millennials. And I am bunched up in the same group, considered to have the same tastes and mannerisms, as someone who is 20 years younger than me, someone who wasn’t even a consideration for their parent at the time when I was starting to talk to friends of mine half a world away. So, if we must use labels, I would rather split those to, let’s say, Y Generation (1980-1993) and Millennials (1994-2004). So, the Y Generation are the ones who grew up with basic electronics and rudimentary PCs and Millennials are the ones who grew up with an always connected internet world.


Posted in Humanity, Philosophy, Thinking Out Loud by with no comments yet.